דוח אמון
2019
הנקראות ביותר

האם ייתכן דו קיום כשצד אחד חותר להומוגניות בלתי מתפשרת

השינוי הדמוגרפי שחל באוכלוסיית בני ברק - סוג ייחודי של ג'נטריפיקציה הפוכה - הביא במהלך השנים למחיקה כמעט מוחלטת של מוסדות דת, חינוך ותרבות דתיים לאומיים

בני ברק / צילום: שלומי יוסף
בני ברק / צילום: שלומי יוסף

אחד הזיכרונות העמומים מילדותי המוקדמת בבני ברק הוא ההכרזה הנדהמת אצלנו בבית: "ספריית הפועלים נשרפה!". הספרייה, ששכנה בבניין ההסתדרות ברחוב הראשי, רבי עקיבא, הוצתה ונמחתה בבת אחת מפני העיר לפני כארבעה עשורים. מאז הלכו בדרכה, אם כי בצורה מכאיבה פחות, עוד ספריות שהיו פזורות פה ושם בעיר התורה והחסידות. גם בניין ההסתדרות כבר ז"ל. באוקטובר האחרון נפל דבר: הוחלט להקים בעיר ספרייה עירונית. ולא סתם, אלא גלאט, כשרה למהדרין - עם ספרים באישור רבנים ושעות נפרדות לגברים ולנשים.

"בנוף הבתים הישנים/ אשר היו צִלִי בימי ילדות/ חלפו הרבה שנים", כתב שלמה ארצי. כל ביקור שלי בבני ברק, ומסע רגלי זריז מבית הוריי לבית סבתי, מגלה עוד שינוי בנוף הבתים הישנים של ילדותי. שנים ארוכות חלפו מאז שגן מרים ברחוב יהודה הלוי, שבו למדתי שנתיים, הפך לגן לבנות בלבד. הבנים משננים תורה שבכתב ושבע"פ בחיידר הצמוד. בהמשך הרחוב, בית במברגר, מוסד מיתולוגי שדמויות מפד"לניקיות מוכרות חבשו את ספסליו, משמש כבית כנסת חרדי זה למעלה מעשור. בסמוך לו עדיין מיתמר לגובה סניף בני עקיבא, חלונותיו הגדולים פעורים בחזית, אולי המתרס המתריס האחרון של חובשי הכיפות הסרוגות בעיר. אך מספר חניכיו הצטמק מיותר מ-1,200 בשיא למאות בודדות. האם גם יומו יבוא?

קפיצה קטנה משם, מי שמתרפקת על הנוסטלגיה ומחפשת את בית ספר משואות ברחוב ירושלים פינת מימון, מגלה שהוא הפך לבית ספר נעם מוהליבר. עדיין משתייך לממ"ד, אולם נתחים ממנו כבר משמשים את הציבור החרדי. בשנות השמונים, בשל "התפוצצות אוכלוסין", למדו כיתות ד' במבנה טרומי מחוץ לשערי בית הספר שכונה "הצריף". היום ניצבת שם ישיבה לתפארת. ממול, באלכסון, נפקד גם מקומו של בית הספר הממ"ד לבנים מעלות, שנוסד בשנות ה-20 של המאה קודמת. אחרי שנים של תהפוכות, שבמהלכן נעשו חילופים בינו לבין התיכון הדתי העירוני, כיום מאכלס את המתחם הגדול בית ספר חרדי לבנות. גני הילדים שהיו מאחוריו, הפכו גם הם למוסדות חינוך חרדיים.

במעלה רחוב מימון, בפינת רחוב אבטליון, על חורבותיו של התיכון הדתי העירוני נבנה עוד מוסד חרדי. לאלפי בוגרים ובוגרות שלו נותר רק להזדהות עם המילים של אהוד בנאי "בחלומי חזרתי לבית הספר התיכון". כי במציאות אין לאן. התלמידים הנוכחיים בישיבה התיכונית ובאולפנה הועתקו לשכונה אחרת בפאתי בני ברק, רחוק מהעין, רחוק מהלב.

זה לא רק סיפור של עתודות נדל"ן משמעותיות שהייעוד שלהן השתנה. החילוף הדמוגרפי שחל באוכלוסיית בני ברק - סוג ייחודי של ג'נטריפיקציה הפוכה - הביא במהלך השנים למחיקה כמעט מוחלטת של מוסדות דת, חינוך ותרבות דתיים-לאומיים ותיקים ומפוארים. גם לא מעט רחובות זכו לשמות חדשים לכבוד בכירי המגזר: רחוב הרצל הפך לרחוב הרב שך, רחוב השומר לשעבר מתחלק בין שניים - הרב כהנמן אהרונוביץ', ורחוב השלושה, על שם שלושה מתושביו שנלחמו ונפלו במלחמת העולם השנייה, נקרא כיום חשב סופר. בחודשים האחרונים ישנה התלבטות איזה רב יונצח ברחוב סוקולוב, ובקצב הזה לא מן הנמנע שתוך כמה שנים גם רחוב ז'בוטינסקי יאבד את שמו. מעבר לצביטה בלב ולגעגועים, זה מעורר גם את המחשבה האם היה יכול להיות אחרת; אם ייתכן בכלל "דו-קיום" כשצד אחד חותר להומוגניות בלתי מתפשרת.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא נדל"ן ותשתיות?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
הסיפורים הגדולים של השבוע
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות