הכלכלה על-פי בני גנץ: הבטחות במיליארדים, היישום מורכב ביותר

נאומו של גנץ אינו מפזר את הערפל סביב תפישת עולמו הכלכלית של הרמטכ"ל לשעבר, בהנחה שיש לו כזו. האם הוא קפיטליסט הדוגל בשוק חופשי וביד הנעלמה, או שאולי נטיית ליבו היא דווקא לסוציאליזם ולמשק עם כלכלה ריכוזית ומפוקחת? אילו רפורמות מבניות בכוונתו לקדם? מה יש לו לומר על בעיית הפריון של העובד הישראלי? על הגברת הצמיחה? זו לא חוכמה גדולה לדבר על "כאבם של ילדים שלא ניתנה להם האפשרות לחלום, רק משום שנולדו למציאות שבה יש פערי שכר ומעמד עמוקים בין הוריהם להורים באזורים מבוססים". מה בכוונתך לעשות בעניין הפערים האלה, מר גנץ?

סביר שהבחירה שלא להכניס לנאום תפישת עולם כלכלית ברורה הייתה מכוונת. ייתכן שגנץ משאיר בכוונה את האגף הכלכלי בבניין מפלגת חוסן לישראל ריק מריהוט, בהמתנה לדיירים החדשים שיבואו. אין דבר בנאומו ששותפה עתידית כמו אורלי לוי-אבקסיס לא תוכל לחתום עליו. מי שישבע פחות נחת מהנאום הוא משה כחלון. כשגנץ מדבר על מצוקת הדיור של הזוגות הצעירים, משבר הרפואה הציבורית וחרפת המחירים בסופר - הוא נוגע בעצבים הכי רגישים של שר האוצר הנוכחי, ובעצם מאותת לו שנכשל.

אם גנץ מתכוון באמת למה שאמר אתמול, ולא משאיר את השדה הכלכלי לאחרים, הרי שתפישת העולם הכלכלית שלו תיווצר באופן תוצאתי. לאסופת הרעיונות, הסיסמאות, ההבטחות והצעדים שעליהם הוא מדבר יש משמעות פיסקלית ברורה: בניית בתי חולים והגדלה ניכרת במספר הרופאים, מתן תמריצים כספיים גדולים לקבלנים, מהפכה בחינוך - כל אלה מחייבים הרבה מאוד כסף ממשלתי.

בשתי נקודות בנאומו נטה גנץ לכיוון השוק המפוקח. כשהודיע ל"ראשי המונופולים מונעי התחרות "כי "זמנכם עבר. חגיגת יוקר המחיה נגמרה", המשמעות בפועל היא עוד רגולציה. וכשהבטיח להקים את רשות המאה ש"תשנה סדרי עדיפויות לטובת הנגב, הגליל והפריפריה, תיצור מקומות עבודה חדשים ותביא תנופה חדשה לחקלאות" - המשמעות היא כלכלה יותר מתוכננת, אולי גם קצת פחות חופשית.

ולסיום, שתי מילים משמעותיות בלטו בהיעדרן מהנאום אמש: תקציב הביטחון. כרמטכ"ל דאג גנץ לשימור תנאי השכר והפנסיה של אנשי הקבע, ונאבק בניסיונות האוצר לתמרץ את המערכת לכיוון של התייעלות, שקיפות ובקרה. האם גנץ הפוליטיקאי ינהג אחרת?

עמירם ברקת

יוקר המחיה: גל ההתייקרויות לא נגמר

"למשפחות שאני רואה בתור לקופה בסופר מדי שבוע - אני מבטיח לכן שלא אשלים עם חרפת המחירים המופקעים אשר הפכה אותנו לאחת המדינות היקרות בעולם המערבי. ידעו מעתה ראשי המונופולים מונעי התחרות - זמנכם עבר. חגיגת יוקר המחיה נגמרה"

אמירתו של בני גנץ על יוקר המחיה מגיעה על רקע גל עליות מחירים רוחביות בשוק המזון והמשקאות בחצי השנה האחרונה, הכולל בין היתר את סוגת, קימברלי קלארק, סנו, תנובה, טרה, גד, טמפו, קוקה-קולה ישראל ויפאורה. עם זאת, ב-6 השנים האחרונות נמנעו רוב חברות המזון מעליות מחירים רוחביות, בין היתר על רקע המחאה החברתית בקיץ 2011. למעשה, עד 2016 נרשם קיפאון בשוק מבחינת צמיחה כספית, ורק בסוף 2017 התחדשה הצמיחה והמחירים שבו לטפס. אלא שגנץ צודק בכך שישראל היא אחת המדינות היקרות בעולם המערבי: על-פי נתוני ה-OECD שפרסם משרד הכלכלה המתייחסים לשנת 2017, ישראל יקרה ב-19% מהממוצע במדינות המפותחות.

הסיסמאות שגנץ משתמש בהן מזכירות דווקא את ההתבטאויות של שר הכלכלה אלי כהן, שתקף במהלך כהונתו את המונופולים וכינה את הרווחים שלהם "חזיריים". גנץ לא מפרט כיצד יסיים את מה שהוא מכנה "חגיגת יוקר המחיה", אך כדאי לו לזכור דבר אחד: המילה האחרונה בגל ההתייקרויות עדיין לא נאמרה. בחודש שעבר, בלחץ הציבור והממשלה, אסם-נסטלה נאלצה לבלום את העלאת המחירים שתכננה, אך במוקדם או במאוחר תחזור הטענה שספקיות המזון מתמודדות עם התייקרות ההוצאות, חומרי הגלם ושכר העבודה, ועל כן נדרשות לייקר עוד את מוצריהן. 

זמנם של המונופולים עבר, אומר גנץ? לא בטוח. שוק המזון בישראל ריכוזי ונשלט בידי 10 ספקיות דומיננטיות שאחראיות יחד ליותר מ-50% ממכירות מוצרי הצריכה בישראל. הגדולה שבהן היא תנובה, שמנהלת קרב מתמשך מול האוצר והאשימה אותו בפופוליזם על רקע סירובו לייקר את מוצרי החלב המפוקחים על רקע התייקרות חומר הגלם. יהיה מעניין לראות מי יעמוד בראש משרד האוצר בקדנציה הבאה, וכיצד יתמודד עם הירושה הזו. 

אמירות כמו של גנץ קל לומר, וכולם יסכימו להם. השאלה איך עושים זאת, עם כל השפעות הרוחב וההשפעות המשניות.

שני מוזס

בריאות: חסרים תקנים, לא רופאים

"מערכת הבריאות קרסה עקב מדיניות שגויה. אני רואה את הסבא או הסבתא הנזרקים לשולי מחלקה פנימית - ומתבייש. בישראל יש מחסור חמור ומעמיק ברופאים ובמיטות. לכן נכריז על מצב חירום במערכת הבריאות וניתן תמריץ מיידי ללימודי רפואה. נקים בית חולים נוסף בצפון ובית חולים נוסף בדרום, ונרחיב בתי חולים קיימים להקלת העומס"

זה כחודש מתריעים מנהלי המחלקות הפנימיות בבתי החולים על קריסה של ממש. זה שנים מתריעים רופאים וחולים, ארגונים חברתיים ומשרד הבריאות עצמו על הידרדרות המערכת. ההוצאה הציבורית לבריאות בישראל היא מהנמוכות במדינות ה-OECD, וההוצאה הפרטית מהגבוהות ביותר; שיעור מיטות האשפוז נמוך מאוד בהשוואה בינלאומית; המחסור בתקני רופאים בבתי החולים ובקהילה מוערך במאות, אם לא אלפים; התורים לרפואה היועצת, לטיפולים ולשירותים הולכים ומתארכים.

יו"ר חוסן לישראל בני גנץ הצביע על כך נכונה בנאומו אמש, אלא שההצעות שלו מתפרצות לדלת פתוחה. הוא דיבר, ראשית, על "תמריץ מיידי ללימודי רפואה" - אבל רק בעשור האחרון כמעט ושולש מספר מקבלי הרישיון ברפואה, מ-617 ב-2008 ל-1,700 ב-2018. מספר הסטודנטים בפקולטות לרפואה הוגדל דרמטית, ואליהן נוספה הפקולטה שנפתחה בצפת ב-2011, ואחת שצפויה לקום באריאל בשנה הבאה. באחרונה גם חשפנו את ההמלצה הרדיקלית של צוות מיוחד במשרד הבריאות ובמל"ג להגדיל את מספר הסטודנטים בעוד 25% ולסגור את התוכניות ללימודי רפואה בפני זרים.

הבעיה הקריטית היא המחסור בתקנים: רופאים צעירים מתקשים כיום למצוא משרות התמחות, וחלקם מתייאשים, עוזבים את המקצוע או עוברים לחו"ל (ראו כתבה בעמ' 28). במשרד הבריאות כבר הודיעו שיוסיפו עוד 600 תקני רופאים בשנים הקרובות, בעלות של לפחות 150 מיליון שקל בשנה. יפה, אבל לא מספיק.

במשרד מדברים על תוספת הכרחית של כ-3 מיליארד שקל בשנה רק כדי שהמערכת תוכל לתת שירות ראוי לאזרחיה. התקציב כיום הוא 38 מיליארד שקל בשנה, השלישי בגודלו אחרי הביטחון והחינוך. לכך צריך להוסיף את כוונת גנץ להקים עוד שני בתי חולים, בדרום ובצפון: להקים בית חולים חדש עולה כמיליארד שקל, ועוד כחצי מיליארד בשנה לתפעול השוטף.

בדרום חושש משרד האוצר מעוד פיאסקו מסוג "אסותא-אשדוד" הציבורי, שמדמם מאז הקמתו 10 מיליון שקל בחודש. באסותא-אשדוד המדינה השתתפה בהקמת בית החולים, והפעילות השוטפת יוצאת מכיסו - אבל המודל הזה, אף שאמור להיות חסכוני, לא מוכיח את עצמו. כעת מחפשים מודל אחר, שיבוסס בחלקו על כסף פרטי. בצפון אין צורך בהקמת בית חולים חדש, אלא בהעתקת מוסד קיים (כרמל או בני ציון) אל הקריות, ובניית קומפלקס הכולל גם בית חולים גריאטרי ופסיכיאטרי. גם זה עולה כמיליארד שקל.

גנץ גם הזכיר "הרחבת מחלקות קיימות", כאשר בפועל אי אפשר להרחיב את מרבית המחלקות כיום, שמצויות בשיא התפוסה. הדרך היחידה להוסיף עוד מיטות היא הקמה של מחלקות חדשות, בעשרות מיליוני שקלים כל אחת. האם כל היוזמות היקרות האלה ריאליות? בהתחשב בבור בתקציב המדינה, שצפוי להיות יותר מ-17 מיליארד שקל ב-2020, זה לא יהיה קל.

הילה ויסברג

חרדים וערבים: שותפות? לא כל כך מהר

"אעמיק את השותפות עם החרדים, עם הערבים ועם הדרוזים. נוסף על שירות צבאי, אקים מסגרת של שירות אזרחי-ממלכתי של כולם למען הכלל. נקדם את מתווה הכותל. נאפשר תחבורה ציבורית בשבת ביישובים שיבחרו בכך, אך נקפיד לשמור על אופיו המקודש של היום הזה"

ראשי המפלגות החרדיות הביעו אמש אכזבה רבתי מדברי גנץ. סגן השר יעקב ליצמן (יהדות התורה) היה המפורש ביותר: "לדבר על שיתוף פעולה עם החרדים ובאותה נשימה להצהיר על תחבורה ציבורית בשבת, ברית הזוגיות וכותל רפורמי - זה לא ילך ביחד ולא יוכל להתממש". אחד משותפיו להנהגה הוסיף כי גנץ לא שונה בכך מלפיד, ולכן אין על מה לדבר בכל הנוגע לשותפות קואליציונית.

עם זאת, גנץ אימץ כאן את העמדה המקובלת על רוב הציבור הישראלי, למעט החרדים והחרד"לים. הוא התבסס על סעיפים מאמנת גביזון-מידן, ואף הרחיב אותם. יו"ר חוסן לישראל יודע את מגבלות הצבא, שלא מאפשרות גיוס המוני של חרדים, ולכן מקדם את הרחבת השירות האזרחי. כאן מדובר בקריצה להנהגה החרדית, המעדיפה אותו על פני הצבא, אך לנתניהו עדיין יש הרבה יותר נכונות ללכת לקראת החרדים.

על הערבים, חמישית מאוכלוסיית המדינה, הוא כמעט ולא דיבר, והמשפט היחיד שהקדיש להם (ולדרוזים) נראה כיציאה ידי חובה. אם גנץ באמת מחפש שותפות, אולי הוא ימצא אותה אצל ח"כ אחמד טיבי, שפרש מהרשימה המשותפת בין היתר כדי להשפיע יותר במישור האזרחי. טיבי וראשי הציבור הערבי מדברים על תכנית כלכלית לעשור, שהיקפה 64 מיליארד שקל, כדי לגשר על הפערים התשתיתיים והאחרים מהמגזר היהודי. זה יהיה מחיר השיתוף שהם ידרשו.

את נציגי הדרוזים קיבל גנץ לפני שבועיים במאור פנים ובפגישה איתם גם מסר התבטאות פוליטית ראשונה: הבטחה לשנות בחקיקה את משמעויות חוק הלאום הפוגעות בהם. לא תהיה זו הפתעה אם ישובץ דרוזי קצין לשעבר ברשימת גנץ.

דני זקן

נדל"ן: בחזרה לשנות התשעים

"בעניין משבר הדיור העמוק. לנגד עינינו אנחנו רואים מיליוני ישראלים, זוגות צעירים ומשפרי דיור הכורעים תחת נטל שכר הדירה המופקע או המשכנתא החונקת. לא אמתין לקבלנים, אלא אדאג לבנייתן של מאות אלפי דירות באמצעות תמריצים ליזמים - ואטיל סנקציות קשות על מי שיספסר במחירי קרקע ודיור. האדישות לא תהפוך למדיניות"

השבוע פרסם בנק ישראל נתונים על היקפי לקיחת המשכנתאות בשנה החולפת. הם קפצו ב-12%, שמיוחסים בעיקר לזוגות צעירים ול"מחיר למשתכן". במקביל מחירי השכירות באזור המרכז עולים, כתוצאה מעליית הביקוש וירידה בהיצע הדירות להשכרה. המשקיעים, מצדם, מוכרים דירות עקב העלאות המסים ב-2015, ההצהרות החוזרות ונשנות נגדם, והניסיון לקדם את חוק מס הדירה השלישית. מי שנותרים בשוק - בעיקר באזור גוש דן - מעלים מחירים.

בדבריו הקצרים גנץ הבהיר שהוא לא אוהב את מדיניות הדיור של כחלון, והתמקד בבעיות שנובעות מראיית העולם של שר האוצר הנוכחי. ההכרזות שלו, לפחות ברמה ההצהרתית, מחזירות את הענף לתחילת שנות התשעים ולעלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר. אז המדינה תמרצה כלכלית יזמים לבנות פרויקטים חדשים במהירות, ואף ערבה להם לרכישת כל מלאי הדירות שלהם.

במקביל, באותה תקופה הורעפו על זוגות צעירים שלל הלוואות מדינה משלימות למשכנתא, בתנאים נוחים, לצד מענקים שסייעו להם לרכוש דירות. יתכן שגנץ מעוניין להחזיר את שוק המשכנתאות לימים שבהם זוגות זכאי משרד השיכון קיבלו משכנתאות בריביות מופחתות. כשהריבית נמוכה כמו היום - אין לכך משמעות. כשהיא תעלה - לנושא הזה תהיה חשיבות.

כך או אחרת, מדובר בשינוי של כמעט 180 מעלות מהרטוריקה של כחלון ואנשיו, שלא מפסיקים להאשים את הקבלנים בעליות המחירים ורואים בהם את הבעיה. גנץ כנראה רואה בהם כלי בדרך לפתרון. עם זאת, הוא בבירור רוצה להטיל פיקוח על שוק הדיור, שלא ברור כיצד הוא מתכוון לאכוף.

ההצהרה הקצרה של גנץ מאתמול על מצב הנדל"ן לא הייתה התוויית מדיניות, אלא קריאת כיוון שהצהירה שהוא יפעל אחרת מכחלון. המודל שהוא כנראה רואה לנגד עיניו הוא שילוב של אריאל שרון משנות התשעים ואורלי לוי וסתיו שפיר מימינו. האם מדובר בדמגוגיה, פופוליזם, או מילים ספורות שמאחוריהן מדיניות מסודרת ואחראית? כרגע לא ניתן לדעת. דבר אחד בטוח: מצב הקופה הציבורית אחרי הקדנציה הנוכחית של כחלון לא יתיר מרחב גדול מידי לפזר כספים.

אריק מירובסקי

חינוך: דרוש שינוי בהקצאת הכסף

"לעולם לא אתעלם מכאבם של ילדים שלא ניתנה להם האפשרות לחלום רק משום שנולדו למציאות שבה יש פערי שכר ומעמד עמוקים בין הוריהם להורים באזורים מבוססים. אנהיג מהפכה של שוויון ומצוינות במערכת החינוך. אוביל לתפנית חדה בטיפוח הגיל הרך ולשינוי ניכר במעמד המורים והמורות"

צודק גנץ שמצב החינוך הוא הבסיס לפערים החברתיים, לאי-שוויון בהזדמנויות בעבודה ולתסכול הגובר בקרב אלה שנותרו לאחור, ולכן הוא התחום החשוב ביותר במדינה. מכמה דוחות לא שלמים שפורסמו בשנים האחרונות אפשר להבין את הסיפור העצוב של תקציב החינוך: לא רק שהוא נכשל בצמצום פערים באמצעות תקצוב דיפרנציאלי - אלא שהוא תרם תרומה נכבדה לאבסורד הגדול. הוא חיזק את החזקים, החליש את החלשים והיה מנוע של אי-שוויון חברתי לאורך עשרות שנים.

יש כסף במערכת החינוך, והרבה: אם נכלול את ההשכלה הגבוהה ואת הפנסיות שמשלם למורים משרד האוצר, מדובר בתקציב הגבוה בישראל. יש לנו מערכת חינוך לא רעה, אף שכולם אוהבים לחבוט בה, אבל היא מהגרועות בעולם במדדים של שוויוניות והקצאת מקורות. הפערים שיצרה מערכת החינוך ניכרים לעין בכל המדדים (מיצ"ב, מבחנים בינלאומיים ובגרויות), וניכרים לאורך שנים בהישגיהם של תלמידים מרקע חברתי-כלכלי שונה - הפערים הגדולים ביותר ב-OECD.

זה שהורה עשיר תומך בחינוך ילדיו יותר מהורה עני, זה טבעי. זה שעיר עשירה יכולה לתמוך בחינוך יותר מעיר ענייה, זה גם טבעי, אם כי פה יש אחריות עקיפה של המדינה. אבל זה שהמדינה השקיעה הרבה יותר בילדים מהמרכז מאשר בילדים בפריפריה, זה כבר עיוות קשה ושערורייתי של הקצאת מקורות. שר החינוך הנוכחי נפתלי בנט התחיל לטפל בכך, אבל הדרך לתיקון היא ארוכה. הבעיה היא לא הכסף, הבעיה היא הקצאת הכסף.

אלי ציפורי

שוויון: בעד נשים? קדם אותן

"ניאבק בהדרת נשים ובאלימות כלפי נשים, וננפץ את כל תקרות הזכוכית המונעות מנשים שוויון. נקדם את ברית הזוגיות. נעניק לקהילה הגאה את מלוא הזכויות הניתנות לכלל אזרחי המדינה"

לגנץ תהיה, כבר בימים הקרובים, הזדמנות לממש את הבטחתו לקדם שוויון בין המגדרים. האם ברשימתו לכנסת יהיו 40% נשים, לפי הסטנדרט של המדינות הסקנדינביות? אולי אפילו 50% בשיטת הריץ'-רץ', דבר שמפלגות בישראל, פרט למרצ, לא עשו מעולם? אם גנץ רוצה לנפץ את תקרות הזכוכית, עליו להתחיל בסוגיית הייצוג במפלגתו שלו. הכנסת הנוכחית כבר הוכיחה ששיעור גבוה של ח"כיות (35 מתוך ה-120) מאפשר להן להוביל יחד שינויי חקיקה מהותיים בתחום המגדרי, כשהדוגמה הטרייה לכך היא החוק לאיסור צריכת זנות.

מנגד, הסוגיה של זכויות להט"ב נתקלת בקיר בטון פעם אחר פעם, בשל הכורח לשבת בקואליציה משותפת עם ש"ס ויהדות התורה. במפלגות אלה קבעו עוד בשלבים המוקדמים בקמפיין שנתניהו הוא המועמד שלהם, ולכן גנץ משוחרר בהיבט הזה לתת הצהרות כראות עיניו, אך קשה להבין אם ואיך הוא יישם אותן בעתיד.

טל שניידר

העתיד: סוף סוף חשיבה לטווח ארוך

"הממשלה שנקים תביט עשרות שנים קדימה ותשרטט את מפת ישראל 2048. אקים את 'רשות המאה' - רשות אשר תשנה סדרי עדיפויות לטובת הנגב, הגליל והפריפריה, תיצור מקומות עבודה חדשים ותביא תנופה חדשה לחקלאות הישראלית המובילה בעולם"

דבר אחד צריך להגיד לזכות גנץ: הרבה זמן לא נשמע פה פוליטיקאי בכיר שמתייחס לתכנון ארוך טווח, נושא שהפוליטקאים מעדיפים להימנע מעיסוק בו לטובת נושאים קצרי טווח, חלקם פופוליסטיים במיוחד.

אם ישראל רוצה להיות מדינה בת-קיימא בשנת המאה להקמתה, להתמודד עם מספר כלי הרכב על הכבישים, עם מצוקת הנדל"ן ועם היחסים המתוחים בין ה"שבטים" השונים בחברה - היא חייבת לשנות סדרי עדיפויות. זהו לא מהלך קל, והדרך אליו עוברת גם בשינוי השיח.

האם גנץ ורשות המאה שהוא רוצה להקים מסוגלת לשנות את הדנ"א של הפוליטיקאים, קובעי המדיניות, וגם של הבוחרים עצמם? לא בטוח בכלל. גנץ הציף כמה בעיות - הפריפריה, החקלאות, מקומות עבודה חדשים והעובדה כי החדשנות של תעשיית ההייטק לא חילחלה לממשלה. במידה רבה הפריפריה היא המפתח לפתרון חלק גדול מהבעיות: רמת החינוך שם נמוכה יותר, מקומות העבודה לעובדים מיומנים מרוכזים במרכז הארץ, והממשלה עדיין לא הצליחה ליצור אקוסיסטם בערים שונות כדי להעביר לשם חברות חדשניות.

ואולם שינוי סדרי העדיפויות לטובת הפריפריה, מהלך חשוב ומשמעותי, יחייב את גנץ להסיט מספר דו-ספרתי של מיליארדי שקלים באמצעות שינוי שיטות התקצוב, דבר שיוביל אותו לעימות עם מוקדי כוח והרשויות המקומיות החזקות. הוא גם יצטרך לשכנע את הבוחרים שמדובר בהשקעה לטווח ארוך, ושישראל עלולה להגיע לקריסה אם לא תעשה זאת.

עמרי זרחוביץ'

הכלכלה בעזה: מקל וגזר שקשה ליישם

"אאפשר כל סיוע הומניטרי לתושבי עזה. אסייע בפיתוחה הכלכלי של הרצועה. אך לא אאפשר תשלומי פרוטקשן במזוודות כסף לכנופיות רצחניות בחסות מבישה של חברי קבינט צעקנים"

המקל והגזר מאפיין את המדיניות הישראלית כלפי הפלסטינים לאורך השנים, וגנץ לא חורג מכך. מצד אחד, בדומה לעמדת שר הביטחון לשעבר ליברמן והשר בנט, הוא מתנגד להעברת התשלומים הקטאריים לחמאס. בכך מתעלם גנץ מכך שהצבא ומתאם הפעולות בשטחים תומכים בהעברת הכספים למשכורות הפקידים ולמשפחות הנזקקות. הדבר נראה כניסיון לאגף את נתניהו מימין ולצייר אותו כמי שמנהיג מדיניות מכילה מדי כלפי רצועת עזה, תוך הימנעות מתגובה חריפה לירי רקטות. בנט וליברמן, בהקשר הזה, הם על תקן "חברי הקבינט הצעקנים" וחסרי הניסיון הביטחוני. 

האם אפשר ליישם מדיניות כזאת, ועדיין "לסייע בפיתוחה הכלכלי של הרצועה"? בשאלה הזאת מתחבטת ישראל כבר יותר מעשור, מאז השתלט חמאס על עזה, ובחודשים האחרונים מתחיל להתגבש מתווה בשיחות ההסדרה עם הארגון בתיווך האו"ם, מצרים וקטאר. המחסום העיקרי להשקעות בפרויקטים ברצועה הוא סירובן של המדינות התורמות לאפשר לחמאס לנהלם, ודרישתם לתת לרשות הפלסטינית את הבכורה. אלא שאבו מאזן, בעצירת כספי המשכורות, מידר בפועל את הרשות מהרצועה.

במגירות מתאם הפעולות בשטחים, והשרים הנגבי וכחלון העוסקים בסוגיה, יש עשרות תכניות מפורטות למתקן התפלה בעזה, מתקני ביוב, מערכת להולכת חשמל ועוד. למדינות התורמות יש כסף לתת, כשישראל מסייעת בלוגיסטיקה, ייעוץ ושינוע. ההצעה שעל הפרק כעת היא העברת סמכות ניהול הפרויקטים אל האו"ם וסוכנויותיו השונות, אלא שגם היא תקועה כרגע, הן בשל הבחירות והן כיוון שחמאס לא מונע הפגנות בגדר וממשיך באיומיו. האם גנץ ישנה משהו בסוגיה זו? סביר יותר להניח שגם הוא יקבל את עצות צה"ל והמתפ"ש, כפי שעושה נתניהו.

דני זקן

גבולות: האוזר ישמור על הגולן?

"נחזק את גושי ההתיישבות ואת רמת הגולן, אשר ממנה לא נרד לעולם. בקעת הירדן תישאר גבול הביטחון המזרחי שלנו"

גנץ סיפק בדבריו לציבור הישראלי שתי הבטחות ביטחוניות כמעט מובנות מאליהן. הוויתור על שטחי רמת הגולן ירד מן הפרק לחלוטין בעשור האחרון: אפילו יו"ר מרצ לשעבר, זהבה גלאון, הודתה שטוב שישראל לא נסוגה משם. מזכיר הממשלה לשעבר, צבי האוזר, מוביל זה מספר שנים קמפיין שיכרוך את הדרישות של ישראל להכרה בינלאומית בזכותה על רמת הגולן. האוזר עשוי להיות בכיר בתל"ם, מפלגתו של משה יעלון שחברה לגנץ, והוא חוד החנית בנושא זה.

גם ההצהרה שקו הגבול עם ירדן ימשיך להכיל נוכחות צבאית ישראלית במסגרת הסכם כלשהו נחשבת כיום מובנת מאליה. גם כשהאפשרות להסיג את צה"ל מהקו המזרחי, הכוונה הייתה למהלך שעשוי להתרחש בעוד שנים רבות, אחרי שהסדר קבע עם הפלסטינים יחזיק מעמד. לפיכך, העיסוק בנושא נשמע כרגע כמעט תיאורטי.

טל שניידר

קבלן בכיר ופילנטרופ יהודי מוכר: מאיפה הכסף של גנץ?

אירוע הבחירות של מפלגת חוסן לישראל אתמול בלילה בביתן 10 בגני התערוכה עלה כסף רב: שכירת האולם, עובדי קמפיין, הפקה, תאורה, כיבוד קל, סדרנים רבים, יועצי קמפיין ועוד. 

כיצד מממן בני גנץ את הקמפיין הזה, כאשר חוק מימון מפלגות אינו חל על מי שעדיין לא חבר כנסת או סיעה בכנסת היוצאת?

בשנים האחרונות התפתחה פרקטיקה של החתמת ערבים להלוואות כדי לאפשר למועמדים לצאת למערכת בחירות ארוכה ויקרה. הראשון שעשה זאת היה יאיר לפיד ב-2012. עם חשיפת העובדה שעשרות אנשי עסקים סייעו ללפיד, הורה מבקר המדינה ללפיד לחשוף את שמות הערבים.

מפלגתו של גנץ עדיין לא קיבלה סטטוס מפלגתי מלא מרשם המפלגות ולכן לא יכולה עדיין לפתוח עמוד ברישומי מבקר המדינה. יחד עם זאת, קיים סטטוס של מועמד הנמצא בשלב של טרום-מערכת בחירות ושם ניתן לדווח על גיוס תרומות ו/או ערבויות. גם בחלק הזה, בדיווחי אתר מבקר המדינה, גנץ עוד לא רשום.

בשורה התחתונה מקור הכספים של הקמפיין של גנץ, עדיין לא ברור. גורמים המעורים בנושא סיפרו היום ל"גלובס" שקבלן בכיר ופילנטרופ יהודי מוכר, מסייעים לגנץ בשלב המקדמי, אך לא ניתן היה לאמת את המידע (ולכן שמותיהם שמורים במערכת).

חוסן לישראל סירבו להתייחס לנושא.

טל שניידר