עולים חדשים־ישנים: הסוז הצרפתי והפימ'ס האנגלי כאן כדי שתכינו מהם קוקטיילים קלילים

לאחרונה הגיעו לארץ שני משקאות חדשים, אנגלי וצרפתי, ורעננו את מדף הוורמוטים המרירים ושאר יינות מחוזקים ומתובלים

חובבי קוקטיילים רציניים, שלא לדבר על ברמנים - סליחה, מיקסולוגים - מקצוענים, אינם חדלים מלחכות לעולה החדש הבא. כזה שישדרג להם עוד קוקטייל קלאסי או סתם ישלים את המדף. הדברים נכונים כמובן לגבי עוד ברבן אמריקאי קלאסי לטובת המינט ג’ולפ המושלם, עוד ג’ין אנגלי או אפילו צרפתי לשדרוג המרטיני, עוד וודקה לטובת מה שזה לא יהיה, או עוד רום קאריבי לטובת אינספור קוקטיילים.

לאחרון יש אפילו כבר בר שמתמחה בו, כלומר בשלל מותגי הרום שמגיע אל חופינו. הונולולו שמו ובקרוב בוודאי נעסוק בו.

אבל דומה שיותר מכל דבר אחר, מחכים חובבי הערבובים לעוד איזה אפריטיף חדש ומריר, מי יותר ומי פחות, שינחת כאן סוף-סוף וישלים להם את הסדרה. לאחרונה עשו שניים כאלה, אנגלי וצרפתי, עלייה משמחת במיוחד, ורעננו את מדף הוורמוטים המרירים ושאר יינות ומשקאות מחוזקים ומתובלים בתגבור רציני במיוחד.

הראשון לעשות זאת היה הפימ’ס (Pimm’s) האנגלי הקלאסי. פימ’ס, כמו שיודע כנראה כל מי שמכיר קצת את תרבות האלכוהול האנגלית, אינו ממש משקה חדש. הוא מיוצר משנת 1823. ג’יימס פים, בן איכרים מקנט, היה בעליו של בר אויסטרים לונדוני ליד ה"בנק אוף אינגלנד". לצד הצדפות הוא הציע ללקוחותיו גם משקה שרקח על בסיס ג’ין, מתובל בקליפות תפוזים, כינין, פירות ושאר עשבי תיבול ותבלינים סודיים עד היום. הוא עשה זאת בעיקר כדי להקל על עיכול הרכיכות הימיות.

הוא הגיש אותו בכוס מתכת קלאסית וכינה אותו Cup no 1 כינוי המופיע עד היום על הבקבוק.

ב-1851 הציע גם את כוס מס’ 2, על בסיס וויסקי סקוטי (שבינתיים חלפה מן העולם) וכוס מס’ 3 על בסיס ברנדי, שעדיין מיוצרת לעיתים באופן עונתי. באותה שנה עבר גם לייצור נרחב יותר מחוץ לגבולות הבר שלו וב-1859 כבר שיווק את מוצריו באופן מסחרי נרחב.

ב-1865 כבר מכר את השם והזכויות ללא פחות מאשר לראש עיריית לונדון. במהלך השנים המגוון גדל עוד יותר, וכלל גם משקה על בסיס רום. כמעט אף גרסה לא שרדה (היו כאלו על בסיס וויסקי שיפון ורום שנעלמו. גרסת הוודקה מיוצרת עדיין בהיקפים קטנים. אבל הגרסה המקורית, על בסיס ג’ין, הייתה ונותרה אחד המשקאות הכי אנגליים שיש, כזה שאו שאתה מת עליו, במיוחד אם אתה אנגלי, או שלא.

מצדה השני של התעלה הצטרף ממש לאחרונה לכוחותינו עוד משקה קלאסי, הפעם צרפתי, הלוא הוא ה"סוז" (Suze), ורמוט צרפתי קלאסי לא פחות, שגם הוא כבר ממש לא ילד. הוא נולד ב-1885. פרננד מורו, נצר לשושלת מזקקים, ירש את המזקקה המשפחתית. כדי להצילה מפשיטת רגל, איחד כוחות עם... הבנקאי שלו, הנרי פורט, ויחד יצרו אפריטיף חדש. ורמוט צרפתי על בסיס צמח הגנציאנה. אליו הוסיפו קליפות תפוז, אנג’ליקה ועוד כמה מרכיבים סודיים.

מקור השם סוז לא לגמרי ברור. האם הוא נקרא כך על שם אחותו שאהבה מאוד את המשקה החדש או שמא על שם הנהר הקטן בשוויץ, שבו לוקטו לראשונה פרחי הגנציאנה? לא נדע כנראה לעולם.

גם הסוז הצרפתי וגם הפימ’ס האנגלי משמשים כבסיס לשניים מהקוקטיילים הקלאסיים המהוללים ביותר. קוקטייל הפימ’ס מכונה בדרך כלל... פימ’ס (ואיש כמעט אינו שותה פימ’ס נקי), ואילו הסוז משמש כבסיס לנגרוני הלבן המסורתי ולעוד כמה קוקטיילים, ואותו אפשר גם לשתות סתם עם קצת טוניק וקרח.

הנה הם לפניכם: קוקטיילים על בסיס פימ'ס וסוז

• פימ’ס. מלאו קנקן גדול בחצי בקבוק פימ’ס, הוסיפו סודה ופירות חתוכים לקוביות - תפוח, אגס, תפוז - הוסיפו כמה עלי נענע, והשלימו את החסר עם סודה או טוניק והרבה קרח.

• נגרוני לבן White Negroni. אחיו הלבן של הנגרוני האדום מורכב מכמויות שוות של סוז, לילט לבן (עוד אפריטיף צרפתי קלאסי שכבר הקדשתי לו מדור בעבר) וג’ין לונדוני קלאסי (ביפיטר, גורדונ’ס, טאנקרי ובעצם כל ג’ין שבא לכם יתאים). ערבבו והגישו עם הרבה קרח וקליפת אשכולית (או תפוז, או לימון). אפשר "לקלקל" את כל הטוב הזה עם קצת טוניק.

• שפריץ סוז. 30 מ"ל סוז (צ’ייסר), 120 מ"ל יין לבן מבעבע (נגיד קאווה ספרדית). מערבבים ומגישים עם פלח לימון ואפשר גם קצת סירופ אפרסקים.