חוצים את כל הקווים: האם הפכנו מדמוקרטיה למדינת משטרה

הלחץ על אלוביץ "לתת את הראש של ביבי" ופרקטיקות החקירה הבעייתיות צריכות להרעיד את אמות הספים של מערכת אכיפת החוק • מה שעשתה המשטרה בחודשים האחרונים חצה את הגבולות בין מותר לאסור, עד כדי כך שחייבים לתהות: הפכנו למדינת משטרה שרומסת בדרך גסה את זכויות הפרט? • פרשנות

המפכ"ל רוני אלשיך / צילום: שלומי יוסף
המפכ"ל רוני אלשיך / צילום: שלומי יוסף

1.

פיקנטריה תמיד מושכת רייטינג, אבל יש לה חיסרון גדול - היא דוחקת הצדה את הדברים החשובים באמת. זה מה שקרה בעת החשיפה של גרסת שאול אלוביץ לתיק 4000 על ידי עמית סגל בחברת החדשות. ההתמקדות הייתה בסיפור הפיקנטי של נפתלי בנט, אשתו ונתניהו, בזמן שהסיפור הגדול הוא אמירה אחרת של אלוביץ. "מרגע שנתניהו הפך החשוד העיקרי", אמר למקורביו, "במשטרה העבירו את המסר: 'תהיה עד מדינה, תן את הראש של ביבי ותחסוך לך את הסבל והמשפט'". לפי אותה חשיפה, החברים והמשפחה אמרו לאלוביץ: "אם עשית משהו תגיד ותגמור עם זה. נגבה אותך", והוא ענה: "אני לא יכול להמציא משהו שלא היה. אם המשטרה רוצה שאהיה עד מדינה, שתיתן לי אישור לשקר ואגיד מה שהם רוצים".

2.

האמירה הזאת, ככל שהיא נכונה, "תן את הראש של ביבי ותחסוך לך את הסבל", צריכה להרעיד את אמות הספים של מערכת אכיפת החוק. החקירות הרי מתועדות ומצולמות, וסופה של האמת, עם מסירת חומרי החקירות לאלוביץ ובאי כוחו, לצאת לאור. מי שעקב אחרי הפרוטוקולים לאורך תקופת מעצרו של אלוביץ, לא צריך להיות מופתע. אמנם לא נאמר שם "תן את הראש של ביבי", אבל רוח הדברים הייתה דומה והמשטרה לא טרחה להכחיש זאת מעולם. היא עשתה הכול מכול, כולל להזמין את אלוביץ לחקירה עשרה ימים בלבד לפני פרסום ההמלצות בתיק 4000, כדי לגייס אותו כעד מדינה. מה שעשתה המשטרה בחודשים האחרונים, בניסיון לגייס את אלוביץ, חצה את הגבולות בין מותר לאסור, בין לגיטימי ללא לגיטימי, עד כדי כך שחייבים לתהות: האם מדובר במדינה דמוקרטית ששומרת על זכויותיהם של חשודים או שהפכנו למדינת משטרה שרומסת בדרך גסה את זכויות הפרט ופורצת את כל הגבולות האנושיים הסבירים.

שיהיה ברור: דבר שנכתב פה לא נועד להקטין את החשדות נגד אלוביץ. אני לא חושב שהוא צדיק כלכלי גדול, וכתבתי זאת לא פעם - בהקשר של הכסף שנשרף בחברת יורוקום דיגיטלית ויורוקם סלולרית ("תעלומת 600 מיליון השקלים של יורוקום", "גלובס", 11.2.2018), בהקשר של עסקת בעלי העניין בזק-yes ("תיק בזק: מה מסתר בדוח yes", "גלובס", 28.9.2017) וגם בהקשר של החטיבה המונופוליסטית של בזק (נייחת ואינטרנט) שעושקת צרכנים. דא עקא, העניין אינו החשדות נגד אלוביץ, אלא בני אדם והיחס המחפיר שהם מקבלים מהמשטרה.

הטענות על פרקטיקות החקירה הפסולות של המשטרה הרימו ראש בתקופתו של רוני אלשיך. לא מדובר רק באלוביץ; העניין צץ בחקירות רבות אחרות. גם זה לא צריך להפתיע: אלשיך הגיע מהשב"כ, גוף שבו יש פרקטיקות חקירה אחרות, פחות מעודנות בלשון המעטה, והוא כנראה ייבא אותן למשטרה. בפרקטיקה הזאת, זכויות אדם הן עניין לפרשנות קיצונית של החוקרים. לזה נוסף הלחץ הכלכלי: אפשר לנפח את שווי העבירה (כמו מיליארד השקלים במקרה של בזק) כדי לחלט כמה שיותר רכוש, ומוטב את כל הרכוש, של החשודים. כך נוצר שילוב דורסני: לחץ נפשי מסיבי, חריג ולא אנושי לצד לחץ כלכלי, שהוא למעשה מצור כלכלי לכל עניין ודבר. ייתכן שזה מוציא את האמת מאנשים. לעתים זה עלול לגרום להם להודות בכל דבר ולעגל פינות, ובלבד שיעזבו אותם לנפשם.

3.

הנה כמה ציטוטים מהפרוטוקולים של הארכות המעצר של אלוביץ ואשתו, במחצית הראשונה של 2018. שפטו בעצמכם:

אלוביץ: "אני מרגיש שכל החקירה הזאת הייתה בצל הניסיונות החוזרים ונשנים לפגוע בנשמתי, לשבור את רוחי. כל ערב חזרתי ממעצר בלילה, ישבתי אצל החובש, מדידת לחץ דם שנייה, שלישית. מנסים לנצל את המעצר לשבור אותי, כדי שאני אודה בדבר שלא עשיתי מעולם. אמרתי לחוקרים שלא אשקר לעולם ואני לא אודה במה שלא עשיתי וגם אם אקבל התקף לב אני לא אודה. הם כל הזמן מכניסים לי לראש ואומרים רק 'תודה', 'תודה', ותעבור הלאה. הם יחסלו אותי נפשית ובריאותית". 

פרקליטו ז'ק חן: "כל מה שהם עושים זה ניסיון לעשות שימוש בדברים אלה לשבור את רוחו. פעם אחר פעם אחר פעם החוקרים מטיחים בו 'תשנה פאזה'. אתה תסיים את חייך בבית הסוהר ואם לא תשתחרר ותהיה שומר בסופרמרקט. החוקר ציין בפניי שהוא אמר את זה והכול מוקלט והוא אפילו לא מבין שזה לא לגיטימי... עשרות שאלות, מאות שאלות, חוקר אחר חוקר, ראש צוות החקירה, וזה שמעליו ומעליו... הוא אומר להם תניחו לי, אתם מבקשים ממני לשקר ואני לא יכול לשקר. מי שומע את הצעקה שלו?" 

פרקליטו: "אדם בן 70 שנמצא כבר חמישה ימים במעצר יישב עוד חמישה ימים במעצר, סך הכול עשרה ימים במעצר, בתנאים קשים מאוד, כאשר הוא לא ישן בבית המעצר, כי הוא מגיע ב-01:30 לבית המעצר, מעירים אותו ב-04:00 ולאחר מכן חוקרים אותו במשך 11 שעות רצופות, זה חלק מה'קווסט', עד שאנשים מוכנים להיות עדי מדינה ולהגיד דברים כדי שיעזבו אותם... הם כמו ברווזים במטווח, יורים עליהם מכל הכיוונים, מספרים להם שהחיים שלהם נהרסו... אם יש לנו מדיניות מעצרים כל כך ליברלית, אנחנו צריכים להיערך כמדינה לקיים אותה ולשמור על צלם אנוש".

4.

השלב הבא הוא, כאמור, לחץ כלכלי אדיר וחילוט רכוש. עשרות תמונות, תכשיטים, אפילו את טבעת הנישואים של אלוביץ לקחו, ומאשתו איריס ביקשו להוריד את עגיליה. העניין התגלגל עד לפתחו של בית המשפט העליון, שמתח על המשטרה ביקורת קשה וחריפה. כך אמר השופט יצחק עמית: "תפיסת חפצי האמנות והתכשיטים לקתה בפגם כפול: התפיסה נעשתה מלכתחילה שלא כדין, תוך חריגה מצו התפיסה שניתן על ידי בית המשפט לבקשת המשטרה, ולמרות שהמשטרה התכוונה והתכוננה מראש לתפוס את חפצי האמנות. גם בדיעבד, המשטרה לא חזרה לבית המשפט בבקשה לקבל הוראות לגבי המשך החזקת חפצי האמנות והתכשיטים שנתפסו... התכשיטים שנתפסו יוחזרו לאלתר. זאת, בהינתן שאי חוקיות התפיסה של חלק מהתכשיטים אף הייתה כרוכה בממד נוסף של השפלה, וגובלת בחיפוש על הגוף ללא צו. קשה להלום כי בית המשפט היה מתיר בצו, במסגרת חקירה, חילוט של תכשיטים אישיים ושעונים".

המשטרה צפצפה על צווים, צפצפה על החוק וצפצפה על אנשים. אכן, מדינת משטרה.

5.

גם פרשת המסרונים בין השופטת רונית פוזננסקי-כץ לחוקר רשות ני"ע עו"ד ערן שחם-שביט המחישה את העוצמה המסוכנת של המשטרה. חטאם לא היה התיאום ביניהם, כפי שחושבים. ה"בעיה" הייתה שהם היו אנושיים מדי ורצו להקל את מעצרם של החשודים, בניגוד לעמדת המשטרה:

שחם-שביט: "זה עלה לי בדם. כמעט הרביצו לי או עצרו אותי בלהב".

פוזננסקי-כץ: "נדמה לי שאין דבר מפחיד כמעצר בלהב".

שחם-שביט: "ממש. אני בטראומה מזה".

פוזננסקי-כץ: "אני מתארת לעצמי".

זה מה שחושבים שופטת בישראל וחוקר רשות ני"ע על להב 433. לא מדובר באינטרסנטים, אלא באנשי מערכת. זה אומר דרשני.

6.

הפניתי את השאלות הבאות למשטרת ישראל:

■ האם משטרת ישראל ניסתה לגייס את שאול אלוביץ כעד מדינה תוך אמירות, מפורשות או עקיפות, בסגנון "תן את הראש של ביבי ותחסוך לך את הסבל והמשפט"? 
■ האם כדי לגייס את אלוביץ בכל מחיר כעד מדינה הפעילה עליו המשטרה לחץ כלכלי ולחץ נפשי בלתי אנושי, הכולל חילוט כל רכושו ללא יוצא מן הכלל, צעקות ואיומים בחדרי החקירות - וזאת בניגוד לכל סטנדרטים של חקירה הוגנת? 
■ מדוע היה צורך בחילוט טבעת הנישואים של אלוביץ ובדרישה מאשתו להוריד את עגיליה? 
■ האם חקירתו של שאול אלוביץ ב-22.11 במשטרה, עשרה ימים בלבד לפני הגשת ההמלצות בתיק 4000, נועדה כדי לנסות שוב לגייסו כעד מדינה? 
■ מדוע היה צורך בכלל לגייס את שאול אלוביץ כעד מדינה, במיוחד אחרי גיוסם של ניר חפץ ושלמה פילבר, ועל אחת כמה וכמה לאור הטענות החוזרות של המשטרה בהדלפותיה שמדובר ב"תיק סגור"?

ממשטרת ישראל נמסר: "אנו דוחים את הטענות, שכן כלל החקירות שהתנהלו ועודן מתנהלות בלהב 433 מתנהלות במקצועיות ובניקיון כפיים.

"למעלה מן הצורך נציין כי החקירה נשוא פנייתך, בדומה לשאר החקירות, התבצעה על ידי מיטב החוקרים באופן סדור ומקצועי לעילא ולעילא, וכל בר דעת מבין שמדובר אך ורק בניסיון גמלוני ומגוחך להשחיר את פניה של מערכת אכיפת החוק.

"למותר לציין כי כל פעולות החקירה בתיק התבצעו, ללא יוצא מן הכלל, בליווי פרקליטות המדינה ובפיקוח היועץ המשפטי לממשלה.

"משטרת ישראל תמשיך להקפיד לשמור על טוהר החקירה ועל כן לא נתייחס לשום נושא הנמצא במרכזה של החקירה שהסתיימה זה מכבר". 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988