למרות המגבלות הרבות, ועדת כבל הייתה אירוע משמעותי

ועדת החקירה הפרלמנטרית ללווים הגדולים הייתה אירוע יוצא דופן בכנסת ה-20. הקמתה הייתה אירוע יוצא דופן שכן הייתה זו הוועדה הראשונה שהתמודדה באופן ישיר עם סוגיית ההון שלטון בעידן שאחרי חוק הריכוזיות ועם הפניית הזרקור לכוחם של אנשי העסקים החזקים במשק ("הטייקונים"). הוועדה הוקמה אחרי לחץ ציבורי כבד מארגונים חברתיים וכלי תקשורת, בעקבות 'הקש ששבר את גב הגמל' - הסדר החוב השערורייתי של אליעזר פישמן בו הוצע לאשר לו 92% "תספורת".

דרכה של הוועדה לא הייתה סוגה בשושנים. סמכויותיה בחוק מוגבלות מאוד, החל מחוסר יכולת לכפות זימונים או לדרוש חשיפת חומרים סודיים מבנקים וגופים פרטיים, המשך במציאת מומחים מקצועיים שאינם בניגוד עניינים ומוכנים לעבוד בשכר ציבורי לא גבוה, וכלה בידיעה שהמלצותיה אינן בעלות שיניים אמיתיות, וכי יהיה צריך לעבוד קשה כדי לתת להן תוקף.

למרות כל זאת, ולמרות העובדה שהוועדה החלה את דיוניה באיחור רב - מעל שנה מאז הקמתה - עם נעילת הדיון האחרון היום, חייבים לומר שהיה פה אירוע משמעותי.

מנכ"לי הבנקים, הרגולטורים ומנהלי המוסדיים שהתייצבו היו מאכזבים רובם ככולם, ולא חשפו כמעט שום מידע אמיתי תחת טענת "סודיות בנקאית". הם גם הודו כי איש לא שילם במשרתו על המחדלים במסגרתם הלוואות ענק ניתנו ללא ערבונות ובטחונות.

אבל, וזה אבל גדול, העובדה שנאלצו להתייצב בסיטואציה כה פומבית, לתת דין וחשבון לנבחרי ציבור ששאלו שאלות נוקבות ומקצועיות, בדיונים שסוקרו בחלקים גדולים בעיתונות הכלכלית, שמה אותם לראשונה בסיטואציה מאד לא נוחה, שגרמה להם להזיע, כמי שיש להם משהו להסתיר. הבנקים התכוננו היטב וזמן רב לדיונים. שכרו את מיטב הלוביסטים, פרופסורים בכירים מהאקדמיה וחייבו את פרקליטי הצמרת שלהם על שעות נוספות בהכנות לקראת הדיונים, כולל סימולציות בחדר ועדה סמוך בכנסת לפני הכניסה לדיון עצמו.

העובדה שהח"כים, מכל קצוות הקשת הפוליטית, שמו את כל המחלוקות בצד ושילבו ידיים בחקירות ענייניות, תוך למידת חומרים מעמיקה והפגנת בקיאות מרשימה, הקשתה מאד הנחקרים לנפנף אותם בטענות לפופוליזם. ופה מגיע שאפו ענק. כי הוועדה הזו הקפידה להתנהל במקצועיות גרידא והצליחה לא ליפול ולו לרגע לבור הפופוליזם שעמד מנגד והיה הכי קל ליפול לתוכו.

הח"כים הקפידו על עבודה מסונכרנת עם היועצים המעולים והמקצועיים, לא חיפשו כותרות קלות, ולא הפגינו פחד בשאילת שאלות קשות. בהובלה מרשימה של יו"ר הוועדה, ח"כ איתן כבל (עבודה), הח"כים איילת נחמיאס ורבין (עבודה), בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי), דב חנין (הרשימה המשותפת), רועי פולקמן (כולנו), ויואב קיש (ליכוד) הם הקפידו על נוכחות מרשימה ועל שאלות ממוקדות שלא נותנות לצד השני להתחמק בקלות.

מבחינה ציבורית הוועדה הזו הייתה שעתה היפה של הדמוקרטיה ושיקפה את מלוא הפוטנציאל של הפרלמנט הישראלי - מקצועי, ענייני, לא פופוליסטי ומתלהם - משלב ידיים מעל מחלוקות פוליטיות למען מטרה גדולה יותר. העובדה שהאנשים הבכירים ביותר במשק, שבדרך כלל רגילים ליחס מועדף ומיוחד, נאלצו להתמודד עם מתן דין וחשבון בזמן אמת על פעילותם ואחריותם לכספי ציבור, היא אירוע שהם לא ישכחו במהירות ושללא ספק ישפיע על התנהלותם היומיומית ועל הפעם הבאה שבה יאלצו לשקול מתן הלוואה ללא ערבות הולמת.

גם הרגולטורים הפיננסים זכו לשעון מעורר רציני בדמות דיון מעמיק באשר לאחריות והציפיות הציבוריות שיש מהם ולדאגתם לכספי החוסכים והמפקידים. הרגולטורים נתנו תשובות לא מספקות ועם כוונות טובות לא קונים במכולת. ישנה ציפייה אמיתית לפעולות נחרצות הרבה יותר ולשקיפות מתבקשת המותאמת לעידן הנוכחי. הדברים האלה חייבים לבוא לידי ביטוי בהמלצות הוועדה.

אז מה עכשיו? הכנסת התפזרה הרי. היועצים יגבשו את ההמלצות, ולובי99, הלובי הציבורי שהיה גורם שדחף להקמת הוועדה וליווה את כל דיוניה, יהיה גם זה שיהיה שם עוד כמה חודשים בכנסת ה-21 כדי לוודא שההמלצות האלה יתורגמו לחקיקה וצעדים אמיתיים בשטח. 

עו"ד לינור דויטש היא מנכ"לית לובי99 והלוביסטית הציבורית הראשונה