דוח אמון
2019
הנקראות ביותר

172 מיליארד שקל: מחיר ההפקרות של ההסתדרות בקרנות הפנסיה הוותיקות – שכולנו משלמים

הכותרות על קיצוץ בפנסיה של מאות אלפי מבוטחים בקרנות הפנסיה הוותיקות מעוותות לחלוטין את המציאות • מדובר בשערורייה פיננסית, מהגדולות של המשק הישראלי, שתקציב המדינה יישא אותה על גבו עוד שנים ארוכות • פרשנות

בנין ההסתדרות ברחוב ארלוזורוב בת"א / צילום: איל יצהר
בנין ההסתדרות ברחוב ארלוזורוב בת"א / צילום: איל יצהר

1.

סביר להניח שנתקלתם באחרונה בידיעה שצבטה לכם את הלב, בנוגע לפנסיונרים. מאות אלפי מבוטחים בקרנות הפנסיה הוותיקות (עמיתים) אמורים, על-פי אותה ידיעה, לקבל הודעה ש"תחתוך" להם את הפנסיה. דעו לכם, שהכותרות הללו מעוותת לחלוטין את המציאות. הפנסיה אמורה לרדת? ייתכן שכן. מה הסיבה? אי העלאת גיל הפרישה לנשים, שעולה לטענות הקרנות הוותיקות בתוספת התחייבות שנתית של 200 מיליון שקל ובסך הכול עלולה לקצץ לעמיתים 5 מיליארד שקל - קיצוץ של 1.25% לערך בזכויות העמיתים. אלא שהסיבה לא ממש חשובה כרגע, משום שבכל פעם עלולה לצוץ סיבה אחרת, ויתרה מזו - זה בהחלט לא משקף את התמונה המלאה של מה שקורה בקרנות הפנסיה הוותיקות.

במה מדובר? 8 קרנות הסתדרותיות ותיקות הולאמו בגלל גירעונות כבדים, ואלו שמותיהן: מבטחים, מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים; קגמ, קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות; קרן ביטוח ופנסיה לפועלים חקלאיים ובלתי מקצועיים; קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות; קרן הגמלאות של חברי אגד; קרן מקפת; קופת הפנסיה של עובדי הדסה ונתיב, קרן פנסיה של פועלי ועובדי מפעלי משק ההסתדרות. 8 הקרנות מנהלות ביחד, נכון לסוף 2017, כ-220 מיליארד שקל, ומכיוון שהן סגורות בפני עמיתים חדשים, מספר העמיתים הפעילים בהן הולך ויורד, ובמקביל מספר הגמלאים הולך ועולה. בסך הכול יש בהן כ-93 אלף מבוטחים פעילים, כ-196 אלף מקבלי קצבאות זקנה, כ-59 אלף מקבלי קצבת שארים וקרוב ל-5,000 מקבלי קצבת נכות. הקצבאות הממוצעות לא גבוהות, ונעות בין 5,000 ל-7,000 שקל בחודש (השיאנית - אגד), אבל הממוצעים הרי משקרים וכל עוד אין את ההתפלגות של מקבלי הקצבאות ומשך עבודתם, קשה לגזור מהמספרים הממוצעים תובנות כלשהן. מה גם, שצריך לזכור שחוק פנסיה חובה חל רק מ-2008 וכל הסדרי הפנסיה הישנים, כמו פנסיה תקציבית וקרנות הפנסיה ההסתדרותיות, היו בבחינת הסדרים מיטיבים. לכן, מי שמדבר היום על "חיתוך", צריך לדבר על החיתוך האמיתי - זה שיצרו הקרנות הוותיקות בכבודן ובעצמן למשלם המסים הישראלי.

2.

מדהים איך הזיכרון של כולנו קצר, אבל יש כאלו שרוצים מאוד שהזיכרון הזה יהיה מאוד קצר, שלא יזכירו לציבור וישכיחו מהם איפה התחילו השערוריות הפיננסיות הגדולות באמת - ותמיד זה קשור לשלטון מפא"י ולשלטון ההסתדרות במשק אז. הערבוביה הפיננסית, או בשמה הקליט היום "הון-שלטון", הייתה אז בשיאה ואין ספק שהיא עולה בהיקפיה על כל שערורייה פיננסית נוכחית, כולל אופנת התספורות של השנים האחרונות (ולא, זה לא בא בשום אופן להצדיק את האופנה הזו - היא לא מוסרית ולעיתים היא סוג של מרמה). זה מתחיל בהסדר החוב עם הקיבוצים בהיקף של 20 מיליארד שקל, סכום עצום, אבל זה לא נעצר שם. למעשה, הסדר הקיבוצים הוא "כסף קטן" לעומת השערורייה האמיתית שמתחבאת מדי שנה בדוחות הכספיים של הממשלה שמגיש החשב הכללי באוצר - והיא נוגעת לקרנות הפנסיה ההסתדרותיות.

3.

תזכורת בקליפת אגוז כיצד התפתחה השערורייה הפיננסית, מהגדולות של המשק הישראלי, שתקציב המדינה יישא אותה על גבו עוד שנים ארוכות: ב-2003 הולאמו שורה של קרנות פנסיה של ההסתדרות ומוזגו לקרן אחת, עמיתים היום, לאחר שנקלעו לגירעונות עצומים - דבר שהיה מסכן את תשלומי הקצבאות לעמיתים. בעקבות הגירעונות העצומים החליט ב-2003 שר האוצר דאז, בנימין נתניהו, בצעד מוצדק לחלוטין, להפסיק את חגיגת הגירעונות, להלאים את הקרנות, למזג אותן, לסגור אותן למצטרפים חדשים, להעלות את שיעור דמי התגמולים, לגבות דמי ניהול, להעלות את גיל הפרישה ועוד - וגם, כמובן, להעביר להן כספים מתקציב המדינה בסך של כ-78 מיליארד שקל במחירים של אז, כשכל תשלום שמועבר לקרן שבהסדר יהיה מעודכן לפי שיעור עליית המדד בתוספת ריבית צמודה של 4%. בסך הכול היה מדובר ב-8 קרנות פנסיה שהוגדרו כקרנות גירעוניות וכאמור רובן ככולן היו קשורות להסתדרות.

הדוחות הכספיים של הממשלה אינם חושפים אמנם את לוח הסילוקין של התשלומים מהכיס הציבורי (התקציב) לעזרת הקרנות ההסתדרותיות (שהרי התשלומים האלה נפרשים על פני עשרות שנים), אבל הם כן חושפים מדי שנה את ההתחייבות שנוצרה לתמיכה בקרנות הפנסיה הוותיקות, וזו עומדת, נכון לסוף שנת 2017 - על כ-130 מיליארד שקל. הסכום הזה מתפלג בין כמה סעיפים, שהעיקרי בהם הוא סיוע לקרנות הפנסיה (כ-92 מיליארד שקל) והשאר בשורה ארוכה של התחייבויות כמו התחייבות בגין כרית ביטחון לקרנות הפנסיה הגירעוניות, סיוע לקרנות הפנסיה המאוזנות, התחייבות בגין כרית ביטחון לאותן קרנות מאוזנות, התחייבות בגין אי העלאת גיל פרישה והתחייבות מכוח הסכם קואליציוני. מדובר, כאמור, בסכומי ענק שכולנו מסבסדים מדי שנה ונמשך לסבסד בשנים הבאות.

רגע, רגע, ה-130 מיליארד שקל, הם התחייבות עתידית שמשלם המסים הישראלי התחייב לשלם בגלל גירעונות לא אחראיים שאחרים ייצרו. מה כבר שולם על-ידי משלם המסים? ובכן, סיוע ישיר שנפרע עד ליום 31 בדצמבר במונחים שוטפים עומד על קרוב ל-42 מיליארד שקל, מתוכו כ-1.7 מיליארד שקל בשנת 2017 לבדה. כלומר, הסיוע שכבר נפרע והסיוע שיש עליו התחייבות עומד על סכום מפלצתי של כ-172 מיליארד שקל(!) ומה שמדהים בכל הסיפור הזה, שהוא לא בא לידי ביטוי בסיקור הכלכלי - הרי מדובר בשערורייה הפיננסית הגדולה ביותר מאז ומעולם במשק הישראלי.

4.

איך נוצרים גירעונות בקרנות פנסיה? אפשר להאריך בהסברים מפורטים, אבל גירעונות נוצרים באופן כללי מניהול כושל והכתובת היא כמובן ההסתדרות מלמעלה ומנהלי הקרנות מלמטה. לא מדובר בגירעונות אקטואריים של מאות מיליוני שקלים או אפילו מיליארדי שקלים בודדים. מדובר בגירעונות של עשרות ומאות מיליארדים והם לא נוצרו יש מאין. הם נוצרו בגלל הפקרות פיננסית, והם נוצרו בגלל הענקת זכויות יתר, בהנחה שמישהו יפרע את הצ'ק כשהקרנות ייקלעו לבעיה.

למה הכוונה? עמיתי הקרנות קיבלו זכויות מופרזות ולא מחוברות לתשלומים השוטפים שהופרשו לקרנות. כלומר, לא היה קשר בין גובה ההפרשות של החוסכים במשך עשרות שנים לבין גובה הפנסיה שלהם, תוך בזבוז במשאבים ובכוח אדם, האופייני אז להסתדרות ולכל התאגידים סביבה. זה למעשה מה שאני מכנה השחיתות ההסתדרותית בהתגלמותה, והשחיתות המפא"ינקית בהתגלמותה - הענקת הטבות מוגזמות ומופרזות לאנשי שלומנו - ומי שנושא אחר כך בעול הוא הדור הצעיר, דור מעמד הביניים הנוכחי. לכן, הכותרות על סבסוד של 5-4 מיליארד שקל ב"מחיר למשתכן" בשנתיים או שלוש - מגוחכות. הכסף הזה הרי הלך לזוגות צעירים ממעמד הביניים בהנחה על דירות, ולא לקבוצות הסתדרותיות שהתנהלו בהפקרות. ומה זה 5-4 מיליארד שקל לעומת 172 מיליארד שקל? כלום.

5.

מה שקרה ב-2003 עם הקרנות ההסתדרותיות היה וחלף. אפשר לקרוא לזה הפסקת הדימום, הלאמה וסיוע מסיבי - כולם צעדים הכרחיים כדי לגרום לקרנות להפסיק להתנפח עם גירעונות. כולם סתמו את האף בלית ברירה, אבל זה לא אומר שצריך לסתום את האף גם לאחר כל-כך הרבה שנים, רק כי הדברים נחתמו ונסגרו והסיוע מובטח לעוד עשרות שנים. ההסתדרות העכשווית על ראשיה בשנים האחרונות, כולל אבי ניסנקורן, אמנם לא אחראית לכל הבלגן של הקרנות ההיסטוריות, אבל להסתדרות כארגון בן עשרות שנים יש בהחלט אחריות למה שקרה שם. זה ארגון שלא מפרסם דוחות כספיים, ארגון לא שקוף, שמסתתר מאחורי חוק ישן מאוד (החוק העותמני), בלי לפרסם נתונים שנתיים על היקף הכנסותיו, הוצאותיו והיקף נכסיו. ויש להסתדרות כנראה לא מעט נדל"ן, כולל הנכס ברחוב ארלוזורוב בת"א, שעליו יושב בית ההסתדרות.

מצד אחד יש ארגון מרובה בנכסים, שאיש אינו יודע על שוויים, ומצד שני יש קרנות בבעלותו ובניהולו לשעבר שנקלעו לצרות צרורות ועברו לבעלות המדינה. כיצד קרה שההסתדרות לא שילמה על מחדלי העבר שלה? למה שוב ושוב צריך להושיט את היד לתקציב המדינה כדי לתמוך לסבסד מחדלים שיצרו אחרים שלא לקחו אחריות, למרות שבידם הייתה מופקדת הסמכות? זו שאלה מצוינת, שאין לי תשובה טובה עליה. אולי פשוט כי אפשר. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות