בת השופט הייתה בצוות תיק ישראל ביתנו, אך השופט לא ייפסל מלדון בתיק

ביהמ"ש העליון דחה את בקשתו של יועץ התקשורת רונן משה, המואשם במתן שוחד בפרשת ישראל ביתנו, לפסול את השופט המחוזי שדן באישום נגדו, מאחר שבתו של השופט התמחתה במחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה והייתה חלק מהצוות שעסק בתיק

בית המשפט העליון דחה את בקשתו של יועץ התקשורת רונן משה, המואשם במתן שוחד בפרשת "ישראל ביתנו", לפסול את השופט המחוזי שדן באישום נגדו, מאחר שבתו של השופט - פרקליטה בפרקליטות מיסוי וכלכלה כיום - התמחתה במחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה והייתה חלק מהצוות שעסק בתיק "ישראל ביתנו".

נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, קבעה כי "את עיקר טענותיו ממקד משה בכך שבתו של השופט התמחתה במחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, בכך שכיום היא משמשת פרקליטה בפרקליטות מיסוי וכלכלה, ובזיקה שלה לחקירת פרשת ישראל ביתנו. אולם כבר נפסק כי לפרקליט בשירות הציבורי אין אינטרס אישי ממשי, כלכלי או אחר, בתוצאת ההליך, אף במצב בו הוא מועסק באותה היחידה שנציגיה מופיעים לפני השופט. קל וחומר מקום שבו הפרקליט מועסק ביחידה אחרת, כבענייננו".

רונן משה, יועץ תקשורת ובעל חברה לשירותי ייעוץ אסטרטגי, לניהול משברים, לדוברות ולתקשורת, שכיהן בעברו כיועץ של שרים בממשלות ישראל, מואשם במסגרת פרשת "ישראל ביתנו" בעבירות של מתן שוחד והלבנת הון. בכתב האישום שהגישה המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה נגד משה ונגד טלי קידר, ששימשה בעבר כיועצת של שר התיירות לשעבר, סטס מיסז'ניקוב, וכן של שר החקלאות לשעב,ר יאיר שמיר, מואשמת קידר בעבירות של לקיחת שוחד בעת ששימשה כיועצת של שר החקלאות, ומשה מואשם במתן השוחד.

קידר ומשה הצטרפו לשורה של נאשמים שהואשמו בפרשת "ישראל ביתנו", שכתבי האישום נגדם כוללים למעלה מ-10 תת-פרשיות המתארות מערכות יחסים מסואבות של שוחד ושחיתות, במסגרתן נבחרי ציבור, בהם שרים בכירים, הקצו תקציבי מדינה לגופים ואנשים פרטיים תמורת שוחד וטובות הנאה. הנאשמת המרכזית בפרשה היא פאינה קירשנבאום, לשעבר סגנית שר הפנים, חברת כנסת ומזכ"לית מפלגת ישראל ביתנו בראשות שר הביטחון, אביגדור ליברמן. קירשנבאום מואשמת בעבירות של לקיחת שוחד, בקשת שוחד, מרמה והפרת אמונים, הלבנת הון ובעבירות מס. מרבית הנאשמים כבר חתמו על הסדרי טיעון, ונידונו לעונשי מאסר ועונשים נוספים.

פרשת "ישראל ביתנו" מתנהלת בפני שני שופטים בבית המשפט המחוזי - השופט צבי גורפינקל, אשר דן בכל האישומים נגד "נותני השוחד"; והשופט ירון לוי, הדן בכל האישומים נגד "מקבלי השוחד" בפרשה. בהתאם לכך, נותב עניינו של רונן משה תחילה אל שולחנו של השופט גורפינקל, ואף נקבעו בפניו מועדי הוכחות, שבוטלו פעמיים בשל התארכות ההליכים המקדמיים בעניין בקשות ההגנה לקבלת עוד חומר חקירה.

ואולם, לאחר שבאת-כוחו של משה, עו"ד רווית צמח, הגישה בקשת פסלות, שבה ביקשה כי השופט גורפינקל יפסול עצמו מלדון בתיק, החליט גורפינקל שלא לדון בתיק, למרות שסבר כי " אין כל חשש ממשי למשוא-פנים". גורפינקל ציין כי "נוכח הלשון המעט מתלהמת בבקשת הפסלות, ולאחר שרונן משה אינו מביע אמון בבית המשפט... ולמען מראית פני הצדק לאור תחושתו הסובייקטיבית והבלתי מוצדקת כשלעצמה של הנאשם".

השופט: "בתי לא מסרה לי דבר על החומר שנחשפה לו"

בעקבות החלטה זו, הועבר התיק אל שולחנו של השופט מרדכי לוי. בפתח הדיון הראשון בתיק, שהתקיים בנובמבר אשתקד, הודיע השופט לוי לצדדים כי בתו משמשת כפרקליטה. "בתי עו"ד רינת לוי-ברנדל התמחתה במחלקה הכלכלית של פרקליטות המדינה בין חודש מרץ 2014 לבין חודש מרץ 2015 ובין היתר הייתה פרק זמן מסוים בצוות שליווה את החקירה בפרשה המכונה 'פרשת ישראל ביתנו', אך איני רואה בכך טעם לפסלות, שכן בתי לא מסרה לי דבר על החומר שהיא נחשפה לו, ומטבע הדברים היא גם אינה זוכרת בשל חלוף הזמן פרטים בעצמה, והיא אף אינה זוכרת כלל את שני הנאשמים, אלא רק את החשודים העיקריים בפרשה, שהם הנאשמים העיקריים בפני מותבים אחרים בבית משפט זה", מסר השופט לצדדים.

לאחר הודעה זו, השופט איפשר לצדדים להעלות טענות ביחס לגילוי הנאות שמסר, ובהמשך לכך הודיע רונן משה כי אין בכוונתו להעלות טענת פסלות (וכך הודיעה גם הנאשמת הנוספת בתיק, קידר).

ביום 4.1.19 ניתנה על-ידי השופט מרדכי החלטה מפורטת ומנומקת (בת 13 עמודים), שבה דחה את בקשות באי-כוח שני הנאשמים לביטול כתב האישום ואת טענותיהם המקדמיות.

בהמשך לכך, בפתח הדיון הבא בתיק, שהתקיים יומיים לאחר שניתנה החלטה זו, טענו הנאשמים - לבקשתם, מחוץ לפרוטוקול - כי לאחרונה נודע להם שבתו של השופט מרדכי משמשת פרקליטה בפרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה), שמטעמה הוגש כתב אישום אחר במסגרת "פרשת ישראל ביתנו". נתונים אלה, כך נטען, מצטרפים לעובדה שבתו של המותב שימשה לפני כ-4 שנים וחצי כמתמחה במחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה ונמנתה עם הצוות שליווה את החקירה ב"פרשת ישראל ביתנו". בנסיבות, ביקשו משה וקידר כי תינתן להם שהות לשקול הגשת בקשה לפסילת המותב, ובית המשפט נעתר לבקשתם. בית המשפט ציין את עיקרי הדברים בפרוטוקול הדיון מאותו היום.

בהמשך לדיון זה, הגיש משה בקשה לפסילת השופט מרדכי מדיון בתיק , אך השופט מרדכי דחה את בקשתו. מרדכי הדגיש כי היחידה בפרקליטות שבה עובדת בתו כיום היא יחידה שונה מזו שהגישה את כתב האישום בפרשה, וכי היחידה שבה עובדת בתו כיום לא טיפלה ב"פרשת ישראל ביתנו".

עוד צוין בהחלטה כי בתו החלה לעבוד בפרקליטות מיסוי וכלכלה כשנתיים לאחר סיום התמחותה במחלקה הכלכלית שבפרקליטות, ולאחר שהסתיים הטיפול בכתב האישום האחר שאליו הפנה משה בטיעוניו בבית המשפט.

השופט מרדכי הדגיש כי הוא גילה גילוי מלא לצדדים את העובדה שבתו התמחתה במחלקה הכלכלית בפרקליטות, וכי העובדה שבתו עובדת כיום בפרקליטות מיסוי וכלכלה אינה רלוונטית להליך המתנהל נגד משה וקידר, ומדובר ביחידה נפרדת.

עוד קבע מרדכי כי לבתו, ומקל וחומר לו, אין כל קרבה ממשית למי מהצדדים להליך, ואין להם כל עניין אישי בהליך או בתוצאתו; וכי אין בעובדה שפרקליטות מיסוי וכלכלה והיחידה הכלכלית בפרקליטות מטפלות בסוגי תיקים דומים כדי להקים עילת פסלות.

השופט ציין עוד כי לאחר שהתיק הועבר לטיפולו, הוא שאל את בתו אם הייתה לה נגיעה לעניינם של מי מהנאשמים, והיא השיבה על כך בשלילה וציינה כי כלל אינה זוכרת את הנאשמים בתיק. עוד צוין כי המותב יידע את סגן נשיא בית המשפט המחוזי על עיקרי תוכן השיחה האמורה ומסר את עיקרי הדברים במסגרת הגילוי הנאות.

בשים לב לכך שבתו של המותב לא הייתה חלק מצוות החקירה בפרשה, נקבע כי אין רלוונטיות לכוונת משה לטעון למחדלי חקירה, וכך גם באשר לכוונה לטעון לפגמים בהתנהלות המחלקה הכלכלית - וזאת בשים לב לתפקיד הזוטר שמילאה בתו שם במשך זמן קצר, כ-4 שנים בטרם הגשת כתב האישום כנגד משה. על יסוד כל אלה, הבקשה נדחתה.

על החלטה זו של מרדכי הגיש משה ערעור לבית המשפט העליון. בין היתר טען משה כי החלטתו של השופר מרדכי אינה מתמודדת עם עוצמתה החריגה של הפגיעה במראית פני הצדק ועם תחושתו הסובייקטיבית שלו, בפרט בשים לב לכך ש"פרשת ישראל ביתנו" "מהווה אחר מ'תיקי הדגל' של פרקליטות המדינה", כלשון הערעור. לכך הוסיף כי קיומה של שיחה "פרטית" בין השופט מרדכי לבתו בלא נוכחות הצדדים ומסירת "עדות מפי השמועה" של השופט בעניין זה מחזקת את עילת הפסלות. עוד ציין מרדכי כי קיים חשש ממשי למשוא-פנים, שכן בית המשפט הביע דעתו עוד בטרם מתן ההחלטה כי לא מתקיימת עילה לפסילתו מהמשך הדיון.

נשיאת העליון חיות דחתה את כל הטענות הללו, תוך שהיא מציינת כי "כפי שנפסק, בתו של השופט מרדכי אמנם מועסקת כיום בפרקליטות המדינה, אך ביחידה נפרדת מזו המטפלת בתיק הנדון, ואין לה כל זיקה ממשית לעניינו של המערער או למי מבעלי הדין ובאי כוחם".

עוד ציינה חיות כי "בתו של מרדכי אף אינה מהווה צד להליך ואינה מייצגת מי מהצדדים, וההליך ותוצאתו לא ישפיעו על זכויותיה או על אינטרסים אישיים משמעותיים שלה. על כן, אין מתקיים בענייננו חשש ממשי למשוא-פנים לפי איזה מן העילות הקבועות בחוק בתי המשפט".

השופטת חיות הוסיפה כי "משעה שהועבר התיק לטיפולו של מרדכ, והוא סבר כי ייתכן שהייתה לבתו נגיעה אליו בעבר, חובה הייתה עליו לברר נקודה זו ולא להמתין שמא מי מהצדדים יעלו את העניין מיוזמתם. עיקרי הדברים אף נמסרו לצדדים במסגרת הגילוי הנאות, ואיני סבורה כי עצם קיומה של שיחה בין השופט לביתו בהקשר זה יש בה כדי להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא-פנים".

עוד צוין בהחלטת העליון כי חלק ניכר מטענותיו של המערער מתייחסות לגילוי הנאות של בית המשפט בעקבותיו הודיע רונן משה כי אין בכוונתו להעלות טענת פסלות - וממילא אף לא הגיש בקשה מתאימה בסמוך למועד שבו התגבשה העילה.

"טעמי המערער אף אינם מגלים עילה לקבלת הערעור בשל מראית פני הצדק", קבעה. 

*** חזקת החפות: רונן משה וטלי קידר הם בגדר נאשמים. יודגש כי גם לאחר הגשת כתב אישום, רונן משה וטלי קידר לא הורשע בביצוע עבירה, ועומדת להם חזקת החפות.