ביום שבו התחתנתי, הבנתי לפתע מהו האושר בחיים, אבל אז, מתברר, זה כבר היה מאוחר מדי

אחרי שלמדתי מיעלי שללכת לאיבוד ולמצוא את הדרך הם בעצם שני צדדיו של אותו מטבע, קיבלתי בהבנה את הסדנאות, את האבחונים בשיטת התדר וגם את המתקשרת • הטור של ליאור טומשין

בעבור חופן זרעי צ'יה / איור : עומר הופמן
בעבור חופן זרעי צ'יה / איור : עומר הופמן

מספרים על גבר גוסס ששכב על מיטת חוליו, כשלצדו יושבת וסועדת אותו אשת חיקו בחמישים השנים שחלפו, ובעודו מתרכז בניסיון לחיות, הזכירה לו אשתו במחווה רומנטית איך עמדה לצדו בצעירותם כשהוא נפגע קשה בתאונת דרכים, איך הייתה איתו כשאביו נפטר בנסיבות טראגיות, איך הייתה שם בשבילו כשהוא פשט את הרגל בפעם הראשונה ואיך ליוותה אותו בתקופת המשפט כשנתפס על עבירות מס.

הבעל הגוסס הביט בה מבעד לערפילי מחלתו והיא הוסיפה וליטפה אותו רכות ושאלה: "נו, אחרי שהייתי שם לידך בכל המשברים האלה, מה אתה חושב עליי?" ואז, בהארה של רגע, לאחר חמישים שנים של תהיות, שב הבעל אל מלוא חושיו והשיב לה: "ואללה, עכשיו אני מבין, את פשוט המנחוס של החיים שלי".

ללא כל קשר לפתיחה (דבריי הוצאו מהקשרם), לפני שנות דור, ביום שבו התחתנתי, הבנתי לפתע מהו האושר בחיים, אבל אז, מתברר, זה כבר היה מאוחר מדי. מתחת לחופה הבטחתי ליעלי שלא יהיה לנו אף רגע משעמם ביחד, היא חייכה אליי בהסכמה ואני, בטעות, נטיתי לחשוב שזה יקרה בגללי.

אומנם בהתחלה לא היה קל, אבל המצב החמיר עם מהפכת האינטרנט, שיצר ליעלי זמינות מדאיגה של חשיפה לדרכים עלומות לפתרון בעיות שעד אז לא סבלנו מהן מעולם. בהתחלה עוד חשתי מעט שליטה על הנעשה, הבנתי את תוכן הסדנאות שאליהן נודע לי שאני רשום, שמעתי וידויים קורעי לב על ילדותם של אנשים זרים לי שישבו לשמאלי והתחבקתי איתם באמפתיה בהתאם להוראות המנחה - כל זה אחרי שלמדתי מיעלי שללכת לאיבוד ולמצוא את הדרך הם בעצם שני צדדיו של אותו מטבע.

אחר כך הגיע שלב האבחונים, שכן על מנת להתאים טיפול נכון, יהיה זה לא אחראי לא לעבור אבחון מקדים, מקיף ומבוסס מדע. יועצת פאנג-שוויי מיפתה את הבית שלנו ואת האופי של כל אחד מאיתנו ומצאה איזה חדר מתאים למי, איפה קיימת האנרגיה הכי שלילית בבית (בצד שלי במיטה הזוגית, כמובן), באיזה כיוון יש להניח את הראש של כל אחד מילדינו במהלך השינה ביחס ליתר חלקי הגוף שלו ואיך נוכל לשפר את מה שאבוד ממילא על-ידי הוספת שרשראות ברזל וקערות מים במקומות הנכונים.

להשלמת התמונה יעלי עברה סדנה לאבחון באמצעות תמונות בשיטת האונה, ולאחר מכן התחזקה על-ידי לימוד שיטת התדר, לניתוח אופיים של אנשים באמצעות חוש הריח. בשלב הזה העליתי חשש שהשיטה כוללת צעידה על הברכיים ורחרוח הדדי, אולם יעלי הרגיעה אותי, הסבירה שהכול נורמלי ושהאבחון נעשה באמצעות תגובתו של הנבדק לריחות שונים הנמצאים בתמציות בקבוקונים. ליתר ביטחון עברנו גם אבחון באמצעות מתקשרת, שגילתה שיעלי ואני היינו זוג גם בגלגול הקודם והסבירה בביטחון שבגלגול הקודם שלנו יעלי הייתה גבר.

אבל האבחונים היו החלק הקל, לעומת הטיפולים. וכך, במסגרת קבלת האחרת, מצאתי את עצמי נוסע לקיבוץ באזור ירושלים, עומד מול מטפלת בשיטת האיי-פק הידועה, כשאני מלטף את עצמי בהתאם להוראותיה וחוזר על מנטרות לא ברורות כדי לרפא את יונתן סופית מבעיות שאין לו. באותו מחיר ציידה אותי המטפלת בתום הטיפול בפתקים שיש לשים בתחתונים ומתחת למזרן המיטה של נועם ליתר ביטחון. כשגם זה לא עזר, יעלי מצאה מישהו בבאר שבע שטיפל בילדים בשיטת הביו-פידבק והבעיה כמעט באה על פתרונה.

דברים הוסיפו והידרדרו לידי כך שלפני כחודשיים, עת ישבנו בסלון וביקשתי מנועם בת החמש שתקרא לאמא מלמעלה, נועם עלתה, ירדה והודיעה לנו שאמא לא יכולה לבוא כי היא 'שואבת לעצמה את'. הילדה אמרה את הדברים בשיא הטבעיות ואף לא אחד מהילדים האחרים, לא כל שכן אני, לא הרמנו גבה תורנית למשמע התיאור, מאחר שניחשנו שגם לדברים אלה יגיע הסבר מדעי במאוחר או קצת לאחר מכן. ואכן, לאחר כמה ימים כששאלתי את יעלי על מה דיברה הילדה, יעלי הסבירה לי קצרות שנועם נכנסה כשהיא בדיוק הייתה באמצע ריפוי עצמי של גבה התפוס באמצעות כוסות רוח.

באחד המערכונים של כוורת אומרים ההורים ליודוקוליס ליפשיץ: "תתעודד בננו, המצב יכול להיות הרבה יותר גרוע", והוא אכן התעודד והמצב אכן נעשה הרבה יותר גרוע. ולא, אני ממש לא מתכוון לכך ששמעתי מחמותי שתחיה, על סדנה בעירום שהיא עברה באוהל אינדיאני (מתברר שהתפוח לא נופל).

במצבי, זה נראה לי דווקא טבעי, מתבקש ומקובל, ואני מניח שחמותו של כל אחד עושה את זה מעת לעת. אלא שההידרדרות נרשמה כשיעלי גלתה לאחרונה, לאחר קריאת מחקר מקיף, דרך בטוחה לפתור לי גם את בעיות התזונה שמהן מעולם לא סבלתי. וכך נשלחה לביתנו ערכה שלתוכה היה עלינו להכניס בעדינות, כמלוא הכפית, קורטוב מצואת הבוקר שלנו, כדי שהחיידקים, דיירי המעיים שלי, ייבדקו ואוכל לקבל מידע מדויק מהם מיני המזונות החביבים עליהם ואוכל לכוון את התפריט היומי שלי תוך התחשבות מלאה בהם. מראש אמרתי ליעלי שכל העסק הזה לא מריח לי טוב, אבל לך תתווכח איתה באבחון ריחות.

והנה, השבוע קיבלתי את גזר הדין. לאחר שנים של טיפוח גינת עצי פרי בחצר ביתי ולאחר שבוקר-בוקר, בהתאם לעונה, אני מתחיל את היום בקטיף קלמנטינות, ליצ'י, תפוזים, מנגו או פומלות, קיבלתי רשימה שכמו הועתקה מהתפריט היומי שלי, עם חותמת AVOID בצבע אדום ואזהרה להימנע ממאכלי תועבה אלה. לרשימת האיסורים הוסיפו את כל המאכלים האהובים עליי, מחומוס, טחינה, לחם, בטטות ועד כמעט כל קינוח מנחם אשר אהבה נפשי.

אולם, לא אלמן ישראל. ברשימת המומלצים מומלץ לי מאוד לאכול זרעי פשתן וצ'יה (שעד עכשיו הייתי משוכנע שאלה שמותיהם של עשרת בני המן) וכך, כשאני במרחק קומץ זרעי חמנייה ודלעת מבריאות מלאה ומאושר נצחי, לא נותר לי, כמובן (לפחות עד העונג הבא), אלא להודות לאשתי, שהביאתני עד הלום.