המהפכנים ההפוכים של אמריקה הלטינית: ברזיל ומקסיקו ממחישות את כוח הפופוליזם מימין ומשמאל

שתי הארצות הגדולות ביותר באמריקה הלטינית משנות את מצבי הצבירה הפוליטיים שלהן • נשיאים חדשים נבחרו בברזיל ובמקסיקו, כדי לחלץ אותן ממשברים מערכתיים עצומים • אחד ימשוך ימינה, השני ימשוך שמאלה – ויבשת שלמה תתבונן בחיל ורעדה כדי לגלות איזה סוג של פופוליזם יעלה יפה

ז'איר בולסונארו אנדרס מנואל לופס אוברדור / צילום: רויטרס, andriano machado, edgard garrido
ז'איר בולסונארו אנדרס מנואל לופס אוברדור / צילום: רויטרס, andriano machado, edgard garrido

בהפרש של חודש אחד, מקבילית הכוחות באמריקה הלטינית נעה בשני כיוונים מנוגדים מאוד, או אולי לא כל-כך מנוגדים. לפעמים להפכים הגמורים יש מכנים משותפים, לפחות מצד המניעים, אם לא בהכרח מצד התוצאות.

בשתי הארצות הגדולות ביותר באמריקה הלטינית, אחת בפאתי דרום, השנייה בפאתי צפון, מתחוללים חילופי שלטון היסטוריים - והם היסטוריים שבעתיים מפני שהם מתחוללים באופן דמוקרטי. זה מעולם לא קרה בו זמנית בברזיל ובמקסיקו.

באחד בדצמבר הושבע אנדרס מנואל לופס אובראדור (AMLO, הוא מכונה על יסוד ראשי התיבות של שמו) לנשיא מקסיקו. הוא איש שמאל רדיקלי, המבטיח "מהפכה" באמצעים דמוקרטיים, והוא מתואר כפופוליסט, עם קריירה מסובכת ורבת תהפוכות שכללה ביטויים של בוז וטינה כלפי המערכת החוקתית שבסופו של דבר איפשרה את עלייתו. פעמיים הוא כפר בלגיטימיות של בחירות, שבהן הפסיד. בפעם השלישית הוא ניצח בהפרש מרשים.

ביום ג' השבוע יושבע ז'ייר בולסונארו לנשיא ברזיל. הוא איש ימין רדיקלי, המבטיח מהפכה באמצעים דמוקרטיים, והוא מתואר כפופוליסט, עם קריירה מסובכת ורבת תהפוכות שכללה ביטויים של בוז וטינה כלפי המערכת החוקתית שבסופו של דבר איפשרה את עלייתו.

"השודדים האדומים"

אכן, חזרתי על עצמי, כי היה קשה להימנע מהערה על הדמיון בין שני האנשים הלא-דומים האלה.

אחד, זה המקסיקאי, מייצג מאבק לטובת צדק חברתי למקופחי כל הדורות. לופס אובראדור התחיל את חייו הציבוריים בניסיון לארגן ילידים ('אינדיאנים') במדינת טאבאסקו, בדרום מזרח מקסיקו. הכבדת עול המסים על העשירים לטובת העניים הייתה מוטיב חוזר בשלושת ניסיונותיו להיבחר לנשיא. כאשר היה ראש העיר הפופולרי להפליא של עיר הבירה, הוא פיתח מערכת ענפה של סובסידיות, כדי לאפשר לעניים להיכנס לאוניברסיטה, לנסוע ברכבת ולגמור את החודש.

שני, זה הברזיליאני, מייצג כיסופים אל חוק וסדר, מאיסה בשחיתות ובאלימות, וטינה עמוקה כלפי רעיונות של שוויון חברתי. הוא חזר ודיבר בביטול, ולפעמים בבוז, על נשים, על ילידים ("אינדיאנים"), על לא-נוצרים ועל הומוסקסואלים. על האופוזיציה השמאלית, אשר שלטה בברזיל עד זה לא כבר במשך 13 שנה, הוא אמר: "הבה נמחק את השודדים האדומים מן המפה. יהיה עליהם לעזוב את ארצנו - או ללכת לבית הסוהר". במהלך מסע הבחירות שלו הוא תלש דף מיומנו של דונלד טראמפ, ואיים להשליך את יריבו העיקרי לבית הסוהר לאחר הבחירות. לא לשווא ניתן לו הכינוי "טראמפ הטרופי".

טיפול שורש

הדמיון בין לופס אובראדור לבולסונארו נוגע לסגנון, לשיטת המאבק, לקשר עם ההמונים - ולנסיבות. גם מקסיקו וגם ברזיל מנהלות מאבק נואש נגד פשיעה אלימה, שגברה והלכה בשנים האחרונות. מקסיקו היא אחת מזירות הרצח העיקריות עלי אדמות, ומלחמה לכל דבר מתנהלת בין השלטונות לבין הפשע המאורגן. בברזיל הפשיעה מתרכזת באזורים עירוניים, והיא תערובת של פשע מאורגן ושל אלימות רחוב פשוטה.

הנשיא החדש של מקסיקו אומר, שיפתור את הפשע האלים באמצעות "טיפול שורש". זו נוסחה שמאלית-ליברלית קלאסית, הגיונית בהחלט, אבל לא תמיד מעשית. היא אומרת שפשיעה היא בעיקר תוצאה של עוני, וממילא ביעור העוני ישים קץ לפשיעה. הבעיה בגישה הזו היא אורך הטווח שלה. שנים יידרשו לביעור העוני, גם אם התערבות ממשלתית יכולה לחולל אותו. מה יהיה על הפשיעה עד שיטופל השורש?

יתר על כן, הדוגמה של ברזיל אינה מאוששת את תוכנית AMLO. מפלגת שמאל עם רקורד רדיקלי עלתה לשלטון בברזיל ב-2002, בתמיכה רחבה. האיר לה מזלה, ושש שנותיה הראשונות בשלטון התנהלו בזמן של גאות עולמית פנומנלית במחירים של חומרי גלם, שברזיל מתפרנסת מיצואם, כולל נפט. עודף במאזן התשלומים העניק לממשלה בסיס להשקעות בפיתוח, בבנייה ובשירותים כדי לחלץ מיליונים אל מעל לקו העוני. הממשלה גם התחילה לספק סובסידיות ישירות של מזומנים למעוטי יכולת.

יד חזקה

ב-2002 היו בברזיל 22 מיליון עניים (בעלי הכנסה יומית נמוכה מ-1.90 דולר), או 12.3% מן האוכלוסייה. עשר שנים אחר כך, רק 4.8% מן האוכלוסייה היו מתחת לקו העוני, או 9.7 מיליון (נתוני הבנק העולמי). במהלך עשר השנים הטובות, מספר המשפחות הנהנות מקצבות עוני גדל פי ארבעה, מ-3.6 מיליון ל-13.8 מיליון, או רבע מבתי האב והאם בברזיל.

ב-2017, מספר מקרי הרצח בברזיל, יחסית לגודל האוכלוסייה, היה גבוה פי שישה מזה של ארה"ב. הוא היה גבוה במקצת אפילו מזה של מקסיקו. הטיפול בשורשי הבעיה לא הועיל הרבה. הדרישה ליד חזקה גברה על הציפייה לרפורמה חברתית. כל זה נמסר כאן בדרגה הכרחית של פישוט. במשוואה יש הרבה יותר נעלמים.

שתיהן, ברזיל ומקסיקו, הראו את המידה שבה פופוליסטים, רבי אמנים של פישוט, מסוגלים לנצל תחושות קיפוח וחרדה.

אין קושי לנחש מה חושבים הנשיאים החדשים של מקסיקו ושל ברזיל זה על זה. אבל הם מייצגים אופציות, שיאומצו או יידחו בשורה ארוכה של ארצות קטנות ובינוניות.

ואז מת עמוס עוז

מדיניות חוץ אינה עומדת בראש מעייניהם של שני המהפכנים ההפוכים האלה. בולסונארו אמנם מגנה קומוניסטים, וקובה כבר הורתה לרופאיה המנודבים להקדים ולעזוב את ברזיל קודם להשבעתו. אבל בולסונארו גם הזמין את סין הקומוניסטית להשתתף במעמד השבעתו. הוא כנראה יודע שמדיניות חוץ אינה יכולה להיות אידיאולוגית מדי.

האמת החבוטה הזו ידועה גם ללופס אובראדור. הוא אמנם דיבר במערכת הבחירות שלו בגנות מדיניות ההגירה של דונלד טראמפ, אבל מאז הושבע הוא יוצא מגדרו שלא לעורר אנטגוניזם בחצרו של נשיא ארה"ב. הוא למשל מיהר להסכים לסידור חסר התקדים, שעל פיו ארה"ב תשקול בקשות למקלט מצד מהגרים לא חוקיים המגיעים לגבולה, ובלבד שהמהגרים האלה יישארו בצד המקסיקאי.

ביקורו של ראש ממשלת ישראל אצל בולסונארו - הוא לא הוזמן אל AMLO - עלה יפה. נתניהו המריא אל העמודים הראשונים של עיתוני ברזיל, וצוטטה בהרחבה אימרת הכנף שלו "אנחנו הארץ המובטחת, אבל ברזיל היא ארץ ההבטחה" (נשמע טוב יותר באנגלית).

ההיסטוריה קצת התחכמה לראש הממשלה. ביום פגישתו עם בולסונארו מת עמוס עוז. שלושת העיתונים הבולטים ביותר בברזיל עיטרו את עמודיהם הראשונים בצילומו של הסופר המת. שניים מהם הציבו את פני עוז בראש עמודיהם, סמוך ללוגו, מעל צילומם של נתניהו ושל בולסונארו.

בהתחשב בזה שכמעט שם עיתון בעולם לא הקדיש מקום בעמוד א' למות עוז, נוכחות הסופר הישראלי הגדול בעמודי א' של עיתוני ברזיל הייתה מעניינת מאוד. "קול השלום", קרא לו העיתון 'אסטאדו דה סאו פאולו', בהשוואה סובטילית ומנומסת עם אתם-יודעים-מי. 

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב- https://tinyurl.com/karny-globes

ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny

צרו איתנו קשר *5988