ניתוח הבלוקצ'יין לצורך אכיפת החוק עלול להכתים חפים מפשע

על חברות שמנתחות את תנועות הביטקוין להשתמש בממצאים כאינדיקציה בלבד ולא לקפוץ למסקנות

ביטקוין / צילום: רויטרס
ביטקוין / צילום: רויטרס

ביטקוין, בניגוד לדעה הרווחת, אינו אנונימי. נהפוך הוא: כל פעולה בו נגישה פומבית ונשמרת לנצח, עם מגוון פרטים, כמו זמן, כמויות, מזהים של השולחים והמקבלים, ופעולות בעבר ובעתיד הקשורות אליה.

אין זה אומר שרישום הפעולות בביטקוין הוא "ספר פתוח". המזהים הם כינויים קריפטוגרפיים, ולא זהויות אמיתיות. לכן, כל פעולה, אם מסתכלים עליה בפני עצמה, נראית יותר כמו קשקוש מאשר כמקור למידע קונקרטי.

למרות זאת, אם בוחנים את אוסף הפעולות כמכלול, מציינים אילו כתובות מופיעות יחד, עוקבים אחר תנועות כסף, מתאימים את הנתונים עם תבניות שימוש ידועות ומתייחסים לקצות חוט שהתקבלו מהעולם האמיתי (כמו רשומות שהתקבלו מחלפנים מפוקחים), יש הרבה שניתן לגלות.

נוצר איזון מעניין בין פרטיות לאבטחה. אזרח נורמטיבי, שמשתמש בביטקוין באופן חוקי, נהנה ממידה של הגנה, ויהיה קשה לעקוב אחריו ולפגוע בפרטיותו. אבל מי שמנסה לנצל את הביטקוין לרעה ולבצע פשעים, מתוך תקווה שהפסבדונימיות תגן עליו - רשויות אכיפת חוק, שמקדישות משאבים לעניין, יכולות לתפוס אותו. עצם הידיעה שקשה להשתמש בביטקוין באופן נסתר למטרות זדוניות, ושיש דרכים להתמודד עם הניסיונות, מסייעת לבנות אמון בביטקוין ולהסיר חסמים והתנגדויות מצד הרשויות.

הבעיה היא ששיטות הניתוח של הביטקוין רחוקות מלהיות חפות מטעויות. השיטות הן סטטיסטיות במהותן, ועשויות להצביע אקראית על קשרים שאינם קיימים. המגמה כיום היא שרגולטורים ידרשו מזירות מסחר לביטקוין ומעסקים להטמיע שיטות ניתוח בלוקצ'יין בהתנהלות שלהן ולמנוע שירות מלקוחות שהניתוח צובע כחשודים.

בעולם כזה, "תוצאה חיובית שגויה" אינה מושג יבש מעולם הסטטיסטיקה - היא יכולה להשפיע על חיי אנשים לרעה בצורה עמוקה. אדם שהשתכר ביושר, וכעת רוצה להשתמש במטבעות כדי לקנות מכונית או דירה, או להמיר אותם לשקלים כדי לקנות מעסקים שלא מקבלים תשלום בביטקוין, יכול לגלות שהאפשרות הזאת נחסמה בפניו, פשוט כי איזושהי פלטפורמת ניתוח קישרה בטעות את המטבעות שלו עם פעילות לא חוקית.

מה אנו למדים מכך? ראשית, חברות שנותנות שירותי ניתוח כאלה, צריכות להבין מה על כף המאזניים, ושיש השלכות לעבודה שלהן, לא רק עבור מי שמשלם להן. הן צריכות תמיד לשאוף לשפר את השיטות ולבחון את התאמת המסקנות עם ראיות בלתי-תלויות, כדי להביא טעויות כאלה למינימום האפשרי. הן צריכות לנהל שיח עם קהילת המשתמשים במטבע והמומחים הטכניים, כדי ללמוד וכדי ללמד, בשביל לקבל משוב שייתן הזדמנויות לצמיחה וכדי להשרות ביטחון שהשיטות שלהן אמינות.

כמו כן, עלינו לקבל את העובדה שלא משנה כמה משפרים את הניתוח, הוא לעולם לא יהיה מושלם. לכן, אין להציג אותו כאילו הוא מסוגל ליותר ממה שהוא מסוגל באמת. התוצאות שלו צריכות לשמש כאינדיקציה, כהצעה איפה להסתכל, אבל לא כאמת מוחלטת. הרשויות צריכות להשתמש במידע רק על סמך הצלבה עם מקורות נוספים. וכשמציגים את התוצאות, צריך להציג באופן ברור מה בדיוק התגלה ולהימנע מלקפוץ למסקנות. רק באמצעות הכרה במגבלות השיטה, מאמצים מתמידים לשיפורה ודיון פתוח, נוכל לסמוך שהטכנולוגיה שמייצרת כותרות מרעישות היום, לא תביא להאשמות וסנקציות נגד חפים מפשע מחר.

הכותב הוא יו"ר איגוד הביטקוין הישראלי

המאמר נכתב בעקבות הכתבה "חקירת הבלוקצ'יין חושפת: העברות חריגות של ביטקוין לדאעש יום לפני גל הפיגועים בסרי לנקה" (רועי קצירי, "גלובס", 2 במאי 2019)