דברים רעים באים באריזות קטנות

א. כמו שהחיים מחקים את האמנות, ככה הפוליטיקה מחקה את הצרכנות. זה לא דבר חדש, כמובן. פוליטיקאים, מפלגות, עמדות ואמונות הם כבר מזמן מוצרי מדף; נקנים ונמכרים, מתקלקלים ומתכלים, מי במבצע ומי בהנחה, מי בירכתי הסופר ומי ליד הקופה. כולם במחיר אחד ואחד במחיר כולם - כך היה תמיד, זו דרך העולם.

אני אומר "מחקה", אבל מי מחקה את מי בעצם? אחרי כל-כך הרבה זמן ביחד, כבר קשה לומר מה בא קודם, החיים והאמנות, הפוליטיקה והצרכנות, המקור והחיקוי, המשל והנמשל - הכול בכול נמהל. כי ככה זה: "כשהולכים בשביל", כתב לאו צה בספר הטאו (תרגם באמנות נסים אמון, הוצאת אבן חושן), "האדם והדרך נדמים כמתקדמים בכיוונים הפוכים".

תורת הזן של לאו צה עדינה כרפרוף כנפי פרפר על אגל טל הנח בחיק עלה של סחלב לבן בזריחה, אני יכול לשתוק אודותיה ימים ולא יספיק לי. פעם אחרת. קודם נדבר על נייר טואלט.

ב. אחת המגמות הבולטות בשנה האחרונה בקרב היצרניות הגדולות, קראתי ב"גלובס", הייתה להקטין את אריזות המוצרים בלי להוריד את המחיר, והרבה פעמים אפילו להעלות אותו בלי בושה - כל מה שצריך זה להוסיף סיסמה שלא אומרת כלום כמו "נוסחה משופרת לפעולה אולטימטיבית" או פשוט "פלוס ליקוויד ג'ל פרו סופר אקטיב ג'יירו אקסטרה פיניש". זה כבר יעשה את העבודה כמו מג'יק.

כמו שאפשר להתרגש משקיעה כל פעם מחדש, ככה אפשר להתרגז משרלטנות בכל פעם מחדש. זו לא "סתם" עליית מחירים לכל דבר ועניין, כאילו שכאלה לא היו לנו מספיק ועוד יהיו, זו הונאה לשמה. נכון שאם לוקחים זכוכית מגדלת ואור אולטרה סגול אפשר למצוא את האמת על האריזה, איפשהו באותיות הקטנות מאחורה למטה בכתב ראי הפוך ובראשי תיבות - אבל זה לא מכשיר את השקר. רק בחודשים האחרונים זה קרה בדגני בוקר, מרככי כביסה, מגבונים, חיתולים, חטיפים, מזון לתינוקות, מזון קפוא, שלגונים, יוגורט, שמפו ומוצרים נוספים.

אין צורך להסביר למה. כשחברות מכריזות על העלאת מחירים, הציבור כועס ויש כותרות במהדורות והפגנות ברחובות ואימוג'ים כועסים ברשתות וכולם כזה "יוקר המחיה הורג אותנו" ושר האוצר נאלץ לזחול ולהתרפס והכול מאוד לא נעים. אבל רק תקטין להם את האריזה, תוסיף איזה אקסטרה אקטיב פורמולה - ואף אחד אפילו לא ישים לב. עיתונאיות חרוצות משני המינים אומנם תכתובנה על זה, אבל המדפים ימשיכו להתרוקן ולהתמלא כאילו כלום.

קל מאוד ואפילו די נכון יהיה לפתח פה זעם קדוש על החברות הגדולות, אבל בחיאת, בואו נביט במראה שנייה: זה בעיקר מביך, כל-כך מביך. מביך בשבילנו, כציבור וכפרטים. דמיינו מבוכה: אתם נושאים נאום חוצב להבות בלי לדעת שחנות המכנסיים שלכם פתוחה; נכנסתם לחדר בדיוק כשמדברים עליכם; הבוס סיפר את הבדיחה הכי גרועה בעולם ושקט סמיך משתרר בחדר; עניין שנגמר מהר מהמצופה - על כאלו רמות של מבוכה אני מדבר, כפול מספר צרכני ישראל. אנחנו אלה שקונים את כל הדרעק הזה. איזה פרצוף יש לנו, כציבור וכפרטים, אם כל-כך קל לסובב אותנו? ראיתי כבר פקקים של אריזה מוקטנת של מרכך כביסה שנלחמים יותר לפני שמסובבים אותם, בחיי.

ג. אה, כן, נייר הטואלט. אודה ואבוש, גם אצלי עבר העניין איכשהו בשקט. זה לא תירוץ, אני יודע, אבל הייתי עסוק בענייני חוץ וביטחון וזה כל מה שאתם, אזרחי ישראל, צריכים לדעת. מתי התעוררתי? כשהם קיצרו את נייר הטואלט. חלק מהיצרניות והמותגים, קראתי, יקצרו כל גליל בחצי מטר (!). זה נשמע לי המון כשמכפילים את זה באנשים ובצרכים שלהם, לא? קילומטרים על קילומטרים של נייר טואלט.

מעניין היה ללמוד שהם לא הולכים לחתוך חצי מטר של ריבועים מסוף כל גליל (ויש מאות ריבועים המשתרעים על עשרות מטרים בכל גליל), אלא להקטין כל ריבוע בכמה עשיריות הסנטימטר. למה? אני לא בדיוק מבין עד הסוף את העניין הזה, אבל ברור לי שמדובר בחלק מתוכנית שטנית כלשהי.
זה העניין עם נייר הטואלט.

ד. הנמשל של כל העניין עם האריזות הקטנות במחיר גבוה זועק לשמיים כמו ניצול מספינה טרופה המיטלטל בין גלים סוערים כשהוא נאחז בפיסת עץ קטנה אל עבר מסוק כוחות ההצלה: אני פה! פה למטה!! תראו אותי!!!

הרי מה זה אם לא המקבילה המושלמת של מערכת הבחירות שלנו, עם כל ההתפצלויות והטלטלות והמפצים והמשברים במערכת הפוליטית שיצרו את כל המפלגות החדשות, מפלגות בוטיק עם שמות מגוחכים עם פחות תוכן באריזות מוקטנות ונוצצות ועליהן סיסמאות ריקות ממשמעות? הרי מה ההבדל בין אוסף מילים רנדומלי שמסודרות לפי סדר עולה של דביליות כמו חוסן לישראל, הימין החדש או מנהיגות אחרת לבין סיסמאות שיווק כמו אולטרה אפקטיב, אקסטרה פוזיטיב או מגה פורמולה? ואני לא מדבר על "תנועת המחאה להנהגת המדינה" של אלדד יניב, זה שם של מפלגה או מה שמישהו גירד מהכביש אחרי תאונת קורקינטים חשמליים בין שני קופירייטרים מול סוסו אנד סאנס?

קל מאוד ואפילו די נכון יהיה לפתח פה זעם קדוש על הפוליטיקאים, ואולי בוז יהיה מתאים יותר, אבל בחיאת, בואו נביט במראה שנייה: זה בעיקר מביך, כל-כך מביך. מביך בשבילנו, כציבור וכפרטים. הרי אנחנו אלה שקונים את זה. בני גנץ בעטיפה חדשה? 16 מנדטים! מה יש בפנים? חוסן לישראל! מה זה חוסן לישראל? זה כמו הימין החדש, אבל עם מנהיגות אחרת, או להיפך, מה זה משנה.

אז דווקא עכשיו, כשהכול מוצף באתם יודעים מה, קיצרו לנו את הנייר טואלט. אין חמלה במדינה הזו, זו הבעיה.

ה. אריזות קטנות יותר במחיר גבוה יותר זה לא דבר שמאפיין רק את המוצרים בסופר ואת מערכת הבחירות, שבינתיים, יש להודות, די מבדרת. ככה זה פוליטיקת הזהויות הזאת, שעוד רגע מצטמצמת כמו ציר מרק עד לאזרח היחיד - כי אם לכל אחד מגיעה מנה אישית בהתאמה אישית ומפלגה אישית עם שלטון יחיד, אז כל אחד הוא קבוצת זהות נפרדת עם אינטרסים וזכות לייצוג. האם זה ייגמר לפני שנגיע לבחירות עם 120 מפלגות? הישארו עמנו, כל אחד בנפרד.

אני הכי לא נביא זעם, אתם הרי מכירים אותי, אבל תנו לי רגע: ככל שהאריזה של הפוליטיקה והזהות תלך ותקטן, ימשיך המחיר החברתי לעלות וכולנו נהיה כלואים בתוך האריזות שבנינו מסביבנו ורק הולכות ומתכווצות כל הזמן ומפרידות בינינו.

בעצם, עזבו שטויות, למה לדאוג? יש חוסן לישראל עם מנהיגות אחרת אקסטרה פורמולה סופר אקטיב הימין החדש ג'יירו אקסטרה פיניש להנהגת המדינה. זה כבר יעשה את העבודה כמו מג'יק.