דוח האוצר על רווחי חברות המזון: למה ככה ולמה עכשיו?

הדוח שפרסם אתמול הכלכלן הראשי מנסה לכוון את האש לחברות המזון שמעלות מחירים, אולם הוא חלקי - הוא מתבסס על נתונים רק עד 2016, והוא לא בדק חברות שיש להן בתמהיל מוצרים מפוקחים • אבל בדיקה מקיפה ורלוונטית יותר הייתה מאלצת את האוצר לחכות לאחרי הבחירות

אבי בן אסייאג, ענת גבריאל, יוני שסטוביץ / צילום: תמר מצפי, שלומי יוסף, יחצ
אבי בן אסייאג, ענת גבריאל, יוני שסטוביץ / צילום: תמר מצפי, שלומי יוסף, יחצ

בשנה האחרונה אנחנו חווים גל של עליות מחירים על ידי חברות המזון הגדולות. כבר דובר לא מעט על כך שתשע מתוך עשר חברות המזון הגדולות העלו מחירים במחצית השנייה של 2018, וזאת לטענתן על רקע עלייה בהוצאות גם בגלל שכר העבודה, וזאת במידה רבה בגלל העלאת השכר המינימום. הגל הזה, שהגיע לשיאו עם ההודעה של אסם על עליית מחירים צפויה - שהתרחשה דווקא ביום שבו דווח גם על עליית מחירי החשמל והמים, והביאה לזעם ציבורי - היה גם מה שהוציא לרחובות, לראשונה זה 7 שנים, מפגינים במחאה על יוקר המחיה. המפגינים, או לפחות חלקם, קראו לחרם על שלוש חברות מזון גדולות שהעלו מחירים. הקריאות לחרם, כמו גם ההפגנות והסיקור ההולך וגובר בתקשורת, הלחיצו גם את החברות וגם את שרי האוצר והכלכלה שעושים כל שביכולתם למנוע את גל ההתייקרויות, הן מטעמים פוליטיים והן מטעמים חברתיים.

בעקבות זאת, שלף כל אחד מהצדדים את הכלים שבאמתחתו, בניסיון לשכך את הזעם. אחת הדרכים הייתה ההודעה של אסם כי היא דוחה בשלב זה את העלאת מחירים, וזאת בעקבות פגישה לילית עם שר האוצר, משה כחלון, שבה דובר על הצעדים למיתון עליית מחירי החשמל וביטול מכסים על שורת חומרי גלם המשמשים את אסם לייצור בישראל. מדובר בהקלה גם לראשי קבוצת אסם-נסטלה, והמנכ"ל הטרי שעומד בראשה, אבי בן אסאייג, וגם הקלה עבור האוצר. ואולם, המפגינים המשיכו וקראו, בעיקר ברשתות החברתיות ובאמצעי התקשורת, להחרים שתי חברות מזון נוספות: תנובה, והחברה המרכזית (קוקה-קולה ישראל וטרה).

בינתיים, חברות המזון הגדולות מוטרדות וממשיכות לקיים דיונים מורחבים, ולגייס את מיטב המומחים והיועצים שלהן לקראת העתיד לקרות - הרי הן לא רוצות למצוא את עצמן שוב על המוקד, כשהמחאה של 2011 צרובה עדיין עמוק בתודעה שלהן.

אתמול שלפו באוצר נשק אפקטיבי במיוחד, לכאורה: סקירה של הכלכלן הראשי באוצר שמנסה לשמוט את הקרקע מתחת לטיעונים של חברות המזון, בעיקר בכל מה שנוגע לרווחיות שלהן ולעליית שכר העבודה, שלטענתן הכבידה עליהן. אלא שבסקירה של הכלכלן הראשי של האוצר יש כמה חוסרים שמלמדים כי מדובר בעבודה חשובה אך חלקית שאינה מתייחסת ישירות למה שקרה בשוק העבודה ובשוק המזון ב-2017, ויותר מכך ב-2018.

הרווח צומח אבל מה קורה אחרי 2016
 הרווח צומח אבל מה קורה אחרי 2016

מה הקשר בין שכר המינימום הנוכחי ל-2016?

מהסקירה עולה, כי ב-2016 הגיע שיעור הרווחיות של חברות המזון הפרטיות לרמתו הגבוהה ביותר לפחות בעשרים השנים האחרונות, שיעור העומד על כ-13%, "רמה גבוהה משמעותית מזו האופיינית לחברות הפועלות בענף התעשייה המסורתית או של יבואני מוצרי מזון". מעבר לזה, גורסים באוצר כי "זהו שיעור רווחיות חריג לחברות הנמנות על התעשייה המסורתית, ועל ענף יבואני מזון".

עוד על פי הסקירה, במהלך העשור האחרון שבו עלו מחירי המזון בשיעור נומינלי חד של 24% ובשיעור ריאלי של 5%, עלה שיעור הרווחיות של עשר חברות מזון גדולות פרטיות שנבדקו כמעט פי שניים.

לפי הניתוח שמציג האוצר, כאשר בוחנים את ההשפעה האפשרית של העלאת שכר המינימום על חברות המזון הגדולות, תוך "מספר הנחות, ובהיעדר נתונים על היקף שעות העבודה של העובדים", נמצא כי "אכן העלאת שכר המינימום מצאה ביטוי בגידול בהוצאות על שכר מינימום בחברות אלו", אולם "לא מדובר בגידול משמעותי במונחים כספיים, בוודאי בהשוואה להיקף המכירות של חברות אלו". עוד גורסים באוצר, כי על רקע "העובדה לפיה במשך כמעט שני עשורים נרשמה ירידה בהוצאות השכר של חברות המזון הגדולות ביחס למחזור המכירות", ניתן היה לצפות, "בסביבה תחרותית יותר, לירידת מחירי המזון המיוצרים על-ידי חברות אלו".

באוצר כנראה רואים בטענות של חברות המזון כי הן ייקרו מחירים בגלל השינויים בשכר המינימום מעין "בלוף", כשהם טוענים כי "בניגוד לטענות חברות המזון לא נמצאה חשיפה משמעותית של חברות אלו להעלאת שכר המינימום"; ובאופן כללי, כי הוצאות השכר שלהן ביחס למחזור "רשמו ירידה משמעותית בעשרים השנים האחרונות", כאשר גם לאחר עלייה מסוימת במשקל זה בשנת 2016, "עדיין נמוך פרמטר זה בהשוואה היסטורית".

עם זאת, סקירת אגף הכלכלן הראשי באוצר, רלוונטית לתקופה שקדמה לזו שבה מתרחש גל העלאת המחירים הנוכחי שהחל בקיץ האחרון: "מאחר שבעת עריכת ניתוח זה רק שלוש מבין עשר חברות אלו הגישו לרשות המסים את דוחותיהן הכספיים לשנת 2017, לא ניתן לכלול שנה זו בניתוח זה".

כלומר, הסקירה המלאה היא עד סוף שנת 2016, כך שישנה תקופה שבה העלאת שכר המינימום באה לידי ביטוי אך אינה נכללת בבדיקת האוצר ביחס לרווחיות החברות. כלומר, המסקנות שאליהן הגיעו כלכלני האוצר מציגות תמונה חלקית, ואינן רלוונטיות בהכרח למה שקורה כאן בחודשים האחרונים. הנתונים מתבססים על הדוחות הכספיים שמגישות החברות בישראל לרשות המסים. אולם, את הדוחות הכספיים יש להגיע עד ה-30 דצמבר, כלומר שבוע מהיום, ועד כה, לפי האוצר, היו מעט מדי נתונים כדי להציג תמונה עדכנית יותר.

אז האם נכונה טענת האוצר שנימוק העלאת שכר המינימום לא מצדיק ייקור מוצרי מזון? כנראה שרק בעוד שנה וחצי נדע את האמת המלאה.

בעיית התזמון של האוצר: למה עכשיו?

אז למה בכל זאת התעקשו באוצר להציג את הסקירה החלקית הזו, ולא להמתין עוד קצת זמן עד לקבלת תמונה מלאה יותר? מתברר שלא מדובר בהמתנה של שבוע בלבד: בסביבת האוצר מסבירים כי עצם קבלת הנתונים, העיבוד שלהם ברשויות המס ובדיקות מעמיקות שנעשות לגביהם, יאפשרו לקבל את הדוחות רק בעוד לכל הפחות ארבעה חודשים. בעוד ארבעה חודשים, כפי שהתבשרנו היום, ישראל הולכת לבחירות. כך, המתנה לנתונים מלאים יותר כבר לא תהיה רלוונטית עבור מי שיושבים בממשלה הנוכחית. לכן היה קריטי להזדרז ולפרסם את הנתונים הללו דווקא במועד הזה, גם אם אנחנו קרובים יותר לתוצאות של בדיקה החדשה שתתאפשר ותכלול את 2017, מאשר לסיכום תוצאות של הבדיקה של 2016. כך או כך, הטענות של חברות המזון הן כי במשך 6 שנים הן לא העלו מחירים, והן מתייחסות ספציפית ל-2018, כך שגם הבדיקה המעודכנת יותר עדיין לא תציג פתרון מלא לטענות שלהן.

כך למשל, הטענה על עליית מחיר החלב הגולמי בשנתיים האחרונות שהביאה חברות כמו תנובה, טרה וגד לדרוש עליית מחירים, כלל לא רלוונטית לבדיקה הזו. פעם אחת - היות שהיא התרחשה בשנתיים האחרונות שאינן נכללות בפרק הזמן לגביו התבצעה הסקירה, ופעם שנייה - כי החברות הללו כלל לא נכללו בבדיקה מנימוק שהן לא פועלות בשוק פתוח, אלא בשוק מתוכנן עם מחירים מפוקחים.

למה החריגו את החברות המפוקחות?

שאלה נוספת שעולה בהקשר של הבדיקה, הוא סוג החברות שנבדק. באגף כלכלן הראשי החריגו מהבדיקה חברות מזון שנמצאות תחת פיקוח מחירים שקיים היום בישראל על מוצרי חלב, לחם וביצים - ובראשן תנובה, חברת המזון הגדולה בישראל שהייתה בין הראשונות להעלות מחירים, וגם החברה המרכזית. האחרונה כוללת אמנם את קוקה-קולה ששיעורי הרווחיות בה כנראה גבוהים במיוחד, אך לתוכה מוזגה לפני כשנתיים וחצי טרה, באופן שלא מאפשר הפרדה בין שיעורי הרווחיות משתי הפעילויות האלה, שלפי הערכות בענף אחת מהן כנראה רווחית מאוד, והשנייה - הפסדית.

אז מי בכל זאת נכלל בבחינה? חברות מזון גדולות, וכאלה שהצהירו על עליות מחירים. ההערכות הן כי מדובר בין היתר באסם, בחטיבת המזון של יוניליוור ישראל (הרווחים של חטיבת הטואלטיקה שלה, שגם הם כנראה נאים, נשארו מחוץ לבחינה), ויסוצקי, ליימן שליסל, וילי פוד ומחלבות גד.

איך משווים בין חברות מקומיות ליבואניות?

טענה נוספת שעלתה בהקשר של הסקירה, היא טענה שהציגה התאחדות התעשיינים: האם ניתן להשוות בין הרווחיות ושכר העבודה של חברות מזון שהן יבואניות, ומייבאות מוצרים שאינם מיוצרים בישראל ולכן לא מעסיקות בארץ עובדים, לכאלה שמעסיקות בארץ אלפי עובדים?

הטענה הזו בעיקר מנסה להסיט את האש מהאשמת היצרניות המקומיות, אל יבואניות שהרווחיות שלהן לכאורה גבוהה יותר. וכאן מתחיל חד גדיא בשאלה מי הוא האשם המרכזי ולמי צריך לגלגל את האחריות, כשהתגובה של איגוד לשכות המסחר הייתה בבחינת על ראש הגנב בוער הכובע: "אין שום פסול ברווחיות של חברות... יהיה רע מאוד אם נתחיל לבקר את רווחיות החברות כדבר פסול, על שום שאנו שואפים לרסן את ההתייקרויות במשק".

בכל אופן, לא בטוח שכשישראל ישראלי מבצע את הקניות שלו בסופר ובוחן את תווית המחיר, הוא יודע, או רוצה לדעת, מה התשובה לשאלה האם מדובר בחברה מקומית או יבואנית, גם כשהוא מתקומם על יוקר המחיה. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא נתח שוק וצרכנות?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988