השנה היוצאת הייתה שנת האנשים החזקים: דונלד טראמפ, ולדימיר פוטין, שי ג'ינפינג, נרנדרה מודי, טאייפ ארדואן, ויקטור אורבאן, בנימין נתניהו, הנסיך מוחמד בן סלמן (אוי). גם השנה החדשה תעמוד בסימנם. אין זאת אומרת שהיא תיטיב איתם. שניים ברשימה הנ"ל, מודי ונתניהו, יתמודדו בבחירות, ממש באותו הזמן עצמו; אחד, הנסיך, יוסיף להתגונן מפני החשדות המבוססים, שהוא ציווה על רצח אכזרי במיוחד של מבקר גולה; כולם יצטרכו להתמודד עם האטה כלכלית חזויה, והדיקטטורים שביניהם יתפתו לעשות כן ביד חזקה.
החדשות מחזית הדמוקרטיה היו רעות למדי בשנים האחרונות. מגמה אנטי-ליברלית, פופוליסטית ולאומנית הסתמנה כמעט בכל מקום. היא זוהתה בדרך כלל עם הימין, אבל בשום פנים לא תמיד. דמגוגיה חברתית מעולם לא הייתה המונופול של איזושהי אידיאולוגיה.
בשמיים הבהירים במיוחד של 24 בדצמבר בוושינגטון אני צופה בכוכבים, ורואה בבירור, בקלות מפתיעה, את מהלכה של 2019.
פטישים וצווי הבאה
לדונלד טראמפ מזומנת שנה איומה ונוראה, מה שהמלכה אליזבת קראה פעם annus horribilis.
המבחן הראשון, שהתחיל בימים האחרונים של 2018, יהיה העצבנות שהוא משרה על שוקי הכספים. אומרים לנו ש"האינדיקטורים הכלכליים מצוינים", על אף הטלטלה העצומה בבורסה. זה כמובן ייתכן. עצבנות של בורסה, היא כשלעצמה, אינה מבשרת את הסתיו. אבל היא בוודאי אינה מבשרת את האביב. בפרוס השנה החדשה הנשיא נתן הרבה סיבות לאנשים לגוון את תיקי ההשקעה שלהם, ולבחור אפיקים קצת יותר בטוחים.
אשר לפוליטיקה, בחודש ינואר תתהפך השליטה בבית הנבחרים, הדמוקרטים ייטלו את פטישי היושב ראש בכל הפורומים האפשריים (ככה זה בשיטה האמריקאית, המנצח גורף הכול, ולמנוצח אין פרסי ניחומים), וימררו את החיים לנשיא, ממש כפי שהרפובליקאים מיררו את חיי ברק אובמה ב-2011.
על-פי הערכות, החוקר המיוחד בפרשת המעורבות הרוסית בבחירות של 2016 ישלים את הדוח שלו בפברואר. הבית הלבן ינסה למנוע את הפרסום בטענה נוהלית, אבל הדמוקרטים בבית הנבחרים יוציאו צווי הבאה, תהלוכה של עדים תוצעד בוועדות הקונגרס (שיש להן מעמד נתון של ועדות חקירה), ורוב פרטי הדוח ייוודעו בתוך ימים או שבועות.
הדוח לא יקבע חד משמעית שמטה הבחירות של טראמפ שיתף פעולה עם הביון הצבאי הרוסי, אבל יהיו בו די ממצאים קשים, כדי לעורר את הדמוקרטים לפתוח הליכי העמדה לדין (impeachment) נגד הנשיא. דיון מקדים בוועדת המשפטים יכול להימשך שבועות ארוכים, לפני שיגיע למליאת בית הנבחרים. בית הנבחרים ממלא בתהליך כזה את תפקיד התביעה. הסנאט הוא חבר המושבעים.
ערב השנה החדשה, מתחיל לגדול הסיכוי שהרוב הדמוקרטי בבית הנבחרים יצביע לטובת אימפיצ'מנט. אבל הסיכוי שיימצאו די רפובליקאים בסנאט להרשעת הנשיא (שתביא אוטומטית להדחתו) מוכרח להיחשב לקלוש כמעט בכל הנסיבות. יהיו דרושים לפחות 20 רפובליקאים בנוסף על 47 דמוקרטים כדי להרשיע. לא יהיו 20 רפובליקאים, אלא אם כן, התמיכה בנשיא תתמוטט לחלוטין.
דוח החוקר המיוחד יסכן את טראמפ גם מבלי לספק ראיות חד משמעיות על אשמתו, אם למשל תנבע ממנו המלצה להעמיד לדין את אחד מילדי הנשיא. הגיעו בנפשכם מה תהיה תגובתו של הנשיא דק-העור אם יוגש כתב אישום נגד בנו בכורו, דונלד ג'וניור.
אנחנו חוזים אפוא משבר פוליטי וחוקתי בארה"ב לקראת סוף החורף. הנשיא ירקע ברגליו ויצווח, זאת אומרת יצייץ; הקונגרס החצי-דמוקרטי יערוך שימועים; התקשורת תתלוש שיער; דעת הקהל תתפלג ותתקטב; ארה"ב תהיה בכל רע. השאלה היא אם משהו ישתנה. כדי שמשהו ישתנה, לפחות חלק מבולטי המפלגה הרפובליקאית יצטרכו להשתנות. שינוי ייבחן במידת נכונותם להתייצב נגד הנשיא על אף הסיכון של התקוממות אלקטורלית נגדם בבחירות הבאות, ב-2020.
דונלד טראמפ / צילום: רויטרס
המורדים ייצאו ממחבואיהם
מה שיקרה בפברואר ישפיע במישרים על החלטות של יחידים במפלגה אם להעז ולקרוא תיגר על ניסיונו הכמעט-ודאי של טראמפ לחזור ולהיבחר ב-2020. בדרך כלל, התייצבות נגד נשיא מכהן בבחירות המקדימות של מפלגתו שקולה כנגד התאבדות פוליטית. מאז מלחמת האזרחים, זאת אומרת לפני 150 שנה ויותר, שום מפלגה לא סירבה להעניק את מועמדותה לנשיא שרצה להיבחר לתקופת כהונה נוספת. אבל ב-42 השנה האחרונות, יריב רציני בתוך המפלגה החליש שלושה נשיאים במידה כזאת שהם לא הצליחו לחזור ולהיבחר בכלליות.
לא יאוחר ממארס, אולי אפריל, קוראי-תיגר פוטנציאליים יצטרכו להחליט אם הם רוצים לקרוא תיגר, מפני שקריאת תיגר רצינית מחייבת התארגנות ארצית חודשים רבים מראש.
עצרו נא אפוא את נשימתכם: בתחילת האביב ייצאו מורדים רפובליקאיים ממחבואיהם. סביר להניח שהמושל היוצא של מדינת אוהיו, ג'ון קייסיק, יהיה אחד מהם, אם בכלל. אומנם כרגע סיכוייו נראים מבוטלים, אבל כיוון נשיבת הרוח עשוי להשתנות. אם הוא לא יהיה בשטח, הוא לא יוכל לקטוף את פירות השינוי. קייסיק נראה כבד-המשקל ביותר מכל קוראי התיגר האפשריים. אבל יש נוספים, כמו הסנאטור היוצא של אריזונה, ג'ף פלייק; או אולי הסנאטור המכהן של נברסקה, בן סאס.
אצל הדמוקרטים אין מקום לצפות להתבהרות חלקית אלא ממש בסוף 2019. יהיו להם תריסר טוענים למועמדות, אולי יותר. התחושה שיש סיכוי להוציא את טראמפ מן הבית הלבן תעודד גברים ונשים להשליך את מגבעותיהם לזירה.
הכוכבים אומרים לי, שלחמישה יש סיכוי טוב במיוחד: הסנאטורית השחורה קמאלה האריס מקליפורניה; ציר הקונגרס היוצא בטו אורורק מטקסס; סגן הנשיא לשעבר ג'ו באיידן; הסנאטור שרוד (Sherrod) בראון מאוהיו; והסנאטורית אליזבת' וורן ממסצ׳וסטס. יתרונות ברורים יש בעיניי רק לשניים: אורורק, מפני שהוא גורם התרגשות, צירוף של נעורים ושל סגנון; ובראון, עם שיער פרוע, עם עניבה רופפת-קשר, עם נטיות פופוליסטיות שמאליות, ועם בסיס כוח במערב התיכון, שהוא נקודת התורפה של הדמוקרטים.
כל אחד מהם, וכולם ביחד, עלולים למעוד על עניינים של מה בכך: התבטאות כושלת, לשון גוף לא-נכונה, פרט מביך של ביוגרפיה. הסיבוב הראשון של המקדימות יהיה רק בתחילת 2020, אבל סיבובים-למעשה יהיו לרוב, בוויכוחי טלויזיה, שיימאסו על צופיהם, אבל יניבו חדשות, ויעוררו תשומת לב. הוויכוח הראשון מתוכנן ליוני.
נרנדרה מודי / צילום: רויטרס
הודו לא תהיה חד-מפלגתית
המבחן האלקטורלי המסקרן ביותר של השנה מחוץ לישראל הוא זה של נרנדרה מודי בהודו. עד לאחרונה ממש, כמעט כל הסימנים הראו שהאיש החזק מאוד של הפוליטיקה ההודית, שישראלים התוודעו אליו במהלך ביקורו ההיסטורי בארץ ב-2017, דוהר אל בחירה חוזרת (חמש שנים) ב-2019. אבל בתחילת דצמבר, מפלגתו הלאומנית-דתית, הידועה בראשי התיבות BJP, שמטה את השליטה בשלוש מדינות של הפדרציה ההודית. קמה לתחייה מפלגת הקונגרס של שושלת נהרו-גאנדהי, שבשנים האחרונות נכתבו לה הספדים והוכנו לה ארונות קבורה.
חזרה והתחוורה נקודת התורפה של הימין הלאומני בהודו: האזורים הכפריים, שבהם מתגוררים שני שלישים של האוכלוסייה. ממדי מפלתה של מפלגת מודי באזורים האלה מעוררים חששות כבדים בין מנהיגיה. האפשרות הלא-סבירה מעיקרה, שהמפלגה תפסיד בבחירות באפריל-מאי (הצבעה בהודו מצריכה עד ששה שבועות), היא עכשיו סבירה יותר ממה שהייתה.
אף כי מודי הוא עדיין המועמד להרכיב את הממשלה הבאה, נראה שנכזבה תקוותו לקרב את הודו אל מעמד של מדינה חד-מפלגתית למעשה. הוא דיבר בגלוי על רצונו לשים קץ לעצם קיומה של מפלגת הקונגרס. הוא התכוון לאמצעים אלקטורליים. מפלגת הקונגרס מסרבת להסתיים. האיש הזה, והסרים למרותו, מאמינים בשליחותו ההיסטורית, אולי משיחית, להציל את הודו ולהעניק לה את מקומה הראוי בעולם. מה הם יעשו אם יתחוור להם שהתהליך הדמוקרטי אינו מניב את התוצאות המקוות?
יום הולדת למהפכה המזרח אירופית
ארצות, שאנחנו כוללים בקטגוריה הבעייתית של "דמוקרטיות לא-ליברליות", הן אלה שממשלותיהן מרשות מראית-עין של פלורליזם כל זמן שאין הוא מסכן את ההגמוניה שלהן. הן מוכנות להדק את לפיתתן, אם יש להן סיבה לחשוש מפני תוצאותיו של התהליך הדמוקרטי.
הונגריה היא עכשיו מועמדת אפשרית של הידוק הלפיתה. ממשלתה אומנם חזרה ונבחרה השנה בפעם השלישית ברציפות, ויש לה רוב עצום בפרלמנט, אבל האופוזיציה גילתה את הרחוב, ובשבועות האחרונים של השנה היא עושה בו שימוש גובר ואפקטיבי. גם האופוזיציה בפולין, ברומניה, בסלובקיה ובצ'כיה גולשת אל הרחוב, מפני שממשלות סמכותניות מצרות את צעדיה בפרלמנט ובתקשורת.
ב-2019 ימלאו שלושים שנה למהפכות שהפילו את הקומוניזם, ממזרח ברלין, עבור דרך בודפשט ופראג וגמור בבוקרשט ובסופיה. האם התאריך הזה יספק את הניצוץ לגל דמוקרטי שני במרכז אירופה ובדרומה? ואם גל כזה יגאה, האם הוא יסתיים כדרך שהסתיים האביב הערבי, או אביב העמים האירופי של 1848? ניסיון הונגרי/פולני/רומני לדכא בכוח התפרצות ליברלית יפלג את אירופה בשנה שבה אחדותה תעמוד למבחן ברקזיט.
סביר עכשיו להניח שהפרלמנט הבריטי לא יצביע לטובת עסקת הפרישה מן האיחוד האירופי, שנשאה ונתנה ראש הממשלה תרזה מיי. יש עכשיו יסוד סביר לשורה של תרחישים פסימיים: תוהו-בוהו כלכלי בבריטניה; קריסת הממשלה; בחירות חדשות, שלא יניבו תוצאות חד-משמעיות; משאל עם חדש, שעצם עריכתו תפלג את החברה הבריטית, ותפורר את המפלגות ההיסטוריות; התמוטטות הסדר השלום בן 20 השנה בצפון אירלנד; מהלכים חדשים לטובת עצמאות סקוטלנד. כלל לא בטוח שבריטניה הגדולה תתקיים בגבולותיה הנוכחיים בסוף 2019.
שי ג'ינפינג / צילום: שאטרסטוק
יום הולדת לטבח בבייג'ין
ביוני 2019 ימלאו 30 שנה לטבח בכיכר השלום השמיימי בבייג'ין. בטבח ההוא הקיץ הקץ על התקווה לדמוקרטיזציה בסין. במשך כמה שבועות, הכיכר ההיא עוררה התפעמות כללית, וחיזקה את הרושם שההיסטוריה אומנם "הגיעה אל קיצה", במובן הזה שידה של הדמוקרטיה הליברלית הייתה על העליונה במאבק האידיאות.
לא זו בלבד שסין של 2019 לא תציין את יום השנה, אלא שמשטרה הפרנואידי ירדוף בחימה שפוכה כל מי שינסו לציין. אכן, הרעיון הדמוקרטי בסין נחל כישלון עצום ממדים. התבדתה הנחת שנות ה-80 של המאה שעברה, ששגשוג וחופש פוליטי שלובים זה בזה. כאשר צילומי לוויין מאשרים שסין הקימה רשת של מחנות ריכוז למוסלמים ממוצא טורקי בחבל שינג'יאנג, ואפשר שמיליונים כבר מוינו ועונו בהם, אין עוד אשליות לאן פני המשטר מועדות.
ב-2018 גבר מאוד השימוש באפיון "מלחמה קרה" לתאר את מצב היחסים בין סין למערב, בייחוד בינה לארה"ב. עניינה של המלחמה הקרה אינו רק יריבות מסחרית, אלא עוד יותר מזה יריבות צבאית ואידיאולוגית. לפני שלושים שנה, סין הצדיקה דיקטטורה ברוטלית בצורך לחלץ מאות מיליונים מקו העוני. עכשיו היא מצדיקה אותה בתירוצים פטריוטיים. כביכול, רק מדינת משטרה תגן על סין מפני תוכניות זדון לפרק, להחליש ולהשפיל אותה.
כמעט אין ספק שאנחנו נראה ב-2019 את המגמה האנטי-ליברלית בסין מתחזקת והולכת. אפשרות מאיימת היא שהמגמה הזו תקבל ביטויים אגרסיביים גוברים במדיניות החוץ, בייחוד בזירה הסמוכה של ים סין הדרומי ושל ים סין המזרחי. עד כה, ארה"ב עמדה על חופש השיט המלא בימים האלה, שסין תובעת ריבונות על חלקים ניכרים שלהם. זו זירה מועדת לפורענות.
כמובן, אם הנשיא טראמפ יחליט להפוך את ההתקפלות משדות קרב של זרים לנוסחה כללית של מדיניות החוץ האמריקאית, החיכוך עם סין יפחת. אצל טראמפ, העולם אינו נמדד בסנטימנטים ובהתחייבויות היסטוריות, אלא בעסקאות של קח-ותן. ויתורים מפליגים של סין בענייני מסחר יכולים להניח את דעתו של טראמפ בענייני תן, והוא יהיה מוכן להעניק לסינים את הקח. האפשרות של ויתור אסטרטגי אמריקאי מפליג לסין לא הייתה עולה כלל על הדעת אפילו לפני חודש. אבל המאורעות של סוף דצמבר מעמידים בספק את כל ודאויותינו.
ארדואן ורוחאני / צילום: רויטרס -Kayhan OzerPool
מדינות המשטרה האלה
היינו רוצים לראות את השנה החדשה מסיימת את הקריקטורה המזעזעת של משטרי שמאל רדיקליים בוונצואלה ובניקרגואה. שם, משטרים החושבים את עצמם לסוציאליסטיים ויתרו על רוב העמדות הפנים הדמוקרטיות, והם עוסקים בדיכוי שיטתי ואלים של מתנגדיהם.
ונצואלה נמצאת על מפת הציפיות לשינוי לפחות עשר שנים, מזמן שהכנסות הנפט שלה צללו, והפקרותה הפיננסית החישה את התמוטטותה. כל אחת מעשר השנים האחרונות יכלה להיות "האחרונה" בחיי המשטר. אבל שנה אחר שנה, המשטר הצליח להישאר בחיים אף כי מיליוני ונצואלים מציפים ארצות שכנות בתקווה למצוא פרנסה או ביטחון.
מדינות המשטרה האלה יגיעו יום אחד אל קיצן. מיום ליום מתרבות הסיבות מדוע הן צריכות להסתיים. לרוע המזל, לא נשארו עוד אמצעים דמוקרטיים לשינוי. רק הצבא או הרחוב יוכלו להפיל אותן. אבל הצבא והרחוב הם בדיוק הסיבה שמשטרים כאלה יכלו לקום ולהשתייר לאורך זמן.
הדיקטטורה הרוסית והדיקטטורה הטורקית אינן מועמדות להחלפה, אבל הן משחקות באש, והן מועדות להיכוות. פגיעותה של רוסיה ללחץ כלכלי גדלה כל אימת שיורדים מחירי הנפט בשוקי העולם, ובחודשים האחרונים הם צוללים. היא מסובכת בסוריה, והיא מסובכת באוקראינה. אומנם ההסתבכויות האלה לא גרעו לפי שעה מן הפופולריות של הדיקטטורה, אבל עוד חזון למועד.
הדיקטטורה הטורקית ממתינה בקוצר רוח להסתלקות האמריקאים מסוריה - טאייפ ארדואן הוא שנתן את רעיון ההסתלקות לנשיא טראמפ בשיחת טלפון בתחילת השבוע השלישי של דצמבר. או אז היא תוכל לתקוף את הכורדים. אם לגנרלים שלה ידועות בוודאות התוצאות של התקפה כזאת, אין זה אלא מפני שלא קראו את ההיסטוריה של מלחמות ישראל בלבנון, או של אפגניסטן, או של וייטנאם.
רוח של הרפתקנות שורה עכשיו על המשטר בטורקיה במידה שלא נראתה מאז הימים הראשונים של מלחמת העולם הראשונה, לפני מאה שנה ויותר. הרפתקנות כזאת יכולה לשנות את משוואת הכוחות בטורקיה, ולהחליש את משטר ארדואן. 2019 היא אפוא שנת מבחן.
רשימת האנשים החזקים ארוכה בהרכבה מזו הניתנת כאן. לא כללנו בה את אוסף הנשיאים-לכל-חייהם בשורה של ארצות באפריקה, או את הדיקטטורות של דרום מזרח אסיה; לא דיברנו על ערב הסעודית ועל מצרים; כיוצא בזה לא הזכרנו את קובה, ולא השתעשענו בניחושים על עתיד ברזיל תחת נשיא פופוליסטי ימני רדיקלי ועל עתיד מקסיקו תחת נשיא פופוליסטי שמאלי רדיקלי, שעתה זה נבחרו. לא כללנו בה גם את הבחירות בישראל.
התחזית המוצעת כאן ל-2019 היא נסיגה בכוחן של ממשלות סמכותניות. אילו בארה"ב היה נשיא הנוטה אהדה לדמוקרטיה הליברלית, או מתעניין בחיזוקה, הנסיגה הזו הייתה יכולה להעניק הזדמנות חשובה. בהיעדר נשיא כזה, אין כנראה מקום לעודף אופטימיות. כמו בשנות ה-70 של המאה שעברה, כאשר בעולם לא היה אפשר למנות יותר מ-30 דמוקרטיות של ממש, פלורליזם צרוף נוכל למצוא ב-2019 רק במערב אירופה ובצפון אמריקה, עם כמה מובלעות.
שנה טובה, יחסית, או לפחות לא רעה מדי.
כתבות
ני"ע
