עשירים יחסית לסביבה בה גדלתם? אתם כנראה בסטרס

חשבתם שהגעתם עד הלום בזכות הסביבה שלכם? • תתפלאו, אבל הדרך להגשים את השאיפות שלנו טמונה בגנטיקה • הדרך לשנות את זה עוברת מדור לדור • איך משנים את זה? • האזינו לפרק נוסף של הפודקאסט "חזית המדע"

מובילים חברתיים / צילום: Shutterstock
מובילים חברתיים / צילום: Shutterstock

בואו נשחק משחק
כל אחד מקבל קלף. מצד אחד כתוב המקום בו גדלנו. אולי זאת שכונה פאר, אולי שכונה של עוני, ואולי סתם בפתח תקווה.
מהצד השני של הקלף כתוב השיא הגבוה ביותר אליו הגענו במהלך חיינו.
המטרה שלנו היא לקבל בסוף חייו 'ציון' מוביליות חברתית
זה משחק טריקי. כי היכולת שלנו לנצל את הקלפים שקיבלנו, וגם הרצון שלנו לעשות את זה, הם קלפים שקיבלנו. ואי אפשר להחליף אותם.

היי אני גלי וינריב, כתבת מדעי החיים של "גלובס"

ברוכים הבאים לפרק הרביעי של הפודקאסט "חזית המדע"- סיפורים מפתיעים על הטבע שלנו". היום ננסה להבין מה יכול להוביל אותנו להתקדם בחיים ולהשגים את השאיפות שלנו. ננסה להבין איזה הון מועבר מדור לדור (רמז: - לא זה הכלכלי) ומהו 'אי שוויון גנטי' בחברה שלנו, ומדוע הוא הולך וגדל?

לפני הכל. בואו נכיר את פרופ' דלטון קונולי
פרופ' קונולי גדל בשכונת פשע אלימה בניו-יורק. היום הוא פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת פרינסטון, שמקדיש את רוב חייו לחקר המוביליות החברתית. שאלה מרכזית מעסיקה אותו בשנים האחרונות: למה כל כך הרבה חברי ילדות שלו החזירו נשמתם לבורא או שמרצים עונש מאסר בכלא, ודווקא הוא זכה לחיים אחרים לגמרי.
"אם נולדת עם גנים של אלימות בשכונת פשע אולי תגיע לכלא ואם נולדת עם אותם גנים בשכונת פאר, אולי תגיע לדירקטוריון", זהו אחד המשפטים שפרופ' קונלי אוהב להשתמש בהם כדי לתאר את הקשר בין גנטיקה לסביבה בהקשר של מוביליות חברתית.

למה לקחת דוגמאות פרופ' קונולי?
תחשבו על עצמכם... אני מזמינה אתכם לחזור לילדות.
למה שהיה ולמה שחסר לכם, למאבק או לדרך הסלולה שהביאו אתכם עד הלום, להחלטות המכוננות ולפניות הפחות טובות שעשיתם בדרך, ולמטרות אליהן אתם מכוונים בעתיד.

נחזור לסיפור של פרופ' קונולי
חברו הטוב ביותר נורה בצוואר כששניהם היו בני 14, והפך למשותק עד היום. נקודת מפנה זו לבדה הייתה יכולה להסביר את ההבדל בחיים של השניים, אבל קונלי יודע שנקודת הפתיחה שלהם לא באמת הייתה דומה. אמנם שניהם גדלו באותה שכונה קשה ואלימה, אבל קונלי לבן וחברו שחום-עור; קונלי נולד להורים אמנים שלא גדלו בעצמם בשכונת הפשע, אלא הגיעו אליה כחלק מאורח חייהם האמנותי, בעוד שחברו היה בן לדורות רבים של עוני. לקונלי היה הון תרבותי- כלומר היו לו קשרים, היו לו מודלים לחיקוי, והיה לו פרצוף שדומה לזה של אנשים אחרים בעמדות ה'נכונות'. לכאורה.

בכל זאת, הוא היה צריך להשלים כמה פערים מול אנשים דומים לו שגדלו במקומות יציבים יותר. "החינוך", אומר קונלי, "הוא המנבא הכי משמעותי להצלחה בחיים מבחינת משכורת והיכולת להפוך אותה להון. 13% מההצלחה הכלכלית שלנו מנובא על ידי השכלה - זה עדיין משאיר המון מקום לגורמים נוספים".

הנה כמה מהם:
"משקל לידה תקין מנבא הצלחה גבוהה יותר מאשר משקל לידה נמוך"
"ילדים בכורים מצליחים יותר בממוצע מאשר אחים צעירים באותן משפחות אם הן גדולות יחסית"
"נשים לפעמים לא מצליחות כמו ההורים שלהן אם הן מגיעות ממשפחה שיש בה מספר אחים גברים"
"אחים למשפחות מעורבות שצבע העור שלהם בהיר יותר מצליחים יותר מאח שצבעו פחות בהיר".

אם הרשימה הזו נראית לכם כמו הזמנה לויכוח, הרי שכמובן מדובר במתאמים שנמצאו במחקר אבל העולם מלא ביוצאי דופן. מוביליות חברתית היא תמיד הסיפור של האדם יוצא הדופן.
אז אם נחזור לקונלי, לעומת חברו הפצוע, הוא קיבל הון תרבותי וקשרים, אבל הייתה לו גם גנטיקה, וזה כנראה הרכיב הנפיץ ביותר בסוגיה שקונלי יצא ללמוד. מצד אחד, ברור שאנשים עם גנים מסוימים נהנים מיתרון במירוץ החיים, אבל העמקה בפן הזה היא פתח לגזענות או יכולה להוביל לאפליה. קונלי לא נרתע מן הפן הזה של המחקר, ובשנים האחרונות אפילו השלים דוקטורט בביולוגיה כדי להעמיק בו עוד יותר.

"המטרה- היא קודם כל דווקא לשלול טיעון גנטי" טוען פרופ' קונולי. אם שני אנשים הם דומים גנטית ובכל זאת הגורל שלהם היה שונה באופן דרמטי, הרי שהאחריות היא של הסביבה.שנית, לפעמים הגורמים נמצאים באינטראקציה אחד עם השני. קחו לדוגמא את השפעת הצבא על התמכרות. מחקרים שבחנו חיילים ששירתו במלחמת וויטנאם לעומת אנשים דומים שלא שירתו, לא מצאו כי הצבא השפיע על התמכרות. זאת למרות שבתרבות הפופולארית כבר רווח סטראוטיפ ההומלס או הג'אנקי בוגר ווייטנאם.
קונלי מצא, שבתת קבוצה מסויימת שיש לה גן שהופך אותה מועדת להתמכרות, ההשפעה של הצבא כן משמעותית. אנשים שגנטית היו מועדים להתמכר לסמים, הצליחו לעבור את החיים בשלום בלי לגעת בסם אם לא חוו טראומה, אך לעומת זאת אם כן חוו טראומה - ווויטנאם הייתה טראומה רצינית - הנטיה הפכה למציאות. ההשלכות הפרקטיות של מחקר כזה יכולות להיות, למשל, לא לגייס את האנשים הללו, או להגן עליהם יותר מפני התמכרות במהלך הגיוס.

מחקר נוסף מצא דפוס דומה לגבי לימודים גבוהים. ישנם אנשים עם גנטיקה שהופכת אותם מתאימים יותר ללימודים גבוהים, אבל להורים שלהם אין אפשרות לממן אותם. אנשים כאלה לפעמים מתגייסים לצבא כדי לקבל ממנו תשלום עבור הלימודים. אבל, אם ישנו אדם שממילא לא מותאם גנטית ללימודים גבוהים, אולי עדיף לו לא להתגייס? כי לא יפיק מכך את הניידות החברתית שהוא רוצה? אולי עדיף לו לנסות להשיג אותה באפיקים אחרים? תובנה גנטית כזו היא מעניינת, אבל ניתן לראות גם מדוע היא מסוכנת. אלה בדיוק סוגי המחקרים שמעמידים בספק את האתיקה של חקר הגנטיקה של המוביליות החברתית.

קונלי טוען כי יעברו עוד שנים רבות לפני שנוכל לגבש מדד גנטי שינבא לאן אדם יגיע בחייו. בדרך לכל תרחיש עתידי כזה שרואים בסרטים יכולים לקרות עוד אינסוף אירועים אקראיים, גדולים וקטנים, וכנראה שלא נוכל לעולם לקחת את כולם בחשבון.
כמו שאמר ד"ר אמט לת'רופ "דוק" בראון בטרילוגיית הסרטים האגדית "בחזרה לעתיד": "לאף אחד אסור לדעת יותר מדי על גורלו."
בכל זאת קונלי מזהיר מהאפשרות שאנשים יבצעו בדיקה גנטית לברירת עוברים בעלי תכונות שמשפרות את הסיכויים שלהם. הבעיה היא לא בבדיקה עצמה, אלא בכך שהיכולת הזו תהיה רק בידי העשירים.
כמו כן, עשירים נוטים להתחתן עם אנשים עם נטייה גנטית חזקה למוביליות חברתית. לכן, אומר קונלי, קיים בחברה אי שוויון גנטי, שרק הולך וגדל.
האם בסופו של דבר העשירים ימשיכו להתעשר והעניים ימשיכו להתענות והמוביליות תיעלם מן העולם?
בקיצור. כן. לא. כאילו its complicated
קונלי טוען כי מה שטורף את הקלפים הוא אירועים היסטוריים ושינויים חברתיים גדולים, שמשנים לא רק את הנסיבות של אנשים שונים. (תחשבו נגיד על השואה).

אלא גם משנים את הליבה של מה שדרוש כדי להיות מצליחן. למשל אם בעבר היה מאוד חשוב להיות חזק פיזית, היום הרבה יותר חשוב להיות עם נטייה ליזמות ועם יכולות קשב גבוהות. להורים שרוצים לעודד מוביליות חברתית אצל ילדיהם, קונלי ממליץ להשכיל כמה שיותר בעצמם, וליצור בית מקדם למידה. הוא גם ממליץ להם להעביר לילדים שלהם ידע והתנסויות פרקטיות הקשורים להתנהלות כלכלית.

קונלי גם שם לב ואישש מחקרית, כי בין המצליחנים יש יותר אנשים עם שמות חריגים. אלה כנראה שמים עליך זרקור, לטוב ולרע. לכן הילדים שלו נקראו בשם הארוך ובשם הקצר ביותר בניו יורק. לבת שלו קוראים E, רק האות E. זה שם שהיה אמור להיות זמני, ולתת לילדה אפשרות לבחור לעצמה שם, אך היא בחרה לשמור על ה-E. לבנו, לעומת זאת, קוראים Eisner Augustus Heyno Xing Yo Knuckles Weiser Alexander. עם השנים, הוא היה אמור לבחור את השם המועדף עליו בין שלל השמות, ונכון להיום רוב חבריו קוראים לו Yo. אחלה ניק ניים.

ורגע לפני שמסיימים אפשר לשאול - האם מוביליות חברתית בכלל גורמת לאנשים להיות מאושרים? עד כמה היא באמת דבר שכדאי לשאוף אליו. התשובה של קונלי בהקשר הזה לא לגמרי ברורה. להיות עשיר יותר מהסביבה שבה גדלת - זה דווקא גורם שיוצר סטרס. אנשים מדווחים כי הם סובלים מ'תסמונת המתחזה', כלומר מרגישים שהם עושים הצגה, כאילו עוד רגע מישהו יסמן אותם ויצעק בקול שהם מסתננים שאינם חיים במקומם הטבעי.
הם נמצאים במתח כי אין להם מעגל קשרים חזק בעולם החדש שלהם, והם אינם מצליחים לשמר בצורה מלאה את הקשרים מהעולם שממנו יצאו. כמו כן אנשים כאלה הם מלכתחילה לרוב הישגיים ותחרותיים, וזה כשלעצמו גורם להמון סטרס.
בעודכם בוחרים בין אושר לעושר, נאמר לכם שלום ולהתראות בפרק הבא של 'חזית המדע - סיפורים מפתיעים על הטבע שלנו'.

עד שניפגש שוב חפשו אותנו באתר גלובס, בפייסבוק, באינסטגרם ובאפליקציות הפודקאסטים השונות. תנו לנו ציון מובילות חברתית גבוה באפל פודקאסט.
תודה לעורך הפודקאסטים של גלובס, רון טוביה.
אני גלי ויינרב
בייייי

קראו את המחקר המלא

צרו איתנו קשר *5988