האבירה שתחלץ את ישראל ממשבר ביחסים עם ארה”ב?

מה יכול לחלץ את ישראל ולהוריד אותה מנתיב ההתנגשות בין הטיטאנים? אולי רק עינת קליש-רותם, ראשת העיר חיפה, שמעזה לעצור את אחת התוכניות החשובות ביותר למשק ולישראל כ"ץ אחרי שכבר יצאה לדרך • פרשנות

עינת קליש-רותם, ראשת עיריית חיפה / צילום: רמי זרנגר
עינת קליש-רותם, ראשת עיריית חיפה / צילום: רמי זרנגר

את עלילת הסיפור המתחולל לנגד עינינו בנמל חיפה אף תסריטאי לא היה מסוגל לדמיין. הוא מערב מעצמות על ומלחמות סחר גלובליות, שמפעילות לחצים הולכים ומתגברים על ישראל הקטנה, שנקלעה שלא ביוזמתה וללא כל כוונה בין הפטיש לסדן. ההמשך המסתמן של העלילה כבר שובר שיאים, כשלעזרתה של מדינת ישראל מגיעה בדהרה אבירה על סוס לבן, שמתגלה כלא אחרת מראשת העיר חיפה, אחת הדמויות המושמצות ביותר בדרג הממשלתי.

מערכה ראשונה: חיפה ואשדוד מתמודדות "ראש בראש" על העיר שבה יוקם נמל המכולות העתידי של ישראל. אשדוד מסתמנת כפייבוריטית, אבל אז מפתיע שר התחבורה ישראל כ"ץ ומחליט שכדי שיוקמו שני נמלים, לא חשוב שהמדינה תשלם עוד 4 מיליארד שקל, העיקר שכולם יהיו מרוצים. גורמי המקצוע מתנגדים, אבל באוצר לא מעזים לעמוד מול כ"ץ ואולי אפילו מרוצים מכך שהקמת הנמל החדש בחיפה תשבור את הנמל הוותיק שמנוהל במידה רבה בידי הוועדים.

מערכה שנייה: המכרז להפעלת הנמל בחיפה יוצא לדרך, אך מאחר שהוא הרבה פחות אטרקטיבי מהנמל האשדודי הדרומי, ניגשת רק חברה, SIPG הסינית, מפעילת נמל שנחאי.

מערכה שלישית: עינת קליש-רותם נבחרת לראשת העיר חיפה ומודיעה שכל הסיפור הזה בכלל לא מקובל עליה ושהיא מתכוונת לשנות את תוכנית הנמל, שמאיימת על תוכניותיה שלה להרחיב ולהגדיל את שדה התעופה. במדינה מגחכים. הרי נמל המפרץ הוגדר בתוכניות שטח גלילי, כלומר שטח הנמצא מחוץ לתחום השיפוט של עיריית חיפה. אבל אז מתברר שנעשתה טעות מביכה בסימון התוכנית ושער הכניסה לשטח הנמל העתידי עומד על קרקע השייכת לעיריית חיפה. העובדה שעיריית חיפה שותפה (מזערית אמנם) בבעלות על הקרקע מאפשרת לקליש-רותם להגיש ערר ולעתור לבית המשפט נגד התוכנית. הגיחוכים מתחלפים בזעם כלפי ראשת העיר החצופה שמעזה לעצור את אחת התוכניות החשובות ביותר למשק אחרי שכבר יצאה לדרך. איך זה ייתכן שתעשה את זה בשלב כה מאוחר? איפה המשילות? שאלו הפקידים. איך ייתכן ששום דבר כאן לא סופי?

מערכה רביעית: סין וארה"ב נעות לקראת התנגשות טיטאנים ולפתע האמריקאים מבחינים שהסינים עומדים לקבל דריסת רגל בים התיכון באדיבותה של מי אם לא ידידתם הקטנה ישראל. ממש מול נמל הבית הלא-רשמי של הצי השישי יתמקמו להם הסינים ויוכלו לנהל מעקב אחר תנועות הצי האמריקאי. הקבינט הביטחוני מתכנס לדון, אבל שר התחבורה מודיע שזה מאוחר מדי, הבטחנו לסינים הוא אומר. מה שקרה בפעם הקודמת כשישראל נאלצה לבטל את מכירת מטוסי הפאלקון יהיה כאין וכאפס לעומת התגובה הסינית אם יבוטל הזיכיון לחברת SIPG. המחאה האמריקאית שמתחילה בטונים חלשים יחסית הולכת ומתגברת מדי שבוע, על רקע ההסברים הישראליים המגומגמים: תחילה גנרלים בדימוס, אח"כ היועץ לביטחון לאומי שמבקש מנתניהו לסלק את הסינים מחיפה. בשבוע שעבר זה כבר הגיע לסנאט ומשם כבר קצרה הדרך לציוץ אימתני בחשבון הטוויטר של הנשיא, שלא תהיה ממנו דרך חזרה.

מערכה חמישית: מה יכול לחלץ את ישראל ולהוריד אותה מנתיב ההתנגשות בין הטיטאנים, שואלים בירושלים, והתשובה האפשרית שלנו: עינת קליש-רותם. העתירה שהגישה לבית המשפט לעניינים מנהליים היא בדיוק הסולם שממשלת ישראל מחפשת. מה יותר קל מלנהל במשך שנים הליך בבית המשפט ובינתיים תתמסמס הקמת הנמל בחיפה. "זה לא אנחנו" תוכל ממשלת ישראל להגיד לסינים. "זה לא יקרה" תגיד לאמריקאים. ומי יודע אולי לסיפור הזה עוד יהיה סוף טוב. הוליוודי.