הנקראות ביותר

בני גנץ ממשיך לשתוק - אבל אם יהיה שר הביטחון, עמדתו בנוגע לתקציב דווקא ברורה

שתיקתו הממושכת של הרמטכ"ל לשעבר מותירה בערפל את עמדותיו בתחומים רבים, אבל לפחות בנושא תקציב הביטחון אפשר להסיק מהקריירה הצבאית שלו כי גם אם ימונה לשר הביטחון, הוא לא יהיה תומך נלהב בקיצוץ תקציב המשרד ובהתייעלות בצה"ל • פרשנות

בני גנץ / צילום: אביב חופי
בני גנץ / צילום: אביב חופי

אלת היופי בירכה את בני גנץ כבר מזמן וניכר שגם אלת המזל הטוב מסמפטת אותו עד מאוד: היא כבר הופיעה בחייו כמה פעמים. אחת מהן הייתה לפני 8 שנים, כשמינויו של יואב גלנט לתפקיד הרמטכ"ל שיחליף את גבי אשכנזי עלה על שרטון, סביב פרסום השימוש החורג שעשה המועמד לרמטכ"לות בשטח ציבורי בסמוך לביתו במושב עמיקם.

באותם הימים גנץ כבר שם את פעמיו לחיים האזרחיים. אלא שאז הוא נקרא לדגל, מונה לרמטכ"ל, עלה שוב על מדים ואחת הפעולות המיידיות שלו הייתה לסלק את "הפגר ששכב במרכז החדר" והבאיש את הקריה. ה"פגר", כך כינה גנץ את פרשת "מסמך הרפז", פורסם כחצי שנה קודם ופתח תיבת פנדורה על יחסיהם הרעילים של הרמטכ"ל היוצא גבי אשכנזי ושר הביטחון דאז, אהוד ברק, קצינים ובעלי תפקידים במערכת הביטחון.

השאלות הפתוחות

בפעם האחרונה ליטפה אלת המזל את הבלורית של גנץ בקיץ האחרון, כשהתברר שתקופת הצינון שלו מצה"ל חושבה באופן שגוי ובכוחו להתמודד לכנסת כבר בבחירות הקרובות. מאז, הוא מקפיד על שתיקה ארוכה, ארוכה עד מאוד, שמטיסה למעלה את מספר המנדטים שמנבאים לו הסקרים, בין 14 ל-16, כ-90 יום לפני הבחירות.

חרף שתיקתו המתמשכת, לגנץ כבר יש מפלגה, "חוסן לישראל" שמה, יש לו כוונה להיות שר בכיר ומשפיע בממשלה הבאה, ויש לו גם מחזרים להוטים - בשלב הזה כמעט כל נציגי המערכת הפוליטית משחרים לפתחו.

בד-בבד, השתיקה הממושכת והאניגמטיות שהוא גזר על עצמו כבר היוו עבור כמה פוליטיקאים סיבה לנגח אותו: מאלה שטוענים ש"הוא לא אומר כלום כי אין לו מה להגיד", ועד לאלה שמגלגלים מסביב לשתיקתו הלצות, מדמים אותו לתינוק שכולם מחכים שכבר יתחיל לדבר, אך בינתיים מוציא מפיו רק הברות ראשונות. 

בשבת שעברה השר יואב גלנט, כיום נץ פוליטי מוצהר שלו, שערק משורות "כולנו" לשורות הליכוד, הסביר, לשיטתו, את שתיקתו של הרמטכ"ל לשעבר: "אני יודע למה הוא שותק, וגם אלפי קצינים ששירתו תחת פיקודנו יודעים למה הוא שותק". גורם צבאי בכיר ששירת במשך שנים ארוכות לצדם של גנץ וגלנט הגדיר את דבריו של האחרון כ"קשקוש מקושקש".

כשגנץ יפתח את הפה, יחשוף את השקפת עולמו המלאה, יספר על דעותיו ויגיד כיצד הוא רואה את עתיד מדינת ישראל היהודית לצד מיליוני פלסטינים בגדה ובעזה בלי שום אופק להסדר מדיני, בלי עתיד, בלי תקווה ושלום - גם אלה שמאוד רוצים היום שהוא ירוץ איתם לכנסת מחר, יפנו אליו חצים ארסיים בניסיון לקעקע את דמותו. כבר היו כמה שניסו לעשות סיבוב משלהם סביב לפעילותה בשמאל של רעייתו של גנץ, רויטל.

אחרים כבר עסוקים בצחצוח החרבות לקראת קרב, ומי יודע למה התכוון בדיוק מי שהתכוון בליכוד, כשסיפר לתקשורת על אותו "תיק גנץ", שבונים בימים אלה פעילים במפלגת השלטון בניסיון לסדוק את תדמיתו של הכוכב הבא של החיים הפוליטיים הישראליים 2019.

"לא חיים בשווייץ, אלא במזרח התיכון"

בממשלה העתידית שתקום כאן באביב הקרוב גנץ ירצה להיות שר הביטחון, התפקיד הרלוונטי והטבעי ביותר למי שפיקד על צה"ל בין 2011 ל-2015, שנים שהתאפיינו בשינויים אזוריים דרמטיים, מבצע מדמם וממושך בעזה ו"נאום הכלניות" שכבר הוצא מהקשרו - ויוצא מהקשרו עוד ועוד פעמים בעתיד הקרוב.

הרבה על החזון שגנץ ינסה להביא איתו למשרד הביטחון אין לדעת, וזאת בין השאר בשל שתיקתו: "הוא לא רפורמטור גדול וגם בתפקידיו בצבא הוא לא היה כזה", אומר קצין בכיר לשעבר: "בשבוע שעבר הלך לעולמו משה ארנס, שבתקופתו כשר ביטחון נעשו דברים גדולים: הוא הותיר חותם משמעותי על כל מערכת הביטחון, עד לימים אלה ממש, מהפיתוח של טילי החץ, הקמת להק המסוקים בחיל האוויר, שיגור של לוויין ביון לחלל בניגוד לדעה של צה"ל עצמו, הקמת פיקוד העורף ועוד ועוד. איך גנץ יהיה כשר ביטחון? פה דיון מו"גים (מבצעים וגיחות), שם ישיבת קבינט, שם עוד סיור באיזו יחידה או בחברה ביטחונית. הוא עשוי להזכיר בסופו של דבר את בוגי יעלון בתפקיד שר הביטחון".

בוועידה כלכלית שנערכה לפני כשנה, גנץ נתן את ההופעה הפומבית האחרונה שלו בטרם הסתגר באותה שתיקה שמטריפה ומלהיטה את כל המערכת הפוליטית. כשברקע הדשדוש המתמשך במישור המדיני, גנץ אמר שהסדר עם הפלסטינים הוא אינטרס ישראלי: "לשם, להסדרה מדינית, אנחנו צריכים לחתור ולשם אנחנו צריכים להגיע", הוא אמר: "ואני לא חושב שאנחנו צריכים להיות שבויים של קיפאון לאורך זמן. כל זה כמובן, מבלי שאנחנו מוותרים כהוא זה על השיקולים הביטחוניים כי אנחנו חיים באמת במזרח התיכון ולא בשוויץ".

"המלחמה העתידית עולה על כל דמיון"

יהיה מעניין לראות כיצד ישראל, שבני גנץ הוא שר הביטחון שלה, תילחם בטרור העפיפונים ובלוני התבערה שייתכן שעם בוא הקיץ, ישובו ויחרכו את השדות חקלאיים בעוטף עזה וביישובי הדרום. יהיה מעניין לראות כיצד הוא יוביל מהלכים שיבטיחו תקווה לעזה, נוכח המשבר ההומניטרי שהולך ומחריף ברצועה, אם יפעל להקמת נכסים או מערך כזה של אינטרסים בעזה שיהיו הדבר שחמאס יחשוש להפסיד לפני שיטווח את ערי ישראל ברקטות ובטילים.

"מעבר של נשק אסטרטגי לידיים לא רצויות, חשיפה של מנהרת תופת שמגיעה לפתחו של יישוב, מטען שפוגע בסיור בפתיחת ציר שגרתית - והתוצאות שעלולות להתפתח בכל אחד מאירועים אלה הן רק דוגמאות בודדות אך רלוונטיות ואקטואליות מהימים האחרונים ממש", כך אמר בסקירה שנתן גנץ הרמטכ"ל באוקטובר 2013 במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים. את אותם הדברים הוא יכול להגיד גם היום, יותר מ-5 שנים אחר כך.

גנץ הוסיף ושירטט קווים למלחמה הבאה, הדמיונית, שעלולה לפרוץ כאן בכל רגע בחסות השינויים האזוריים הדרמטיים: "זו מערכה שראשיתה תיתכן בטיל מדויק לעבר בניין המטכ"ל שיפגע בלב הקריה בתל-אביב, או במתקפה קיברנטית על אתר שמספק שירותים יום יומיים לאזרחי ישראל. הרמזורים יפסיקו לפעול או שהבנקים יושבתו. 

"היא יכולה להיפתח במנהרת תופת שתביא לקריסה של גן ילדים או בהסתערות המון על יישוב סמוך גדר. היא יכולה להיות משולבת בכל אלו והאפשרויות עולות על כל דמיון", אמר והוסיף: "ארגון הטרור העתידי הזה, מוכר יותר או מוכר פחות, יכול להבעיר בפעולתו את כל הגבולות למערכה רב-זירתית מיידית. חיזבאללה ישגר מטחי טילים לעבר יישובי הגליל, כוחות שלו יחלו לבצע ניסיונות חדירה אל יישובי הגולן. רמת הדיוק של הטילים תעלה מאוד, ואם חיזבאללה יבחר לפגוע במטרה נקודתית כמעט בכל שטח מדינת ישראל - הוא ידע לעשות זאת. מטחים דומים ישוגרו גם לכיוון אילת על ידי ארגון אחר שפועל במתואם עם חיזבאללה או בידי כל מי שיבחר להצטרף לחגיגה. במקביל, מאות פעילי חמאס יעשו את דרכם למחסום ארז או אל עבר החטיבה הצפונית בעזה. נשמע לכם דמיוני? אני לא סבור שכך".

באותו הנאום גנץ דיבר על הנוף הפסטורלי של רמת הגולן, זרועת הבזלת ושטופת הנחלים, שיכול להשתנות במפץ רגעי לשדה קרב של דם, אש ותמרות עשן. לדבריו, מהרגע שפורצת מלחמה, כפויה או יזומה, ומדינת ישראל משלמת בדמים על כל שעה שבה השגרה נפגעת - ולכן האינטרס המרכזי לקיים מערכה צבאית קצרה ככל שניתן. 

פחות משנה אחרי אותו נאום במרכז בגין-סאדאת, בקיץ 2014, גנץ פיקד על צה"ל שיצא למבצע צוק איתן בעזה. 51 ימים ארך המבצע הזה, והיה למערכה הצבאית הארוכה ביותר של ישראל, מלבד מלחמת העצמאות ב-1948. 68 חיילים נפלו בקרבות, עוד 6 אזרחים נהרגו מאש ארגוני הטרור ברצועה.

"תשמור על כבודם של לובשי המדים"

ספק אם גנץ יזדקק לדוחות מודיעיניים עדכניים כדי להבין שמאז שפשט מדים ונהיה סחורה פוליטית לוהטת לא חל כל שינוי חיובי במורכבות הזירה שמאתגרת את צה"ל ואת מערכת הביטחון: האיומים שעליהם הוא דיבר ב-2013 הפכו עמוק לתוך תקופת הכהונה של מחליפו איזנקוט למטרות שחיל האוויר מפציץ בסוריה, בניסיון להקשות על איראן לחמש את חיזבאללה בנשק מתקדם, ולהקנות לה יכולות לדייק את ארסנל הטילים שלה לקראת מלחמה עתידית עם ישראל. ועזה? היא אותה עזה, רק עצבנית יותר.
נוכח התממשות האיומים והצפי להתפתחותם ולהקצנתם בשנים הקרובות, שר הביטחון הבא, שאולי יהיה גנץ, יצטרך לשמור על המסגרת התקציבית של משרדו - משימה שמעכשיו לא תהיה קלה נוכח בור תקציבי של מיליארדי שקלים ששר האוצר העתידי יבקש לכסות.

בתקופת כהונתו כרמטכ"ל, הוא כבר התנסה בקיצוצי תקציב, עצר לפחות פעמיים תוכניות אימונים והידק את החגורה - לא בלי מחאה: כשבתחילת 2012 שר האוצר לשעבר, יובל שטייניץ, הציג בישיבת הממשלה תוכנית לקיצוץ רוחבי שכולל גם את מערכת הביטחון, פרץ בין השניים עימות שפרטיו דלפו החוצה ועשו כותרות גדולות: גנץ הגדיר את דבריו של שטייניץ כ"הבל הבלים", שטייניץ נזף בו על כך שכקצין לובש מדים עליו להנהיג סגנון אחר, וגנץ קם ממקומו, הניף אצבע והטיח בשר האוצר: "אני זוכר שאני לובש מדים יותר טוב ממה שאתה זוכר שאני לובש מדים. שמור בדבריך על כבוד לובשי המדים".

מאז, שרים התחלפו, המציאות הביטחונית נשארה: שר הביטחון לשעבר, משה (בוגי) יעלון ושר האוצר, משה כחלון, חתמו על הסכם שמסדיר את הוודאות התקציבית של צה"ל ושל מערכת הביטחון לשנים הבאות, ועל בסיסו הם פועלים עם מסגרת תקציבית שנתית של כ-70 מיליארד שקל בשנה. שר הביטחון לשעבר, ליברמן, כבר דרש בכהונתו תוספת של יותר מ-8 מיליארד שקל לביטחון. האם גנץ, כשר ביטחון עתידי, יוסיף וידרוש כסף? סביר להניח שכן, כי במערכת שזוללת מיליארדים, ויעילותה, למרות ההבטחות לרפורמות, מוטלת בספק - תמיד צריך כסף.

תקופת כהונתו של גנץ כרמטכ"ל התאפיינה במאמץ גדול להגביר את השקיפות והבקרה בצבא. על הכוונת של האוצר היו נתוני השכר והפנסיה של אנשי הקבע ובמיוחד תוספת הרמטכ"ל השנויה במחלוקת - שלאוצר לא היה שמץ של מושג כיצד היא מחולקת. הימים נזכיר הם ימי המשבר הכלכלי העולמי וחשש אמיתי ליציבות התקציבית ולגורל תקציבי המשרדים האזרחיים. המאמצים של האוצר נתקלו בהתנגדות גדולה מצד גנץ, בתיאום עם שר הביטחון אהוד ברק. רק התערבות ראש הממשלה בנימין נתניהו לטובת האוצר אפשרה את הכנסת השקיפות והבקרה התקציביים לצבא. באוצר התרשמו כי מעבר לשיקולים הטקטיים, גנץ אינו מגלה הבנה לאינטרס של מערכת הביטחון לניהול כספי תקין לשקיפות ולבקרה. גם לנושאי התייעלות במערכת הביטחון לא נמצאה אוזן קשבת אצל הרמטכ"ל גנץ. מספר אנשי הקבע זינק בתקופת כהונתו של גנץ. כל ההערות האלה הופכות לרלוונטיות עוד יותר בגלל היחס הענייני שגילה הרמטכ"ל היוצא גדי אייזנקוט, שקיבל על עצמו מאמצי התייעלות מתוך הבנה שהכסף יילך בסופו של דבר להתעצמות הצבא.

השאלות הפתוחות

¡ האם יבין שיש לשמור על מסגרת תקציבית במשרד הביטחון ויסכים לקיצוצים בתקציב?
¡ האם יוסיף להתנגד כפי שעשה כרמטכ"ל לשקיפות והבקרה בצבא לגבי השכר והתוספות לאנשי הקבע?
¡ האם ימשיך לעמוד על חתירה להסדר מדיני, כפיר שהצהיר בוועידה כלכלית לפני שנה, בכל קואליציה שיהיה חבר בה?
¡ איך יעדיף להילחם בטרור העפיפונים ובלוני התבערה אם יתחדש בקיץ ואיזו עמדה ינקוט לגבי המשבר ההומניטרי המתהווה בעזה?
¡ האם יהיה נאמן להצהרתו שישראל משלמת בדמים על כל יום של מלחמה, או יסכים להתמשכות מערכה כפי שהיה בצוק איתן?

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות