רוצה להיות רה"מ? אביגדור ליברמן מאתחל את עצמו מחדש

האדמו"ר החילוני. אביגדור ליברמן החליט לקחת את הימור חייו. הוא רוצה להיות ראש ממשלה. זאת המטרה היחידה שנשארה לו להשיג. השאר - תפקידים שאף אחד לא האמין שיקבל, חקירה ממושכת שהתפוגגה, הון אישי גדול, מעמד מקומי וקשרים בינלאומיים - כבר עמוק בכיסו. ברקע הסיבוב שהסתיים בחצות, עמדו שתי מטרות: ריסטארט למותג ליברמן, לחזור להיות האיש שמדבר ומבצע (דבר שלדעתו ראש הממשלה בנימין נתניהו הרס לו במכוון בימים שהיה שר ביטחון) ולקחת את המנהיגות על הישראליות היהודית מול החרדיות, שהמאיסה את עצמה ואת מנהיגיה על הרוב הגדול. זה יביא לו, הוא מקווה, תמיכה גורפת של הרוב החילוני, על חשבון המחלוקות הריקות בין ימין לשמאל.

TO BIBI OR NOT TO BIBI. בחירות 9 באפריל 2019, שהיו בין "רקביבי" ל"רקלאביבי", הציבו בחזית בנימין נתניהו מול בני גנץ. השאר נגררו הרחק מאחור וקרסו. יש אפשרות סבירה שבחירות 19 בספטמבר 2019 יהיו בין ביבי לאיווט, ונראה שגם יאיר לפיד, שהולך ונתפס כאלמנט המרכזי של מרכז המפה, שגנץ, יעלון ואשכנזי תפסו עליו טרמפ. אלה השלושה. יש סיכוי גדול שאחרי התאריך הזה שניים מהם ייעלמו. מי מהם?

עורכי הדין חוגגים. פעם ראשונה: כבדי ראש ומודאגים, הם התכנסו "להביע את מחאתם" (התגברות, חסינות). בפועל זה היה "ללקק" לפרקליטים ולשופטי העליון לקראת מפגשים בעתיד. עו"ד דגול אחד הכריז, לקול צהלתם המודאגת של החליפות, "לא ייתכן שבגלל שלאדם אחד יש בעיה, ישנו את כל המערכת המשפטית", כאילו שהם עצמם לא שינו, לא פעם ולא פעמיים, למען עצמם ולמען לקוחותיהם הכבדים, נוהלי משפט, חוקי מס, מהלכי חקירות משטרה, דיוני פרקליטות, קיצורי עונש וחובת יחס שוויון בבתי הדין.

פעם שנייה: במפגשים גלויים וסמויים מתקיימים לקראת בחירת מנהיג החונטה הגדולה מכולן - נשיא לשכת עורכי הדין, ממליך המלכים, מכתיר השופטים ומוביל החוקים.

פעם שלישית: השבוע באילת. כולם באו, השתכשכו, אכלו, התבדרו, התמנגלו, התלחששו ושיחקו אותה אכפתיים. זה מה שקורה במדינה שנאנקת תחת אינפלציה של עורכי הדין. הרבה שנים מחזיקה ישראל בשיא עולמי: עורך דין אחד לכל 128 תושבים. בגוש דן זה 1 לכל 20 תושבים. באנגליה: 1 לכל 400 תושבים. גרמניה: 1 ל-600. יפן: 1 ל-6,000 (לפי נתוני חברת הייעוץ לעורכי דין GLAWBAL). מאז נפתחו המכללות בישראל, נשפכים למשק בכל שנה כ-3,000 עורכי דין חדשים.

אסון אולמי ורסאי. סוף מאי 2001. בעיצומה של חתונה באזור תלפיות בירושלים קרסה רצפת הריקודים באולם. 23 מהאורחים נפלו אל מותם, 380 נפצעו. האירוע תועד ושודר בארץ ובעולם. כמה ימים אחרי מונתה ועדת חקירה ממלכתית, ועדת זיילר, לבדיקת תחום הבנייה והתכנון, בדגש על בטיחות מבנים והאחריות על בטיחותם. בדצמבר 2003 פורסם דוח סופי שדיבר על כשל מערכתי מתמשך בענף הבנייה ועל צורך חיוני ודחוף בשינוי מבני ותפיסתי. ההמלצות עסקו במגוון היבטים - טכניים, ארגונים ומשפטיים, הנמצאים בתחום הטיפול של כמה גופים ממשלתיים ציבוריים. מאז חוקים באו והתפוגגו, מרפסות קרסו, בניינים רבי קומות נבנו עקומים, ובכל שנה, בכל שנה מאז, נופלים אל מותם, נהרגים-נרצחים, עשרות עובדים בענף הבנייה. עוד עשרות נפצעים קשה ואין דין ואין דיין. השבוע: הגישה הפרקליטות כתב אישום נגד מנהל עבודה באתר בנייה בגין גרימת מוות ברשלנות של מפעיל המנוף. כמה שאלות לוועדת החקירה הבאה: 1. למה לקח שלוש שנים וחצי להגיש כתב אישום? 2. כמה שנים עוד יידרשו למיצוי הדין? 3. האם רק "מנהל העבודה" אשם? 4. האם העובדה שהוא ערבי הוסיפה ל"אשמתו" לכאורה? 5. איך נחלצו האחראים הגדולים?

משחק הנתונים. עוד ועד למורים. השמועה, עם נתונים, הגיעה והתפרסמה: 250 משרות של מנהלי בתי ספר אינן מאוישות. הלחצים כבדים, העומס בלתי סביר, מנהלים ומנהלות נוטשים את המערכת. משרד החינוך, עם נתונים, הגיב: לא קיים קושי או מחסור במועמדים לניהול, הטענה של חוסר משוללת יסוד עובדתי. ההפך הוא הנכון. מה האמת? לא ברור. העיקר הוא שבשקט בשקט - בהכנה לרעש גדול שיתפרץ בקיץ, ככל שנתקרב לתחילת שנת הלימודים, יש מלחמה על מעמד, כוח, כסף וכבוד. עד לאחרונה היו כאן שני ארגונים יציגים: "ארגון המורים" - כ-80 אלף מורים וגמלאים בעל-יסודי, ו"הסתדרות המורים" עם כ-160 אלף מורים ביסודי, גננות וגמלאים. לפני חצי שנה נפל דבר: 1,200 מנהלות ומנהלים פרשו מהארגון, הקימו את "ארגון מנהלי בתי הספר". עוד נשמע מכולם.

צל"ש לאחיות ולאחים שחשפו השבוע ("ידיעות אחרונות", 27.5.2019) את המריחה הגדולה שמאחורי מבחני האקרדיטציה של בתי החולים ותווי התקן שהמנהלים כל כך מתגאים בהם. "עושים הצגה", אמרו, "ומיד אחרי הבדיקה הכול חוזר לקדמותו". המלך עירום.