"כתב אישום" של הנציב רוזן נגד הפרקליטות: הסתרת ראיות ושקרים בביהמ"ש

נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, בראשות השופט בדימוס דוד רוזן, הגישה את הדוח השנתי ל-2018 • בין הסיפורים בדוח: פגמים חמורים בהתנהלות הפרקליטות בניהול תיק רצח; שוטרים שתקפו שני יוצאי העדה האתיופית ללא כל הצדקה; ופרקליט שהשתמש בתפקידו לצורך סיוע לבת משפחתו בעניין אישי

השופט בדימוס דוד רוזן, נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות / צילום: איל יצהר
השופט בדימוס דוד רוזן, נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות / צילום: איל יצהר

פגמים חמורים בהתנהלות הפרקליטות בניהול תיק רצח בבית המשפט המחוזי, שלבסוף הסתיים בהסדר טיעון, במסגרתו הורשעה הנאשמת בעבירה של מתן אמצעים לביצוע פשע בלבד ושוחררה לאלתר ממעצר בו שהתה למעלה משלוש שנים שלא לצורך; שוטרים שחמקו מתלונה על אלימות שהפעילו נגד עצור באמצעות האשמות כזב כאילו הוא נקט באלימות נגדם; שוטרת ששיקרה כדי לא לסבך את השוטר שעבד איתה והסתירה בדוח את העובדה שחברה השוטר נגח בפניו של אדם שביצע עבירת תנועה רק בגלל שסירב לחיפוש ברכבו; שוטרים שתקפו שני יוצאי העדה האתיופית ללא כל הצדקה; פרקליט שהשתמש בתפקידו ובתוארו הארגוני לצורך סיוע לבת משפחתו בעניין אישי; ותובעת שלא תיעדה חילופי דברים בינה לבין מומחה מטעם המדינה בתיק עבירות מין, מנעה מההגנה עיון במלוא חומר החקירה והצהירה הצהרות לא נכונות בפני בית המשפט, באופן שתרם בסופו של הליך לזיכויו של הנאשם.

הסיפורים הללו, וסיפורים נוספים החושפים את ההתנהלות הקלוקלת של חלק מגורמי האכיפה, הפרקליטים והשוטרים, מתפרסמים היום (א') במסגרת הדוח השנתי לשנת 2018 של נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות (נת"ם), בראשות השופט בדימוס דוד רוזן, שהוגש לשרת המשפטים, ח"כ איילת שקד, וליועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט. 

שרת המשפטים, נציב תלונות הציבור, היועץ המשפטי, ומנכלית משרד המשפטים / צילום: דוברות משרד המשפטים
 שרת המשפטים, נציב תלונות הציבור, היועץ המשפטי, ומנכלית משרד המשפטים / צילום: דוברות משרד המשפטים

הדוח חושף את הקרביים של ההליכים המשפטיים, מהצד של הנאשמים והחשודים, ומראה שלא פעם הטענות שלהם כי המדינה מתנהלת באופן לא ראוי - מוצדקות. מהדוח עולה כי גם מספר הפניות לנציבות עלה וגם מספר התלונות שנמצאו מוצדקות - במהלך שנת 2018 הוגשו לנציבות 511 פניות, לעומת 356 פניות שהוגשו בשנת 2017 (עליה של כ-43%) ו-79 מהתלונות בהן ניתנה החלטה אשתקד נמצאו מוצדקות (כ-22%), גידול של כ-93% מסך התלונות שנמצאו מוצדקות במהלך שנת 2017.

26 תלונות אף לוו בהמלצה אופרטיבית בצידן - המלצות של הנציב לתיקון ליקויים חמורים, לפיטוריהם של מי מגורמי האכיפה או לפתיחה בחקירה - נתון המשקף גידול של פי 2 מהשנה שקדמה לשנת הדוח. בשנת 2016 נמצאו מוצדקות 16 תלונות בלבד, שהיוו כ-8% מכלל התלונות שניתנה בהן החלטה באותה שנה, כשהחלטה אחת מתוכן לוותה בהמלצה אופרטיבית בצידה; בשנת 2017 נמצאו מוצדקות 41 תלונות, שהיוו כ-14% מכלל התלונות שניתנה בהן החלטה, כש-13 החלטות מתוכן לוו בהמלצה אופרטיבית.

62 תלונות מוצדקות נגד הפרקליטות

עוד עולה מהדוח כי הגוף שמספר התלונות הרב ביותר בנוגע אליו נמצאו מוצדקות - הוא הפרקליטות, כאשר 62 מכלל התלונות המוצדקות במהלך שנת 2018 התייחסו להתנהלות הפרקליטים והפרקליטות. מדובר בכתב אישום חמור נגד הפרקליטות, כאשר שאר הגופים "זכו" למספר תלונות מוצדקות מצומצם מאוד ביחס לגוף זה. כך, 9 תלונות מוצדקות נוספות התייחסו לתובעים המחזיקים בהסמכה או בייפוי-כוח מטעם היועץ המשפטי לממשלה; 7 תלונות התייחסו למשטרה, ובכלל זה - התביעה המשטרתית ויחידת ההסדר המותנה; ותלונה אחת התייחסה ליועץ המשפטי לממשלה.

ומה הטריד את הנאשמים, החשודים והסנגורים שנקלעו להליכים הפליליים מול גורמי האכיפה? בעיקר פגמים בהתנהלות התובעים במשפטים מולם. מתוך 367 התלונות שהתקבלו בנציבות בשנת 2018 - 214 תלונות (כ-58%), הוגשו ביחס לפרקליטות, כשמתוכן : 89 תלונות (כ-42%) התייחסו להתנהלות יחידות בפרקליטות המדינה, לרבות המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), המחלקה הכלכלית, המחלקה להנחיית תובעים, המחלקה למשפט עבודה, מחלקת עררים, לשכת פרקליט המדינה ועוד.

מאחורי המספרים והנתונים הסטטיסטיים מסתתרים סיפורים קשים על התנהלות חמורה מאוד מצד גורמי האכיפה, על הסתרת ראיות, אלימות משטרתית, שקרים של פרקליטות בבית המשפט ותפירת תיקים לחשודים שלא עשו דבר. בפניכם רק חלק קטן מהתלונות שנמצאו מוצדקות:

תקיפת שוטרים נגד יוצאי העדה האתיופית

סנגורית פנתה לנציבות בשם מרשיה, שני צעירים יוצאי העדה האתיופית, חיילת ובחור צעיר אשר סיים מכינה קדם צבאית ונכון למועד התלונה שירת כחייל קרבי בצנחנים. על-פי התלונה, בעת בילוי משותף של השניים, הותקף הבחור על-ידי מאבטח במועדון בו ביקר, ובתגובה התקשר למשטרה והזעיקה למקום. כשהגיעה הניידת והבחור ביקש להראות לשוטרים את המאבטח אשר היכה אותו זמן קצר קודם לכן, השוטרים גיחכו ועזבו את המקום.

בהמשך, התקשר הבחור בשנית למוקד המשטרה, אך לא זכה להתייחסות עניינית. רק בשיחתו הרביעית, נשלחה שוב ניידת משטרה למקום, והבחור התבקש לעלות לניידת. במהלך הנסיעה, משהבין שאין בכוונת השוטרים לטפל בתלונתו, החל הבחור לפחד, ביקש לבטל את התלונה ועזב את הניידת ביוזמתו. או אז, השוטרים דלקו אחריו, הכו אותו, אזקו אותו והובילו אותו לתחנת המשטרה.

חברתו של הבחור, אשר הבחינה בנעשה וניסתה לסייע לו, נאזקה אף היא ונעצרה למשך הלילה. במהלך הלילה סבלה מכאבים עזים, וכל בקשותיה לקבלת טיפול רפואי סורבו. מעבר לכך, שוטרי התחנה מנעו הימנה להתפנות לשירותים במשך כל אותו הלילה.

ואם בכך לא די, נגד השניים נפתחו תיקים פליליים בחשד להפרעה לשוטר במילוי תפקידו. היינו, מקורבנות עבירה הפכו לחשודים.

לטענת הסנגורית, על אף שבתיק החקירה קיימות ראיות המעידות כי מרשיה לא ביצעו כל עבירה וכי יש לסגור התיקים בעניינם, במשך למעלה משנה וחצי לא נתקבלה כל החלטה בעניינם, באופן שפגע משמעותית ביכולתם להמשיך לנהל את שגרת חייהם.

לאחר קבלת התייחסות הגורמים הרלוונטיים קבע הנציב בהחלטתו כי מדובר בתלונה מוצדקת.

הנציב ציין בהחלטתו כי "לא ניתן להסכין עם המתנה ארוכה שכזו. מדובר בשני צעירים נורמטיביים, יוצאי העדה האתיופית, שהושפלו על-ידי שוטרים, הבחור אף הוכה על-ידי השוטרים, ובסופו של יום גם נאזקו כאחרוני העבריינים, הכל בכל, לאחר שההינו להתלונן נגד "שומרי הסף" במועדון, שאמור היה להיות פתוח לכלל הציבור ".

שימוש בהליך מעצר עד תום ההליכים כ"מנוף" להשגת הסדר טיעון

סנגור התלונן בנציבות כי לאחר 34 ימים בהם שהה מרשו במעצר, במסגרתו נחקר על-ידי כוחות הביטחון, הועבר התיק לפרקליטות המחוז, אשר החליטה להגיש נגדו כתב אישום בגין ביצוע עבירה על-פי סעיף 211 לפקודת המכס.

עם הגשת כתב האישום, הגישה הפרקליטות בקשה למעצר עד תום ההליכים. עם זאת, כשעתיים לאחר מכן, במסגרת הסדר טיעון, טענו הצדדים לשחרורו של הנאשם לאלתר לביתו.

בעת בו נתבקש בית המשפט לעצור את הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים, נתגבש הסדר טיעון בין הצדדים, בו היה מוחוור כי אם יודה הנאשם בעבירה שיוחסה לו, במסגרת הסדר הטיעון - עבירה שלא בגינה נעצר ונחקר במשך 34 ימים על-ידי שירותי הביטחון - ישוחרר לאלתר ממעצרו. לטענת הסנגור, הבקשה למעצר עד תום ההליכים הוגשה על-מנת "לשכנע" הנאשם להסכים להסדר הטיעון.

לאור דברים אלה, ביקש הנציב לברר כיצד זה שהפרקליטות ביקשה לשחרר נאשם ממעצר, למרות ששעתיים קודם לכן, ביקשה מבית המשפט להאריך את מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו. הכול בכל, מבלי שחל כל שינוי בראיות שנצברו בתיק.

הפרקליטות טענה בתגובתה כי יש לדחות את הפניה על הסף ממספר טעמים, וביניהם, מהטעם שהטענות נוגעות רובן ככולן לשיקול-הדעת של התביעה ומהטעם שהטענות חותרות תחת התנהלות בית המשפט והסנגור שייצג את הנאשם באותה העת.

הנציב דחה טענות הפרקליטות וקבע בהחלטתו כי "הבקשה למעצר עד תום ההליכים הוגשה לבית המשפט על-מנת 'לקדם' הסדר טיעון בין הצדדים, וליתר דיוק, כ'מנוף' לקבלת הסכמת הנאשם להסדר הטיעון".

מסירת מידע שגוי להגנה ולבית המשפט וחיסוי "ראיית זהב" מההגנה

בתלונה שהוגשה לנציבות הלין סנגור על התנהלות הפרקליטות, במהלך משפט הוכחות בבית המשפט המחוזי, בסיומו הורה בית המשפט על זיכוי מרשו מעבירת השוד שיוחסה לו. בין היתר, טען הסנגור כי הפרקליטות הטעתה את ההגנה ואת בית המשפט משהסתירה קביעות מהימנות קודמות בעניינו של המדובב, אשר היה "עד מפתח" בפרשה, וטען לסימוני ידיים מפלילים מצידו של הנאשם. כן הלין הסנגור כי הפרקליטות הסתירה את עובדת קיומה של תצפית לתא המעצר, ונמנעה מלגבות עדויות מהשוטרים התצפיתנים, אשר אף לא אחד מהם ראה את סימוני הידיים להם טען המדובב.

עיקר התלונה התמקד בטענת הסנגור, לפיה חומר הראיות העלה בבירור כי המדובב שיקר בבית המשפט ביחס לקיומם של סימוני ידיים מפלילים מצדו של הנאשם. לכך הצטרפה העובדה כי אף לא אחד מהשוטרים התצפיתנים ראה את הסימונים להם טען המדובב. כל אלה, כך על-פי התלונה, היו ידועים למאשימה עוד קודם להגשת כתב האישום. אך במקום להימנע מהגשתו, היא פעלה למנוע את גילוי השקרים, בין היתר, על-ידי הסתרת עובדת קיומה של תצפית לתא המעצר תחת תעודת חיסיון והימנעות מגביית עדויות מהשוטרים התצפיתנים, בזמן אמת.

הפרקליטות בהתייחסותה טענה כי המאשימה לא סברה שהמדובב אינו דובר אמת, ועל כן, ממילא לא ביקשה להסתיר זאת. המאשימה, כך על-פי התגובה, פעלה לקיום תעודת חיסיון, אשר חסתה גם על התצפית, כחלק משיטות ואמצעים בהם נעשתה פעולת הדיבוב.

הנציב דחה טענה זו וקבע כי משהיה ידוע למאשימה כי אף לא אחד מהתצפיתנים ראה את אותם סימני ידיים מפלילים להם טען המדובב - סימנים שהיו בבחינת אבן נגף בהגנת הנאשם - היה עליה לשקול להסיר את תעודת החיסיון ולהביא לעיון ההגנה חומר חקירה מהותי וחשוב זה או לחזור בה מכתב האישום.

חלף זאת, דבר קיומה של התצפית - על עדויות השוטרים שאיישו את העמדה - לא נגלה להגנה. "ראיית זהב" זו נחשפה, בסופו של יום, "בשגגה", והעצימה טיעוני הסנגור, שהובילו בסופו של יום לזיכוי הנאשם, ובכך מנעו הרשעת אדם בעבירת פשע חמור.

עוד קבע הנציב כי נפל פגם חמור בהתנהלות הפרקליטות באי חשיפתה את עצם קיומה של התצפית, שהינה, כאמור, בבחינת "ראיית הזהב" עבור ההגנה, כמו גם בהימנעותה מגביית עדויות השוטרים שצפו לתוך תא הדיבוב בזמן אמת.

נוכח הפגמים שהתגלו בבדיקת התלונה, המליץ הנציב בפני פרקליט המדינה להפיק הלקחים המתאימים ולרענן ההנחיות הרלוונטיות למניעת הישנות מקרים דומים בעתיד.

התנהלות לא ראוי של המשטרה ומעצרי-שווא

סנגורים פנו לנציבות בתלונה נגד התנהלות טועני המעצרים (שוטרים המופיעים בדיוני מעצרים) בהליכי מעצר. לטענתם, קיים פער משמעותי בין הצהרותיה של המשטרה, לפיהן יש הכרח לעצור את החשוד על-מנת לבצע פעולות חקירה דחופות, לבין הדברים הנכוחים שמתרחשים בפועל.

על-פי התלונה, לא פעם הצהרות המשטרה בדבר פעולות החקירה המחייבות את המשך מעצרו של החשוד התגלו כלא מדויקות. פעמים, בתקופת המעצר לא התבצעו כל פעולות חקירה. פעמים, פעולות החקירה שבשלן התבקש המעצר התבררו בדיעבד ככאלה, שניתן היה לבצען גם כשהחשוד משוחרר או נמצא תחת תנאים מגבילים.

על-מנת לתמוך בתלונתם, הציגו הסנגורים, בין היתר, מקרה של בחור נורמטיבי בשנות העשרים לחייו, ללא עבר פלילי, אשר נעצר בגין חשד לביצוע עבירה של סחר בסמים. המשטרה הגישה בקשה להורות על מעצרו של החשוד לחמישה ימים בשל חשש לשיבוש הליכי חקירה.

בהתייחסותה של היועצת המשפטית למשטרה צוין כי על-פי החוק, הנציבות מנועה מלברר תלונה זו. כמו כן, צוין כי לאחר בדיקה של התיק גופו, נחה דעתה של היועצת המשפטית כי אין בסיס לטענות הסנגורים. שכן, לאורך תקופת המעצר, נעשו שורה של פעולות חיוניות לחקירה.

בבירור התלונה עלה כי המשטרה הגישה שלוש בקשות להארכת מעצר, כאשר בקשת המעצר השלישית נעשה לאחר שפעולת החקירה היחידה שהעלתה חשש לשיבוש על-ידי החשוד נסתיימה יום קודם לכן ולא נמצאו ראיות מפלילות בעקבות הבדיקה. הנציב ציין כי כבר אז היה צריך לשקול שחרור של החשוד, אך במקום לעשות זאת הוגשה בקשת מעצר שלישית ליומיים נוספים.

"הדברים מקבלים משנה תוקף, עת מדובר בהארכת מעצרו של בחור צעיר נורמטיבי, נעדר עבר פלילי, ששהה במעצר לא לו, מספר ימים", קבע הנציב.

עוד הוסיף הנציב כי "תמונת דברים זו, במקרה הספציפי הנדון, מתיישבת למגינת הלב, עם טענת הסנגורים נגד התנהלות טועני המעצרים בהליכי המעצר". החלטת הנציב הועברה לעיונו של ראש אח"מ.

אי שמירה על זכויות נפגעת עבירה במסגרת ניהול הליך נגד בן זוגה לשעבר, אשר הואשם בתקיפתה

פונה הלינה בפני הנציבות על התנהלותה של יחידת התביעות, לאחר שזו, לטענתה, לא שמרה על זכויותיה כנפגעת עבירה, במסגרת תיק שנוהל נגד בן זוגה לשעבר, בעקבות אלימות שהפעיל נגדה.

בתלונתה ציינה הפונה כי על אף ניסיונותיה הרבים ליצירת קשר עם התובעת, זו סירבה להיפגש עמה ולקבל את המסמכים הרפואיים שהיו בידיה, ואשר העידו על מצבה הפיזי והנפשי נוכח התקיפה. כן ציינה הפונה כי התביעה הגיעה להסדר טיעון מקל עם הנאשם, בלשון המעטה, וזאת מבלי שיידעו אותה על כך ומבלי שנתבקשה להגיש תצהיר נפגעת עבירה, כנדרש על-פי דין.

המתלוננת הוסיפה בתלונתה כי היחס אותו קיבלה במשרדי התביעה היה מנוכר ומשפיל, וכי פגישתה הראשונה עם התובעת נעשתה בתום ההליך המשפטי, רק אז גילתה על "ריכוך" כתב האישום ועודכנה בתוצאות המשפט.

יחידת התביעות ציינה בהתייחסותה כי התביעה המשטרתית מכירה את חוק זכויות נפגעי עבירה על בוריו וכי הוא נר לרגליה. לגוף העניין, צוין כי התביעה עדכנה את המתלוננת בתוצאות הדיון, וכן הגיבה לבקשתה לקבל העתק מכתב האישום המתוקן ומגזר הדין.

אשר לגזירת דינו של הנאשם קודם עדכונה של המתלוננת ו/או בקשת הצהרת נפגעת עבירה מטעמה, ציינה יחידת התביעות כי ביום הדיון בבית המשפט, ניסתה התובעת לשוחח טלפונית עם המתלוננת מספר פעמים, ללא הצלחה. הנציב דחה טענות אלה וציין כי הפונה התקשרה פעם אחר פעם ללשכת התביעה, אך לא היה מענה. כשהיה מענה, הובטח שיחזרו אליה - ולא חזרו. בקשותיה לקביעת פגישה עם התובעת נענו בסירוב, וממילא, כך גם ניסיונותיה להעביר לה מסמכים רפואיים קודם גזירת דינו של הנאשם.

פרקליט שניצל את תפקידו ותוארו לצורך קידום ענייניו האישיים

פונה הלין נגד פרקליט, בטענה כי ניצל את תפקידו והיכרותו עם גורמי אכיפת החוק, תוך התערבות בחקירת משטרה, לצורך סיוע לבת משפחתו בעניין אישי.

על-פי התלונה, הפרקליט שידל את אחייניתו של הפונה להגיש נגדו תלונה במשטרה. לאחר הגשת התלונה יצר הפרקליט קשר עם החוקרים בניסיון לשנע את החקירה, תוך ניצול מעמדו וקשריו ארוכי השנים עם תחנת המשטרה המדוברת.

הפרקליט בהתייחסותו ציין כי לא פנה למשטרה בתיק זה כפרקליט, אלא רק כאזרח, וכן ציין בפני החוקרים מפורשות כי מדובר בתלונה של קרובת משפחה.

פרקליטת המחוז, אשר התייחסה אף היא לתלונה, ציינה בהתייחסותה כי מוטב היה לו הפרקליט היה נמנע מלטפל בעניין. יחד עם זאת, לגישתה, משהפרקליט הבהיר לגורמי אכיפת החוק שמדובר בעניין משפחתי ופנייתו אינה קשורה לתפקידו, האחרון פעל כמצופה ממנו.

הנציב דחה עמדה זו וקבע כי הפרקליט פנה לחוקר המשטרה, תוך ניצול היכרותם רבת השנים, לצורך קידום עניין משפחתי שהיה מצוי בחקירה. בהמשך, יצר קשר אישי עם חוקרת משטרה אחרת, לצורך קבלת המענה המבוקש על-ידיו.

החוקרים אשר טיפלו בתיק נשוא התלונה, העידו בפני הנציב כי לו היה מדובר באזרח ולא בפרקליט, אותו אזרח לא היה נענה על-ידיהם והיה נדרש שלא לפנות בשנית.

הנציב הדגיש בהחלטתו כי תפקידו ומעמדו של הפרקליט, במקרה זה, שימשו אותו לצורך קידום ענייניו האישיים וכי המענה שניתן לו על-ידי החוקרים, ניתן לו רק על בסיס היכרותו ומעמדו מתוקף תפקידו בפרקליטות.

פגמים חמורים בהתנהלות הפרקליטות בניהול תיק רצח בבית המשפט המחוזי

סנגורים הלינו בפני הנציב נגד פרקליטות בכירות, בגין התנהלותן בתיק רצח נגד נאשמת, שלבסוף הסתיים בהסדר טיעון, במסגרתו הורשעה הנאשמת בעבירה של מתן אמצעים לביצוע פשע בלבד ושוחררה לאלתר לאחר ששהתה במעצר למעלה משלוש שנים.

הפרקליטות בהתייחסותה לתלונה דחתה את טענות הסנגורים מכל וכול וטענה כי התנהלות הפרקליטות במהלך ניהול המשפט הייתה מקצועית ועניינית. כל ההחלטות והפעולות שבוצעו, נטען, נעשו בהתבסס על שיקול-הדעת המקצועי והמשפטי של כלל הגורמים המטפלים ובאישור פרקליט המחוז, מקום שאישור כזה נדרש.

הנציב בהחלטתו מצא לקבל, בין היתר, את הטענות כי הפרקליטות הוציאו מחזקת בית המשפט מוצג ללא אישורו או ידיעתו, והמסמך אף יצא אף מידי הפרקליטות ונשלח למז"פ במטה הארצי בירושלים.

עוד התקבלה טענת הסנגורים כי בעת דיון בבקשת ההגנה, ממנה עלה בבירור כי נדרשה מהנאשמת דגימת כתב-יד באמצעות מילוי טופס ביקורים, הסתירו הפרקליטות המטפלות מבית המשפט ומההגנה את העובדה שהן פנו לשב"ס, שלושה ימים קודם לכן, בבקשה לקבל דגימות מכתב-ידה של הנאשמת לצורך השוואת כתבי-יד.

הפרקליטות הצהירו בבית המשפט שלא שוחחו עם אף אחד מהגורמים בשב"ס, וכי הן לא ביקשו דגימות מכתב-ידה של הנאשמת. דברים אלה התבררו כחסרי כל יסוד.

לטענת הפרקליטות, הדברים שנמסרו לבית המשפט התבססו על זיכרונן של הפרקליטות המטפלות באשר לתוכן פנייתן לשב"ס, מבלי שעמדה לנגד עיניהן התכתובת עם שב"ס. עם חזרת הפרקליטות למשרדן בתום הדיון, שבו האחרונות ובדקו את התכתובת האמורה, ובעקבות בדיקה זו עלה הצורך להבהיר לבית המשפט כי תשובת הפרקליטות לבית המשפט ביחס לפנייה שנעשתה לשב"ס, לא הייתה שלמה. על כן, למחרת, הוגשה לבית המשפט הודעת הבהרה.

הנציב קבע בעניין זה כי הפרקליטות המטפלות הצהירו במסגרת הדיון עובדות לא מדויקות, כאשר הפנייה לשב"ס נעשתה שלושה ימים בלבד לפני הדיון האמור. בנסיבות אלה, נקבע, קשה לקבל הטענה כי נשמט מזיכרונן של שתי פרקליטות בכירות, כל אחת במקומה ובנפרד, כי שלושה ימים קודם לכן הן פנו בעל-פה ובכתב לגורם בשב"ס בבקשה מפורשת לקבל לידיהן דוגמאות לכתב-ידה של הנאשמת.

לפיכך, קבע הנציב כי נפל פגם חמור בהתנהלותן של הפרקליטות המטפלות במסגרת התשובות שהשיבו לבית המשפט בדיון. 

היועץ המשפטי לממשלה קיבל מידע אסור מהרשות לאיסור הלבנת הון

נגד היועמ"ש הוגשו אשתקד 6 תלונות, ואולם רק אחת נמצאה מוצדקת. במסגרת התלונה הלין הפונה על התנהלותם של היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה וגורמים נוספים, בטענה כי נתנו לכאורה אישור לרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור לפעול בניגוד לקבוע בסעיף 16 לחוק הגנת הפרטיות ובניגוד להיתר הייחודי שנקבע בסעיף 30 לחוק איסור הלבנת הון.

על-פי התלונה, הרשות לאיסור הלבנת הון מעבירה "ידיעות" או "פרפרזות" של מידע שנאסף במאגר המידע המנוהל על-ידיה, לפרקליטות המדינה וליועץ המשפטי לממשלה, תוך כדי פגיעה בפרטיות, ובהמשך נעשה במידע זה שימוש לצורך פתיחה בחקירה והגשת כתבי אישום, המבוססים למעשה על הלכת "פרי העץ האסור".

מהתייחסות הגורמים הרלוונטיים עלה כי סמכות היועץ המשפטי לממשלה לקבל את המידע מהרשות נגזרת מעצם היותו עומד בראש מערך התביעה ומנחה את זרועות האכיפה והתביעה, הכוללים בין היתר את המשטרה, משרדי הממשלה השונים וכו'.

עוד הוסיפה הפרקליטות כי פרקליטות המדינה אינה מנויה אמנם על הגופים המוסמכים בחוק לקבל מידע ישירות מן הרשות, אולם ברי כי הפרקליטות מוסמכת, ואף מחויבת, לעיין בחומרים מודיעיניים שונים שהועברו לה על-ידי המשטרה במסגרת חקירה פלילית, ובכלל זה מידע מהרשות. זאת, בין היתר, על-מנת לוודא כי אין במידע האמור כדי לסייע להגנת הנאשם.

לאור האמור, הגופים הרלוונטיים סברו כי התלונה לא מצביעה על חריגה כלשהי מהמתווה המצוי בחוק להעברת מידע על-ידי הרשות, וכי העברת המידע כאמור מבוצעת כעניין שבשגרה על-פי דין.

הנציב קבע בהחלטתו כי אין חולק כי הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה לא נכללו במפורש בין הרשויות והגופים המנויים בהוראת סעיף 30 לחוק איסור הלבנת הון. עם זאת, כך הנציב, יש טעם והיגיון בעמדה כי סמכותו הכללית של היועץ המשפטי לממשלה לקבלת המידע, נגזרת מכוח מעמדו כראש מערך התביעה בישראל וכגורם המנחה את כל זרועות האכיפה והתביעה. יתרה מכך, מדובר בסמכות הכרחית לצורך ביצוע תפקידו. משכך, אף נכון לומר כי הפרקליטות, בהיותה זרועו הארוכה והמבצעת של היועץ המשפטי לממשלה, זכאית אף היא לקבלת המידע, וזאת לצורך מילוי תפקידיה על-פי דין.

באלה הדברים קבע הנציב כי מדובר בסוגיה שראוי לייצבה ולהעמידה עלי חוק, והמליץ בפני היועץ המשפטי לממשלה לנקוט בצעדים לתיקון חוק איסור הלבנת הון, בדרך הוספת היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה לרשימת הרשויות המוסמכות המפורטות בהוראות סעיף 30 לחוק. ההמלצה התקבלה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה. 

תגובות: "מדובר רק ב-60 תלונות מתוך כ-50 אלף תיקים"

מפרקליטות המדינה נמסר בתגובה: "פרקליטות המדינה מברכת על עריכת הביקורת. הפרקליטות תלמד את הדוח לעומקו ואת ההמלצות והמסקנות שבו, שאת חלקן כבר החלה לאמץ וליישם. בצד זאת, יש לזכור כי הנציב מצא 60 תלונות מוצדקות, מתוך כ-50 אלף תיקים בהם מטפלת הפרקליטות מדי שנה".

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "ממצאי הדוח ביחס למשטרה מעודדים במיוחד, בפרט נוכח העובדה שכ-90% מהתיקים הפלילים בישראל מנוהלים על-ידי התביעה המשטרתית (עשרות אלפים מדי שנה), בעוד שרק 6% מהתלונות שטופלו בנציבות בשנה החולפת היו כלפי גורמי תביעה או חקירה של המשטרה - 23 תלונות בלבד, כשפחות משליש מתוכן (7 בלבד) נמצאו מוצדקות. ככל שעלו לאורך השנה מקרים חריגים בודדים ונקודתיים, אלה נלמדו ונבחנו כבר אז, ובמידת הצורך הופקו הלקחים הנדרשים בהתאם". 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988