המנצח תום כהן: "להגיע מכאן לבריסל קל יותר מלהגיע לפעמים מתל-אביב לבאר-שבע"

תום כהן רק בן 35, אבל עם רזומה שכולל ניצוח וניהול אמנותי של תזמורות מאשדוד ואשקלון ועד לקנדה ומרוקו וכעת גם בירושלים • בראיון מיוחד בין החזרה למופע עם מירי מסיקה לטיסה חזרה למשפחתו בבריסל, הוא מספר איך עומדים בקצב

תום כהן / צילום: כפיר זיו
תום כהן / צילום: כפיר זיו

כשהוריו של תום כהן נפרדו, הוא היה בן שמונה ולאחיו הצעיר מלאו חמש. אביו, עיתונאי במקצועו, עבר לתל-אביב, ואמא שלו, שעבדה בשתי עבודות ולמדה במקביל לתואר שני, נשארה איתם בבאר-שבע. את השיחה הגורלית שעשתה איתו ומשפיעה עליו עד היום, לא ישכח. "בגלל המצב החדש, לא אוכל להיות פה כמו שאני צריכה", אמרה לו. "אתה ילד גדול, ומהיום אתה אחראי על עצמך ועל אחיך הקטן. אם תעשה טעות פעם אחת, לא אכעס עליך. אבל אם תחזור עליה שוב, זאת תהיה בעיה שלך, כי אתה תצטרך להתמודד עם התוצאות".

המילים הקשות לעיכול לילד צעיר כל-כך, הצמיחו לכהן, המנהל האמנותי והמנצח הראשי של תזמורת ירושלים מזרח ומערב, כנפיים שאיתן המריא לגבהים מוזיקליים בינלאומיים, כמייסד ומנהל מוזיקלי של תזמורות ברוח אנדלוסית בקנדה, בבלגיה, בצרפת ובמרוקו, ביניהן הוא מדלג בלו"ז שנראה בלתי אפשרי. "הייתה לי ילדות נהדרת", הוא מנסה לרכך את הכאב והחמלה על הילד שהופך בעל כורחו הורה לאחיו הצעיר. "אחי הקטן הוא החבר הכי טוב שלי, ואני ביחסים מעולים עם אבא ואמא, שאני מאוד אוהב".

עכשיו, כשהוא חוגג עשור לתזמורת שלו, בסדרת קונצרטים חגיגית עם מירי מסיקה וגוסטו, הוא יכול להישען לרגע אחורה ולעשות חשבון נפש. את הילדות שלו אפשר היה ללוות בפס הקול שכתב כהן לסדרה "זגורי אימפריה". מוזיקה מסולסלת, פורטת על מיתרי הנשמה, כמו המוזיקה שבקעה מהטרנזיסטור של סבא שלו, שניגן קלאסיקות מצריות, מלווה בכינורות מהמוזיקה הקלאסית של אמא, שמוצאה פולני-אנגלי, עם נגיעות של להקות הרוק שאהב בנעוריו. שילוב של מזרח ומערב, התפיסה המוזיקלית שהוא מביא לתזמורות שעליהן הוא מנצח, שילוב שלא תמיד התקבל יפה על-ידי אלה שרצו לשמר את הקלאסיקות הצפון אפריקאיות של פעם ולא הבינו למה צריך ללכלך אותן עם הצלילים של האשכנזים.

כשבשכונה ג' בבאר-שבע, שם עברה עליו רוב ילדותו, האזינו לאייל גולן ולמוזיקה טורקית, כהן רצה בכלל להיות סלאש מ"גאנס אנד רוזס" וביקש ללמוד לנגן על גיטרה חשמלית. בגלל כפות ידיו הקטנות נשלח לנגן מנדולינה בקונסרבטוריון העירוני, ומהר מאוד בלט והפך לאחד מכוכביו. כשבצה"ל זיהו את הכישרון שלו והכירו בו כמוזיקאי מצטיין, חייו השתנו.

כהן נשלח ללמוד באקדמיה למוזיקה בירושלים והרגיש זר. מצד אחד ציית למוסכמה האקדמית הנהוגה, שלפיה המוזיקה המערבית עליונה על המזרחית, שלא לומר מתנגשת בה, והיה סטודנט מסור ומצטיין, אבל שנא כל רגע. הוא לא רצה לבחור, אלא להיות גם וגם, להתבטא בדרכו, ולכן פרח בקורס למוזיקה בלקנית, שהצליח להוציא ממנו את התשוקה שכל-כך חסרה לו.

ההגדרה "מוזיקה קלאסית" מרגיזה אותו. "אני מסתייג מההגדרה - יש מוזיקאים קלאסיים מערביים ומזרחיים, לא כל מה שנכתב במערב הוא קלאסי, גם אם הוא מנוגן בכלים קלאסיים, כמו שלא כל מה שנכתב במזרח הוא שורשי או אותנטי".

אתה עדיין נתקל באמירות גזעניות או מתנשאות?

"דעות קדומות וסטריאוטיפים מגיעים במגוון רחב של צורות, גם מכאלה שרוצים להיות חיוביים. לשמחתי, בשנים האחרונות אנחנו מקבלים יותר ויותר פרגון ותמיכה מכל קצוות הקשת המוזיקלית בארץ ובעולם והעבודה היסודית שאנחנו עושים חילחלה".

בין אשדוד לבריסל

בגיל 19, תוך כדי השירות הצבאי והלימודים, כהן הצטרף לתזמורת האנדלוסית של אשדוד. תפקידו הראשון היה לכתוב תווים מהקלטות ישנות, אחר כך היה אחראי על העיבודים, ואז שמואל אלבז, המנהל המוזיקלי, מינה אותו לאסיסטנט שלו ולמנצח הראשי. בגיל 25 מצא את עצמו כהן בלי עבודה לאחר שהתזמורת נקלעה לגירעון תקציבי קשה ופורקה. בתושייה, הוא חבר לעופר אמסלם, מנכ"ל התזמורת שנסגרה, ויחד הקימו תזמורת חדשה, שהמשיכה את דרכה המוזיקלית של האנדלוסית ובמשך כמעט שנתיים, עד שמצאו בית באשקלון, עבדו בחינם ובקושי שרדו. "האנדלוסית החדשה", בניהולו האמנותי של כהן, החלה להתבסס כלכלית מספיק כדי שהוא יחוש בטוח לעבור לגור בבריסל עם אשתו הבלגית ממוצא לבנוני, שם נולד לפני שנתיים וחצי בנם אדם.

אלא שגם באשקלון האידיליה הסתיימה כעבור שנים ספורות, לאחר שראש העיר דאז קיצץ משמעותית במימון. כהן ואמסלם הבינו שהסרט הרע מאשדוד חוזר על עצמו והחליטו לחתוך. "בישיבה הראשונה שעופר ואני עשינו, כשהבנו שאין לנו לאן להמשיך, ביררנו אם יש לנו את כוחות הנפש להיכנס למאבק כזה שוב", הוא מספר. "המזל שלנו, שבכל פעם שקיבלנו בעיטה בתחת, משבר שעמד לחסל אותנו, הבעיטה לא רק שלא פגעה בנו, היא העיפה אותנו קדימה. ובכל פעם באו אנשים טובים ועזרו לנו".

איך ניהלת את המשבר הזה מבריסל?

"הנגנים והעובדים של התזמורת, שהם כמו משפחה, הראו במעשים שהם מוכנים לצאת שוב לדרך חדשה אם צריך. התחלתי לפנות לעיריות, לגשש מי ירצה לקחת אותנו, וגילינו ששמנו הולך לפנינו. לשמחתי, זאת הייתה מלחמה קצרה מהמערכה הארוכה והמתישה של אשדוד, כי היו לנו קבלות, הופעות עם אמנים ידועים ודיסק מצליח עם כנסיית השכל. המאבק היה כלכלי, קשה וקריטי, אבל פחות רגשי".

את הפרידה מהקהל האשקלוני וההודעה הדרמטית שהתזמורת עוברת לירושלים, בחר כהן לעשות, באופן צורם משהו, בערב התרמה לתושבת העיר שהזדקקה להשתלת כליה. "פוליטית, לא היה נכון לעשות את זה ככה", הוא מודה, "הייתי צריך להחזיק את הקלפים קרוב לחזה, אבל האהבה לקהל הכניעה אותי. ההיכל באשקלון היה מלא מפה לפה, אני יודע שזו ההופעה האחרונה שלנו כתזמורת אשקלונית, ורציתי להגיד שאנחנו לא עוזבים מרצון, אלא חייבים לעשות את זה. זאת לא הייתה בקשה לקהל של ‘תלחצו על פרנסי העיר בשבילנו'".

נשברת? הקול שלך רעד כשדיברת אליהם?

"לא, מגיל צעיר הפחד שלי הוא מרוגע. אני מעדיף לחוות, לחיות בווליום הכי גבוה. אין סם חזק יותר מאדרנלין. עמדתי שם במקום של אבא, שאחראי לפרנסה של 50 משפחות. גם אם אני עושה החלטה לא נכונה, אני עושה אותה בפוקוס מלא. אחרי ההופעה הלכתי עם דוד שלי למסעדה וכמות האהבה שקיבלתי לא השאירה בי ספק. טרם זכיתי להישבר".

"מוצא שקט במטוסים"

כיום, כשהתזמורת חוגגת עשור לפעילותה, עם בסיס כלכלי, 105 קונצרטים בשנה ושמות גדולים שאיתם שיתפה פעולה במהלך השנים, הוא חונך עם הזמרת מירי מסיקה והיוצר הירושלמי גוסטו את סדרת הקונצרטים "דיאלנא", שפירושה במרוקאית "משלנו".

זה קונצרט קלאסי לשיווק בחו"ל.

"הלוואי, אבל זה לא תלוי בי. מירי מסיקה היא אמנית גדולה, ו-11 ההופעות שנקבעו כאן בקושי שובצו בין שאר הפעילויות שלה".

סיימת את ההופעה הראשונה ביבנה ב-11 בלילה, ובאחת כבר היית על מטוס לבריסל.

"ובבוקר לקחתי את אדם לגן. להגיע מכאן לבריסל קל יותר מלהגיע לפעמים מתל-אביב לבאר-שבע. בניגוד למנצחים קלאסיים, כמו עומר ולבר למשל, שלמד שנתיים מעליי בקונסרבטוריון בבאר-שבע, שיש להם קריירה מובנית עם סוכן שקובע להם הופעות בכל העולם, אני בונה את השביל שאני צועד בו תוך כדי. במקום שיזמינו אותי לנצח על תזמורת, מזמינים אותי להקים תזמורות, כמו בקנדה, בבריסל או במרוקו. אין שם את מספר ההופעות של התזמורת בארץ, אלא אנחנו מתכנסים כמה פעמים בשנה לקונצרטים גדולים. בצרפת התזמורת הוקמה אד הוק ואז התפרקה".

איך אתה מנהל פיזית את התזמורת מחו"ל? הנוכחות לא חשובה?

"יש לי צוות של שישה מנצחים שאני סומך עליהם לגמרי, אבל אם חודש ברציפות אני לא בארץ, אני מתחיל להרגיש שזה קריטי, כמו בני זוג שצברו יותר מדי חוויות נפרדות וקשה להם להתחבר. עופר אמסלם, המנכ"ל, שם והאסיסטנט שלי, מנצח הבית, מתן יונה, שהוא ה'אני השני שלי', שמוביל קונצרטים. מערכת משומנת שעובדת היטב ובזכותה המצב הכלכלי שלנו הוא הכי טוב שהיה אי פעם".

קל לגלות גדלות רוח כשאתה מוזמן להופעות ברחבי העולם והקונצרטים שלך נמכרים מראש. מיד אחרי הסדרה של מסיקה וגוסטו, תארח התזמורת את הכוכב היווני דימיטריס באסיס שיופיע איתה בסדרה באופרה הישראלית, אחריו שיתוף פעולה עם יסמין לוי, נסיעה למרוקו, קונצרטים עם שריף, והלו"ז עמוס.

"את השקט שלי", אומר כהן, "אני מוצא במטוסים. פעם הייתי שם את הראש ונרדם כמו מילואימניק וקם עם ריר. מאז שאדם נולד, אני לא מצליח להירדם טוב, אז לפחות אני קורא".

תום כהן | אישי: 35, נשוי + 1, מתגורר בבריסל | אקטואלי: בימים אלה עולה ברחבי הארץ סדרת הקונצרטים "דיאלנא" של תזמורת ירושלים מזרח ומערב

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988