להשאיר את הגז באדמה? מיקי חיימוביץ' מנותקת מהמציאות

מיקי חיימוביץ', ממפלגת כחול לבן, לוטשת את עיניה למשרד להגנת הסביבה •  הבעיה היא שאת דרכה למשרד היא החלה לסלול באמצעות כמה אמירות על שוק האנרגיה, ובהבל פה הפכה את אחד השווקים היותר מורכבים ומסובכים בעולם התשתיות לפשוטים ומופשטים • פרשנות

1. המעבר של עיתונאים לפוליטיקה חושף שוב ושוב את הפער העצום בין דברים שרואים מכאן לדברים שרואים משם. את הפער בין היכולת לפטפט וללהג לבין יכולת ביצועית, בין אם כחבר כנסת ובין אם כשר בממשלה. המעבר הזה חושף את הפער העצום בין סיסמאות, קלישאות ומטרות דימיוניות לעובדות, נתונים ומספרים, ואת הפער האדיר בין האג'נדות הפוליטיות שבוקעות מהאולפנים לבין המציאות הפוליטית הסבוכה. בתמצית, הוא חושף את הפערים בין עולם הדמיון, האשליות והפנטזיות לבין החיים עצמם. כעיתונאי, קל מאוד לחלק ציונים לאחרים, לשאוף לתיקון העולם, להטיף לאחרים איך להתנהל, אבל כשנוחתים על הכיסא של אלה שביקרת, מתחילים להבין שהסיפור הוא לא שחור או לבן, טובים או רעים.

2. השבוע חשפה את הפער הזה מיקי חיימוביץ' (מפלגת "כחול לבן") בראיון הפוליטי הראשון שלה ל-ynet. חיימוביץ' לוטשת עיניה למשרד להגנת הסביבה - שאיפה יומרנית קצת למי שבילתה כל ימיה בעולם העיתונות, אבל ניחא. הבעיה היא שאת דרכה למשרד היא החלה לסלול באמצעות כמה אמירות על שוק האנרגיה, ובהבל פה הפכה את אחד השווקים היותר מורכבים ומסובכים בעולם התשתיות לפשוטים ומופשטים. המודל של חיימוביץ' היא חברת בית הנבחרים הדמוקרטית בארה"ב, אלכסנדרה אוקאסיו-קורטז, שמקדמת את התוכנית "גרין ניו דיל" - רעיון שהחלו לקדם תנועות סביבה במדינות שונות במטרה להגיע לייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות בלבד בתוך עשר שנים. חיימוביץ' אמרה: "אנחנו יכולים לייצר תוכנית כלכלית שמדברת לא שמאל וימין אלא מדברת סביבה, התפתחות צמיחה שבאה מהירוק". הדיבורים על צמיחה מהירוק נשמעים טוב, אבל האמירות של חיימוביץ' מנותקת מכל היגיון או מציאות. בנושא הגז הטבעי היא הייתה מאוד נחרצת: "אנחנו לא אמורים לחפור את הגז הטבעי הזה בכלל. אנחנו פה מתלהבים מהגז, אני מודיעה לכם חד-משמעית, הגז זה לא הפתרון שלנו, הפתרון שלנו זה אנרגיה מתחדשת... יש את מאגר תמר. אנחנו לא צריכים עוד". חיימוביץ' אף הביאה דוגמאות מהעולם: "ניו זילנד היום החליטה שהיא משאירה את הגז באדמה, עשרות מדינות אחרות הולכות לכיוון הזה... יש רוח ושמש. מרוקו בנתה עכשיו חווה סולארית שתספק חשמל לשתי ערים בגודל של מרקש".

אפשר להעריך את הלהט של חיימוביץ' בנושא הסביבה בכלל ובנושאי אנרגיה מתחדשת בפרט, אבל חשוב שהיא תחבר את הלהט הזה לעובדות ואת הרעיונות למדיניות ישימה, כי כרגע קביעותיה פשוט לקוחות מעולם הפנטזיה. את רוב הנתונים והתובנות המחכימות בנושא הזה סיפק לי מיקי קורנר, כלכלן ומהנדס, ומומחה בתחום האנרגיה.

■ לתשומת לבה של הפוליטיקאית החדשה, הגז של לווייתן כבר "נחפר" בלשונה של חיימוביץ' ובדרך לצאת מהאדמה. אין אפשרות לעשות פליק-פלאק. הרי 4 מיליארד דולר הושקעו בפרויקט לוויתן מתחילת חיפושי הגז ב-2009 עד סוף 2018. בשנים 2019-2020 צפויה הוצאה נוספת של כ-1.4 מיליארד דולר, דבר שיעמיד את סך ההוצאה בחיפושים ובפיתוח מאגר לוויתן, עד להתחלת הפקת הגז הטבעי מהשלב הראשון של פיתוח המאגר על כ-4.8 מיליארד דולר. ההוצאות האלה כוללות עלויות חיפוש, קידוחי הפקה, צנרות, אסדה, מתקני טיפול ועוד. בנוסף, צפויות הוצאות הנאמדות בכ-3 מיליארד דולר במהלך חיי הפרויקט, שעשויות לכלול קידוחי הפקה עתידיים נוספים לאחר תחילת ההפקה, לא כולל הוצאות נוספות בגין פיתוחי תשתית נוספים. זה לא שהפיתוח וההשקעות בתחילתן - כל מערך הקידוחים, הנחת הצנרת מהמאגר לפלטפורמה (אסדת ההפקה) כבר בוצע, מאות קילומטרים של צנרת, וכמובן, העבודות על הפלטפורמה יימשכו בחודשים הקרובים וכנראה יסתיימו במחצית 2019. איך בדיוק רוצה חיימוביץ' להשאיר את הגז של לוויתן באדמה? 

■ אנרגיות מתחדשות הן ללא ספק מטרה ראויה להחלפת דלקים בייצור חשמל, ונכון הוא שיש חתירה לגיוון מקורות האנרגיה ופיתוח אנרגיות ירוקות שמזהמות פחות. אלא שאנרגיות מתחדשות כוללות כמה סוגים, חלקן לא רלוונטיות לישראל. הרלוונטיות הן ייצור חשמל באמצעות אנרגיית שמש (תחנות כוח תרמו-סולאריות), אנרגיות רוח וביוגז (איסוף ביוגז ממטמנות של פסולת עירונית). הלא-רלוונטיות הן תחנות כוח הידרו-אלקטריות (ייצור חשמל באמצעות מים) וגיאותרמית (ייצור חשמל באמצעות חום מלבה בעומק האדמה). 

■ התוכנית "גרין ניו דיל" של קורטז כוללת הצעה להשקעה ממשלתית בהיקף של עשרות טריליוני דולרים (93 טריליון דולר למען הדיוק) כדי להגיע ל-100% אנרגיות נקיות ומתחדשות בתוך 10 שנים. השקעות בתשתיות אנרגיה הן כסף, הרבה מאוד כסף. קשה לראות איך חיימוביץ' מביאה השקעות כה כבדות למען אנרגיות מתחדשות, גם אם היא תשב בעמדה בכירה בממשלה הבאה.

■ היעד של 100% אנרגיות מתחדשות בישראל בתוך 10 שנים הוא לא ריאלי. בישראל נקבע יעד של 10% לייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות עד שנת 2020 ו-17% עד לשנת 2030. כיום עומד שיעור ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות על 2.6% בלבד, אז איך בדיוק תייצר ישראל את יתרת ה-80%-90% מהחשמל ב-15 השנים הקרובות? ודאי שלא מאנרגיות מתחדשות, ודאי שלא מהאוויר. ברור שמפחם ומגז. 

■ גם ברור שפחם הרבה יותר מזהם מגז. בשנת 2018 היה ייצור החשמל מפחם כ-30% וכ-64% מגז כאשר שר האנרגיה קבע תוואי יורד ויעד של 0% פחם עד 2030. לעומת זאת, תחזית רשות החשמל מצביעה על הגדלת השימוש בפחם מ-2020. לתפיסתו של קורנר, כדי לעמוד ביעד יש לקבוע כללים מחייבים להפחתת הפחם בייצור החשמל.

■ שיעור הייצור מאנרגיות מתחדשות בישראל הוא כאמור נמוך יחסית. כדי להגיע ליעד שנקבע לשנת 2030, קורנר אומר שצריך 100 אלף דונם של שדות סולריים. זה המון, ולכן זה מצריך פעילות רוחבית במשרדי הממשלה להקצאת שטחים. בביורוקרטיה וברגולציה של ישראל זו נראית משימה שקשה מאוד לעמוד בה. 

■ מימון ותועלת: הכנסות מתמלוגים וממסים מהגז הטבעי יכולים בהחלט לסייע במימון מתקני אנרגיה מתחדשים. מאגר תמר משלם לקופת המדינה בכל שנה יותר מ-800 מיליון שקל בתמלוגים ובממוצע שנתי עוד כ-2.7 מיליארד שקל כמס הכנסה ומס ששינסקי (שעוד לא נגבה). לפי הערכות של המשרד להגנת הסביבה, הגז חוסך כ-7 מיליארד שקל בשנה בעלויות חיצוניות ובנוסף הוא מקטין את יבוא הדלקים והפחם. תחילת ההפקה בלוויתן ובכריש יכולה להכפיל בתוך כמה שנים את היקף ההפקה ואת הכנסות המדינה - וחלק מהכסף הזה יכול לממן את פיתוח התשתיות של האנרגיות המתחדשות.

■ הדוגמה של ניו זילנד שחיימוביץ' נותנת רחוקה מלשקף את המציאות. סל מקורות ייצור החשמל בניו זילנד בנוי מ-59% הידרו ו-17% גאותרמי - מקורות שאינם רלוונטיים לישראל. השימוש הכולל בפחם, מזוט וגז הוא 16% והגז המקומי זמין לזמן רב של עשרות שנים. ראשת הממשלה בניו זילנד החליטה אמנם באפריל 2018 לעצור מתן רישיונות ימיים חדשים אך להמשיך להפיק ולבצע חיפושים יבשתיים, וכן לכבד את ההסכמים ואת כל הרישיונות שכבר ניתנו לגבי חיפושים עתידיים. שרת האנרגיה אמרה גם שייקח 30-40 שנה כדי שהמדינה תפסיק להשתמש בדלקים לייצור חשמל וזה עוד במדינה שהאנרגיות המתחדשות בה הן בשיעור גבוה לאין ערוך מישראל. 

■ גם הדוגמה של חיימוביץ' בנוגע למרוקו רחוקה מלשקף את המציאות: מרוקו מעודדת מאוד חיפושי גז ונפט, בעיקר באמצעות הטבות מס, הכוללות שיעור תמלוגים והיטלים הנמוך מישראל ובמקביל פטור ממס חברות לעשר שנים. זו הסיבה שעשרות חברות אנרגיה מהעולם פעילות במרוקו ויש כבר כמה תגליות קטנות. סל המקורות לייצור חשמל במרוקו היה 31% פחם, 25% מזוט, 22% הידרו, 10% גז (בעיקר מאלג'יריה), 10% רוח ו-2% בלבד סולרי. היעד של מרוקו לשנת 2020 ו-2030 הוא 42% ו-52% מתחדשות בהתאמה - זה מרשים, אבל כולל כאמור הידרו שלא רלוונטי לישראל. היעד למתקנים סולריים לשנת 2020 עומד על 5.9%, צנוע יחסית, ועוד מדובר במדינה ששטחה גדול פי 20 מישראל.

השורה התחתונה: הלהט של חיימוביץ' בנוגע לאנרגיות מתחדשות ראוי להערכה, העובדות, הנתונים והמספרים והחיבור שלה למציאות - הרבה פחות.

צרו איתנו קשר *5988