ד"ר יוני קליין תופס גלים בדרך אל הקליניקה של אביו

יוני קליין, גולש גלים ורופא טרי, שמתכנן להצטרף אל אביו המפורסם כמנתח פלסטי, משוכנע שהפסיכיאטריה לא הייתה קיימת אם כולם היום גולשים: "גלישה היא סוג של מדיטציה"

יוני קליין / צילום: שלומי יוסף
יוני קליין / צילום: שלומי יוסף

בימים אלה מתקיימת בנתניה תחרות הגלישה הבינלאומית "סיאט פרו נתניה", שמשתתפים בה יותר ממאה גולשים מרחבי העולם, שמתמודדים במשך כל השנה על ההעפלה לסבב המקצועני. מאחורי התחרות עומד ה-WSL, הגוף המקצועי המוביל בעולם של ענף הגלישה, והתחרות בנתניה היא אחת מסדרת תחרויות שהוא מקיים במשך השנה, ה-Qualifying Series, תחרות המוקדמות על הזכות להעפלה לסבב האליפות, ה-Championship Tour, בשנה שאחרי. עשרת הטובים ביותר בדירוג ה-QS) Qualifying Series) יעפילו ממנה לתחרות הבינלאומית החשובה ביותר, ה-WSL) World Surf League).

התחרות מתנהלת במקצים של ארבעה גולשים בכל מקצה, שאורך בדרך כלל 20 דקות. כל גולש מקבל ניקוד על כל גל. שני הגלים הטובים ביותר שלו משוקללים לציון המצטבר במקצה. השניים הראשונים, הכי גבוהים, עולים לשלב הבא, והשלישי והרביעי מפסידים ויוצאים מהתחרות.

באולימפיאדת 2020 שתתקיים בטוקיו, ייכלל לראשונה גם ספורט הגלישה. זה כמובן משדרג את הענף כולו, כמו כל ספורט שהופך להיות אולימפי ונעשה יוקרתי יותר. זה קרה ממש לאחרונה, בעקבות עבודה משותפת של כל הגופים המקצועיים, וגם שאיפתה של האולימפיאדה לפנות לקהל יותר צעיר. הענף עצמו מקצועי כבר שנים. ה-ISA, איגוד הגלישה העולמי, מקיים כל שנה תחרות של אליפות העולם שמגיעות אליה נבחרות מכל הארצות, כולל ישראל". 

ההתחלה: "אבא שלי בעצמו גולש, דור שני בארץ של גולשים. כשהייתי בן חמש הכניס אותי לים עם גלשן בוגי. לקח כמה שנים, אבל בסוף זה נדבק בי. היום אולי הוא קצת מצטער על זה שככה נכנסתי לזה. הוא היה שמח שאני אבוא כבר לעבוד איתו".

זכייה כפולה: "ב-2015 זכיתי במקום ראשון באליפות מלדיביים הפתוחה. זמן קצר קודם לכן סיימתי את התואר ברפואה ואת המבחן האחרון לרישוי האמריקאי, שארך תשע שעות. אחרי חודש שהייתי סגור בבית נסעתי למלדיבים וזכיתי בתחרות. יום אחרי, קיבלתי את תוצאות המבחן, וריחפתי על ענן יום שלם".

בין רפואה לגלישה: "בשבע השנים האחרונות לא התחריתי בסבבים מלאים, לא של הארצי ולא בחו"ל, אבל השתדלתי לנסוע כל שנה עם הנבחרת לתחרות הבינלאומית. על רוטינת אימונים ניסיתי לשמור בשביל הוול-ביינג של עצמי, אבל עכשיו, כשסיימתי את ההתמחות, יש לי חצי שנה להיערך לתחרות הבאה ולהתאמן כמו שצריך".

תזונה ותוספים: "אין תוספי מזון. התזונה שלי מאוד מגוונת. אני משתדל לאכול הרבה פחמימות, קטניות, פירות וירקות וכמות חלבון נכונה".

בין משפחה לגלישה: "למזלי יש לי אישה נדירה שחיה ומבינה גלישה, היא מקליפורניה והיא עצמה גולשת מגיל צעיר. עכשיו היא לוקחת על עצמה הרבה, עם ילד בן שנה ועוד אחד בדרך. ברור שיש אחריות, אבל אני מנסה לשמור את הרגעים הכי טובים ולבחור נכון את הקרבות שלי".

פציעות: "בתחרות באירופה קרעתי את המיניסקוס ועברתי ניתוח. שנה אחר כך - נקע בקרסול, עם שבר וקרעים. הפציעות האלה הוציאו אותי מהמים ל-3 חודשים, וזה ערער אותי מאוד כספורטאי. זה היה גם חלק מההחלטה ללמוד רפואה. הבנתי עד כמה פציעה יכולה להיות הרסנית".

לגלוש בישראל: "לא תמיד יש גלים, הים פה יכול להיות חודש רצוף כמו אגם. זה מאוד מתסכל, ואם אתה מתחרה מקצועי, אתה נדרש 'למלא את החלל' באימוני כושר. שחייה, כושר פונקציונלי, אימונים אירוביים, ריצה, אופניים, פילאטיס לחיזוק שרירי ליבה. וכן, לפעמים צריך לנסוע לחו"ל כדי להתאמן".

תזמון: "מה שמיוחד בספורט הזה הוא החיבור, התלות וההתמודדות עם הטבע. הרבה גורמים צריכים להסתנכרן: צריכה להיות סערה באמצע הים שתייצר את הגלים האלה, שיגיעו בדיוק במהירות הנכונה לחוף, כדי שתוכל לחתור ולתפוס אותם. הכול צריך להסתדר: הרוח בכיוון הנכון, שהגאות והשפל יהיו מדויקים כשהגלים פוגעים בשונית או בחול".

דרך חיים: "גלישה היא סוג של מדיטציה. אני תמיד אומר שהפסיכיאטריה לא הייתה קיימת אם כולם היו גולשים. פעם מישהו אמר לי שגולשים הם העצלנים הכי גדולים, עד שיש גלים. אז פתאום כולם מתייצבים בשש בבוקר עם הזריחה ונכנסים למים. לא משנה באיזה מזג אוויר. זה סוג של כת".

עלויות: "גלשן משומש 1,500 שקלים, שאר הציוד - 2,500 שקלים. למקצועי: נסיעות - תלוי לאן ולכמה זמן. חישבתי לפני שנתיים סבב עם 12 תחרויות בשנה, נסיעות לתחרויות - הרשמה, מגורים ואוכל - וזה הסתכם בערך ב-50 אלף דולר. בארץ אי אפשר להתפרנס מגלישה כי זה ספורט בלי כסף ויקר פה, אבל בחו"ל אפשר".

שגרת אימונים: "עכשיו אני שואף ל-5 ימים בשבוע, לפחות 4 שעות אימונים ביום. כשאין גלים - שעה וחצי שחייה בבוקר, אחרי זה מנוחה ואוכל נכון, אימון נוסף במכון כושר: משקל גוף, ריצה, אופניים, ואז אימונים פונקציונליים כמו דלגית, סקווטים, סטים של בטן, לאונג'ים. אחרי זה שוב מנוחה ואכילה ובערב אימון רגוע יותר של פילאטיס, יוגה וכו".

סכנות: "סלעים במים רדודים, סכנת טביעה בגלים גבוהים. בארץ יש לפעמים דיווחים על כרישים, אבל על תקיפת כריש לא שמעתי. בחו"ל, הוואי ואוסטרליה למשל, זה קורה. בארץ לעומת זאת אפשר לנחות עם הפנים ישר לתוך מדוזה. עוד סכנה היא גולשי סאפ שפוגעים בגולשים. יש לי חבר שסאפ שבר לו חוליה בגב".

התמודדות עם פחד: "כל אחד צריך לעשות לפחות פעם בחייו משהו שהוא נורא מפחד ממנו. כשהייתי צעיר פחדתי מגלים גבוהים, אז החלטתי לנסוע למקום עם גלים גבוהים כדי לצאת מזה. נסעתי למקסיקו, לחוף זיקטלה, אחד החזקים והמסוכנים בעולם. הכרחתי את עצמי בכל בוקר להיכנס למים ולתפוס לפחות גל גבוה אחד, וזה עבד".

גלים גבוהים: "בתחרות של גלישת גלים המטרה היא הביצועים, לנצל את הגל עד הסוף. בתחרות של גלישת גלים גבוהים (מעל 5 מטרים), המטרה היא לרדת את הגל. הכול הרבה יותר מפחיד ומסוכן, גם הציוד שונה לגמרי, כולל למשל חליפת הצלה שיש לה מכלי אוויר ומתנפחים, כדי להינצל מטביעה אם הגל סוחף אותך למטה".

תובנות 1: "הים מלמד אותך המון. רוב הזמן אתה חותר, אבל בסוף זוכה מי שגלש הכי טוב על הגל. אתה נדרש להתמודד עם הים, לעבור את הגלים ולהבין שיש זרמים שאי אפשר להילחם בהם, אלא רק לזרום איתם. כל ההתמודדות הזו עוזרת לבנות את האופי. אתה עולה למעלה, נלחם עם הגולשים האחרים על הגל, כל הזמן צריך לעבוד".

תובנות 2: "בכדורגל, טניס או כדורסל, המגרש נשאר כל הזמן אותו דבר. אבל הגלישה היא כל יום אחרת. הים שונה, הגל קצת אחר. זה ספורט שאם נכנסים אליו, הוא מחייב אותך לטייל בעולם, לחוות עוד סוגי גלים ששמעת עליהם. לא סתם אנשים גולשים עד גיל 80. אבי הגלישה הישראלי, דוריאן 'דוק' פסקוביץ', גלש עד גיל 90".

יעדים: "אולימפיאדת טוקיו 2020. צפויים להתחרות בה רק 20 גולשים, שני גולשים מקסימום מכל מדינה, כך שיהיה מאוד קשה להיכנס. לכן אני מתכוון להשיג את התוצאות הרצויות בתחרויות של 2019 ו-2020. זה בהחלט יעד אישי. לרוב, אחרי הפעם הראשונה מגדילים את מספר המתחרים".

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988