הנקראות ביותר

סתיו בארמניה: טיול אל האזורים הפחות מתוירים במדינה היפה

טיול באזורים הפחות מתוירים בארמניה בעונה זו, מזמן ביקורים במנזרים עתיקים מוקפים ביערות בצבעי שלכת ובכפרים המשמרים את מלאכות הסתיו המסורתי ● חוטבים עצים להסקה, קוצרים בשדות ואוספים ערימות מספוא

מנזר סנהין / צילום: יותם יעקובסון
מנזר סנהין / צילום: יותם יעקובסון

עונת הסתיו היא עונה יפה בארמניה, ובפרט במחוזותיה הצפוניים והדרומיים, הפחות מתוירים, העוטים יערות עד של עצים נשירים ברובם. בעוד מישורי העשב מצהיבים, עוטים עצי היער שלל גוונים של אדום וכתום, צהוב, חום ואפור. בפארק הלאומי דיליג'ן שבמחוז לורי או סביב העיר גוריס, שבדרום המדינה, ישנם שפע של מסלולי הליכה נחמדים בחיק היער. את חלקם אפשר לשלב באתרי מורשת, כגון כנסיות ומנזרים עתיקים, שכן המסלולים מתחילים או מסתיימים בהם.

אין עוד עונה כמו הסתיו שמוסיפה לתוגתו ולהוד הקדומים של מנזר סנהין. המנזר, שהוקם במאה העשירית, מוקף בחורש עצים נשירים הפולשים אל תוכו בעלוותם המצהיבה. אדמת המנזר מכוסה מרבד סמיך של עלים המתפצפצים למדרך הבאים בשעריו. כותלי המנזר (שפירוש שמו הוא "הקדום יותר") העתיקים ואולמותיו הקודרים, הבנויים אבני טוף גדולות, אפורות, נוצרים בשתיקה סודות גנוזים מימים עברו והשלכת כמו ממחישה את הזמן שלרגע לא עוצר.

מנזר סנהין נבנה במרומי רמה בזלתית כך שהוא משקיף אל מנזר הכבאד, הגדול, החשוב והמתויר ממנו. שני המנזרים נבנו במאה ה-10 על-ידי המלכה חוסרוואנוש עבור שני בניה הנסיכים. הם שומרים על קשר עין ביניהם. בסמוך למנזר ישנו כפר הקרוי על שמו. בכפר זה נולד בשנת 1905 ארטיום מיקויאן, יד ימינו של סטאלין ומתכנן מטוס המיג הרוסי. ביתו הפך למוזיאון ובכניסה אליו ניצב דגם של יצירתו. מנזרים מרשימים נוספים השוכנים בחיק יער עבות, שאליהם ניתן להגיע גם במסלול הליכה יפה, הם הגרטסין (Hagartsin) וגושוונק (Goshavank) באזור העיירה דיליג'אן.

מנזר סנהין / צילום: יותם יעקובסון

בדרום המדינה ניצב בראש מצוק מנזר טטב (Tatev), מהחשובים שבמנזרי ארמניה. כיום ניתן להגיע אליו לא רק ברגל או ברכב, אלא גם ברכבל הנחשב לארוך מסוגו בעולם. במרחק כמה עשרות קילומטרים ממנו, במעלה ערוץ קניוני, ניצב מנזר נורוואנק (Noravank), אך בסביבתו הצחיחה יש פחות עצים ולכן גם פחות שלכת.

חודה של חנית

על-פי האתוס הארמני, הנצרות הגיעה לארמניה כבר בסמוך לחייו של ישוע. מיד לאחר מותו הגיעו למדינה שני שליחים, תדיאוס וברטולומיאו (התאריך המקובל בקרב היסטוריונים הוא המאה השלישית לספירה, אבל גם כך הם העם הראשון בעולם שאימץ את הדת הנוצרית).

לפי המסורת, השליחים תדיאוס וברטולומיאו נשאו עימם את החנית (בארמנית: Gerhardh) שבה דקר חייל רומאי בשם לונגינוס את חזהו של ישוע הצלוב במעין וידוא הריגה. החנית שהובאה על-ידי השליחים, כך מסופר, נשמרה מכל משמר. לימים, שוכנה במנזר חצוב בסלע, במרחק כשעה נסיעה מירוואן, שנקרא על שמה גרהארד. כיום היא מוצגת במוזיאון שבירכתי קתדרלת אג'מיאדזין יחד עם כתבי יד מקודשים, צלבים מעוטרים, לוח עץ מעוטר בצלב מ"תיבת נוח" ושאר אוצרות.

מנזר גרהארד (החנית, כאמור) עצמו שוכן בפתחו של גיא צר ומיוער. בסתיו נצבע החורש באלפי גוני שלכת. מאחורי המנזר ישנו משעול משאלות שבו תולים המאמינים פיסות בד על שיחים ועצים. יחד עם צבעי השלכת המראה הופך סוריאליסטי. ייחודו של המנזר הוא שחלקים מסוימים בו חצובים בסלע. בחללים החצובים האלו שורה קרירות נצחית ויש בהם אקוסטיקה נפלאה והוד קדומים.

על הקיר הדרומי החיצוני של הכנסייה מופיע סמל של אריה טורף פר בעוד הפר נוגח אותו בקרניו. הסמל אינו אלא פיתוח מוסלמי של סמל היין והיאנג הסיני, המציג את אחדות הניגודים. הימצאותו כאן כמו נועדה להזכיר לנו שארמניה נמצאת בצומת הדרכים הגדול של הקווקז, ושחוצה אותה אחד הנתיבים המרכזיים של "דרך המשי", אותו מערך דרכים שחצה את אסיה לאורכה ולרוחבה. כמי ששוכנת בצומת דרכים, זרמו אליה סחורות, תרבויות, סמלים ודתות מצפון ומדרום, ממזרח וממערב.

אוכפים ריקים פונים לשמיים

החורף הקפוא - יכול להגיע גם ל-10 מעלות מתחת לאפס - מחייב את תושביה הכפריים של ארמניה להיערך לקראתו מראש. הדבר ניכר בתכונה רבה בשדות ובכפרים: המקומיים גודעים עצים להסקה ועורמים אותם בערימות, קוצרים שדות ואוספים ערימות של מספוא ומלקטים את פירות השדה: מאגוזים ועד כרובים ותפוחי אדמה שמאוחסנים במזווה תת-קרקעי, שם ישומרו בזכות הקור. בכפרים שבהם רעיית עדרי פרות וכבשים מהווה חלק ניכר מהפרנסה, נערמות בסתיו ערימות חציר גבוהות מהבתים. בהקשר זה, בולטים במיוחד הכפרים סביב אגם סוואן והכפרים סביב הר ארגטס, ההר הגבוה בארמניה המודרנית.

חרף המראה החיצוני הדומה ואורח החיים המקביל (שלפיו, בקיץ עולים התושבים עם העדרים לאפרים הגבוהים ובחורף יורדים עמם אל כפרי הקבע הממוקמים באזור נמוך יותר שבו הקור פחות עז ומעטה השלג דק יותר), הכפרים נבדלים זה מזה. סביב הארגטס ועליו חיים יזידים, שאוכלוסייתם בארמניה מונה כ-37 אלף תושבים.

היזידים נבדלים מהארמנים בשפתם, מנהגיהם ואמונתם. דתם כוללת השפעות דתיות שונות שמשתנות עוד, ולא רק למראית עין, בהיותם מיעוט קטן בקרב נוצרים ארמנים. לא אחת הם הסבירו לי שהם, ממש כמו הארמנים, סוגדים לשמש. למרבה הצער, המיעוט היזידי התפרסם בעולם בעיקר בגלל אירועי הטבח הקשים של דאעש בהם. ארמניה היא המקום היחיד שבו נותרו היזידים לחיות בשלווה.

בבית קברות קדום בכפר היזידי ריאה תזה שממזרח להר ארגטס, ישנו ממצא מעניין: מצבות דמויות סוסים נטולי רוכבים, אך מובחני אוכפים. לא ברור אם המצבות הן יזידיות או של קבוצה אחרת, אך ברור לחלוטין שמקור צורתן של המצבות הוא במרכז אסיה, שם רווחות בקרב קבוצות שונות מצבות דמויות סוס מאוכף ללא רוכב או בצורת אוכף בלבד. אלו גם אלו פונות מערבה ומסמלות את נשיאתה של הנפש אל השקיעה וממנה אל הלידה מחדש. היזידים אכן מאמינים בגלגול נשמות.

סוס האבן/ צילום: יותם יעקובסון

מצפון לדיליג'אן ישנם שני כפרים: לרמונטובו (Lermontovo) ופיולטובו (Fioletovo), שבהם חיים בני מיעוט אחר. מיד ניכר בתושביהם בהירי העור, צהובי השיער וכחולי המבט, שאינם ארמנים, אלא רוסים סלאביים. בני המיעוט החיים כאן הם מולוקונים, קבוצה שפרשה מהכנסייה הפרבוסלאבית בימי פטר הגדול (1722-1701). פירוש שמה של הקבוצה נגזר מהמילה מולוקו, "חלב" ברוסית. אנשי הכנסייה האורתודוכסית כינו אותם כך, בלעג, מכיוון שהם לא נמנעו משתיית חלב ומאכילת מוצריו במהלך ימי הלנט (שבאותם ימים התקיימו לא רק במחזור השנתי, אלא גם בימים שני ושישי).

הכפר של המולוקונים/ צילום: יותם יעקובסון

המולוקונים, שחייהם מזכירים במידה רבה את חיי האיימיש בארצות הברית, טענו כי בכתבי הקודש הרוסיים יש עיוותים וליקויים וביקשו לחזור אל הטקסטים המקוריים. עבורם, התנ"ך הוא מקור הסמכות העיקרי. הם לא מאמינים באיקונות ולא בשום סמל נוצרי אחר. חגיהם הם החגים המוכרים בתנ"ך (שאותם חגג ישוע) ובית התפילה שלהם אינו אלא אולם צנוע עם ספסלים בבית מגורים שבו גברים ונשים יושבים בנפרד.

העמק של כפרי המולוקים/ צילום: יותם יעקובסון

הם מכירים בשבת כיום מיסוד בשורתו של ישוע ויום א' נחגג כיום התחייה. הם לא נימולים (לדבריהם, הם "מורידים את העורלה מהלב") וגם לא מוטבלים גשמית, אלא רוחנית. המולוקונים, כמו הסבותניקים (פלג נוצרי שמאמיניו דגלו בשיבה לדרכי ישוע המקוריות, כולל שמירת שבת, ברוסית "סובותה"), נרדפו על-ידי הצאר ניקולאי הראשון והוגלו אל קצוות הממלכה. מאז התיישבו כאן. כפריהם הציוריים משתרעים בשוליו של עמק ארוך ופורה, שמעבר לו רכס מיוער. בסתיו מלקטים המולוקונים את תוצרתם המשובחת - כרובי ענק, כרובית, תפוחי אדמה, תירס ושאר ירקות - מוכרים בצדי הדרכים או מאחסנים אותה לתצרוכת עצמית.

מנזר  גרהארד שחלקו חצוב בסלע / צילום: יותם יעקובסון

בשיפוליו הדרומיים של הר ארגטס, נוכח פני אררט, ניצבת בגובה של כ-2300 מטרים - אמברד, שפירוש שמה "המצודה הלא נגישה". בסתיו מתנשאים ההלקטים היבשים של הפרגים שפרחו כאן באביב. עלי ורדי הבר מצהיבים ופירותיהם מאדימים. המדרונות מתכסים פלומה אדמדמה-צהבהבה.

המצודה נבנתה במאה השביעית, נוכח הפלישה המוסלמית, כמקום מפלט רחוק מעמק אררט. במאה ה-11, כששני נסיכים נלחמו ביניהם, האחד חיפש בת ברית בביזנטיון והאחר - שהשליך יהבו על פרס - התבצר במצודה מפני אחיו והביזנטים. באותו זמן הקים במקום כנסייה מפוארת. במאה ה-13 שוקמה המצודה כנגד המונגולים, אך לא יכלה להם. במאה ה-14 היא נכבשה שוב, הפעם על-ידי האמיר תימור. מאז נותרה בחורבנה.

דרך רכב מגיעה כמעט עד המצודה, אבל ניתן להגיע אליה גם בדרך הגישה הקדומה, כיום שביל צר, שחוצה את הוואדי ומטפס אל עבר השער שבמזרח החומה (כשעתיים). במצודה נותרו שרידי הביצורים מגדל העוז (שבו נמצא בעבר ארמון המלך), מעל החפיר המפריד את המצודה מיתר השלוחה, מערכת איסוף מים ובית מרחץ קטן עם מערכת חימום מהמאה ה-14.

הפינה היהודית

למרגלות מעבר ההרים סלים, שבו חאן דרכים ימי-ביינמי, נמצא הכפר ירגיס (Yeregis). בסתיו נצבעים שיפולי המצוקים המקיפים את הכפר בשלל גוני שלכת. במהלך המאות ה-14-13 היה המקום מרכזה השלטוני של משפחת אורבליאן. משפחת האצולה הייתה בין היחידות שהחליטו לא להתנגד לכיבוש המונגולי, אלא לשתף איתו פעולה. לפיכך, הם הפכו בני ברית למונגולים וזכו בשפע ובשגשוג.

בית הקברות היהודי / צילום: יותם יעקובסון

בעוד ארמניה כולה הפכה לאדמה חרוכה, שטחי המשפחה היו מקום מפלט לאומנים, לסוחרים ולהוגי דעות שחיו כאן בחסות המשפחה. בראשית שנות ה-2000 התגלה בשולי הכפר בית קברות יהודי, הממצא היהודי היחיד בארמניה. הקהילה היהודית התיישבה כאן באותן נסיבות וחדלה מלהתקיים כשירדה המשפחה ממעמדה הרם, באמצע המאה ה-14. בעקבות עזיבתם של היהודים נבלעו גם שרידי בית הקברות בין עצי החורש והתגלו רק במקרה. מוזר לראות בלב ארמניה מצבה שעליה חקוק באותיות עבריות "שקר החן והבל היפי אשה יראת יהוה היא תתהלל" (משלי ל"א, 30).

על בית הקברות חולשת מעברו האחר של הנהר כנסייה עתיקה רבת הוד, טובלת אף היא בשלכת מזהיבה. באופן יוצא דופן, הכנסייה, למעט האפסיס (הגומחה שבה לרוב ממוקם המזבח), לא הייתה מקורה מעולם. מתברר שהיא נועדה לאפשר ללוחמי משפחת אורבליאן להיכנס לכנסייה כשהם רכובים על סוס ולקבל את ברכת הכומר קודם ליציאתם ללחימה לצד המונגולים.

בשעה שהעפלתי אל הכנסייה הנטושה, הרהרתי בשאלת השאלות, ששבה ועולה בארמניה, וכמובן חלה גם על מדינות ועמים קטנים ונבדלים אחרים - מה נכון עבור עם קטן ונבדל לעשות אל מול אויב גדול - להרכין את ראשו כמו במשל הקנה והארז, או לדבוק בחירותו ובמורשתו כמו העץ הנישא?

מידע מעשי | איך להגיע: לארמניה ניתן להגיע בטיסות (עונתיות) ישירות לירוואן או דרך טביליסי, השכנה (מרחק שעה וחצי נסיעה למעבר הגבול). את אשרת הכניסה ניתן להנפיק בכניסה למדינה במחיר של כ-7 דולרים.

ההתנהלות בין אתרי התיירות השונים מצריכה רכב. ניתן לשכור רכב ולנהוג עצמאית או לשכור רכב עם נהג ומדריך. אחת מחברות התיירות הוותיקות והאמינות היא: (Armenia Travel (www.armeniatravel.am.

ברחבי המדינה פזורים מלונות בדרגות שונות. מלונות טובים ניתן למצוא בירוואן וכן את רשת המלונות של אייל ההון הארמני טופניקאן (www.tufenkianheritage.com).

עוד 3 טיולי שלכת

המתבקש: ארצות הברית | טיולי שלכת בצפון אמריקה, במיוחד בניו אינגלנד, הפכו כמעט לשם נרדף לטיולי שלכת באשר הם, אבל כדאי לדעת שברחבי ארצות הברית יש עוד אתרי שלכת לא פחות יפים וראויים לביקור. למשל הפארק הלאומי Great Smoky Mountains שבצפון קרולינה ובטנסי, שבו לא פחות מ-100 סוגים של עצים בגוונים שונים, מה שהופך אותו לא במקרה לפארק הכי מטוייל בארה"ב. גם הרי הקסקייד (Cascade) שבין וושינגטון לאורגון והאזור המיוער שמסביב ל-Upper Peninsula במישיגן מתנאים ביערות בשלל צבעים שומטי לסת.

הרומנטי: סקוטלנד | ההיילנדס הסקוטיים נחשבים בדרך כלל למסלול קיצי, אבל גם בסתיו כדאי מאוד להגיע לשם. המסלול הנופי North Coast 500, כ-800 ק"מ (516 מייל) של מסלול מעגלי לאורך החוף הסקוטי הדרמטי. הנתיב הושק ב-2015, והוא מתחיל ומסתיים בעיר אינוורנס (Inverness). הוא משובץ לאורכו בפניני טבע ובשרידי טירות רומנטיות, שעל רקע השלכת יפים אפילו יותר. עוד מקומות מומלצים: עמוק יותר בהיילנדס כדאי להגיע לכפר Bridge of Orchy, שבו הנוף יפה במיוחד ובחזרה לכיוון אדינבורו כדי לחלוף באזור Perthshire המיוער.

הקרוב: יוון | כדי לחוות שלכת כהלכתה לא חייבים להרחיק. יתרון נוסף: השלכת נמשכת לרוב עד אמצע נובמבר ויותר. ליוון ההררית קוראים גם "שווייץ של הבלקן". אומנם אין בה את הגבהים של שווייץ, אבל היא קרובה וזולה יותר, וגם האנשים נחמדים יותר.

מקומות מומלצים: צפון הפלופונז (Trikala Korinthias) - בסך הכול שעתיים נסיעה מאתונה - ומשם להמשיך לאזור אבריטניה (Evritania) קרפניסי וסביבתה ומשם להצפין לחבל צומרקה ולכפרי זגוריה.

בצפון-מזרח יוון, בגבול עם בולגריה, משתרע רכס רודופי. הרכס עשיר ביערות ובהם שפע של מעיינות ומפלים. כשהם נצבעים באדום, צהוב, כתום וחום - המראה מסעיר ממש.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות
לכתבה הקודמתסופר ג'ונה: ג'ונה היל ביים את אחד הסרטים הטובים ביותר של השנה