טבילה בארץ המנזרים: הטקסים של קסר אל יהוד כעת נגישים

טקסי הטבילה בקסר אל יהוד שליד יריחו אומנם פחות מוכרים מאירועי הכריסמס, אבל לא פחות צבעוניים ומסקרנים • עכשיו הם גם נגישים יותר, אחרי מבצע פינוי מוקשים מהאזור

קסר אל יהוד / צילום: יותם יעקובסון
קסר אל יהוד / צילום: יותם יעקובסון

מדי שנה באמצע ינואר לובשות גדות הירדן חג. עשרות אלפי צליינים נוהרים אל קסר אל-יהוד (ארמון היהודים, בערבית) שליד יריחו. שם הם משתתפים בתהלוכות חגיגיות אל גדת המים, ובטקסים ששיאם הזיית מי ירדן על המאמינים הנרגשים. אלו הם טקסי האפיפניה (ההתגלות, ביוונית), שמשחזרים את מעמד ההטבלה של ישו והתגלותה של רוח הקודש, שלאמונתם התרחשו כאן, בערבות יריחו.

בטקסים משתתפים הפלגים השונים של הכנסיות המזרחיות - האורתודוקסים, האתיופים, הסורים-אורתודוקסים ונוספים. הטקס היווני-אורתודוקסי הוא מרובה-משתתפים, אולם דווקא הטקסים של העדות המוכרות פחות - הסורים-אורתודוקסים והאתיופים - ססגוניים ויפים יותר, ובשל מיעוט מספר המאמינים, גם צפופים פחות.

קסר אל יהוד / צילום: יותם יעקובסון
 קסר אל יהוד / צילום: יותם יעקובסון

ראש העדה הסורית-אורתודוקסית לובש גלימה רקומה שעל עורפה מתנוססת היונה הלבנה ומשליך אל המים צלב עץ עטור פרחים, שאותו הוא שולה בעזרת חבל שנקשר עליו ומתיז על הקהל. האתיופים עושים את הדרך בשירה רמה מלווה בתופים בנוסח האפריקאי, ואין קץ לשמחתם כשנושרות עליהם טיפות המים המבורכות.

בתקופה הביזנטית היה חג האפיפניה אחד החגים החשובים ביותר בכנסייה. הוא צוין ברחבי העולם הנוצרי, אולם מקום החגיגה העיקרי היה ונותר במקום ההטבלה המקורי.

בינתיים ירד החג ממעמדו, אולם בארץ הקודש הוא עדיין מצוין ברוב טקס. גם כיום שיירות ארוכות עושות את הדרך מירושלים אל ערבות יריחו כדי לציין את האירוע, ונדמה כי כל עוד המצב הביטחוני רגוע יחסית, משנה לשנה מספרם רק עולה.

במשך שנים היה אתר הטבילה, הנמצא על הגבול עם ירדן, מוגדר כשטח צבאי סגור, בשל ריבוי המפגעים שחדרו לישראל מממלכת ירדן. בעקבות סגירת האזור נסגרו גם המנזרים שהיו במקום, ונבזזו. הם וסביבתם מוקשו ומולכדו. לא היה יוצא ולא היה בא. לימים, ניתן היה לתאם עם הצבא ביקור קצר על גדות הירדן. התיאום כלל פתיחת שער בגדר המערכת ונסיעה בליווי צבאי לאורכו של כביש צר שהתפתל בין שדות המוקשים. הנוהל הזה היה מסורבל מאוד, וכלל לא אחת המתנה ממושכת לבט"שית הצה"לית, שלא תמיד מיהרה להגיע.

בשנים האחרונות הוכשר האתר והפך לגן לאומי, הפתוח בשעות המקובלות של הגנים הלאומיים. במסגרת פרויקט יקר וממושך מפונים כעת שדות המוקשים שמנעו את הגישה אל המנזרים הנטושים. בזה אחר זה הם משוקמים ונפתחים מחדש בפני קהל המאמינים שנוהר למקום.

לפני שבועות אחדים סיימה הרשות לפינוי מוקשים במשרד הביטחון את פינוי המוקשים משלושה מתוך שבעה מנזרים (היווני-אורתודוקסי, האתיופי והפרנציסקני). מעריכים ששאר המוקשים שפזורים בשטח יפונו במהלך החודשיים הקרובים.

הפרויקט, שעלותו מוערכת בכ-20 מיליון שקל, מבוצע במימון משותף של משרד הביטחון וקרן HALO, שהוקמה בשנת 1998 ופועלת במדינות רבות בעולם על מנת לפנות אזורים ממוקשים כחלק ממתן סיוע הומניטרי.

כיום יש באתר הטבילה מערכת מסודרת של גרמי מדרגות עם מעקות שיורדים עד קו המים ומאפשרים טבילה מסודרת ובטוחה יותר. הצליינים המעוניינים בכך יכולים לרכוש כותנת טבילה לבנה, ממש כפי שנהוג זה שנים באתר ירדנית, אתר שלמעשה הוקם אך ורק בגלל שהירדן באזור יריחו היה בלתי נגיש למאמינים. אפילו הירדן נראה כעת טוב יותר. בזכות הגשמים הרבים שירדו לאחרונה עלה מפלסו.

חצרו של מנזר יוחנן המטביל האורתודוקסי שבה והפכה מטופחת. הכנסייה טרם עוטרה, אבל הדבר אינו מונע מהמאמינים לגדוש אותה, להדליק בה נרות, לשיר ולהתפלל. על גג המנזר, שממנו נשקף נוף יפה על כל האזור, מתנוססת כעת כיפת זהב נוצצת למרחקים.

קסר אל יהוד / צילום: יותם יעקובסון
 קסר אל יהוד / צילום: יותם יעקובסון

על-פי המסורת הנוצרית, ישו הוטבל על-ידי יוחנן המטביל באותו מקום שבו חצו בני ישראל בראשותו של יהושוע בן-נון מעבר הירדן המזרחי אל הארץ המובטחת (מכאן שמו הערבי של האתר). על-פי המסורת - באותו מקום בדיוק, מזרחית ליריחו, עלה אליהו הנביא בסערה השמיימה לנגד עיניו המשתאות של אלישע, כך שהוא מוכר וידוע כאתר שבו נקשרים עולמות של מעלה בעולמנו הארצי. יוחנן המטביל היה מתבודד תימהוני שנע ונד בבקעת הירדן ובמדבר יהודה. הוא קרא לאנשים להיטבל אצלו. משמעות ההטבלה אצלו לא הייתה היטהרות פיזית וביטולה של טומאה, כפי שמשמשת הטבילה במקווה, אלא משמעות רוחנית, כזו ששוטפת את הנפש מחטאיה ומותירה אותה זכה ונכונה להכיל את הכוונה האלוהית.

על-פי המסורת הנוצרית, מעמד ההטבלה של ישו היה הרגע שבו הוא התוודע לשליחותו האלוהית עלי אדמות. מסופר שלאחר שהוטבל על-ידי יוחנן ירדה עליו רוח הקודש בדמותה של יונה לבנה. היונה הלבנה, כסמל, מנהלת דיאלוג ישיר עם אזכורה בתנ"ך, כמי שמבשרת על כך שקלו המים, תם המבול וכי באה גאולה לנותרים בתיבה. האירוע החשוב הביא לכך שאתרו יתקדש. בתקופות הביזנטית והצלבנית קמו כאן מנזרים, והם שבו והוקמו בעת המודרנית, אך ננטשו כולם בעקבות מלחמת ששת הימים שבעקבותיה גם מוקש השטח.

בסמוך לקסר אל-יהוד ניצב מנזר דיר חג'לה, המשמר את השם התנ"כי בית חגלה, הראוי אף הוא לביקור. המנזר, שטובל בגן מקסים, הוקם על המקום שבו לפי המסורת הסתתרה המשפחה הקדושה במהלך הימלטותה למצרים מפני זעמו של הורדוס. בקריפטה של הכנסייה ניתן לראות איקונה נדירה של מרים חולצת שד ומניקה את ישו.