טראמפ: "אני גאון יציב במידה קיצונית"; אז זהו, שלא

לשבחו של דונלד טראמפ ייאמר שהוא באמת אינו מאבד את יכולתו להדהים. הרי האיש הזה הביך את עצמו - ואת אומתו - כל-כך הרבה פעמים בהתנהגות תזזיתית, בהתפרצויות מוזרות, בהתבטאויות חסרות פשר, בשקרים שקופים, עד שנדמה שלרדת נמוך יותר פשוט אי-אפשר. אבל טראמפ מוכיח כל פעם מחדש שאפשר גם אפשר, ושאין לו שום קושי לבוסס בבוץ עמוק של השפלה עצמית שוב ושוב.

עתה הוא נמצא ביפן, לשיחות על יחסי הסחר עם טוקיו, לפגישה עם הקיסר החדש ולצפייה בהתגוששות סומו, אך לפני צאתו, בבית הלבן, הוא חשף בפומבי פעם נוספת שתיים מחולשותיו הגדולות - ביטחון עצמי נבול והעדר מודעות עצמית - כאשר ביקש מעוזריו שיעידו בפומבי, מול המצלמות, בשידור חי שנצפה בעולם כולו, על יציבותו הנפשית. זה לא פייק ניוז. יש תיעוד בווידאו והוא מעורר חלחלה.

חשבו לרגע. האם בנימין נתניהו, מנהיג שנוי במחלוקת, עם אוהבים ושונאים ועם שק כבד של חשדות על גבו, בדיוק כמו טראמפ, היה פונה לפתע למקורביו, נאמר מירי רגב ודוד ביטן, באיזה אירוע פומבי, כשהמצלמות מנציחות כל רגע, ואומר: "תגידי, מירי, נכון שהייתי רגוע אתמול? דוד, אתה לא חושב שהפגנתי יציבות?". זה, כמובן, לא יקרה, כי נתניהו, על כל חולשותיו, הוא אדם שקול, מאוזן ואינטליגנטי. תחושת ההתקרבנות שלו - אם היא אכן אמיתית - אינה משתלטת על אונות מוחו. אין לו התקפי זעם מהולים בחמלה עצמית שמבתקים את מוסרות הריסון העצמי שלו. חברו בבית הלבן, לעומת זאת, הוא ההיפוך הגמור. זה מפחיד.

הרקע: מחוקקים דמוקרטים, ובראשם ננסי פלוסי, יו"רית בית הנבחרים, וצ'אק שומר, ראש הסיעה הדמוקרטית בסנאט, באו לפגישה עם טראמפ, שנקבעה מראש, לדיון על מיזם חקיקה למימון עבודות תשתית ברחבי ארה"ב: כבישים, גשרים, מסילות ברזל, נמלי תעופה, מגדלי תקשורת, תשתיות אינטרנט באזורים כפריים - המסד שקובע את איתנותה הכלכלית של כל מדינה ואת רווחת תושביה. כל מי שנוסע בכבישים באזורים מטרופוליטניים, בייחוד בוושינגטון ובניו-יורק, או משתמש ברכבות המפוצלחות לאורך הפרוזדור האורבני הצפוף בחוף המזרחי, יודע שארה"ב זקוקה למייקאובר תשתיתי. דחוף.

בחריגה מהלוחמה החזיתית והמתמדת בין רפובליקאים לדמוקרטים, חקיקת התשתיות הייתה אמורה להיות מיזם דו-מפלגתי - תופעה נדירה בנשיאות הנוכחית, שטקטיקת הפרד ומשול משמשת נר לרגליה. טראמפ אפילו התנדב להניח על השולחן שני טריליון דולר, טריליון דולר יותר ממה שהדמוקרטים קיוו לקבל. לרגע היה נדמה כי הקונגרס והנשיא המתלהם אולי יוכלו לפעול יחדיו למען האזרחים שבחרו בהם. אך לא. סתם חלומות באספמיא. וכך התנפצו החלומות:

שעה קלה לפני בואה לבית הלבן, נפגשה פלוסי עם חברי סיעתה על גבעת הקפיטול. היא המנהיגה הבלתי מעורערת של מפלגתה, אך באחרונה היא נאלצת להתמודד עם זעם נחוש בסיעה: מחוקקים דמוקרטים רבים - ומספרם הולך וגדל - דורשים לפתוח בהליכי אימפיצ'מנט נגד טראמפ. הם גורסים כי דוח התובע המיוחד מולר לבדו מוכיח בעליל שנשיא ארה"ב ניסה לשבש הליכי משפט ולסכל את החקירה נגדו. מאמץ כזה הוא עילה מספקת להשיק פעולות אימפיצ'מנט, טוענים דמוקרטים רבים, ולכך יש להוסיף את סירובו המתמשך של הנשיא לשתף פעולה עם ועדות בית הנבחרים שמוסיפות לחקור אותו.

ובעוד שאימפיצ'מנט אינו כתב הדחה - זה רק כתב אישום שבית הנבחרים מגיש לסנאט והסנאטורים הם שחייבים להחליט האם להדיח את הנשיא - פלוסי מתנגדת להשיק את התהליך. בסך-הכול זה רק ישרת את טראמפ, היא טוענת. לדבריה, הוא מעוניין לשמש מטרה להליכי אימפיצ'מנט מפני שהדבר ילכד את הבייס, תומכיו הנאמנים, וימריץ אותם ללכת לקלפיות ב-2020. הבית הלבן מתפלל לאימפיצ'מנט. היא חזרה על עמדתה זו בפגישה עם המחוקקים, אך הוסיפה: "נשיא ארה"ב מתעסק בטיוח" (COVER UP).

זו טענה שהדמוקרטים משמיעים כל הזמן והיא נדונה במדיה כעניין שבשגרה. לאחר הכל, עובדה היא שטראמפ ניסה לחפות על יחסיו עם כוכבת פורנו והורה לפרקליטו לשעבר לשלם לה דמי שתיקה. וזו רק דוגמה אחת. אבל הצהרת פלוסי, ששודרה מיד כחדשות מתפרצות בפוקס ניוז, CNN ו-MSNBC, הדליקה לטראמפ את הפיוז.

הוא נכנס לחדר הישיבות של הקבינט, שבו המתינו המחוקקים הדמוקרטים. לפי עדות הנוכחים, הוא לא לחץ ידי איש, אפילו לא התיישב. הוא הסתפק בהכרזה שהוא רוצה לקדם חקיקת מימון תשתיות, אך הגברת פלוסי אמרה משהו "נורא" והאשימה אותו בטיוח. זה לא יכול להימשך כך. אמר ויצא - לגן הוורדים של הבית הלבן, שם המתינו עיתונאים שזומנו בעוד מועד ודוכן נאומים עם שילוט שמתאים לצו השעה: "לא היה שיתוף-פעולה (עם הרוסים). לא היה שיבוש הליכי משפט". (מתי הוא הספיק לארגן את האירוע? אפשרות: זעמו של טראמפ ניצת טרם הפגישה המתוכננת עם המחוקקים והוא הורה לזמן מסיבת עיתונאים כדי להשפיל את הדמוקרטים ולהראות להם מי בעל הבית; כמה דמוקרטים סבורים כך, אבל מה זה בעצם משנה?)

בגן הוורדים הרחיב הנשיא את הדיבור על מה שקרה בחדר הסמוך: "במקום לפסוע בחדווה לפגישה, נכנסתי פנימה כדי לראות אנשים שאך זה אמרו עלי שאני מתעסק עם טיוח. אני לא מתעסק עם טיוח. נכנסתי לחדר ואמרתי: 'אני רוצה לעבוד על תשתיות. אני רוצה לעשות זאת יותר ממה שאתם רוצים לעשות זאת. אבל אתם יודעים מה? לא תוכלו לעשות זאת בנסיבות הנוכחיות. (קודם) תגמרו עם החקירות הצבועות שלכם".

ובמילים אחרות: דונלד טראמפ הכריז על שביתה, או, אם תרצו, סחיטה. אין מגעים עם הדמוקרטים כל עוד נמשכות החקירות נגדו בבית הנבחרים. במשתמע: הבית הלבן לא ישתתף בהליכי החקיקה של הקונגרס (הדמוקרטים שולטים בבית הנבחרים ובלי בית הנבחרים מושבתת עבודת החקיקה) כל עוד הדמוקרטים יוסיפו להציק לו עם החקירות הקטנוניות שלהם. מה עם חקיקה תקציבית שוטפת? מה עם העלאתה של תקרת החוב? איך יקנו דלק למטוסי חיל האוויר האמריקאי? מי יאכיל את החיילים? הנשיא הנוכחי הפך את העם האמריקאי בן ערובה לאגו הפריך שלו.

כשהקונגרס ניהל הליך אימפיצ'מנט נגד ביל קלינטון, המשיך הנשיא דאז לעבוד עם הקונגרס על פעילות חקיקה שוטפת. "אני מסוגל למדר את פעילות המוח שלי", הוא אמר אז. "אימפיצ'מנט זה דבר אחד; עבודה שוטפת עם הקונגרס היא דבר אחר".

על גבעת הקפיטול, החזירו הבכירים הדמוקרטים מלחמה שערה. פלוסי, שלא מחמיצה הזדמנות להשפיל את טראמפ באלגנטיות מתנשאת אמרה: "לאדון טראמפ הייתה התפרצות זעם נוספת. אני מתפללת למען נשיא ארה"ב. אני רוצה לקוות שמשפחתו, או הממשל שלו, או צוות עוזריו יערכו 'התערבות' כדי לעזור לו". (התערבות היא מוסד חברתי ידוע בארה"ב: מאמץ מרוכז של חברים או בני משפחה לגמול מישהו מהתנהגות סוטה, בדרך-כלל גמילה מהתמכרות לסמים או משכרות כרונית. לכן, האמירה שטראמפ זקוק ל'התערבות' נחשבת עלבון גדול).

נראה שטראמפ חש שהנראטיב נשמט מידו. התקשורת שוב החלה להתייחס אליו כאל תינוק מפונדרק. ב"וושינגטון פוסט" כתבו על ה"פרנויה" הנשיאותית, על ה"טירוף" של טראמפ, על כך שהמוח שלו לא מתפקד בצורה נורמלית כל-כך. טראמפ החליט אפוא שצריך לקחת את המושכות לידיים. וכך, לפני יציאתו ליפן הוא התייצב לפני הכתבים בבית הלבן, שכחלק מעוזריו הבכירים משמשים קישוט לאורך הקיר. אם עד עתה הוא נמנע מלהדביק שמות גנאי לפלוסי, כפי שהוא נוהג לעשות לכל מי שמעצבן אותו (מקורביו אמרו בעבר שהוא פוחד ממנה), הוא החליט שהגיע הזמן להוריד את הכפפות הווירטואליות. "ננסי המשוגעת", הוא כינה אותה. "...אני לא משוגע, היא משוגעת...היא דפוקה. היא איבדה את זה".

הוא קבע את הטון מיד. "אני גאון יציב בצורה קיצונית", הוא אמר, בלי להסגיר אפילו שמץ מבוכה מהאירוניה הפנטסטית שגלומה במשפט הזה. "הייתי ממש רגוע (בפגישה עם המחוקקים הדמוקרטים). הייתי רגוע במידה קיצונית". ובפנותו ליועצת בכירה, קלי-אן קונוויי, הוא שאל: "קלי-אן, מה את חושבת"?

"רגוע מאוד", השיבה היועצת בלי להסמיק.

"היית רגוע מאוד", איששה יועצת בכירה אחרת, מרסדס שלאפ.

"לארי?" - פנה טראמפ ליו"ר המועצה הכלכלית הלאומית בבית הלבן, לארי קאדלו.

"היית רגוע מאוד, אדוני הנשיא", אמר היועץ הכלכלי הראשי.

"רגוע מאוד", אישרה דוברת הבית הלבן, שרה סאנדרס.

אז עכשיו גם אנחנו יכולים להיות רגועים. העולם החופשי בידיים טובות