היזם הישראלי שילמד אתכם לצייר באמצעות מציאות רבודה

בין כל הביתנים הגדולים של תערוכת הטכנולוגיה CES הסתתר סיפורו של סטארט-אפ ישראלי צנוע, שמבקש לאפשר לכל אחד לצייר • אלעד כתב, אחד המייסדים, מספר ל"גלובס" על האופן שבו הקמת החברה קשורה לפקקי שעם, ועל קשייו בגיוס הון: "חשבו שבאתי מהירח"

הפיתוח של קיופיקסל מאפשר להעתיק ציור מהמסך אל ריבוע קנבס / צילום: יחצ
הפיתוח של קיופיקסל מאפשר להעתיק ציור מהמסך אל ריבוע קנבס / צילום: יחצ

CES, תערוכת הטכנולוגיה הבינלאומית שנערכה בשבוע שעבר בלאס וגאס, היא אירוע מוגזם כמעט כמו העיר שמארחת אותה. אלפי חברות מתחרות על תשומת לב המבקרים והתקשורת באמצעות הכרזות מפוצצות, אטרקציות וגימיקים. אבל בין הטלוויזיה המתקפלת של LG למתקן בסגנון דיסנילנד שמדגים את יכולות העוזרת של גוגל, מסתתר סיפור ישראלי אחד יוצא דופן, שראשיתו במשבר שמבטא דווקא את הצד הנוצץ פחות של עולם ההייטק.

הסטארט-אפ Cupixel (קיופיקסל), שהקימו לפני שנתיים בבוסטון הישראלים אלעד כתב ועידו אופיר, רוצה לשנות את עולם האמנות באמצעות פיתוח שיאפשר לכל אחד לצייר, גם ללא ידע או כישורים בתחום. הפיתוח של החברה מתבסס על AR (מציאות רבודה) - הטכנולוגיה שמחברת את העולם הווירטואלי והמוחשי - ומאפשר למשתמשים לצייר בעיפרון על קנבס. התמונה שמציירים מוקרנת על מסך, ומצלמה מעבירה את תנועות העיפרון על הבד כך שגם הן מופיעות על המסך, כך שלמעשה כדי לצייר ציור פיזי הציירים החובבים נדרשים רק להניח את העיפרון על הבד ולעבור על הקווים שמופיעים על המסך.

הדואר האלקטרוני ששלחו מייסדי הסטארט-אפ לעיתונאים בלט בצניעותו בתוך מתקפת היח"צ האדירה שמתקיימת לקראת פתיחת התערוכה. "Shalom, we are a startup from Israel" נכתב בפתיחת האימייל הקצרצר, עליו היו חתומים שני המייסדים בשמותיהם הפרטיים בלבד, "אנחנו משיקים טכנולוגיה מהפכנית לציור מבוסס AR. בואי לצבוע איתנו".

"הכל התחיל כשעברתי משבר בעבודה ב-2015", סיפר כתב ל"גלובס" על התקופה הקשה שהובילה אותו להקים סטארט-אפ שעוסק דווקא באמנות. "הייתי סמנכ"ל אופרציה של סטארט-אפ גדול בשם Correlsense, בגללו עשיתי רילוקיישן לארה"ב לפני עשר שנים עם המשפחה שלי. היה לנו מוצר פורץ דרך בתחום השליטה ובקרה למערכות גדולות, מכרנו לחברות ענק כמו פייפאל ובנק USB אבל לא הצלחנו לצמוח, היו לנו מתחרים ענקיים. ואז הסניף האמריקאי נסגר, זה היה אירוע לא פשוט. בעקבות המשבר, החלטתי שאני רוצה לקחת הפסקה ולנסות לעשות משהו לנשמה".

כתב נחשף לאמנות, אבל מה שאמור היה להיות מזור לנפש הפך להיות חוויה קשה בפני עצמה. "ראיתי סרטון יוטיוב של אמן שעשה יצירה מפקקי שעם. אמרתי לאשתי שאני לוקח שבוע חופש ועושה פורטרט כזה של הילד שלי, שהיה אז בן שלוש. היא אמרה 'אתה משוגע, אתה לא תצליח'. אבל חשבתי שזה קל, ישראלים חושבים שהכל קל ומהיר. טעיתי. זה היה תהליך קטסטרופלי ומתסכל, והתוצאה הייתה מביכה. נדרש כחודש כדי להזמין את החומרים ולקבלם, בהם שלושת אלפים פקקי שעם. לאחר מכן הייתי צריך להדריך את עצמי ולעבוד, גיליתי שליצור דברים מדויקים זה גיהינום. הילד שלי כמעט הרעיל את עצמו מהחומרים, אשתי רצתה לזרוק אותי.

"הבנתי שמשהו פה דפוק, לא יכול להיות שאנשים רגילים לא יכולים להשתתף בחוויית האמנות. זו השפה הראשונה של בני אדם, עוד מימי הציורים במערות, אז מה קרה מאז? ילדים מציירים בגיל 4 ועד גיל 25 כמעט כולם מפסיקים, לאנשים היום יש חרדות נוראות מהעולם הקריאייטיבי. אפילו כשעשינו דמו של הטכנולוגיה למשקיעים - גברים, זכרים, רציניים מאוד שיודעים מה הם עושים, כולם באינסטינקט אמרו 'מה פתאום, אני לא יודע לצייר'. כל היום מחנכים אותנו מה נכון ומה לא, ובאמנות אין תשובה נכונה - צריך לנסות, לטעות, ואיבדנו את הביטחון לטעות. החברה שלנו תעזור להתגבר על הפחד ותאפשר לכל אדם לצייר כל יצירת אמנות בכל גודל".

הפיתוח של קיופיקסל מאפשר להעתיק ציור מהמסך אל ריבוע קנבס / צילום: יחצ
 הפיתוח של קיופיקסל מאפשר להעתיק ציור מהמסך אל ריבוע קנבס / צילום: יחצ

"חששנו שרק גיקים ינסו מציאות רבודה"

המשתמשים במוצר של קיופיקסל רוכשים מהחברה ערכה שכוללת ציוד אומנות כמו עפרון וצבעים, ריבועים קטנים של בד קנבס, וכן מורידים אפליקציה. בשלב ראשון, המשתמש בוחר אם הוא רוצה לצייר תמונה שצילם, או יצירת אמנות קיימת מהגלריה של החברה. בשלב הבא האפליקציה מחלקת את היצירה הנבחרת לריבועים קטנים, כשהמשתמש נדרש לצייר על ריבוע הקנבס את מה שמופיע בריבוע שעל המסך, בעזרת טכנולוגיית ה-AR שמסייעת לו. לאחר מכן, המערכת גם מדריכה את המשתמש איך לערבב צבעים כדי לצבוע את הציור בצבע המדויק שעל המסך. לבסוף, לאחר שהתהליך חוזר על עצמו עם כל ריבוע קנבס, המשתמש יכול לחבר את כל הריבועים זה לזה בקלות, מאחר שאלה מודבקים למשטח עם בליטות ושקעים כמו של פאזל - וכך מקבל תמונה גדולה ומלאה.

תהליך הפיתוח של המוצר היה ארוך ומורכב, כאשר בין היתר חקרו בחברה בעזרת אנשי מקצוע את השטח עליו מציירים, את תחום הפיגמנטים ועוד. כתב מספר: "את בד הקנבס שמתחבר כמו פאזל פיתחנו עם חברת נקודה, חברת העיצוב התעשייתי הגדולה בישראל, בתהליך שארך שנה ועלה 50 אלף דולר. פיתחנו אלגוריתם שמלמד אנשים לערבב צבע, חקרנו מה גודל הריבוע הגדול ביותר שמצלמה מסוגלת לראות כדי לסרוק את המשטח, לאתר הבד ולהקרין עליו הוראות. אבל החלק הכי קשה היה לחבר בין הבד לדיגיטל: רוב הטכנולוגיות ב-CES עתידניות ולא מיועדות למשתמש הממוצע, אבל טכנולוגיה צריכה להתאים לבן אדם ולא רק להיות סקסית. הלחיץ אותנו מאוד להשתמש ב-AR כי רצינו שאנשים רגילים ישתמשו במוצר, וחששנו שרק גיקים ישתמשו בו". 

אחרי שבחברה השתכנעו שלמרות הכל AR היא הבחירה המתאימה, הם החלו לנסות את המוצר. "זה היה לפני שנה, שכרנו דירה בבוסטון ב-Airbnb לשבוע וחצי והזמנו מאה איש להתנסות - אנשים מבוגרים, חולים, ילדים משותקים. ראינו ילדים נכים מציירים והבנו שאנחנו לא מייצרים אמנות אלא חוויה. כולם אמרו לנו שהמוצר נורא מרגיע. המפגש עם השוק גרם לנו להקטין את גודל התמונה הסופית, מ-80x100 ס"מ לתמונה של 30x30 ס"מ, כדי שתהליך היצירה לא יעלה על 45 דקות: אנשים לרוב רוצים לצייר את הכלב או הילד שלהם, ואלה ציורים מורכבים שדורשים יותר זמן ומחויבות. אז כשהתמונה הייתה גדולה, אנשים היו מפסיקים באמצע".

אתגר נוסף איתו התמודדו המייסדים היה כשניסו לגייס כספים עבור הסטארט-אפ: "זה היה מאוד קשה. בוסטון היא מקום טוב לעסקי סייבר ול-B2B (עסק-לעסק), לא למוצרי B2C (עסק-ללקוח). המשקיעים האלה הם מהנדסי כסף, וכשאמרתי להם שאני עומד לשנות את עולם האמנות ולגרום לאנשים לצייר, הם הסתכלו עליי כאילו באתי מהירח. אמרו לי שאף אחד לא רוצה לצייר, ואף אחד לא יצליח. כשהצגתי את אבי-הטיפוס הראשונים, עם יצירות יפהפיות, לא האמינו לי שאדם רגיל עשה אותן. שירתי ביחידת מודיעין וחברים שהיו איתי בצבא אמרו שתוך חצי שנה אגייס כסף והנה, במשך שנה לא הצלחתי לגייס.

"התקשרתי בוכה לדן עדיקא מ-WalkMe (מייסד ומנכ"ל החברה - אג"א) בסן פרנסיסקו, שהיה חייל שלי בתקופת השירות הצבאי. כשהוא שמע שאני עושה אמנות הוא אמר לי 'עזוב הכל, אני שולח לך צ'ק ואביא לך את המשקיעים הראשונים של WalkMe'. ואכן הוא ושותפיו הביאו לנו את שאר המשקיעים, וגייסנו מיליון וחצי דולר מעשרה אנג'לים ומשקיעי סייבר - ביניהם עדיקא, אלי בכר, בני איפר ומשה פרבר. יש לנו משקיעים מלונדון, איטליה, ישראל, סן פרנסיסקו וניו יורק - אף לא אחד מבוסטון".

הפיתוח של קיופיקסל מאפשר להעתיק ציור מהמסך אל ריבוע קנבס / צילום: יחצ
 הפיתוח של קיופיקסל מאפשר להעתיק ציור מהמסך אל ריבוע קנבס / צילום: יחצ

"אמנים פחדו שהטכנולוגיה תחליף אותם"

כתב מודה שלא רק המשקיעים בבוסטון היו סקפטיים, "גם לנו היו המון ספקות אם ישראלים בכלל מסוגלים להרים מוצר לשוק הצרכני.  שוק האמנות בארה"ב מגלגל כיום 50 מיליארד דולר בשנה. פגשתי את המנכ"לים של החברות הגדולות בעולם בתחום - אלה תעשיות מסורתיות, שלא משקיעות כלום בטכנולוגיה וחדשנות, ולא אכפת להן כי הן צומחות. בארה"ב יש 10 אלפים אירועי ציור בברים מדי חודש - ואלה ציורים בינוניים. ברגע שנותנים לבני אדם את היכולת ליצור הם יעשו זאת, בדיוק כפי שהכניסו מצלמות לטלפון ומאז כולם מצלמים. הבעיה שהם מפחדים. אם נפתור את זה מיליונים יציירו: לאנשים יש זמן פנוי והם מתים שהילדים שלהם יפסיקו להתעסק כל היום רק באייפד ויעשו משהו בעולם הפיזי".

גם האמנים המקצועיים לא התלהבו בתחילה מהפיתוח החדש. "בתהליך הפיתוח דיברנו המון עם אמנים, בהתחלה הם נבהלו כי חשבו שטכנולוגיה כזו תחליף אותם. הסברתי להם שכמו שאנשים יכולים לנגן את בוב דילן בגיטרה והוא לא מפסיק למכור כרטיסים, כך גם בתחום הזה, כשאנשים יציירו זה רק יחבר אותם לאמנים. בכל פעם שמשתמשים ביצירה מהגלריה אנחנו משלמים תמלוגים לאמן. החלום שלי היה להשיג רישיון לשתי יצירות של אריא קוזה, אחד האמנים הגדולים באמנות דיגיטלית שגר באינדונזיה. כשהוא סירב, שאלתי אותו כמה הוא מרוויח בחודש. הוא ענה לי שהוא מרוויח 200 דולר וגר בכפר שיש בו חשמל במשך שעתיים ביום. אמרתי לו 'תקשיב, אשלם לך 500 דולר ותצייר בשבילי כל יום עד שאתה מת'. הוא מצייר עבורנו שנה וחצי, והיום הוא האיש הכי עשיר בכפר שלו. פגשתי אמנים רעבים ללחם, חלקם נתנו לנו רישיון לכל החיים ב-5 דולר לתמונה. יש לנו היום מעל מאה אמנים ובהמשך אנחנו רוצים להביא יצירות גם ממוזיאונים ומאמנים בעלי שם".

החברה מונה היום עשרה עובדים, שישה מתוכם במרכז מחקר ופיתוח בישראל, כאשר כתב אומר כי "הקמנו את הסניף בישראל מטעמי ציונות, מיד אחרי שגייסנו. גם באפליקציה ובאתר שלנו כתוב שאנחנו מישראל, אנחנו גאים בזה". למרות זאת, המוצר מיועד כעת למכירה בארה"ב בלבד.

"אנחנו מתכננים למכור בהמשך גם בישראל. במכירה המוקדמת, שפתחנו לפני חודשיים לפני ההשקה ב-CES, קיבלתי הזמנה בטלפון לאלף מוצרים לבית ספר בישראל ולצערי סירבתי: כיוון שבצבע יש כימיקלים, בשלב הזה אני לא רוצה להתחיל להתעסק עם המכס והרגולציה. בישראל אמנם תחום האמנות לא מפותח כמו במדינות קרות כי יש לנו שמש אז אפשר ללכת לים ולשחק כדורגל, אבל אני בטוח שבארץ יהיה לזה שוק כי זו מדינה נאורה ואנשים רוצים לתת לילד לעשות משהו שהוא לא פורטנייט. זה מתאים גם לזוגות, אנשים אמרו לנו שזה עשה להם ממש טיפול זוגי כשהם ישבו ליצור יחד".

כתב אומר כי במכירה המוקדמת המלאי נגמר לאחר ש-500 אנשים הזמינו את המוצר בתוך חודש: "הזמנו עוד עשרת אלפים חבילות ועכשיו אנחנו מתחילים למכור. המוצר עולה 60 דולר בארה"ב, עם ציוד שמספיק לפחות ל-15-20 תמונות. את האפליקציה מורידים בחינם. כרגע אנחנו תומכים רק ב-iOS ונוסיף תמיכה לאנדרואיד בשלושת החודשים הקרובים. כשהמשתמשים מסיימים יצירה אחת הם יכולים להזמין ריבועי קנבס ליצירה הבאה ב-20 דולר.

"עשינו למשל מסיבת 'Paint your pet' בה כולם ציירו את הכלב שלהם. האירועים האלה חשובים כי אנשים לא מאמינים שזה אמיתי ושבאמת יצליחו לצייר. בשלב כלשהו נרצה לפנות לחינוך ולילדים - 60% משוק האמנות בעולם הוא לחינוך, אבל החלטנו להתחיל עם מבוגרים כדי לייצר לעצמנו מותג קריאייטיב יוקרתי ואיכותי. לכן בהמשך אמנים מפורסמים שיצרנו איתם קשר יעשו הדרכות בוידאו. אנחנו רוצים לבנות פלטפורמה לאמנים, יצרנים של אמנות וההמונים, ואנחנו נהיה ההאב שיחבר את כולם". 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא גלובס טק?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988