על פופוליזם ובורות כלכלית: כל המיתוסים השגויים על מחירי הגז והחשמל בישראל

עליית תעריפי החשמל הייתה גם שעתם היפה של כל הפופוליסטים שמיד עטו על כך כמוצאי שלל רב וכרגיל, האשימו את מחירי הגז הטבעי.

כל-כך הרבה מספרים ונתונים לא מדויקים עפו בחלל האוויר, כולל הקביעה הפשטנית שהפכה לסלוגן של ממש, גם על-ידי פוליטיקאים בכירים: אפשר לחתוך את מחירי הגז ב-50% וכך להוריד את מחירי החשמל ב-20% - כל-כך פשוט, כל-כך קל וגם פופוליסטי ופשטני עד כדי גיחוך. 

נושאי הגז והחשמל הם כה מורכבים וכה מסובכים ומועטים העיתונאים שמסוגלים להבין בנבכי התחומים הללו על בוריים, ומי שמנסה להציג את עצמו כך, איננו נאמן למציאות. לכן, בכל פעם שעולה סוגיה מהותית בנושא גז וחשמל אני פונה למומחים שאני בוטח ביושרתם ובמקצועיותם. כמי שמייעצים גם לחברות אנרגיה, גם לצרכנים וגם למממנים, אוטומטית הם גם נחשבים כ"חשודים" ובשיח הציבורי הישראלי שנוצר מראש פוסלים את דעתם. אבל זו הטעות הגדולה בשיח הזה שמבוסס על תחושות ועל עובדות, או עובדות פיקטיביות. למשל, העובדה הפיקטיבית שמחיר הגז מהווה כ-40% מתעריף החשמל - זה פייק ניוז - שאפשר לבדוק אותו לא אצל "חשודים" אלא אצל רשות החשמל או חברת החשמל. את ג'ינה כהן, מומחית עולמית לענייני גז טבעי ומרצה בטכניון, אתם כבר מכירים מטורים קודמים שלי, ולראיון איתה הצטרף מיקי קורנר, מהנדס וכלכלן בעל ידע וניסיון רב בתחום.

שמעתם בוודאי את כל ה"פסטיבל" סביב תעריפי החשמל וההחלטה הסופית לא להעלות את המס על הפחם. בסופו של דבר הוכרז שתעריף החשמל יעלה ב-2.9%. העלייה המקורית הייתה מפתיעה?

"כמו כל אזרח אחר לא שמחנו שתעריפי החשמל היו אמורים לעלות ב-6.3% ואף יותר, אבל ידענו שזה עומד לקרות מסיבה מאוד פשוטה: ב-2017 45.2% מהייצור של חברת החשמל התבסס עדיין על פחם, נתון שנותר גבוה גם בינואר-ספטמבר 2018 ושיעורו עמד על 42.9%. מחיר הפחם על-פי דוחות חברת החשמל עלה בשנת 2017 מ-299 ל-393 שקל לטון, עלייה של 31%. על-פי הערכות שפרסמה החודש רשות החשמל המחיר בשנת 2019 יהיה 449 שקל לטון, עלייה של 14% נוספים.

"כדי לשקף חלק מהעלויות הסביבתיות המזיקות של הפחם, החליטה ועדת הכספים של הכנסת, במרץ השנה, להעלות את הבלו על פחם מ-46 ל-102 שקל לטון. גם מחיר ה-LNG (גז טבעי נוזלי) העולמי עלה השנה ב-37% בהשוואה לשנה שעברה. בנוסף הגידול בהיקף האנרגיות המתחדשות מועמס על התעריף הכולל. לכן, כאשר מחירי גורמי הייצור של החשמל עולים, גם התעריף אמור לעלות ואין בכך שום הפתעה".

אבל מה שעשה הכי הרבה רעש בתקשורת זה דווקא מחיר הגז הטבעי שהפך ל"אשם" העיקרי בעליית תעריפי החשמל

"היינו בהלם כשראינו את ההאשמות הגורפות שתלו במחיר הגז את העלייה בתעריפי החשמל בפרט וביוקר המחיה בכלל. הפארסה הכי גדולה התרחשה בדיון בוועדת הכלכלה ב-18 לדצמבר, שבה פתח יו"ר הוועדה, איתן כבל, בהצהרה הבאה: 'החוזה המושחת עם מונופול הגז הוא החטא הקדמון והנחית מכת מוות ליוקר המחיה'".

"את דבריו אפשר להפריך בקלות באמצעות דוחות חברת החשמל לתשעת החודשים הראשונים של 2018. בטבלה המפרטת את השינוי במחירי הדלקים אפשר לראות שמחיר המפחם עלה ב-224 מיליון שקל, מחיר ה-LNG עלה ב-49 מיליון שקל ואילו מחיר הגז הטבעי עלה ב-9 מיליון שקל בלבד. כלומר, התרומה של העלייה במחירי הגז לעלייה בעלות הדלקים של חברת החשמל היא קטנה, והשפעתה על מחיר החשמל היא ממש זניחה.

"חוסר הקורלציה בין הטענות של כבל לעובדות, ניכר גם בדוחות לשנת 2017. עלות שינוי הפחם הייתה 768 מיליון שקל ואילו עלות הגז הטבעי ירדה(!) ב-184 מיליון שקל למרות עלייה בצריכה - וזאת בעיקר בגלל ירידת שער הדולר".

כמה מהדוברים בדיון בכנסת טענו שעלות הפקת הגז בישראל עומדת על 30 סנט ליחידת אנרגיה והן מוכרות את הגז לחברת החשמל ב-6 דולר ליחידת חום

"ראשית, יש לחשב גם את העלות וגם את המחיר כממוצע של 30 שנה, לאורך חיי שדה הגז.

"אבל צריך לזכור, עלות הפעלת האסדה איננה עלות ההפקה בלבד. יש לחשב את כלל ההוצאות: עלויות החיפושים והפיתוח (4.5 מיליארד דולר), את הצורך בפיתוח/השקעות נוספות לאורך השנים, תשלום תמלוגים למדינה על כל ההכנסות (ללא קיזוז הוצאות), הוצאות תפעול, ביטוח, עלויות פיתוח נוסף במרוצת השנים, מס שישנסקי שעדיין לא התחיל להיות משולם, עלויות מימון ומיסי חברות (בהפחתת ההוצאות). את ההוצאה יש לחלק לכל כמות הגז שצפויה לאורך כל התקופה".

אבי גבאי אמר באותו דיון שניתן להפחית את מחיר החשמל ב-20% אם נוריד את מחיר הגז בצורה חדה. על הטענה הזאת חזר גם ירון זליכה. 

"זו טענה מגוחכת מפני שהתשלום על הגז ממאגר תמר מהווה כ-16% מעלות הייצור של חברת החשמל ולכן גם גז בחינם לא יפחית את מחיר החשמל ב-20%. כדי לעמוד בציפיות יו"ר המחנה הציוני להורדת מחיר החשמל על הספקים וחברות התשתית לשלם לחברת החשמל כדי שתצרוך גז. וקצת יותר ברצינות, ושוב אנחנו מפנים למספרים ולעובדות בדוחות חברת החשמל שמצביעים על השפעה מועטה של מחיר הגז הטבעי על מחיר החשמל. לדוגמא: לפי הדוחות של שנת 2017 היה המחיר 1,208 שקל לטון לעומת 1,258 שקל לטון בשנת 2016, (יש 52.4 MMBTU בטון) ירידה של 4% אך ירידת מחיר הגז לא הובילה להורדת מחיר החשמל באותה תקופה והירידה נובעת בכלל מהייסוף של השקל מול הדולר. הערכת רשות החשמל לשנת 2019 היא עלייה של 1% צמוד למדד האמריקאי, כפוף כמובן לתנודות בשער הדולר. בכל מקרה, לשינויים הללו השפעה שולית על התעריף".

אתם מדברים על העבר. מה יהיה מחיר הגז הטבעי בעתיד ומה חלקה של המדינה, אם בכלל, בקביעת המחיר?

"הניסיון בארץ מוכיח שהמדינה לא צריכה להחליט מה יהיה מחיר הגז ולא לקבוע מנגנון הצמדה שאינו מקובל בעולם. הרי כל המהומה היא על כך שהמדינה לא קיבלה את הצעת החברות וחברת החשמל להצמדה מקובלת למחיר אנרגיה עולמי וחיפשה יציבות של המחיר ובכך עיוותה את המחיר בישראל. מעבר להקמת תשתית אספקה והולכה, המדינה אמורה לאפשר תנאים ולוודא התפתחות של שוק תחרותי או לפחות ריבוי ספקים בבעלות שונה וזה הושג. המדינה צריכה לקבוע את הצמדת מחיר האנרגיה בישראל למחירי האנרגיה בעולם - מחיר נפט או מחיר גז בבורסות (HUB) של מבחר מדינות או כל מדד בינלאומי שאינו נתון למניפולציה".

עקבתי אחרי הדיון בכנסת, ולא ראיתי אתכם מדברים או אפילו נוכחים במהלכו. למה לא מילאתם את חובתכם האזרחית, לא הגעתם לירושלים ולא השתתפתם בתהליך הדמוקרטי על ידי תרומה לדיון?

כהן: "ועדת הכלכלה לא הזמינה אותי. נכתב אליי בתשובה לשאלתי לאחר הישיבה: 'נאלצנו לדחות מספר אנשי מקצוע נוספים שפנו בבקשה להופיע בפני חברי הוועדה בשל העדר מקום פיזי (הנחיות של קצין הכנסת קובעות את מספר האנשים היכולים להיכנס לכל אולם בכנסת). מקווה שיהיו הזדמנויות נוספות להופעה שלך בפני הוועדה'".

קורנר: "הגעתי למשכן כנציג התאחדות התעשיינים ואיגוד הגז אך עוכבתי בכניסה על ידי איש הביטחון. הבנתי שכבל מעוניין להשמיע ולא לשמוע. חבל".

אני מניח שראיתם את תגובתו של פרופ' דיוויד גילה אליי בנושא סעיף הלקוח המועדף שלא הוכנס בסופו של דבר לחוזה של חברת החשמל בגלל התנגדותו. גילה טען שהניתוח של הרשות להגבלים עסקיים הראה שכיוון שחברת החשמל היא לקוח גדול מאוד, אם יהיה סעיף כזה, מונופול הגז מלכתחילה לא ייתן הנחה לאף לקוח".

"פרופ' גילה איננו מדייק. רשות ההגבלים העסקיים ביטלה את סעיף הלקוח המועדף שהיה מבטיח שחברת החשמל תוכל תמיד לשלם את מחירי הגז הזולים ביותר שימכור מאגר תמר. מטרת הממונה במקרה זה, כפי הצהירו בזמנו הרשות להגבלים עסקיים, הייתה לתמוך במגזר יצרני החשמל הפרטיים שטרם קם באותה עת. תוצאותיה של החלטה זו הן שחברת החשמל, חברה ממשלתית וספקית החשמל הגדולה והעיקרית למשק, משלמת כיום מחיר גז גבוה יותר מזה שמשלמים מספר גדל והולך של יצרני חשמל פרטיים. מחיר הגז שמשלמות החברות הפרטיות צמוד לעלות הייצור של חברת החשמל (רוב עלית התעריף המוצעת על ידי הרשות היא 'עלות מערכתית' ולא משויכת לייצור). כמו כן, בשנת 2018 פחות ממחצית הגז ממאגר תמר נמכר לחברת החשמל כך שהטענה משנת 2012 כבר אינה נכונה.

"בעניין זה יש לציין כי החברות לא היו מעוניינות להצמיד את מחיר הגז למדד המחירים האמריקאי אלא רשות החשמל ומשרד האוצר - שדרשו זאת. הסיבה לכך היה החשש שהיה קיים בשנת 2012 מכך שמחיר החשמל בישראל יעלה בחדות בהתאם למחירי הנפט בעולם שנתונים לשינויים קיצוניים בגלל סיבות פוליטיות ואקלימיות או השתנות השוק עולמי. לכן, העדיפו ברשות החשמל את היציבות שמעניקה ההצמדה למדד המחירים האמריקאי. אלא שמחיר הנפט בעולם לא עלה אלא ירד בשנת 2014 באופן חד ומחירי הגז בישראל נותרו יציבים. שנתיים לאחר מכן, כשמחיר הנפט עלה, מחיר הגז בישראל לא עלה ביחד איתו.

"אם רשות החשמל ומשרד האוצר לא היו מתערבים בשוק, מחיר הגז לחברת החשמל היה מוצמד לסל דלקים, וכאשר מחיר הנפט העולמי צנח לקראת סוף 2014 היה יורד. חברת החשמל משלמת היום עבור גז יותר מכל היצרנים הפרטיים הקטנים שמחירי הגז שלהם צמודים לעלות הייצור של חברת החשמל (שרשות החשמל הפחיתה) דבר שמאפשר להם למכור חשמל זול יותר למספר מצומצם של תעשיינים. אלמלא התערבה רשות הגבלים העסקיים, לחברת החשמל היה את סעיף ברירת המחדל MFN (ראו הסבר בהמשך) שהיה מתקן את העיוות וניתן היה להוזיל את מחיר החשמל לכלל הציבור".

חשוב להסביר מה מהות הסעיף ה-MFN: מדובר במנגנון הנועד להגביר את היעילות של חוזים בעזרת גמישות מחירים לטווח ארוך. המנגנון מסייע להתאמות מחירים במערכת יחסים ארוכות טווח והיא מאפשרת למחיר בחוזה לשקף את מחירה של אספקה חלופית וגם מאפשרת לצדדים לקבל החלטות מתאימות יותר בנוגע לייצור ולצריכה - כך אפשר לראותה כפסקה שמגבירה את היעילות של הסחר בגז במסגרת החוזה. נוסחת הצמדת הגז למדד של יצרני החשמל הפרטיים מנותקת ממחירי אנרגיה או גז גלובליים וכך גם ממחירי דלקים חלופיים. הנוסחה לא מתחשבת בעלויות החיפוש והפיתוח של שדות גז חדשים וגם לא מתחשבת בעלויות החיצוניות למשק, כמו הפגיעה באיכות הסביבה וגם לא בהכנסות המדינה ממסים.

מה עוד תרם לעליית תעריפי החשמל מלבד הפחם והגז הטבעי?

"בעשור האחרון קיבלו הממשלה והכנסת מספר החלטות על תמיכה בשימוש באנרגיות מתחדשות - עם מימוש ההחלטות הגיע גם התשלום: לפי הדוחות שפרסמה הרשות החשמל, סך התשלום לאנרגיות מתחדשות בשנת 2019 צפוי לעמוד על כ-2.7 מיליארד שקל לעומת כ-2 מיליארד שקל בשנת 2018. כשני שלישים מעלות זאת היא פרמיה לעומת ייצור קונבנציונלי. לתמיכה הממשלתית הזו יש מחיר, שהתבטא גם בעליית תעריפי החשמל.

הטענה המרכזית היא שמאגר תמר הוא רווחי מאוד ולכן יש מקום להוזלת מחיר הגז

"מאגר תמר הוא אכן ריווחי, אבל לא כמו שמתואר. נסתכל גם בצורה מעט רחבה יותר. בזמן הקידוחים, שעלות כל אחד מהם היא כמאה מיליון דולר, התגלו גם מאגרי דלית ודולפין - וגם אפרודיטה בקפריסין - שלא פותחו עד היום. מאגרי כריש ותנין נמכרו על-פי דרישת הממשלה במתווה הגז במחירי עלות ואילו מאגר לווייתן מפותח היום, 9 שנים לאחר שהתגלה, על בסיס שוק לא ודאי וללא תמיכה ממשלתית. 

"בואו נראה את תמונת המצב מבחינת הבעלות: אם מאגר תמר היה רווחי בצורה פנומנלית כפי שנטען, לא ברור למה החברות שאולצו להפחית החזקות במסגרת מתווה הגז, לא הצליחו למצוא אף חברה בינלאומית או מקומית שמוכנה לקנות החזקות בפרויקט - ונאלצו, במקום זאת, למכור, במחיר זול יחסית בשוק המניות".

הפסטיבל דעך, העלייה בתעריף החשמל מותנה במחיר ביטול עליית הבלו על הפחם והבחירות בפתח. מה יקרה לדעתכם מכאן והלאה?

"התוצאה של המתקפה על חברות הגז היא הגברת השימוש בפחם והאטת ההשקעה באנרגיות מתחדשות. מה שעלול להוביל בעיקר לפגיעה בבריאות הציבור ולנזק למשק ולסביבה שכן מעבר לעלות הכלכלית יש לשימוש בפחם גם עלות סביבתית שמוערכת במעלה מ-2 מיליארד שקל בשנה. המהלך גם יפגע עוד יותר בניסיון לעניין חברות בינלאומיות כדי שישתתפו במכרז החדש שפורסם ל-24 שטחי חיפוש.

"השיח הציבורי מתבסס בישראל על נתונים עובדתיים שחלקם שגויים, והדבר השפיע גם על וועדת הכלכלה של הכנסת. לדעתנו, הוועדה צריכה לפעול בשקיפות ולאפשר לאנשי מקצוע להביע את דעתם גם אם היא שונה מהשקפתו של יו"ר הוועדה. אם ח"כ כבל מבקש לרכוש את אמון הציבור הוא צריך לנהוג ביושר, להעלות טיעונים מבוססים ובדוקים ולפעמים גם להקשיב".

מדוברות ועדת הכלכלה נמסר כי לא נאסרה השתתפותם של כהן וקורנר בדיונים: "הגברת כהן פנתה לוועדה אחרי הישיבה ולא לפני כך שבשום מקרה לא נאסרה או נמנעה כניסתה לדיון. באשר למיקי קורנר הוא טען שהוא נציג של התאחדות התעשיינים אך לא הציג כל מסמך שיאשר זאת, הוא למעשה מהנדס חיצוני ולכן היה צריך להירשם כשדלן כי זה החוק. הוא סירב להירשם כשדלן ולא יכול היה להיכנס לדיון. משהסכים והסדיר את אישור הכניסה שלו כמו שצריך התאפשרה כניסתו לדיון, אולם הדיון כבר הסתיים. יו"ר הוועדה כבל, ובטח המנהלת לאה ורון, לא מונעים מאיש כניסה לדיון והיו"ר כבל אף מתעקש לשמוע כל דעה גם אם היא מנוגדת לשלו".