עוד לפני שדרכה כף רגלו של מבקר המדינה הנבחר מתניהו אנגלמן במשרדו, יצא מסדר ההטפות, האיומים והדרישות - מתוך המשרד, בשיתוף פעולה עם התקשורת. מדובר בדפוס קבוע: אומרים שיקבלו כל שר בברכה ויפעלו בשיתוף פעולה, אבל מאחורי הגב שולחים מסרים שלא יסטה מהמסלול הרצוי. לאור הניסיון להלך אימים על אנגלמן, אני מרשה לעצמי להשיא לו כמה עצות לקראת כניסתו לתפקיד.
1. התעלם מהתקשורת ואל תתרגש מהביקורת
ודאי שמת לב שהועלה מהאוב דוח שולי כדי לנסות לסכל את המינוי שלך. "גורמים" במשרד המבקר, באמצעות שליחיהם בתקשורת, לא חיכו שתיכנס לתפקיד באופן רשמי וכבר מזהירים מהחיבור שלך כביכול עם בצלאל סמוטריץ’ - סדין אדום במשרד המבקר בגלל הצעת חוק שהגיש. למעשה, הם אומרים לך, דיר באלק, היזהר פן יבולע לך. או שתהלך על ביצים או שתגיע לעימות "קשה" איתנו בני האור. הרי הם, כפי שהם מעידים על עצמם, אלה ש"עושים את העבודה" במשרד המבקר.
מיד עם כניסתך לתפקיד, קרא ל"גורמים" האלה ותגיד להם שמשרד המבקר לא רשום על שמם בטאבו. אם המדיניות שאתה רוצה להנהיג במשרד המבקר אינה נוחה להם, לא נאה להם ומעיקה עליהם, בבקשה, שישימו את המפתחות על השולחן ויכתבו מכתב זועם. תפקידם של עובדי מדינה אינו לחלק את העולם לבני חושך ולבני אור. הם צריכים לבצע מדיניות. הם הרי פקידי מדינה.
2. היזהר מטהרנים שיהפכו אותך לעושה דבר רה"מ
עם כניסתך לתפקיד, ודאי תיתקל בחבורה צבועה של טהרנים, אותם אנשים שידליפו לתקשורת כל החלטה שלא תמצא חן בעיניהם. הם יהפכו אותך ל"סמרטוט" של ראש הממשלה בנימין נתניהו, לעושה דברו, לאיש פוליטי. כאילו הפוליטיקה זרה להם. העובדה שלראשונה נבחר לתפקיד אדם שאינו שופט היא לצנינים בעיני האליטה-חונטה המשפטית. היא לא אוהבת זרים בין שורותיה. אם לא באת מהאליטה - סומנת על ידיה מלכתחילה. כך זה עובד בארגונים ציבוריים רבים בישראל - דנ"א של עשרות שנים - הפקידים רגילים לנהל את המשרד ולשחרר סיסמאות שלפיהן הם "עושים את העבודה" או "שומרים על הקופה הציבורית". זה נחמד, אבל יש בעיה אחת: הם לא רוצים בשום אופן שישמרו על השומרים. טכנית, השלטון בידי הימין, אבל בפועל, אלה שמקבלים את ההחלטות המהותיות הם הפקידים, ורובם נמצאים בקצה האחר של המפה הפוליטית.
3. התעלם מאלה שמסמנים "תפוחי אדמה לוהטים"
מבחינתם, "המזוודה הגרעינית" היא אותה כספת שרק אתה ועוד עובד אחד במשרד המבקר חשופים אליה ובה יושבות הצהרות ההון של נתניהו והשרים. מורי הדרך שלך מאותתים לך לא לנסות לשנות את החלטת ועדת ההיתרים בנוגע למימון הגנתו של נתניהו. זה מה שהם רוצים: לחסום את אפשרויות המימון. אל תהסס להביע דעה נחרצת בעניין - אין סיבה שלא לאפשר לממן את הגנתו של נתניהו מתורמים שאין להם שום ניגוד עניינים בפעילות עסקית בישראל. זה לא רק הגיוני, זה גם צודק, לאור המשאבים הבלתי מוגבלים שהפרקליטות והמשטרה השקיעו בתיקים הגבוליים מאוד, שלא לומר תפורים.
4. בצע את מה שאתה מאמין בו ואל תיכנע לשבלונות
דיברת יפה על מוסד הביקורת. אמרת שאתה לא רואה את תפקיד המבקר כגרזן ותפנה להצבת מראה של ביקורת בונה לגופים המבוקרים, שתהיה מעין כלי שיאפשר לקחת אותם קדימה. "העניין של ביקורת בונה ולא חיפוש אשמה", אמרת, חשוב לך. ספגת ביקורת רבה על כך, אותה ביקורת שתחכה לך עם הגיעך למשרד המבקר. אל תיכנע לה. אתה צודק. משרד המבקר חולה במחלת התקשורת - הוא נוטה יותר מדי לספק את רצונותיהם של עיתונאים בביקורת כזו או אחרת, או במלחמות פקידים ששולחים מכתבים אנונימיים. יתר על כן, הביקורת היא שבלונית ופעמים רבות מדובר בחוכמה שבדיעבד המנותקת מכל הוויה עסקית וביצועית. רוב המבקרים הם נטולי כל ניסיון בעשייה ציבורית או פרטית. הם פקידים שיודעים להניח את החוכמה בדיעבד שלהם על הנייר. אכן, כפי שאמרת, הביקורת נוטה להפוך את הטועים לאשמים אוטומטית, היא מניפה גרזן, היא תליינית, בלי להביא בחשבון שאין עשייה ללא טעויות או כישלונות. אכן, המטרה היא לומר לא רק מה התקלקל אלא גם איך אפשר לתקן באופן שמחובר למציאות. גם בזבוז האנרגיה של משרד המבקר על "נושאים תקשורתיים" כמו ביטחון הוא מיותר. אין צורך בהררי נייר המוקדשים לניתוחים בדיעבד.
5. בקר (באופן בונה) גם את השכר במערכת המשפט
באופן אבסורדי, שכר השופטים אינו שקוף לציבור ומעולם לא פורסם ברבים. רק לפני כשנתיים, בעקבות פנייתי לפי חוק חופש המידע, פורסמה רשימת השכר ונחשף כי השופטים הבכירים משתכרים בין 70 אלף שקל ל-90 אלף שקל ברוטו למס (בניכוי גילום מס והוצאות רפואיות). זאת עלות הגבוהה מ-100 אלף שקל בחודש. הציבור צריך לדעת מדוע מערכת שאמונה על החוק ועל השקיפות אינה שקופה בעצמה. מדוע האחריות על שכר השופטים, מבחינה היסטורית, היא של ועדת הכספים ולא של הממונה על השכר באוצר. הציבור צריך לקבל תשובות מי עקף את השקיפות ואיך צריך לקדם אותה ברשות השופטת.
הציבור צריך לדעת גם מדוע שכר השופטים ושכר הבכירים במשרד המשפטים התנפח באופן כה חסר פרופורציה. איך נוצרו עבורם מנגנוני הצמדה ייחודיים, שהצמידו אליהם גם בכירים במשטרה, בצבא ובשירות בתי הסוהר. מדוע נוסף על תוספות השכר של עובדי המדינה יש להם תוספת ותק חודשית בשיעור של 4% מהשכר, בעד כל שנת כהונה מחמש השנים הראשונות, ותוספת חודשית בשיעור של 1% מהשכר בעד כל שנת כהונה מהשנה השישית ועד שנת הכהונה ה-35. איך הם קיבלו תוספת ייחודית לעיסוק בשפיטה - תוספת חודשית של 15% מהשכר המשולב בצירוף כל התוספות הקודמות. איך בדיוק נקבע גמול ניהול בשיעור של 5% מהשכר לנשיא בית המשפט המחוזי, נשיא בית המשפט השלום, נשיא בית הדין הארצי לעבודה, נשיא בית הדין האזורי לעבודה וכן לראשי אבות בתי דין ואב בית דין אזורי המכהנים במינוי של קבע. לסגניהם של כל אלה ישולם "גמול ניהול" בשיעור של 3%. איך השכר של השופטים הוצמד לשכר הממוצע במשק ולא למדד - עניין משמעותי שמקפיץ את שכר השופטים בעוד כ-3% מדי שנה בממוצע.
צריך לברר גם כיצד הורעפו על בכירי מערכת המשפט סוכריות נוספות: נושא משרה שיפוטית, למשל, רשאי במהלך כהונתו לצאת לחופשה בשכר לצורך השתלמות, ובלבד שההשתלמות אושרה בידי הנהלת בתי המשפט. החופשה תהיה בת 30 ימים בשנה. אין ספק ששופטים זכאים לשכר ראוי ולתנאים נלווים ראויים. האם רמות השכר הן מידתיות ביחס לסקטור הציבורי? האם ראוי שמנגנוני ההצמדה הללו יהיו ייחודיים לסקטור מסוים במגזר הציבורי? האם ראוי שהנתונים הללו אינם שקופים ומתפרסמים באופן סדיר, גם ללא פניות של עיתונאים? וחשוב מכול, ביקורת בונה: מה עושים הלאה? האם מנציחים את ההטבות הייחודיות לשופטים, כך שהשכר שלהם ימשיך להתנפח בקצב משמעותי מדי שנה, וכך גם השכר של כל הצמודים אליהם? זה בדיוק משל השמן והרזה. אם הוצאות השכר ימשיכו להתנפח בקצב כזה, הסקטור הציבורי השמן ישמין ויישב כאבן רחיים על הסקטור הפרטי הרזה. אולי הגיע הזמן לרסן את עליות השכר בסקטור הציבורי, במיוחד לבכירים ולהקפיא את שכרם. זה לא רק הגיוני, זה גם צודק ומתבקש.
מרמות השכר המנופחות במערכת המשפט נגזרות רמות הפנסיה התקציבית - אותה פנסיה שממומנת במלואה על ידי המדינה וזכאים לה השופטים הוותיקים (היא הופסקה בסקטור הציבורי בתחילת שנות ה-2000). גם בהסדרי הפנסיה התקציבית יש לשופטים הסדרים חריגים מאוד. לדוגמה, שופט שכיהן עד חמש שנים יקבל 7% (!) בכל שנת צבירה (הנוהג בסקטור הציבורי הוא 2% בלבד) ויגיע לפנסיה של 35% משכרו (!). מה ששופט בפנסיה תקציבית מקבל בחמש שנים (כיחס לשכרו הקובע) יש עובדים שלא מקבלים גם אחרי 30-40 שנות עבודה. בסך הכול, כפי שכתבתי בעבר, יש שופטים בהסדר של פנסיה תקציבית (גיל הפרישה של שופטים הוא 70) שמקבלים 100% משכרם הקובע. אין לזה אח ורע בכל הסקטור הממשלתי, והמשמעות של זה היא שחבילות הפנסיה התקציבית עשויות להתנפח עד לכדי 15-25 מיליון שקל לכל שופט. מיותר כמעט לציין שלאחר פרישתם, שופטים רבים ממשיכים לעבוד בסקטור הפרטי - כמגשרים, כמרצים וכדומה. בניגוד לבעלי מקצוע אחרים במשק, כוחם עדיין במותניהם.
לאור הנתונים, מתבקש להציג את הנושא הזה בפרק מיוחד בדוח המבקר. כך, סוף סוף גם האליטה המשפטית תהיה מבוקרת ולא רק מבקרתץ. מה עושים הלאה עם הפנסיות התקציביות המנופחות האלה? שאלה טובה. יש כמה אפשרויות, כמו מיסוי עודף, קיצוץ מעל רמה מסוימת של פנסיה בחקיקה (בתקווה שבג"ץ לא יפסול זאת. הפעם הוא יהיה בניגוד עניינים) ועוד.
למתניהו אנגלמן מחכה עבודה רבה בשינוי פני הביקורת. זאת עבודה שצריכה להתחיל בעיקר בתוך משרדו שלו, והרי אנשים לא אוהבים שמזיזים להם את הגבינה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
