הנקראות ביותר

"בלי כבישים ועד לחלל, בעתיד רחפנים יקשרו בין בני אדם"

ווניאן ג'יאנג היא מייסדת Yuneec, סטארט־אפ רחפנים סיני שקיבל השקעה מאינטל והפך לאחד הבולטים בעולם • בשיחה עם "גלובס" היא פורסת חזון שאפתני שבו הכבישים המהירים יתרוקנו, כבאים יכבו שריפות מרחוק וגם החלל לא יהיה מחוץ להישג ידם של הכלים המעופפים • החודש היא ביקרה בישראל, במטרה לרתום אליה את חברות ההייטק המקומיות: "הסטארט־אפים שלכם חזקים בשילוב בין טכנולוגיה לגורם האנושי"

ווניאן ג'יאנג / צילום: רפי קוץ
ווניאן ג'יאנג / צילום: רפי קוץ

"שידרגו לי את החדר לסוויטה, לא ביקשתי", אומרת לי בחיוך נבוך ווניאן ג'יאנג. אנחנו נפגשים בשבת בבוקר במלון המלך דוד בירושלים, הזמן הפנוי היחיד שיש לה. החלון הענק בקומה השנייה של הסוויטה משקיף על נוף העיר העתיקה, והיא לבושה בחולצה בהירה, מכנסיים קצרים וכובע קש, כמו תיירת שעומדת לפקוד את הוויה דולורוזה. "את זה עשינו אתמול, וגם נסענו לים המלח. היום נלך לכותל המערבי", היא מכריזה.

ווניאן ג'יאנג היא אשת עסקים לא שגרתית. יחד עם בן זוגה היא הקימה את Yuneec, אחת מחברות הרחפנים המובילות בעולם כיום. בעשור האחרון היא הצליחה לצאת מהשוק הסיני הסגור, לזכות להשקעה מאינטל, ולהתייצב על המפה העולמית, גם בשוק האמריקאי שלא מחבק יזמים סינים בדרך כלל. כעת היא מבקשת לבחון כיצד יכולה הטכנולוגיה הישראלית לסייע לה בהגשמת חזונה - וכפי שמיד תראו, מדובר בחזון שאפתני למדי.

כשמתיישבים ומתחילים לדבר, אפשר לקלוט עד כמה עולם הרחפנים ממלא אותה. היא מדברת בעיניים בורקות ובתנועות ידיים נסערות, מתגברת ככל יכולתה על הבדלי המבטא ופערי ההבנה. "אני חושבת שלרחפנים ולמטוסים חשמליים בלתי-מאוישים יש עתיד גדול בתחום המסחרי. פוטנציאל ענק", היא מכריזה.

מדוע?
"בעבר התעופה היתה שייכת לצבא ולחברות ממשלתיות, לא לבני האדם. אחר כך לחברות התעופה המסחריות. כיום, התחום האווירי שבין 0 מטר ל-3,000 מטר שייך לתעופה הכללית. מעל לזה השטח פנוי, ורחפנים יכולים לטוס בו. תראה על מה שקורה על פני האדמה: יש כל כך הרבה פרויקטי בנייה, כבישים מהירים, מכוניות שנמכרות מדי שנה. זו בעיה שתגדל.

"בשמיים, לעומת זאת, לא צריך בנייה, ואתה יכול לעשות הרבה יותר. בעתיד, בהרבה תחומים לא נצטרך את הכבישים המהירים. נגיע מנקודה אחת לשנייה ישירות. זה כמו האינטרנט: כיום אתה יכול להתחבר לאנשים שאתה רוצה לדבר איתם, ולפני כן לא יכולת. באותו מובן הרחפנים יהיו הטכנולוגיה שתקשר בין בני האדם, תאזן את הביקושים בין מקומות בעולם. בשביל שזה יקרה צריך שיזמים לא יגידו 'אני יכול לעשות הרבה עבור עצמי' אלא 'אני יכול לדאוג לאנשים שנזקקים לי'".

עוד בנושא גלובס טק


מה יאפשר את הגשמת החזון הזה?
"אם אתה רוצה להפוך את הרחפנים מתחביב לתעשייה, התעשייה חייבת להפוך לאוטומטית לחלוטין, ללא מגע יד אדם. אפשר לעשות כל כך הרבה כשאין טייס: היה יער בקליפורניה שכמעט הושמד כי המטוס לא היה יכול להתקרב. כשמדובר במטוסים לא מאוישים, אתה יכול להביא אותם מוקדם יותר וקרוב יותר לעשות את העבודה. ביוניק התחלנו בפיתוח מטוסים חשמליים לא מאוישים עוד לפני עשור. פיתחנו מטוסים עם כנף קבועה, הליקופטרים ומולטיקופטרים, ממשקל 50 גרם ועד 500 קילוגרם. שאר תעשיית הרחפנים חושבת על אלקטרוניקה, על עוד מוצרים חדשים, ואני חושבת שלרחפנים ולמטוסים חשמליים יש עתיד גדול יותר: הם ינצלו את משאבי האוויר, ובעתיד גם את משאבי החלל.

"בינתיים, בעיני, מדובר בתעשייה חלשה מאוד, וזה מוזר בעיני. כל כך הרבה אנשים חכמים ובעלי תשוקה עובדים כל כך קשה, אבל התעשייה עדיין לא מתפתחת מספיק. חברות אחרות לא שרדו ונמכרו, אין תמיכה במחקר ופיתוח משמעותי. אני רוצה שתעשיית הרחפנים תנגיש את המשאב האווירי לכלל בני האדם".

מה מעכב את כל זה מלקרות?
"בארה"ב ובאירופה הבעיה היא שהם חייבים להמשיך את פיתוח תעשיית התעופה המסחרית, במודל הנוכחי שלה. אנשים מתפרנסים ממנה, עובדים בשדות תעופה, יש הרבה ג'ובים בהדרכה, באבטחה. אתה זקוק לאנשי מקצוע שיפעילו את המטוסים, מה שמחייב הכשרות יקרות ותהליכי פיקוח יקרים. העלויות הראשוניות של פיתוח מטוס הן מאוד גבוהות, ואתה זקוק להרבה מו"פ כדי להגן על התעשייה. סין מציעה אפשרויות טובות לתעשיית הרחפנים, כי תחום התעופה המסחרית בה פחות מפותח. מדינות כמוה, וגם כמו יפן, ואולי בעתיד הודו ואפריקה, יבינו את התועלת שזה יביא להן".

את מתארת כאן אתגר רגולטורי כבד.
"צריך למצוא דרך לנהל את תנועת הרחפנים, עד גובה של 300 אלף מטר. אתה לא חייב לפתור הכל מיד, אפשר לפתוח את זה באיטיות, ליצור מפת דרכים לשימוש במשאב השמיים. לא לעקוב אחרי המערב, שיש לו את הניסיון הנוכחי בן מאה השנים בייסוד התעופה. מרגע שאנחנו מבינים שצריך להסתכל על כל העולם, לא על מדינה אחת או תעשייה אחת, אפשר לנתח את הביקוש הכולל. אפשר לדאוג לאספקה באמצעות רחפנים. אני חושבת שכל מדינה תצטרך לראות איזה שינוי מבני עליה לעשות בתחום התעופה, שעד עכשיו היה מבוסס על טיסה בגבהים מסוימים. יצטרכו להגביל את המטוסים הקיימים".

Mantis Q, הרחפן החדש של יוניק
 Mantis Q, הרחפן החדש של יוניק

המראתה, נפילתה
והמראתה מחדש

ג'יאנג ובן זוגה, טיאן יו, הקימו את יוניק ב-1999. זו הייתה חברה סינית קטנה לייצור טיסנים עם שלט רחוק, התחביב של החבר'ה מקלוב התעופה המקומי. הוא היה המנכ"ל, היא היו"רית.

מהר מאוד הבינו השניים שהכסף הגדול נמצא בתחומים אחרים. ב-2005 הציגה מטוס חשמלי זעיר המסוגל להוביל שני אנשים, שזיכה אותה בפרסי חדשנות, ולאחריו מטוס חשמלי זעיר עוד יותר לאדם בודד. לאורך השנים הרחיבה החברה את קו המוצרים, ובהדרגה עברה להתמקד בתעופה לא מאוישת. ב-2014 היא הייתה הראשונה להציג "רחפן מקופסה", שאפשר פשוט לשלוף ולהטיס, ויועד לשוק הצרכני ההמוני. אחר כך הגיע המולטיקופטר, שבאמצעות ארבעה, שישה או שמונה מדחפים יכול היה להמריא מהמקום ולרחף מעל נקודה מסוימת באוויר.

יוניק צברה תאוצה על רקע שגשוג שוק הרחפנים הצרכני העולמי, שהתעורר באותה תקופה. שורה ארוכה של חברות פרחו בשנים האלה, כמו Autel, Parrot, Ehang, ZeroTech, ומעל כולן - DJI, הסינית גם היא. בבסיסה של יוניק בעיר קונשן, לא הרחק משנחאי, היא העסיקה בשיא 1,800 עובדים. החברה אינה מדווחת על היקף ההכנסות שלה, אך ההערכות הן שהן מגיעות לעשרות מיליוני דולרים בשנה.

את הדחיפה הגדולה קיבלה יוניק ב-2015, כשאינטל השקיעה בה 60 מיליון דולר. לפי נתוני קראנצ'בייס זה היה סבב הגיוס היחיד של יוניק, לפחות זה הידוע במערב. מנכ"ל אינטל אז בריאן קרזניץ' העלה סרטון וידאו לצד טיאן יו, ואמר: "בשילוב הטכנולוגיה של אינטל, הרחפנים החכמים של יוניק יוכלו ליצור אפשרויות מדהימות".

ההמשך היה קצת פחות מדהים. DJI פשוט פיצחה טוב יותר את השוק, והצליחה להגיע להסכמים עם חברות ענק - במיוחד בתעשיית הבידור, שבה סדרות כמו "משחקי הכס" אימצו את שירותיה. כך הגיעה DJI לנתח שוק של 72%, מותירה את שתי מתחרותיה העיקריות - יוניק ופארוט הצרפתית - עם 7% כל אחד. האתר קוורץ כינה את DJI "אפל של עולם הרחפנים", וביוניק גילו שלהתחרות באפל זה לא קל.

לפי הדיווחים החברה שרפה בתוך שנתיים את ההשקעה מאינטל, ובשנה שעברה נאלצה לפטר יותר ממחצית מעובדיה. החברה לא הגיבה. אחר כך התפרסמו ידיעות על כך שספקי יוניק תובעים אותה על אי-עמידה בתשלומים, ויוניק טענה שמדובר במחלוקת על איכות הרכיבים שסופקו לה. במושגים המוכרים בעולם המערבי, אלו כל הסימנים הדרושים כדי להניח שחברה עומדת להיעלם מהשוק. לסינים, כנראה, יש קצת יותר סבלנות.

יוניק נקטה כמה צעדים כדי להתאושש. ראשית, טיאן יו פרש ממנכ"לות החברה לטובת מייקל ג'יאנג (אין קשר ליו"רית). שנית, החברה שינתה אסטרטגיה, והחלה לשים דגש על מכירת רחפנים לכוחות הביטחון האזרחיים, כמו המשטרה, מכבי האש ומשמר החופים. שלישית, היא לא זנחה את התחום הצרכני, והציגה ממש עכשיו את מה שיכול להיות הסוס המנצח שלה בו: רחפן מצלמה מתקפל בשם Mantis Q, זעיר במשקלו ובמחירו - 500 דולר.

"על הפנייה לשוק המקצועי-מסחרי החלטנו לפני שנתיים", אומרת ג'יאנג, "בעבר הייתה נטישה שלו כי קשה להרוויח בו כסף, אבל אחרי שאנחנו נכנסנו אליו, גם המתחרות עשו זאת. במקביל אני נשארת בשוק הצרכני למרות הקשיים, כי היינו בו מאוד מוקדם, ובנינו אקוסיסטם חזק ושרשרת אספקה שתאפשר לנו לשרוד בתעשייה הזו. אנחנו נוכל לגדול ולהתחזק, צריכות להיות שתיים או שלוש חברות שיעשו זאת יחד. אני חושבת שמונופול הוא דבר נורא. חברות עם מונופול יחזיקו מעמד אולי עשר שנים, אבל לא זמן ארוך".

הסימנים בשטח מעידים שהחברה התרחקה מהאזור המסוכן: בימים אלה היא פותחת סניפים חדשים, ומחזקת את מערך המו"פ שלה. ה-Mantis Q זוכה לביקורות חיוביות, ויש המעריכים שהוא מסמן את חזרתה של יוניק למקום בולט יותר בשוק. לישראל, לפי ג'יאנג, יכול להיות תפקיד בקאמבק הזה.

מוצרים צודקים,
לא רק יעילים

ג'יאנג הגיעה לארץ לרגל פתיחת המרכז התל-אביבי של ארגון DayDayUp, שמבקש לחבר בין יזמים סינים לעמיתיהם מרחבי העולם. יוניק היא אחת המשקיעות הבולטות ב-DayDayUp, ונראה שהיא כרגע בשלב הגישושים: היא מנסה להבין איך פועל האקוסיסטם הישראלי, ואת האפשרויות ליהנות מתמיכה ממשלתית סינית במחקר ופיתוח מקומי.

"יש לנו מעט לקוחות פה, ואנחנו לא מעוניינים לפתוח פה פעילות מכירות", מבהירה ג'יאנג, "מצד שני, אני חושבת שההייטק הישראלי חזק מאוד, חברות הסטארט-אפ כאן טובות בהבנה של כל מרכיבי החברה האנושית וצרכיה, ואיך משתלבת בה הטכנולוגיה. יוניק עשויה להשקיע בחברות כאלה: לא סתם בהייטק, אלא בפיתוחים שמועילים לעולם. הטכנולוגיה עצמה היא לא הדבר החשוב היחיד".

"יוניק היא דוגמא מובהקת ל'בום' שעברה תעשיית הרחפנים בסין בשנים האחרונות", אומר הראל שולוביץ, מנהל לשכת המסחר ישראל-סין בשנגחאי, "הסקרנות מצד הסינים כלפי הצד הישראלי בתחום הזה היא רק טבעית; בשלושת העשורים האחרונים ישראל ידועה כספקית של חלק ניכר מהמזל"טים בתעשייה העולמית, אבל מוגבלת מסיבות פוליטיות-מדיניות, למשל בכל מה שנוגע ליצוא למדינות ערב. ארה"ב, למרות היותה מעצמה בתחום הזה, מתאפיינת הן בחקיקות שהגבילו את היקף היצוא והן במחירים גבוהים יחסית. סין מנסה למתג את עצמה לא רק כאלטרנטיבה זולה משמעותית, אלא גם איכותית ומובילה טכנולוגית. בשביל לפתח סטטוס כזה, אינטראקציה רבה יותר עם השוק הישראלי היא צעד הכרחי".

הערכות בענף גורסות כי יוניק לוטשת עיניים לא רק לתחום הביטחון האזרחי, אלא גם לתחום הצבאי. זהו תחום שבו לסינים אין דריסת רגל חזקה, ואילו ישראל, לצד ארה"ב, היא מהמובילות בו. גורמים בענף טענו שעלתה אפשרות לשיתוף פעולה בין יוניק לבין יצרניות ישראליות של רחפ"נים וכטב"מים למטרות צבאיות, וכשג'יאנג נשאלת בנושא היא לא עונה ישירות. "נמשיך להתמקד במוצרים ללקוחות פרטיים. התחום הזה הוא מאוד גדול, יש לנו שרשרת אספקה שאנחנו מחויבים לתמוך בה ולכן, למרות שזה קשה ולא תמיד רווחי, אנחנו נשארים שם, מפתחים את הטכנולוגיה ומשפרים אותה".

מה מדבר אלייך בעולם ההייטק הישראלי?
"הסטארט-אפים בישראל נוטים להתמקד בסקטור אחד. הם נבונים, זה מאוד חשוב. אנחנו צריכים לעבוד ביחד כדי לפתח תחומים שונים בתעשיות שונות, אני לא יכולה לעשות הכל בעצמי: לדוגמה, אני יכולה לייצר רחפנים אבל לא יודעת לפתח שבבים. הקונספט שלי הוא למצוא הרבה אנשים חכמים שיש להם תשוקה לתחום כלשהו, שינתחו בעיה ספציפית לעומקה ויעבדו עליה. אני לא חושבת שחברה אחת, או אפילו עשר, יוכלו לבצע את המשימה הענקית שניצבת בפנינו.

"יש אמנם פתרונות שוק מסוימים שמפתחים פה, אבל הצוותים קטנים מדי והשוק המקומי קטן מדי, כך שהם נשארים עם קונספט. יכול להיות שהם יכולים לפתח את החומרה, האלקטרוניקה או התוכנה, אבל כדי לחבר את הכל ביחד ולייצר רחפנים הם צריכים חברה כמו שלנו. אנחנו מייצרים פלטפורמה".

הרבה אנשי עסקים סינים מגיעים לישראל בזמן האחרון. את חושבת שהקשר הישראלי-סיני מתחזק?
"תכננתי לבקר בישראל פעמים רבות בעבר, והפעם עשיתי את זה בעזרת DayDayUp. ראיתי כל כך הרבה עסקים ויוזמות בביקור, ברור שהישראלים מבינים מאוד בטכנולוגיה. מה שכן, הם עדיין לא מבינים את החברה הסינית. זו ארץ שצריך להכיר היטב, והחיבור בין החברה הישראלית לסינית לא פשוט: הסביבה שונה וההיסטוריה שונה. מה שמשותף לשני העמים הוא שהם נוטים לעבוד מאוד קשה".

"אני מאמינה שאני יכולה להשפיע על האנשים בסין, על החברות הגדולות וגם על הממשלה כדי להפוך את המדינה, ואולי גם את העולם, לטובים יותר. גם בישראל אתם צריכים לחשוב על כך. שהמוצר והטכנולוגיה יהיו גם צודקים, לא רק יעילים". 

עקבו אחרינו ברשתות
רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא גלובס טק?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
הסיפורים הגדולים של השבוע
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
לכתבה הקודמתמייסד ספוטיפיי בראיון מיוחד: "אני עדיין מתקשה בחלק החינמי"