המרדף האישי אחר מנדלבליט מוביל להרס המערכת השיפוטית

רדיפה אחרי היועמ"ש כדי להשפיע על הכרעתו היא דבר שהדעת הדמוקרטית לא יכולה לסבול. לא בערב שישי, לא במרכול השכונתי ולא בשום מקום או בזמן אחר • פרשנות

אני מכיר אישית רבים מאלה שמכונים "מפגיני הבימה". אלה שכבר חודשים רבים מפגינים מדי מוצאי שבת נגד האופן שבו מנהל היועץ המשפטי לממשלה (היועמ"ש) אביחי מנדלבליט, את החקירות בתיקי ראש הממשלה בנימין נתניהו, בפרט ונגד השחיתות השלטונית שפושה בנו בכלל. חלקם (כמו עו"ד אלדד יניב, מוביל המחאה) הם חברים אהובים וקרובים שלי כבר שנים רבות; באחרים נתקלתי בעבר בכל מיני צמתים בדרך המשותפת בעבר, וגם את אלה שאיני מכיר אישית קשה לי שלא להעריך לנוכח התמדתם בהפגנות המחאה.

כל מי שארגן אי-פעם הפגנות ומחאות יודע עד כמה מעט אנרגיית-מחאה יש ברחובותינו, ועד כמה מהר גם המעט הזה נשחק ומתכלה. לעומת זאת, את היועץ המשפטי לממשלה אני מכיר באופן שטחי למדי. נפגשנו מספר פעמים בנסיבות ציבוריות, ומעולם לא שוחחתי אתו באופן אישי.

דווקא בשל נקודת מוצא זו אני מתקשה להחריש לנוכח הצילומים שהופצו בגאווה בסוף-השבוע על-ידי אותם מפגינים כתמונות "ניצחון" של "מפגיני השמאל" (לפי הגדרתם). צילומים שבהם מתועדים פעילים "שבאו לסופר של מנדלביט להזיז לו את הציפורן" (כך במקור), כשהם עוקבים אחרי אביחי מנדלבליט, מטרידים אותו בעודו עורך קניות לשבת במרכול השכונתי שלו ומניפים שלטי מחאה בגנותו במקום.

לא בטעות נמנעתי מלציין במשפט האחרון את התארים של מנדלביט, שכן בהקשר שבו עסקינן הוא אדם פרטי לכל דבר. אזרח פרטי שמנסה להשלים את הקניות הדרושות לביתו לפני שהחנויות נסגרות, כמו שעושים רובנו בשעות המרוץ האחרונות לקראת כניסת השבת.

איש אינו רוצה להרגיז את המפגינים

ראיתי את הצילומים, ונחרדתי. גם בגלל מה שהיה בהם (אובדן גבולות) ומה שלא היה בהם (כבוד בסיסי לאדם שהוא גם שליח-ציבור); גם בגלל הגאווה הילדותית שליוותה את מפיציהם, שנדמה שלא מודעים לסכנה שכרוכה במעשיהם, וגם - ואולי בעיקר - בגלל השתיקה שבה הם התקבלו בקרב אלה שרוממות הדמוקרטיה בגרונם. אף שנחצה פה עוד גבול, שום תגובה משמעותית לא נשמעה. ראשי המחנה הדמוקרטי מילאו פיהם מים כאילו זה לא באמת חשוב.

לא צריך דמיון מפותח כדי לשער מה היה קורה לו מפגיני ימין היו עוקבים לתוך אותו מרכול אחרי אותו יועץ משפטי לממשלה בדרישה לבטל את כתבי האישום נגד הנאשמים ברצח משפחת דוואבשה ולשחררם. תגובות ראשי המחנה הדמוקרטי היו מלאות בדרישות מהמשטרה להגן עליו לאלתר, ומשובצות בהכרזות בסגנון "סכנה לדמוקרטיה" ו-"איום על עצמאות המערכת השופטת", מלוות בהרבה סימני קריאה.

והנה, הפעם כולם שותקים, כאילו איש לא רוצה להרגיז את המפגינים. אפשר שזה מהחשש שכל מי שמתנגד למעשיהם מתויג על אתר כאיש ימין ו"תומך ביבי" - תיוג שייתן אור ירוק לגדודי המקלידנים שתומכים באותה קבוצה להתחיל לטווח בעוז את ה"מתקרנף" ו"המושחת" התורן.

אז זהו, אני רחוק מלהיות איש ימין ועוד יותר רחוק מלהימנות עם תומכי נתניהו. ב-23 השנים האחרונות הפגנתי נגדו מאות פעמים. מול הבית ברחוב עזה בירושלים, מול הווילה בקיסריה, מול משרד האוצר בשנים שהיה שר אוצר אנטי-חברתי, וגם מול משרד ראש הממשלה החל מכהונתו הראשונה ועד לימינו אנו. בכל השנים הללו לא חשבתי אפילו פעם אחת שזה לגיטימי להטריד אותו כשהוא לוקח לעצמו כמה רגעים של פרטיות מתפקידיו הציבוריים.

היה ברור שאסור לנו לרדוף נבחרי ציבור למקומות האלה, ולו רק מחשש שאנשים טובים, שליחי-ציבור אמיתיים מהסוג שמפגיני הבימה כמהים שיגיעו לשלטון, לא יסכימו למלא תפקידים ציבוריים אם הם יראו שמי שמתנגד לדרכם מרשה לעצמו לדלוק אחריהם לכל מקום ולחדור לפרטיותם. זה גול עצמי מרהיב למי שמבקש להביא לנו פוליטיקה אחרת, פוליטיקה לא מושחתת. אז גם אם זה חוסה תחת חופש הביטוי וזו מחאה לגיטימית, זה לא הופך את המעשים לחכמים או לראויים.

על אחת כמה וכמה כשמדובר במי שממלא תפקיד מעין שיפוטי, כמו היועץ המשפטי לממשלה. כאן כבר מדובר באיום של ממש על הרשות השופטת. רשות שבעשור האחרון הפכה לשק החבטות של כולם - מראש הממשלה ועד לאחרון המפגינים ברחוב. היועץ המשפטי לממשלה אמור לקבל את הכרעותיו ללא משוא פנים ובלי שיופעלו עליו לחצים להטיית הדין. המפגינים נגדו סבורים שהם באים לחזק את הדמוקרטיה, אבל בפועל הם פוגעים בה אנושות.

האם זה לגיטימי להחריב את הדמוקרטיה?

זאת, בין השאר, משום שהם דורשים מבעל תפקיד שיפוטי להפר את כל חובותיו לפי החוק, לוותר על שיקול דעתו, לדלג על התחבטויותיו ופשוט להכריע לפי רצון ההמון ברחוב. זאת, ותו לא. העובדה שיש ביניהם אנשי משפט וחוק, שמבינים איך המערכת עובדת ולמה מתמשכים ההליכים, רק מחמירה את מעשיהם. האם הם באמת לא מבינים שהם מובילים להרס המערכת השיפוטית? האם הם לא רואים את הסכנה במשפטים בכיכר העיר? האם הכול כשר כדי להרחיק את ראש הממשלה? האם כדי למגר את השחיתות, זה לגיטימי להחריב גם את הדמוקרטיה?

מעבר לבורות שמגלים רבים מהדוברים בכל הקשור להליכי משפט בלתי תלויים בשיטה הדמוקרטית (כולם שם "מומחים" למשפט פלילי ויודעים מראש שהיועץ "מורח" והראיות "חזקות". הלוואי שאפשר היה לנהל משפט באותה קלות שאפשר לצייץ בעוז 180 תווים...), מדובר גם באיוולת מבחינת המפגינים. הם אינם מבינים שהמעשה שלהם מרחיק את שאר הציבור. ואכן, בניגוד ל-329 התומכים הקבועים (על תגובותיהם האוטומטיות מ"אתם גדולים!" ו"הכנסתם לו!" ועד ל"מתי אתם כבר תנהלו את המדינה?"), מה שרובנו רואים בצילומים הוא אדם צנוע - שבניגוד לראש הממשלה שלו - עושה קניות כאחד האדם, ודווקא הוא נרדף.

אבל שוב, כל זה בטל אל מול המחיר העצום שכולנו נשלם פה במטבעות של חוזק דמוקרטי. רדיפה אחרי שופטים כדי להשפיע על הכרעתם היא דבר שהדעת הדמוקרטית לא יכולה לסבול. לא בערב שישי, לא במרכול השכונתי ולא בשום מקום או בזמן אחר.