MeToo# דילגה על עובדי הצווארון הכחול

מי שמחפש את ההסבר לכך שמחיר המניה של פוקס לא כולל זכר לעדויות על הטרדה מינית שפורסמו נגד האיש החזק בחברת האופנה הישראלית, הראל ויזל, יכול למצוא אותו אולי בעובדה שבניגוד לעובדי גוגל, אובר ואינטל, לעובדי ולקוחות פוקס אין (ואולי חבל שאין) את הפריבילגיה הכלכלית למחאות נגד החברה • אנשי השנה של "גלובס" 

הראל ויזל/צילום:שלומי יוסף
הראל ויזל/צילום:שלומי יוסף

מבט חטוף במניית פוקס  לא מגלה למתבונן כי מאוגוסט מרחף מעל האיש החזק ביותר בחברת הקמעונאות המקומית - הראל ויזל - שורת טענות על הטרדות מיניות. זאת עובדה מפתיעה במיוחד כשלוקחים בחשבון שהשנה האחרונה התאפיינה במחירים אישיים ותאגידיים כבדים על אלו שנמצאו במצבים דומים. דווקא מה שנראה כאנומליה הוא בפועל אינו כזה, ואם בכלל הדגמה קלאסית לכך שתנועת ה-MeToo# השפיעה בעיקר על חברות הצווארון הלבן וכן לנטייה התאגידית המסורתית להסתיר, לבטל ולהסיר מהר ככל הניתן מסדר היום נושאים מסוג זה.

ב-21 באוגוסט, רק יומיים אחרי פרסום דו"חות טובים לרבעון השני, פורסם תחקיר בערוץ 10 שחשף, לכאורה, שורת עדויות על הטרדות מיניות מצד ויזל, שמשמש כמנכ"ל החברה. הנשים, שבחרו להישאר אנונימיות, טענו כי במהלך עבודתן עם ויזל הוא הציע להן שוב ושוב הצעות מיניות בזמן שניסו לנהל איתו דיאלוג עסקי. הן עוד טענו כי לאחר שלא נעתרו להצעותיו, הוא חתך קשרים עמן. התגובה בשוק ההון נראתה חריפה. תוך שבוע קצר נפלה מניית פוקס ב-16% ומחקה כ-85 מיליון שקל משוויה, מה שמשך עיתונאים ופרשנים להעריך כי לפנינו אירוע מתמשך שיזיק לפעילות החברה. האמת היתה רחוקה מכך.

במה שהיום אפשר להגדיר כניהול משבר מופתי, הודיעה פוקס תוך שבוע על מינוי בודקת חיצונית. שישה שבועות מאוחר יותר וביעילות שלא נראתה כמותה בעולמות החקירה והמשפט, במיוחד בנושאים הנוגעים להטרדות מיניות ובדיקת תרבות ארגונית כוללת של תאגיד ששווה מיליארדים, הוגשו ממצאי הדו"ח. השופטת בדימוס אורנית אגסי סיימה את בדיקתה, ופוקס הפיצה את שורתו התחתונה: "לא היו אירועי הטרדה מינית בחברה".

שש מילים אלו, עטופות בכיסוי מהודק של חשאיות, הספיקו לשוק. מניית פוקס נכנסה לסחרור עליות שתודלקו מדו"חות רבעון שלישי מצוינים. תוך שבועיים השלימה המניה זינוק של 22%, עקפה את מחיר המניה לפני הפרשה, והגיעה למחיר שיא של שלוש השנים האחרונות. שבועיים מאוחר יותר המניה זינקה ב-9% נוספים לשיא של ארבע שנים האחרונות.

השקעות אכפתיות? הטענות לא פגעו במניית פוקס
 השקעות אכפתיות? הטענות לא פגעו במניית פוקס

בפוקס שמרו על עסקים כרגיל

הסולידריות הציבורית עם קורבנות הטרדות ותקיפות מיניות שמגלמת את תנועת MeToo#, הביאה לאווירה ציבורית דחוסה ואפס סבלנות להתנהגות לא נאותה. חברות רבות הבינו שטיפול ומניעה בנושאים אלו הם אינם רק שאלות של חברה ומוסר, אלא גם של אחריות תאגידית. כדי למסד סטנדרטים חדשים שיהלמו את רוח התקופה, החלו חברות רבות, בין היתר, להפסיק את השימוש הכפוי בבוררויות ואסרו קיומם של הסכמי סודיות (NDA). הם גם הפכו את הנושא לחלק בלתי נפרד מבדיקת נאותות כמדד להתנהלות תאגידית בריאה. חוזי העסקה, מיזוג ורכישה כוללים היום התניות על התנהגות נאותה של המנהלים הבכירים בחברה.

היום, במקרים מסוימים, יכולים גילויים בתחום להוות עילה לביטול חוזים ופיטורים. קחו למשל את בריאן קרזניץ, מי שהיה מנכ"ל אינטל העולמית במשך חמש שנים ועובד החברה למעלה מ-30 שנה, אולץ להתפטר אחרי שנחשף כי ניהל מערכת יחסים עם עובדת, בניגוד לכללי החברה.

קרזניץ הוא מקרה קיצון יחסית באווירה הנוכחית, אך הוא בהחלט לא היחידי. באובר, הסטארט-אפ הגדול בעולם מבחינת שווי שוק ויקיר עמק הסיליקון, נדחק המייסד-מנכ"ל טרוויס קלניאק החוצה בגלל שיצר אווירה סקסיסטית ורעילה לנשים. מהלך זה הגיע אחרי חקירה פנימי, כמו זו שתבצעה בפוקס. באובר, לצורך השוואה, ארכה החקירה שלושה חודשים, כללה מאות ראיונות והניבה לא פחות מ-215 תלונות לגיטימיות שונות.

מלבד קלניאק פוטרו או פרשו שורת משקיעי הון סיכון אגדיים אחרי שנחשף כי הטרידו בשיטתיות יזמיות שניסו לגייס הון; שלא נדבר על כוכבי ומפיקי טלוויזיה שפוטרו, ביניהם מנכ"ל רשת CBS הוותיק ופוליטיקאים שמצאו עצמם בחוץ. כולם מסיבות דומות, כולם דמויות מפתח שמזוהות אחד לאחד עם החברות (חלקן ציבוריות וחלקן פרטיות).

מי שדוחק את הבכירים האלו החוצה, או לכל הפחות דואג שתבוצע חקירה מקיפה, הוא הדירקטוריון שאמון לשמור על האינטרסים של בעלי המניות. קבוצה של אנשים שאמורה לפקח על המנהלים הבכירים, בכללותם המנכ"ל, גם במחיר של קונפליקט עם האינטרסים של בעלי השליטה. פגיעה באמון תפקיד זה עלולה ליצר סביבה רעילה לעובדים, אבל יותר חשוב מכך - להסב נזק כלכלי לחברה. חברי דירקטוריון מבינים היום יותר טוב מתמיד שהתנהגות בעייתית של מנכ"לים היא אסון תדמיתי, מבריחה משקיעים ולקוחות, פותחת פתח לתביעות פליליות ותביעות מצד בעלי המניות ועלולה להוביל למאבקי שליטה. פשוט אין היגיון כלכלי לדחוק את טובת החברה לשוליים מסיבה של נאמנות למולך בכיפה.

אבל מה שקרה בפוקס היה שונה מכל ההתנהגויות המבורכות האחרונות. אצל ויזל ופוקס היתה כל העת תמונה ברורה של עסקים כרגיל. ויזל לא השעה עצמו או נדרש לכך עד להשלמת הבדיקה החיצונית. לא היה שום דבר שיצר ולו מראית עין של התמודדות רצינית, כי ויזל במקביל המשיך לקדם מהלכים אישיים אסטרטגיים כמו מינוי בנו הצעיר לתפקיד בחברה, אישורי תגמולים מיוחדים ואי הקפאה של ההצבעה על חידוש מינויו לדירקטוריון בלו"ז החברה.

אין בכל זה להעריך את מידת האשמה או חפותו של ויזל, או כי דירקטוריון פוקס פעל שלא להגשים את האינטרסים של בעלי המניות (אם כי כן הוגשה תביעה ייצוגית בעניין בספטמבר). כלל לא. אלא ניסיון להבין מדוע פוקס יכלה לעשות מה שעשתה מבלי כל תגמול חברתי או פיננסי. מה יש בויזל ובחברת פוקס שאפשר להם לצאת מהסיפור הזה ללא פגע ובקלות יתרה, ללא אפילו מהמורה קלה אישית או משמעות ברמה התאגידית

תנועת המחאה של המעמדות העליונים

אסור להתבלבל, תנועת MeToo# היא לא מחרשה מאוזנת ששיניה בוצעות את האדמה בצורה שווה. ההתעוררות לא דומה בכל התעשיות, החברות והמדינות והיא גוררת עלויות משתנות בכל מקרה לגופו. הרבה פעמים שוכחים כי אותה מדיניות של אפס סובלנות להטרדות מיניות, עוטפת מגזרים מאוד מסוימים וכי קיים מודל מאוד ספציפי לאלו שמתלוננות וקולן לא נחנק בזעקות מכונות. הן אינן עובדות המפעלים והסופר-מרקטים שמשתכרות שכר מינימום בעבודה סיזיפית מסורתית.

MeToo# היא תנועת המחאה של המעמד הבינוני והגבוה. היא פורחת ומשגשגת היכן שמתקיימת תפיסה עצמית של נאורות ועליונות מוסרית, חיים יותר מתוקים של השכלה ונוחות. תנאים שלא מאפשרים לאנשים שנהנים לשמור על שתיקה כשעולות האשמות ברורות על התנהגות נחותה ולא ראויה.

היא צצה איפה שיש בנקאים, כלכלנים, הייטקיסטים, עיתונאיים, בתהליך מינוי שופטים ובחיים הפוליטיים. היא לא מגיעה מרצפת המפעלים, המחסנים או מחנויות עממיות בקניונים, אף שאלו ניסו, ללא הצלחה, להסית את תשומת הלב גם אליהן ולשנות את הסיסמה הוויראלית "גם אני" (MeToo#), ב"מה בנוגע אלי" (WhatAboutMe). בכל העולם אפס סובלנות להטרדות מיניות דילגה מעל עובדות הצווארון הכחול והחברות המסורתיות שלא מתהדרות בהילת חדשנות או עושר. חסרי כוח לפני שפרצה התנועה, נותרו כך גם היום.

דירקטוריון כמו זה של פוקס, שנהנה מהמצב הקיים, לא ירצה לשנות גם אם זה אומר שהאדישות שלו היא חוסר אחריות חברתית. הם יודעים שללקוחות ועובדי פוקס אין את הפריבילגיה הכלכלית או הנפשית להתפנות לחרם צרכני שלא מגלם יתרון ברור ומיידי למצבם. זאת בשונה למשל מעובדי גוגל שיצאו בהפגנתיות מהמשרדים היפים והנכונים שלהם ומחו על האופן שבו החברה מטפלת בתלונות על הטרדות מיניות. הם יודעים שאם יעשו מספר פעולות פשוטות וקצרות, אפילו אם הם אמורפיות ולחלוטין לא שקופות, זה יספיק. אם נוסיף לאלו כמה דו"חות ומבצעים בחנויות קיבלנו אפס עלות כלכלית. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988