משה פייגלין מסביר את העלייה בתמיכה: "לא אסכים ללגליזציה תמורת חלוקת ירושלים"

יו”ר זהות, משה פייגלין, שחלק מהסקרים מנבאים לו 7 מנדטים, לא מתבייש להודות שהוא מטשטש את עמדותיו המדיניות הקיצוניות כדי לקרוץ לימין ולשמאל • בראיון ל”גלובס” הוא מסביר איך מסתדרת מדינת הלכה עם ליברליות קיצונית, מדוע החירות הוא המכנה המשותף של מצביעיו ולמה דרושה מדרגת מס אחידה לכולם

משה פייגלין
משה פייגלין

יו”ר זהות יהודית משה פייגלין מסרב להודות בכך, אולי מסיבות של שמירה על כוח מיקוח, אבל העמדות המדיניות של המצע שלו ממקמות אותו עמוק בימין, בין סמוטריץ’ לבן-גביר. בסופו של דבר הוא מודה כי עמדותיו המדיניות גוברות על עמדות אחרות: "לא אסכים לקבל מגנץ לגליזציה תמורת חלוקת ירושלים. אסכים להקפאת המצב אבל לא לעוד נזק מדיני כמו חלילה תוכנית טראמפ".

זו ההצהרה המדינית הכמעט יחידה ששמעתי מפייגלין לאורך כל הראיון, אבל היא מעידה בעצם כי איכשהו, עשרות אלפי מצביעים חילונים אנשי מרכז ואפילו שמאל, משהו כמו 3-4 מנדטים, מובלים על ידי מנהיג אנטי ממסדי לצד הימני של המפה, והוא קרוב הרבה יותר לקואליציה עם נתניהו שאותו הוא מגבה מול החקירות, מאשר לגנץ, שמנסה להסתיר ללא הצלחה את ניסנקורן, פטרון ועדי היד-על-השאלטר.

פייגלין משחק על הקצוות, ימין קיצוני ושמאל קיצוני, במקום שהקצוות נפגשים למעין אנרכיזם לאומי יהודי. גם העלמת המילה השנייה בשם המפלגה "זהות יהודית" שהפכה להיות “זהות - בראשות משה פייגלין", נועדה למשוך מצביעים לא ימניים. "יש לי קצוות בלתי נתפסים בין התומכים שלי, ומה שמהווה את הדבק ביניהם היא החירות - החופש שמצליח ליצור ביניהם דיאלוג".

ומה עוד? גם הר הבית הוא דגל ימני-דתי קנאי של פייגלין: נטילת השליטה במקום מידי הוואקף והעברתה לרבנות הראשית, שתקים במקום בית כנסת יהודי - עמדה שרבים במפלגות הדתיות והחרדיות לא יהיו מוכנים לקבל. זאת עוד לפני התגובה הקשה בעולם המוסלמי נגד מהלך כזה; מנהיג ישראלי הגדיר זאת פעם "הטריגר למלחמת עולם שלישית".

"אי אפשר לבוא אליי בטענות שאני נותן סדר עדיפויות מותאם יותר למצב ולמצביעים, סדר יום אזרחי-כלכלי ופחות עוסק בנושא המדיני, כי בסופו של דבר המטרה שלי היא להגיע ולהיות בשלטון, רק שם אפשר ליישם את המטרות שלנו, לא מהספסלים האחוריים בכנסת", אומר פייגלין. המשמעות היא שפייגלין מכוון לקואליציה ולממשלה, ואם אכן יקבל את אותם 4-7 מנדטים, הוא יהווה לשון מאזניים ולו לרגע קט, עד שייקטף על ידי נתניהו והליכוד.

"נמאס לאנשים מהדיפסטייט"

ושם בממשלה שני תיקים על הפרק: החינוך עבורו והאוצר עבור גלעד אלפר, מספר 2 ברשימה.

בחינוך המהפכה שהוא מתכנן משמעה חיסול מערכת החינוך הציבורית. במקום השקעה ציבורית של יותר ממאה מיליארד שקלים בשנה על החינוך באמצעות מנגנון "מסואב ומנופח", האחריות עוברת להורים שיקבלו תקציב חודשי, "שוברי לימוד" לכל ילד, ויבחרו בעצמם את בית הספר הטוב ביותר עבור ילדיהם. פייגלין מודה שבתום התהליך לא יהיו כמעט בתי ספר ציבוריים אבל זה רק טוב, הוא אומר, הפרטיים יתאמצו לזכות באמון ההורים, שיקבלו בחזרה את האחריות על חינוך ילדיהם במקום המדינה. זה מטורף הוא אומר, שישראל חמישית בעולם בהיקף ההוצאה לחינוך פר תלמיד אבל בין המקומות האחרונים במערב בהישגי התלמידים.

איך אתה מסביר את חידת פייגלין? כאן במדינת תל אביב החילונית ובנותיה תומכים בך עשרות אלפים - רובם צעירים, שלא בדיוק מסכימים למצע המדיני שלך.
"בגלל החופש שאני מייצג, כי נמאס לאנשים מהדיפסטייט, גם מהדיפסטייט הדתי, כי הם מאמצים את האמירה שלי We the people - אנחנו המדינה. תחת המצב כיום המדינה היא אני. נמאס להם מכך שהתפיסה היא שכל מה שהמדינה עושה קדוש. החופש קונה את האנשים. וההבטחה שאני באמת אעבוד בשביל האזרחים, שאהיה השליח שלהם".

אבל איך אפשר להבין שמאלנים שתומכים בך? אתה הרי בעד כיבוש כל ארץ ישראל.
"חזון שתי המדינות קרס, וזו הסיבה שהימין שולט וגם השמאל ברובו מבין את זה. לכן כשאני בא עם תפיסה אחרת שנותנת פתרון אחר, מחוץ לקופסה, מלווה ברעיונות החופש, הם מבינים שהמצע המלא שלי לא יקרה מחר, ובינתיים רוצים לטפל בשחיתות, בסיאוב, במנגנונים הרקובים, ניתן לפייגלין כוח להיות המרענן הרשמי, אולי הוא יתקן את הקלקולים".

איך התגבשה התפיסה אצלך?
“כשרבין דרס את עיקרון הדמוקרטיה ובמחיר מיצובישי הביא הסכם מדיני מרחיק לכת, וכשהדיפסטייט הדתי הממסדי של המתנחלים הלך בתלם ולא התנגד, הבנתי שצריך לעשות שינוי. ומהשדה המדיני זה עבר לאזרחי-כלכלי. רוב קווי השבר בחברה הישראלית הם בשל המאבק הפוליטי לאחוז בהגה המדינה ולכוון אותו נגד הצד השני. אני מבקש להוציא את המדינה מחיי האזרח ולשמר את זה רק היכן שחייבים בלבד, בהגנה על האזרחים”.

"הפנסיה התקציבית היא קצבת מתנה"

אתה אומר שמוסדות המדינה צריכים להתנהל לפי ההלכה.
"הכוונה היא רק לשמר את הנוהג שלא עובדים בשבתות וחגים, וכן ענייני כשרות במוסדות השלטון. מעבר לכך תופרד הדת מהמדינה לחלוטין. ללא רישום נישואים, כל אחד יוכל להתחתן איך שירצה, הרבנות תצא מחיי האזרחים. או אז החרדי יהפוך להיות בן אדם בעיני החילוני ולא רק הזר הזה בשחור שמנסה לכפות עליי את אורחות חייו".

קצת אוטופי לא?
"ממש לא, החרדים עצמם רק ירוויחו", הוא אומר - אבל לבסוף מודה ש"הממסד החרדי על רבניו ייפגע ולכן ייאבק בכך”.

החרדים, אגב, כמו גם רבנים מהציונות הדתית, מזהירים מפניו וקוראים להתרחק ממפלגתו.

התיק השני שאליו לוטשת "זהות" את עיניה הוא האוצר ופייגלין מייעד את המשרד הזה לגלעד אלפר, מבכירי רשימתו וכלכלן במקצועו. אלפר מתווה שלושה עקרונות מדיניות שאותם הוא יבקש ליישם, כדי להפוך את ישראל לשווייץ. אחד, מאבק בוועדי העובדים, הכולל אימוץ נורמות של יחסי עבודה סקנדינביים, איסור שביתה של שירותים חיוניים, בוררות חובה, ביטול חובת ההצטרפות לאיגוד מקצועי, גם אם שליש מהעובדים רוצים בכך. "ברור לי שכדי ליישם זאת יש סכנה שהוועדים יסגרו את הנמלים ואולי את המדינה כולה לחודש או יותר - אבל צריך לצאת לקרב הזה, להחזיר את מאזן הכוחות עם הוועדים לשפיות, אחרת נמשיך להתבוסס בבוץ וכולם ימשיכו להפסיד. לא נתניהו, שבמפלגתו יושב חיים כץ, ולא גנץ, שמאחוריו לפיד, יעשו את הצעד ההכרחי הזה למדינה, כי הם פוחדים וכי זה לא טוב פוליטית. אנחנו לא ממסדיים ולא חוששים מאף אחד חוץ מהציבור שעבורו אנחנו חייבים לעבוד”.

העיקרון השני הוא הסרת מכסים מוחלטת: פתיחת השוק הישראלי לתחרות מלאה בכל התחומים. "גם כאן רק לנו יהיה האומץ להיאבק בכל קבוצות הלחץ כמו החקלאים למשל, כדי לבצע את הצעד - נכון שיהיו ענפים שייסגרו, אבל אלה שיישארו יגדלו וירוויחו הרבה יותר מאשר כיום, כאשר הניהול בולשביקי ותלוי בכמה כוח יש לאינטרסנטים המרוויחים על חשבון תשעה מיליון אזרחים".

העיקרון השלישי הוא דה רגולציה נרחבת: הסרת חסמים ביורוקרטיים, ביטול מנגנונים מיותרים והעברת קבלת ההחלטות לקהילות עצמן, דמוקרטיה השתתפותית של שכונות, יישובים ועיירות. "אנחנו במקום 50 בעולם בנטל הביורוקרטי הרגולטורי - הגיע הזמן לעלות לעשירייה הראשונה".

גם בסוגיית המיסוי מתוכננת מהפכה שבסופה תהיה מדרגת מס אחידה לכולם. אלפר ופייגלין מסבירים כי שני העשירונים העליונים משלמים 90% ממס ההכנסה והגיע הזמן להסיר מעליהם את הנטל. כלומר הפחתת מס ההכנסה הפרוגרסיבי, והגדלת ההון שבידי הפרט.

איך נממן את הגירעון? "זה פשוט", אומר פייגלין, "נקצץ במגזר הציבורי השמן והמרוויח הרבה יותר מהמגזר הפרטי, העובד הרבה יותר קשה". הוא מציין את עליית השכר במגזר הציבורי בעשור האחרון, הגדולה פי שלושה מהעלייה המקבילה במגזר הפרטי. תחום ספציפי שאליו הוא מכוון זה מגזרי הפנסיה התקציבית. "לא פנסיה - קצבת מתנה", מתקן פייגלין. זו תבוטל והמגזרים שנהנו ממנה יתחילו כמו כולם לחסוך לפנסיה. מי שכבר נמצא בפנסיה ישלם עליה מס מוגדל. לדבריו, כשניסה כשהיה חבר כנסת לחשוף את נתוני מקבלי הפנסיה התקציבית הציבורית נתקל בחומה בצורה. "זה הסוד הכי שמור במדינה", הוא אומר. "והוא על חשבון הכיס של כולנו".

השחיתות הגדולה ביותר היא במשרד הביטחון לדבריו - למשל בכספי הסיוע האמריקאי. "היכן שיש כסף גדול ואין בקרה, יש שחיתות". היבט אחר הוא קצבאות וסיוע לנכי צה”ל. "רובם המכריע של מי שמכונים נכי צה”ל, לא נפגעו בקרב או בהגנה על המולדת - מדוע שלא יתייחסו אליהם כאל פקיד רגיל שנפגע במהלך עבודתו? לקציני השטח צריך לתת והרבה, לתפקידים העורפיים, המשרדיים, כמו כל עובד בשירות הציבורי, למה שייצאו לפנסיה על חשבון הציבור בגיל 40?"

הוא מתעכב על חברת "שראל", שלדבריו חולשת באמצעות פטור ממכרז על האספקה למערכת הבריאות הציבורית ובשל המונופול הזה המדינה משלמת מחירים מופקעים. "כל הגירעונות של מערכת הבריאות נמצאים בפער המחירים הזה - ואת המונופול של שראל חייבים לבטל".

ואי אפשר בלי הלגליזציה. לפי אלפר ופייגלין, הכנסת המריחואנה תחת כסות חוקית תביא להוזלת מחירים, לשיפור האיכות וגם כמובן למקור הכנסה נוסף למדינה. "אם 11 מדינות בארצות הברית נהנות מזה - למה לא כאן?"

בסוגיית הגז מגלה פייגלין כי היה בצד של חברות הגז, שכן סבר שאסור למנוע את הרווחים ממי שהשקיעו מכספם בחיפושים והקידוחים. אך כעת לאחר שחקר בנושא הוא מתנגד להצבת אסדת הגז במקום שהוצבה בו, בשל סכנת הזיהום וההתנגדות של תושבי האזור.

בכלכלה על פי פייגלין ואלפר אין כמעט מקום לקצבאות, שכן החופש הכלכלי יביא שגשוג ויקדם בעיקר את השכבות החלשות. על הביטוחים השונים, ביטוח לאומי, סיעודי וכו’ יתחרו חברות פרטיות שייתנו שירות טוב יותר. ועם זה פייגלין מודה כי במקומות שבאמת יזדקקו לכך המדינה תסייע לנזקקים, "ויהיו לה יותר משאבים לעשות כך".

פייגלין יודע שזה הסיכוי הטוב ביותר שלו להיכנס לעמדת השפעה אמיתית על המדינה ולהיות "המרענן הרשמי" של הבחירות, כי בבחירות הבאות יצוץ אחר שקורץ לצעירים טוב יותר. ההתמקדות שלו היא בתחומים האזרחיים והכלכליים, בין השאר כדי לא להבהיל את הקהל שאמור להביא אותו לקואליציה.

יחסי הכוחות הפוליטיים נכון לימים אלה מראים כי סיכוייו לממש את חלומו יותר מסבירים, והוא יהיה אחד מהראשונים שנתניהו או גנץ יתקשרו אליהם מיד לאחר פרסום תוצאות הבחירות. 

צרו איתנו קשר *5988