הערכה: תיק החמגשיות של שרה נתניהו עלה למדינה עד 20 מיליון שקל

אלפי שעות של חקירה ומשפטיזציה • עשרות שעות תדרוכים לכלי התקשורת • בכל חישוב גס מגיעים לסכומים שעולים על 10 מיליון שקל - וזה בהערה שמרנית • השופט אמר בעצמו שהתיק לא היה צריך להגיע לבית משפט • דעה

שרה נתניהו / צילום: עמית שאבי, "ידיעות אחרונות"
שרה נתניהו / צילום: עמית שאבי, "ידיעות אחרונות"

השאלה כמה עלה תיק שרה החמגשיות של שרה נתניהו למדינה, חשובה במיוחד לאור ההתרסקות של הפרקליטות בתיק הזה. השבוע הפניתי את השאלה הזאת לפרקליטות, ותשובתה הצפויה הייתה: "אין בידינו להפיק הערכות כספיות של עלויות ניהול ההליכים בפרשה כמבוקש".

התשובה הזאת מיתממת: עם קצת מאמץ, הפרקליטות הייתה יכולה לספק הערכה גסה (ברור שאי-אפשר להגיע למספר מדויק) של עלות התיק לפי מספר הפרקליטים שעבדו עליו ושעות העבודה שהושקעו בו. בצר לי, ניסיתי לכמת את עלות התיק באמצעות כמה מקורות גלויים, שהרי המידע במשרד המשפטים על היקף העבודה על התיק לא מצוי בידיי ואיננו גלוי.

החקירות והתהליכים הנלווים נמשכו קרוב לארבע שנים. עסקו בהם לפחות 10 פרקליטים בכירים ועוד 10 פרקליטים "רגילים", כולל פרקליטים ממשרד היועץ המשפטי לממשלה ומהמשטרה. עלות פרקליט ממוצעת מגיעה לכ-50 אלף שקל ויותר בחודש (שכרו של פרקליט המדינה שי ניצן, למשל, נע סביב 80 אלף שקל; עלות השכר של כל בכירי הפרקליטות היא בין 60 ל-80 אלף שקל בחודש).

העלות הזאת איננה כוללת עלויות תפעול ומינהלה - מזכירות, נהגים, צילומים והוצאות משרד. בחקירה השתתפו עשרות בודדות של חוקרים, חלקם בכירים, שגם הם ראו בתיק הזה מפלצת של שחיתות. כל חקירה צולמה, כל חקירה תומללה, כל הבכירים, כמעט ללא יוצא מן הכלל, נכחו בה. הם הוציאו צווים לבנקים, הנפיקו עשרות דוחות, ישבו עשרות פעמים בסיעור מוחות על תיק האוכל שכלל לא בא אל קרבה של שרה נתניהו.

הנה רשימה של בכירי הפרקליטות שעבדו על התיק: עו"ד דני ויטמן, פרקליט מחוז ירושלים, שהתיק הדיר שינה מעיניו, והוא ראה בו תיק חמור שבחמורים. לפניו כיהנה בתפקיד עו"ד נורית ליטמן, שגם היא המליצה להעמיד לדין את שרה נתניהו ואף כתבה דוח של 200 עמודים. ליטמן, שהכישלון בתיק רשום בין היתר על שמה, קודמה לאחר מכן לתפקיד המשנה לפרקליט המדינה לעניינים מיוחדים. עוד עורכי דין בכירים שהשתתפו בדחיפת התיק לבית המשפט: עו"ד ארז פדאן, המשנה לפרקליט מחוז ירושלים, וג'ני אבני, פרקליטה בכירה. השניים ניהלו את התיק בבית המשפט. כמובן, גם שי ניצן, פרקליט המדינה, נושא באחריות - הוא הרי עומד בראש המערכת. אליהם הצטרף מנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות והמשנה ליועץ, רז נזרי.

בשימוע השתתפה סוללה של פרקליטים בכירים, כ-20 במספר. בין היתר נכחו בשימוע, נוסף על הרשימה שהזכרתי: עו"ד גיל לימון, עו"ד שלמה למברגר וכמובן היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט.

בסך-הכול מדובר באלפי שעות של חקירה ומשפטיזציה לפחות; עשרות שעות תדרוכים לתקשורת, כמובן, וכל מה שמסביב. בכל חישוב גס (מדגיש: גס!) מגיעים לסכומים שמתרוממים מעל 10 מיליון שקל, וזה בהערכה מאוד מאוד שמרנית. אני בטוח שאם הפרקליטות הייתה מתאמצת להגיע לחקר האמת הפיננסית, היינו רואים סכום גבוה הרבה יותר.

דרך אחרת היא להסתכל על תקציב הפרקליטות, שלפי הצעת התקציב האחרונה נאמד בכ-530 מיליון שקל בשנה. התקציב כולל הוצאות תפעול והנהלה ושכר לכ-990 פרקליטים המועסקים בפרקליטות. תקציב אגף המודיעין במשטרה איננו רלוונטי, כפי שטועים לחשוב.

כשלהב 433 ויחידותיה, כמו היחידה הארצית לחקירות הונאה, חוקרות, הן משתמשות בתשתיות ובכוח-אדם של המשטרה. גם אם ניקח את תקציב הפרקליטות לבדו לאורך 4 שנים, נגיע ליותר מ-2 מיליארד שקל, בלי "העזרה" המשטרתית. אחוז אחד בלבד מתקציב כזה הוא 20 מיליון שקל. להערכתי, 1% של אנרגיות ומשאבים כספיים הוקצו לטובת העניין השולי הזה של שרה נתניהו.

הטיעונים הנגדיים הם שמדובר, לרוב, בהוצאות קבועות. ממילא, אומרים המתנגדים לכימות כספי של תיקים, אין מחיר לרדיפה אחרי פשעים, וכמובן שפרקליט עובד על כמה דברים במקביל. מה אתה רוצה? שלא ירדפו אחרי עבריינים רק בגלל המחיר?

אלה טיעונים מטעים, כיוון שמדובר בעלויות אלטרנטיביות, וכמו בכל ארגון מדובר בסדר עדיפויות. כשמשקיעים אנרגיות עצומות כל-כך בתיק שולי - השופט אמר בעצמו שלא היה צריך להגיע לבית משפט - דוחקים הצדה דברים הרבה יותר חשובים ודחופים, ומשקיעים בהם, אם בכלל, פחות אנרגיות.

עניין הזמנת האוכל של שרה נתניהו היה צריך להישאר במגרש של מבקר המדינה, בתוך חידוד נהלים להבא. יש מאות מקרים כאלה בדוח המבקר. המשטרה מכירה אחד כזה במיוחד, והוא הרבה הרבה יותר גרוע: בזבוז מיליונים על חברת המימד החמישי של בני גנץ.

המסקנה הפיננסית היא שלא היה כל צורך "לזעזע" את המדינה בתיק הזה ולהשקיע בו הון תועפות. המסקנה המשפטית תומכת במסקנה הפיננסית: לא רק העם אמר את דברו - גם בית המשפט אמר את דברו.