הצעירה שנלחמת בשודדי הקשישים: "לא חשבתי שמי שמאיים על קשישים יבחל באמצעים מולי"

מירב כהן לא מתכוונת להוריד פרופיל • גם לא אחרי שבשבוע שעבר פרסמו עבריינים את הטלפון שלה על כרטיס של שירותי זנות • כהן, שעומדת בראש מטה המאבק בעושק הקשישים, מסבירה: "להחזיר כסף לניצול שואה בן 90 שחי לבד, זה אושר גדול" • "ידעתי למה אני נכנסת. אלה אנשים בלי גבולות"

מירב כהן בבית הופמן, מרכז לגיל השלישי בירושלים. המצולמים אינם קשורים לכתבה / צילום: רפי קוץ
מירב כהן בבית הופמן, מרכז לגיל השלישי בירושלים. המצולמים אינם קשורים לכתבה / צילום: רפי קוץ

"הנה עוד שיחה ממספר לא מזוהה", אומרת לי מירב כהן במהלך הראיון, "שאענה ותראי איך זה הולך?". קדימה. "הלו, אפשר לשמוע פרטים?", שואל המתקשר. באיזה עניין?, שואלת כהן כבדרך אגב. "סקס", הוא משיב. "איך הגעת אליי?", היא מתחקרת אותו. "קוראים לך מירב, לא? מצאתי כרטיס שלך בראשל"צ". כהן מסבירה לו בשלווה: "זה לא קשור אליי, אני נלחמת בחברות שגונבות כסף מקשישים, ומישהו כנראה מאותת לי לרדת מזה. תוכל לשלוח לי בווטסאפ צילום של הכרטיס?". כמה דקות אחרי מקבלת כהן צילום של עוד כרטיס ביקור לשירותי זנות, ובו צילום פרובוקטיבי של אישה, ולצידו הכיתוב "מחכה לך, מירב" בצירוף מספר הטלפון הסלולרי שלה.

נלחמת בעבריינים שעוקצים קשישים במיליוני שקלים

מאז הופצו הכרטיסים האלה ביום חמישי שעבר, בנתניה, רמלה, באר יעקב וראשל"צ, הטלפון של כהן לא מפסיק לצלצל. "כבר הרבה זמן שיש לי שיחות משונות בלילה כמו איך אני מגיע אלייך ומה המחיר, כי מסתבר שפיזרו את השם שלי גם באתרים של נערות ליווי, אבל ביום חמישי התחיל ממש מבול. כל דקה התקשרו. עד שהצלחתי לדלות את הפרטים של הכרטיס הזה, לקח זמן. ביקשתי מהמתקשרים שישלחו לי צילום ואף אחד לא הסכים. בסוף מצאתי צדיק אחד", היא צוחקת, "וגם הוא, שלח לי את הטקסט בלי התמונה ואמר 'לא נעים לי, אני מבין שיש לך ילדים'. בסוף השתכנע והעביר לי את הצילום המלא".

בטח היית בשוק.

"האמת שידעתי למה אני נכנסת. לא חשבתי שמי שמאיים על קשישים שיישנו בלילה על הרצפה, כי הוא מתכנן לקחת להם את הרהיטים, בגלל שלא שילמו איזה חוב מפוברק, יבחל באמצעים מולי. אלה אנשים בלי גבולות. כשהסברתי את זה למי שהגיעו אליי דרך הכרטיסים, כמעט כולם הציעו לי את עזרתם בלחסל את הנוכלים האלה. כנראה שגם לצרכני זנות יש קווים אדומים".

מירב כהן בבית הופמן בירושלים. המצולמים אינם קשורים לכתבה / צילום: רפי קוץ
 מירב כהן בבית הופמן בירושלים. המצולמים אינם קשורים לכתבה / צילום: רפי קוץ

את חושדת במישהו ספציפי?

"יש לי הרבה שונאים. אני מגיעה לנייד של המנכ"ל או הבעלים של חברה כזו שגונבת מקשישים - נייד שהוא מקפיד לא לפרסם בשום מקום - ואומרת לו 'אני יודעת שאתה עומד מאחורי החברות האלה, עשיתי עליך שיעורי בית. אני שולחת לך עכשיו למייל רשימה של אנשים שאתה צריך לטפל בהם עד יום זה וזה. אם לא, אנחנו פונים לבתי משפט ולתקשורת'".

ואיך הם מגיבים?

"הם בדרך כלל בהלם שמישהו הצליח להגיע אליהם, כי הרבה פעמים יש אצלם מה שנקרא קוף, אדם שעומד בפרונט ומסתיר את הבעלים האמיתי. שיחות כאלה לא באות להם בטוב. ויש שיחות מאוד לא פשוטות. צרחות, קללות, גיהינום. שנים הם עשו מיליונים, ואף אחד לא הפריע להם, ועכשיו מישהי פה מפריעה. אני מנהלת פה קמפיין מתמשך. יום-יום, ברשתות, בכלי התקשורת, בבתי משפט, בתחנות משטרה. והם מבינים שכללי המשחק השתנו, שהשיטה הזו של נוריד את הראש, יהיה קצת לא נעים לתקופה, ואחרי זה נמשיך לגרוף מיליונים - כבר לא עובדת. ואכפת להם מאוד כשאני מאיימת בתקשורת, כי גם אם אתה גונב בכיף כסף מקשישים, אתה לא רוצה שהשכנים והילדים שלך ידעו מזה".

מאיימים עלייך גם איומים יותר מפורשים?

"לא. הם לא טיפשים. הם לא יאיימו על חיי. יש אנשים סביבי שהמליצו לי להיזהר ולהוריד פרופיל. זה לא יקרה. אני מאמינה שכלפי אנשים כאלה צריך להגיב עוד יותר בעוצמה. וככל שזה יהיה יותר בפרהסיה, גם אני אישית אהיה יותר מוגנת".

זה לגמרי עברייני. את לא מרגישה שנחצה פה איזה קו? לא אמרו 'די, עזבי, יש לך ילדות קטנות'?

"אני ממש שלמה עם זה. יובל, בן זוגי, יותר מוטרד, אבל מבין שהרכבת הזו כבר יצאה, והוא מאוד מגבה ועוזר. אין סיכוי שזה יעצור אותי, להיפך. זה רק אומר שאנחנו עושים משהו בכיוון הנכון, וצריך להמשיך עם זה בכל הכוח. בינתיים אני מפסיקה לענות למספרים לא מזוהים, אבל אני גם לא רוצה להחליף מספר. זה הטלפון שלי שכולם מכירים, אני מחלקת אותו בכל מפגש שלי עם קשישים, בבתי אבות, שבתות תרבות והופעות בתקשורת, ואין לי כוונה להפסיק".

"אני יוצאת למלחמת התשה"

כהן, 35, ירושלמית גאה, כבר הספיקה לצבור קילומטראז' נאה במאבקים חברתיים. ביניהם, המאבק למען שינוי הקריטריונים בתוכנית למשתכן, כך שמי שעובד לא ייפגע, מימוש מענק מיוחד בקניית דירה לתושבי ירושלים, פתיחת חניון קרתא בשבת והעברת משרדי ממשלה לירושלים כדי להגדיל את התעסוקה בעיר. היא התוודעה לתרגילי העוקץ שנעשים היום לקשישים רבים, כשכיהנה לפני חמש שנים כמנכ"ל "אמון הציבור" (ארגון מקביל למועצה לצרכנות), והקימה את מטה המאבק בעושק הקשישים, שיושב בבית פרת ברחביה בירושלים, שם קיבלו משרד ממדרשת עין פרת. "אלה היו תלונות חריגות בנוף בגלל הסכומים שהגיעו בקלות ל-300-200 אלף שקל", היא מספרת. "המקרה הראשון שטיפלתי בו היה של אשת אקדמיה, פנסיונרית, שהסתירה מהמשפחה שלה את המינוס הגדול שנקלעה אליו שלא באשמתה. אני נתקלת בזה מאז הרבה - האנשים האלה חשים בושה היסטרית על זה שעבדו עליהם, ונורא מפחדים שהילדים שלהם יחשבו שהם כבר לא מספיק חדים וצלולים. הם מנתקים איתי שיחות שנייה לפני שהבן שלהם נכנס, כדי שאף אחד לא יגלה. הם לא מבינים שזו לא אשמתם, הציבו מולם מכונה משומנת שיודעת את העבודה.

ההודעה שפרסמה מירב כהן בטוויטר בשבוע שעבר
 ההודעה שפרסמה מירב כהן בטוויטר בשבוע שעבר

"במקרה של אותה פנסיונרית, הילדים נחשפו לטלפונים שאמם קיבלה ולמה שקרה בחשבונות הבנק שלה רק אחרי שחטפה אירוע מוחי ואושפזה בבית חולים. עוד קודם הם הבינו שמשהו מוזר, כשהיא רצתה לבוא לבקר את הנכדים ולא היה לה כסף למונית, אבל הם לא תיארו לעצמם שזה מה שקורה. הרבה פעמים אנשים כועסים על עצמם, שלא אפשרו להורה המבוגר לשתף אותם בדבר כזה. אבל הטעות הכי גדולה היא של אלה שכועסים על ההורים, כי אז ההורים מסתגרים עוד יותר. אני מוצאת את עצמי לפעמים נקרעת בין סכסוכים משפחתיים - הבן מבקש ממני לדבר עם אבא שלו, שישתף אותנו באינפורמציה, סיטואציות שלפעמים אני מוכנה לזרום איתן ולפעמים לא".

מה עשית במקרה הראשון?

"פניתי למשטרה ולרשות לסחר הוגן במשרד הכלכלה, שפתחה בחקירה והטילה בסופו של דבר עיצומים כספיים. אבל הכסף שהפסידה אותה אישה לא חזר אליה, כי העיצומים הם קנסות שמגיעים לקופת המדינה, וגם זה במקרה הטוב. רוב האנשים האלה פשוט סוגרים את החברה שהיא בע"מ וממשיכים הלאה, בלי שהם נדרשים לשלם מכיסם הפרטי ובלי ללכת לכלא, כמו שמגיע להם.

"כשהבנתי שזה המצב, אמרתי 'אני לוקחת את זה עליי כפרויקט'. כבר לא הייתי באמון הציבור, אלא אדם פרטי. קיבצתי את אלה שפנו אליי, והעליתי סרטון לפייסבוק שבו אמרתי 'מעכשיו אני מתעסקת רק בזה, לא תראו פה שום דבר אחר חוץ ממאבק למען הקשישים שנעשקו. אני יוצאת למלחמת התשה, עד שאנחנו גומרים עם זה'. התחילו להגיע המון פניות. שמעתי על אנשים שנעקצו בלמעלה ממאה אלף שקל - לפחות חמש פעמים ביום. היום כבר יש לי 300 מתנדבים, והמספר קפץ ל-400 מאז שהפיצו את הכרטיסים לפני שבוע, אבל אז הייתי עדיין לבד, בלי מוקד טלפוני או ארגון מאחוריי".

הזכרת את המכונה המשומנת של אותן חברות, תארי איך זה עובד.

"זה מתחיל בשיחה שבה מבשרים לך שמגיעה לך מתנה. החברות האלה מתוחכמות ועובדות עם מאגרי מידע. הן יודעות איך לפנות אליך. אם את פנסיונרית של משרד החינוך, למשל, הם יגידו שהמתנה משם, כדי שזה יישמע לך הגיוני, או שהן אומרות שהיית חברת מועדון פעם ולכן זה מגיע לך. ואז הן מקריאות לך את ארבע הספרות הראשונות של מספר כרטיס האשראי שלך, שממילא משותפות לכל הלקוחות של אותה חברת אשראי, ומבקשים שתשלימי את שאר הספרות עבור המשלוח או אשרור הפרטים. וזהו. יש להם את הכרטיס שלך".

ואיך זה מתגלגל מכאן?

"מחייבים אותך על סט מצעים ב-6,000 שקל, כי הוא מכותנה מצרית, קערה ב-5,000 שקל, טאבלטים ב-3,000 שקל, לאנשים שלא יודעים לגלוש. עשרים טלפונים ניידים לאותה קשישה, שבכלל לא יודעת להשתמש בהם, והרבה תכשיטים מזויפים - כמו צמיד שנמכר ב-10,000 שקל ושווה אולי מאתיים. יש קשישים שנראה כאילו הם פתחו חנות צורפות. המקרה הכי קיצוני שנחשפתי אליו היה של אדם שלאורך השנים נעקץ ב-800 אלף שקל מחברות שונות".

זה המון.

"זה פסיכי. יש להם שיטות לדעת מה המסגרת אשראי שלך, ואם עברת אותה, הם יגיעו אליך הביתה כדי להמשיך באמצעות העברות בנקאיות וצ'קים. הם לא יעזבו אותך לעולם, אלא אם כן מישהו יתערב. בני המשפחה היחידים שהצליחו לפתור את זה היו אלה שאיתרו את המשרדים שלהם, נכנסו לשם והפכו להם את השולחן, אבל לא לכל אחד יש מישהו שיעשה כזה דבר. אנשים מבינים באיזשהו שלב מה קורה, ורוצים לצאת מזה. ואז אומרים להם - אי אפשר. ואם אתם רוצים לצאת, אז שלמו לנו קנס יציאה שיכול להגיע גם ל-50 אלף שקל, תלוי כמה הם חושבים שאפשר לקחת מאותו אדם. לפעמים הם ממציאים איזה חוב הזוי. ואם אין לקשיש כסף לשלם אותו, מאיימים שיגיעו אליו הביתה וייקחו לו את הרכוש. הרבה מהקשישים האלה חיים לבד ומפחדים".

מגיעים אליהם בריונים?

"לא צריך בריון מול קשיש. הוא מרגיש מספיק מאוים מצעקות בטלפון, ואז, שכשבא אליו הביתה נציג של החברה או אפילו סתם שליח מחברת שליחויות מסודרת, הוא ייתן לו את הצ'ק כדי שיניחו לו, ולא יידע שמחר תהיה שיחה מאיימת חדשה. האנשים האלה מתחזים לעורכי דין ומאיימים בבתי משפט. אני שומעת סיפורים מטורפים. וזה לא מקרה קיצון אחד של משוגע אחד, זו וואחד תעשייה".

לפתחן של חברות האשראי

כהן פועלת כיום מול משרדי הממשלה כדי להניע יוזמות חקיקה בנושא, אבל עיקר המאבק שלה מתמקד בהחזרת הכסף מאותן חברות טלמרקטינג, ישירות לנפגעים. "אדם שמנהל חמש חברות כאלה, מתעקש איתי שקשישה שאין לה מה לאכול, רצתה לשלם על שמיכות פוך וטאבלטים שהיא לא יודעת להפעיל, 220 אלף שקל. בשלב הזה תמיד גם עולים טיעונים כמו 'מה אכפת לך, היא רצתה להתפנק, מי את שתגידי לה, זה בטח הילדים שלה שהתלוננו כי הם מפחדים על הירושה'".

למה לא ללכת לחברות האשראי ולבקש לבטל את העסקה?

"כי החברות המשווקות מקליטות את הקשישים במה שהן מכנות שיחות בקרה. יש את השיחה המוקדמת, שבה הן מאיימות עליהם, ובסופה הן אומרות לקשישים, עכשיו אנחנו נתקשר אליכם שוב, ואתם רק תאשרו את העסקה, תגידו כן לכל מה שנשאל. ואת השיחה הזו הם מקליטים ומשתמשים בה מול חברות האשראי, כדי להראות שהעסקה נעשתה כדין. אמרתי לחברות האשראי, אם היו נכנסים לקשיש הביתה, קושרים אותו לכיסא, מצמידים לו אקדח לרקה, ואומרים לו תגיד את מספר כרטיס האשראי שלך, זו מבחינתכם עסקה בתוקף? כי זה מה שקורה פה. אתן שחקניות משמעותיות בסיפור הזה, יש לכן אחריות, איך אתן ממשיכות בסליקה כרגיל כשמגיעות אליכן אלפי תלונות נגד חברות מסוימות, אתן לא מבינות שמשהו לא בסדר?".

ומה הן אמרו?

"התרשמתי שהן מפחדות להסתבך משפטית עם אותן חברות, ושהן היו שמחות שיוציאו עבורן את הערמונים מהאש. אז עזרתי לקבוצת קשישים להתאחד ולהגיש תביעה ייצוגית נגד חברות האשראי. לתביעה הן עוד לא השיבו, אבל הן נמצאות עכשיו יותר עם היד על הדופק, מה שגרם לחלק מחברות הטלמרקטינג להמציא עצמן מחדש כאתרי אינטרנט. יש להן אתר סרק לשם הפרוטוקול, והן עדיין מתקשרות".

איך הן מגיעות למאגרי הלקוחות של קשישים?

"יש אנשים שסוחרים במידע הזה, גונבים אותו מאיפשהו ומוכרים לחברות. זה לא מקרי שעל קשיש אחד התלבשו 30 חברות. יש גם אנשים שמציגים מאגרים כאלה בראיונות העבודה, כדי שיקבלו אותם. יש טלפניות שמכות על חטא אחרי שעזבו את העבודה. הן מתקשרות ממספר חסום ומספרות לי דברים, אבל הרבה מדחיקות ואומרות שזה קורה רק אצל המתחרים ואצלן הכול נעשה מרצון. כולן מודות שמדובר באנשים בודדים והשיחות עונות להם על צורך. הן מפטפטות איתם הרבה ומנהלות רישום על כל אחד. מתי לנכד של זו יש יום הולדת, לזו יש חתול וצריך לשאול אותה מה שלומו".

איך את מצליחה להחזיר כספים?

"המנכ"לים של החברות האלה אולי לא אוהבים אותי, אבל רובם מעדיפים לשתף איתי בסוף פעולה, כי משתלם להם לפתור בעיות נקודתיות ושלא תהיה חקיקה או אכיפה יותר כוללת. וזו דילמה שכל הזמן מלווה אותי. האם לצאת נגדן בכל הכוח, ואז יהיו עיצומים והן ייסגרו, או לנהל איתן דיאלוג, כדי שיהיה מאיפה להחזיר לאנשים כספים, ותמיד אני מחליטה לא לנהל את המאבק על גבם של אנשים שאין להם מה לאכול. 90% מהזמן שלנו מושקע בעבודה השחורה של להחזיר את הכסף לאנשים שהחיים שלהם נגמרו, כי החלק של הרגולציה הוא יחסית קל. בסוף תהיה חקיקה כי זה נושא חוצה מפלגות ולכולם יש רצון טוב. אבל להחזיר כסף לניצול שואה בן 90 שחי לבד, והוא מתקשר לספר לך שקיבל לחשבון הבנק שלו בחזרה 70 אלף שקל, זה אושר גדול".

"עובדים כמו ארגון גרילה"

כהן מנהלת את המאבק הזה בהתנדבות. "אנחנו עובדים כמו ארגון גרילה. לא מוכרים כישות משפטית, לא מקבלים תרומות, למרות שהציעו לנו. כסף לא נכנס, לא יוצא. אף אחד מאיתנו לא מקבל משכורת או החזר הוצאות. זה לא מתאים להרבה שנים, אבל כרגע יש בזה קסם, ואני מקווה שבהמשך, כל השחקנים האחרים במגרש - משרדי הממשלה, המשטרה וחברות האשראי - ייקחו יותר אחריות על הדברים. אנחנו לא צריכים להחליף את המדינה ומוכנים להעביר את הידע והיכולות שצברנו אליה".

איך המדינה מטפלת בזה כיום?

"אם בתחילת הדרך המשטרה סגרה את התיקים מחוסר עניין לציבור, אז בעקבות ההצפה שלנו את הנושא בתקשורת, נפתחו צוותים מיוחדים ביחידות ההונאה של מחוזות ת"א ומרכז. היו לנו פגישות עם העוזרים של שר הכלכלה אלי כהן ועם השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל, שמתכננת לדבריה להשקיע 15 מיליון שקל בתוכנית ייעודית בנושא".

ממה את מתפרנסת?

"הקמתי סטארט-אפ שנקראCrowd Action , ואני המנכ"לית שלו. המתכנתים והאנליסטים ישראלים, אבל אנחנו פועלים בעיקר בארצות הברית.האלגוריתם מזהה אנשים שנפגעו באותו אופן מאיזשהו ארגון וכתבו על זה ברשתות החברתיות. הוא מיידע אותם שהם לא לבד, ומציע לחבר בינם לבין עורכי דין, כדי לעשות עם זה משהו יחד. אם הם תובעים בסוף או לא, זה לא משנה לנו. המודל העסקי מושתת על הריטיינר שאנחנו מקבלים ממשרדי עורכי הדין. בארץ אנחנו מתחילים עכשיו פיילוט עם הביטוח הלאומי, אבל אני לא יכולה לפרט בגלל הסכם סודיות".

את יכולה גם ללמוד ככה על הקשישים.

"נכון, אבל לא היה צורך. פנו אליי המון גם ככה".

פנו אלייך גם מפלגות? את מאוד אטרקטיבית למפלגה שמחפשת פעילים חברתיים.

"קיבלתי הצעות מהרבה מפלגות, אבל החלטתי לא להחליט עדיין. לכולן נתתי את אותה תשובה - שכרגע אני במאבק שלי, וחשוב לי שהוא לא יהיה מזוהה פוליטית. שואלים אותי הרבה אם יש פוליטיקאי מאחורינו - ואין. זו גם אחת הסיבות שפחדנו לקבל תרומות, זה מאבק שצריך להישאר נקי ונטול אינטרסים. בהמשך, אחליט מה אני רוצה".

ההמשך נמצא מעבר לפינה. בבחירות 2019 את באחת הרשימות לכנסת?

"לא יודעת להגיד לך. התשוקה שלי זה פעילות ציבורית. כמו שיש כאלה שאוהבים לשיר ולרקוד, אני תמיד אהבתי לפתור לאנשים בעיות. זה עושה לי טוב. אני רוצה להיות בתחום הציבורי. ממש. אבל עוד לא יודעת אם זה יקרה דרך תקשורת, עמותה או פוליטיקה. אני לא פוסלת שום דבר".

נמנית עם מייסדי תנועת התעוררות הירושלמית. כיהנת כחברת מועצה ברוטציה עם עופר ברקוביץ. למה לא המשכת שם?

"היה להם הישג מטורף בבחירות עכשיו ואני מאוד גאה בהם. התעוררות היא סיפור כואב מבחינתי, עופר ואני היינו פעם חברים טובים והיום פחות, אבל אני עדיין בקשר טוב איתו ועם כולם, ולא מתחשק לי לפתוח את זה. הם הציעו לי לחזור בבחירות האחרונות ולא רציתי".

ומה עם ציפי לבני? היית מספר 9 בתנועה.

"אנחנו אומרות שלום בכנסת ואני מאוד מעריכה ואוהבת אותה, אבל אנחנו לא באמת בקשר".

את מזכירה לי את איילת שקד - גם היא באה מהייטק והקימה עמותה.

"איילת היא אישה מעוררת השראה. נפגשנו לפני חודשיים בנוגע לקשישים, והיא הופתעה כמו הרבה אנשים ממה שקורה פה. פחות דיברה אליה התביעה נגד חברות האשראי, היא יותר חשבה שזה פלילי ודורש מאסר, והעבירה את הטיפול לפרקליט המדינה. היא סיפור הצלחה מדהים, אבל בכל מה שקשור לנושאים חברתיים-כלכליים, האג'נדה שלה הפוכה משלי. בתביעות הייצוגיות, למשל, היא בחרה בצד של החברות והטילה אגרה גבוהה שגומרת את הסיפור. אנחנו לא אותו עולם".