תעתועי הזיכרון של השופטת בדימוס הילה גרסטל

פרשת גרסטל זו עוד סיבה לאובדן אמון הציבור במערכת המשפט • פרשנות

הילה גרסטל/ צילום: איל יצהר
הילה גרסטל/ צילום: איל יצהר

בשבוע שעבר כתבתי שרק המערכת המשפטית אשמה באובדן אמון הציבור בה. השבוע האמירה הזאת התחדדה, לא רק בגלל הפרשה המתוקשרת, אלא גם בעקבות מיני-פרשה שבאה לקצה. מדובר בהחלטה הצפויה של היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט לסגור את התיק בפרשת התמודדות השופטת בדימוס הילה גרסטל על משרת היועץ המשפטי לממשלה. מנדלבליט אמנם סגר את התיק, אבל בהחלטתו, לפחות לטעמי, פתח תיק ציבורי על התנהלותה של גרסטל. כזכור, על פי מידע מודיעיני שהתקבל במשטרה, במהלך התמודדותה של גרסטל על תפקיד היועמ"ש בשנת 2015, הציע לה כביכול מקורבה, אלי קמיר, בתיאום עם מי שכיהן באותה עת כדובר וכיועץ התקשורת הפרטי של משפחת נתניהו, ניר חפץ, הצעת שוחד, ולפיה גרסטל תקבל את המינוי בעד סגירת תיק החקירה נגד רעיית ראש הממשלה, המכונה "תיק המעונות", לאחר שתמונה. בעקבות המידע הוחלט, על דעתו של מנדבליט, לגבות את עדותה של גרסטל ב-19.2.2018.

על פי הודעתה הראשונה של גרסטל, בזמן שהייתה מועמדת לתפקיד היועמ"ש לממשלה, ביקש ממנה קמיר להיפגש בפתאומיות ובדחיפות. כשנפגשה עמו מסר לה שהוא נפגש זה עתה עם ניר חפץ, וכי האחרון ביקש ממנו לבדוק את נכונותה של גרסטל לסגור את התיקים של שרה נתניהו, ובכך יגברו סיכוייה להתמנות לתפקיד. גרסטל תיארה בהודעתה זעזוע עמוק מההצעה והגדירה אותה "הצעה קרימינלית, חד משמעית". בעקבות גרסתה המפלילה (זו ההגדרה שהשתמש בה מנדלבליט) הוחלט לחקור את קמיר וחפץ. באותו זמן, קמיר הכחיש את פרטי גרסתה של גרסטל, ואילו חפץ לא שיתף פעולה עם החקירה. בהמשך, נגבתה עדות ממקורבים שונים לגרסטל, שאישרו באופן כללי שהאחרונה אכן סיפרה להם על הצעה מעין זו.

חקירת המשטרה העלתה שבצוהרי 8 באוקטובר 2015 נפגשו קמיר וחפץ בבית קפה מסוים בתל אביב, ומיד לאחר מכן נפגשו באותו מקום גם קמיר וגרסטל. קמיר נחקר פעמים נוספות ואישר שהוא זימן את חפץ לפגישה בנושא מועמדותה של גרסטל, על דעתה, לתפקיד היועמ"ש, אך הוא שלל כל אפשרות שנושא סגירת התיק של שרה נתניהו עלה בשיחה עם גרסטל. מאוחר יותר, בתחילת מארס 2018, נחתם עם ניר חפץ הסכם עד מדינה בתיק 4000. חפץ הואיל לפתוח את פיו ומסר את גרסתו שלפיה קמיר ביקש ממנו לפעול לטובת מינוייה של גרסטל לכהן בתפקיד היועמ"ש לממשלה, ואילו הוא, חפץ, השיב לו שאינו רוצה או יכול לעסוק בנושא המינוי. לדברי חפץ, השיחה שקיים עם קמיר הייתה שיחת רכילות ותו לא, ולא עלה בה כלל נושא סגירת תיק המעונות.

ב-8.5.2018 נגבתה עדות נוספת מגרסטל, ואז התרחש דבר תמוה מאוד. גרסטל חזרה בה מגרסתה הראשונה. בהודעה המעודכנת היא הבהירה שקמיר לא הציג בפניה "הצעה על השולחן" מפי חפץ. כמו כן  היא ביקשה להבהיר שלא הובאה בפניה הצעה קונקרטית כפי שתוארה בגרסתה הראשונה, שהשיח היה ערטילאי, שאין לה ידיעה על תוכן השיחה האמיתי בין חפץ לקמיר וכי הזעזוע הכבד שחשה נבע מעצם השיח. עוד הבהירה שהיא אינה יודעת לומר אם מדובר בהצעת שוחד.

ואיך בדיוק גרסטל הסבירה את השינוי בגרסאותיה (מנדלבליט השתמש במילים עדינות, "שינוי באופן הצגת הדברים")? "בתעתועי זיכרון ביחס לזמנים, נוסחים והתבטאויות, בחלוף למעלה משנתיים מהפגישה האמורה".

סיכומו של דבר: א. גרסטל שלחה את חברה קמיר לעשות לה לובי אצל חפץ, למען בחירתה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה; ב. היא הפכה את גרסתה מקצה לקצה, מאירוע "קרימינלי חד-משמעי" ל"שיח ערטילאי", ונימקה זאת ב"תעתועי זיכרון"; ג. אם פוליטיקאי היה משנה גרסאות באופן כה קיצוני בגלל "תעתועי זיכרון" הוא היה זוכה לשלל "ברכות". אלא שהפעם מדובר בשופטת בכירה בדימוס ולשעבר נציבת הביקורת על מערך התביעה.

תעתועי הזיכרון של גרסטל הם עוד סיבה לאובדן אמון הציבור במערכת אכיפת החוק. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988