השאלות הלא פתורות באיחוד הימין: מסוגיית שקד ועד למעמדו של בן גביר

הנעשה בימים אלה בקצה הימני של המפה הפוליטית הוא תמונה ראי לנעשה בקרב הסיעות המייצגות את החברה הערבית. חברי הכנסת אחמד טיבי ואיימן עודה לא ישמחו לראות את השרים רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ כתאומים פוליטיים (וההפך גם), אך זה הוא המצב.

התובנה בנוגע לאחוז החסימה הגבוה - 3.25% מהקולות, חלחלה סופית וכל סיעה ותת-סיעה שמייצגת גוון מסוים של הציבור - דתיים לייט, ערבים חילונים, סרוגים שמבקשים חיבור חילוני, איסלאמיסטים דתיים או ימין שמקדש את הזכות לעישון - חייבים להידחק כתף אל כתף על במה אחת, כדי לייצר גוף מכיל שימשוך את הציבור לקלפיות, אחרת כל פתקי ההצבעה יימסרו למפלגות הגדולות.

כך למשל פרסם ח"כ עודה פוסט בעמוד הפייסבוק שלו, שמבשר על האיחוד הגדול השני של כל הסיעות הערביות. הם ירוצו כגוש ועודה הודה בטעות שעשו בפיצול לקראת הכנסת ה-21. "טעינו לפני שלושה חודשים" הוא כתב, "והנהגה אמיתית עורכת ביקורת עצמית. הנהגה אמיתית מקשיבה בצניעות וכבוד לעמה, במיוחד כאשר מצפונו של העם מצביע לכיוון אחד: אחדות לאומית בפני התקופה המסוכנת ביותר".

להבדיל מנציגי המפלגות הערביות, בצד הימני של המפה לוקחים את הזמן. החיבורים יהיו הרבה יותר מורכבים.

שיטת הריצ'רץ' או סידור של 3:1

ביום ד' התקיים כנס של הבית היהודי. על הבמה באוניברסיטת בר-אילן ישבו חברי הכנסת רפי פרץ, עידית סילמן, אלי בן דהן, מוטי יוגב ואיתם מנכ"ל המפלגה הנצחי ניר אורבך, שבשנה האחרונה נוסע ברכבת הרים של פיצולים ואיחודים.

רשימתם לכנסת ה-22 לא תידמה כלל למה שהוצג ואושר בכנס. ראשית, השותפה הטבעית העיקרית, מפלגת האיחוד הלאומי, תשלב שניים-שלושה ח"כים: בצלאל סמוטריץ', אופיר סופר ואורית סטרוק. הצדדים מתווכחים כרגע אם זה יבוצע באמצעות שילוב לסירוגין (ריצ׳רץ׳) או בסידור של 1:3.

בנוסף, מתווכחים כיצד לשלב את איתמר בן-גביר ואת מלוויו פסולי החיתון מיכאל בן-ארי, בנצי גופשטיין וברוך מרזל. בבית היהודי מתקשים לשאת את נוכחותה של החבורה הגזענית והמתלהמת, שרק לאחרונה מצאה לנכון להתערב בחייה הפרטיים של בתו של ח"כ גדעון סער.

בצמרת הבית היהודי עסקו בשבועות האחרונים בבדיקה פנימית של הקלפיות, יישוב-יישוב, קלפי-קלפי ומצאו שקבוצת "עוצמה יהודית" השיגה לכל היותר 15 אלף קולות. באיחוד הלאומי, השותפים הבכירים של הבית היהודי, חושבים שהמספר הגיע לכ-20 אלף קולות.

32,860 קולות בבחירות 2019 מועד א' היו שוות למנדט. כדי להכניס סיעה לכנסת צריך לעבוד את אחוז החסימה של 3.25% - כלומר 140,052 קולות כשרים.

לפי הבדיקה הזו, הקבוצה של עוצמה יהודית החזיקה פחות מחצי מנדט. אולם, אם רק בן גביר יהיה ברשימה לכנסת הבאה, בן ארי, גופשטיין ומרזל עלולים להתמודד מבחוץ ולהפריע לבית היהודי להעלות את מספר המנדטים של הרשימה.

בכירים בבית היהודי אמרו ל"גלובס" השבוע שהם שוב מתקשים לעכל את הנוכחות של אנשי עוצמה. בן-ארי נפסל על ידי בג"ץ בשל התבטאויות גזעניות והם לא רוצים אותו שוב ברשימה. הם לא רוצים ללכת לבג"ץ ולהשחית זמן על מהלכי פסילה מחודשים. מרזל וגופשטיין זה כבר ממש תועבה מבחינתם.

בימים האחרונים מבקש בן-גביר, ששני השרים החדשים, פרץ וסמוטריץ', יתפטרו במסגרת החוק הנורווגי כדי שהוא יושבע לחבר כנסת. הבקשה נדחת על הסף. החוק הנורווגי אינו מאפשר התפטרות שני שרים לסיעה, אלא אחד בלבד, והבאה בתור ברשימה היא בכלל סטרוק ולא בן-גביר.

בנוסף, משמעותו של מהלך כזה הוא העברת יחידת מימון או שתיים (בשווי 1.38 מליון שקל) מהבית היהודי לידי האיחוד הלאומי ועוצמה, וזה לא מתאים למפלגה כמו הבית היהודי שחוששת מן המחיר הכבד של קמפיין 2019 מועד ב׳. לא כולם עשירים כמו הליכוד.

היכן משתלבים שקד ובנט?

בבית היהודי יש רבים המעוניינים בחזרתה של שרת המשפטים לשעבר איילת שקד. דרכה לליכוד נחסמה ונסיונות השכנוע בבית בבלפור (מי לא ניסה? נתן אשל, שמעון ריקלין, ינון מגל ואחרים) - לא הועילו. בבית היהודי מקווים שהיא תשובץ במקום השני ותביא עמה תנופת מנדטים. פרץ לא יוותר על המקום הראשון.

פרץ קם ועזב את ראשות המכינה הקדם צבאית "עצם" כדי להוביל את המפלגה שהייתה במצוקה. הסקרים אז חזו קריסה ומעבר בוחרים לימין החדש בראשות בנט ושקד. בבית היהודי ראיינו מספר רב של מועמדים לתפקיד יו"ר המפלגה ובסוף בחרו בפרץ, שמכהן כעת כשר החינוך. מדוע שיתפנה משם?

שקד חוששת שנתניהו במצבו הפוליטי-משפטי הנוכחי לא יצליח ללכד 61 ח"כים בלי אביגדור ליברמן - ואז איחוד מפלגות הימין יעשה את דרכו לאופוזיציה, כאשר הליכוד (עם או בלי נתניהו) תשב בממשלה עם כחול לבן ו/או מפלגות אחרות. 4 שנים כח"כית באופוזיציה פחות מושכים אותה. עדיף להישאר בחוץ ולהיבנות כדמות ציבורית ואף לעשות לביתה.

בנוסף, סוגיית בנט אינה פתורה. אם הוא ימשיך בהתמודדות עצמאית, אולי עם משה פייגלין לצידו, שוב ייגרם נזק למפלגות הימין.

כל החישובים לעיל כפופים למספרים הסופיים שיתבהרו רק ב-17 בספטמבר. אם בליכוד יצליחו לשחזר את המספר 35, ואם איחוד מפלגות הימין יכניסו את כולם תחת קורת גג אחת ואולי יגיעו ל-10 מנדטים, ואם שתי הסיעות החרדיות - ש״ס ויהדות התורה - ישיגו שוב 8 מנדטים כל אחת, הרי שהצירופים הללו מתחברים ל-61 מנדטים והנה לכם הממשלה החדשה.

האם כ"ץ יחזיר תקציבים למשרד החוץ?

ראש הממשלה נתניהו הקפיא לעת עתה את מהלכי הרחבת הממשלה, כך נאמר ל"גלובס" ממקורבים. לא ימונו עוד שרים בשבועות הקרובים. הביקורת הציבורית, הפניות ליועץ המשפטי לממשלה (של סיעת כחול לבן, התנועה לאיכות השלטון, עו"ד יובל יועז ועו"ד שחר בן מאיר) הובילו לכך שלא יהיה המשך למחול המינויים.

גם מינוי שגרירים חדשים - השר גלעד ארדן והשר איוב קרא - לאו"ם ובמצרים בהתאמה, לא מתקדם כרגע. גם אם ימונו השניים, אין צורך לחלק את התיקים שלהם לשרים חדשים, אלא ראוי לממשלה ה-34 לנהוג כממשלת מעבר ולצמצם מתנות פוליטיות כאלה.

נתניהו לא יכול להחזיק בעצמו במשרדי התקשורת וביטחון הפנים בשל ניגודי העניינים המרובים שלו, מצבו המשפטי וקשריו העסקיים. הוא יכול להפקיד את האחריות על משרדים אלה בידי שרים מכהנים. למשל, צחי הנגבי, גילה גמליאל או אופיר אקוניס.

בעת הזו, כאשר נתניהו לא זכה לאמון הכנסת ולא הצליח להרכיב ממשלה, עליו לנהוג באיפוק. ההנחיה הזו גם עלתה מבין הניסוחים הזהירים של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר, בתשובה ששלחה במענה לעתירות בנושא הגבלת הממשלה ל-19 שרים בלבד, לפי חוק היסוד.

במקביל, לראשונה מזה זמן רב, במשרד החוץ יש שר במשרה מלאה. ישראל כ"ץ מסר השבוע את משרד התחבורה, אחרי 10 שנים בתפקיד. כ"ץ נכנס למשהו שנראה כיום כמו אגף מצומק ליחסי החוץ של המדינה. זהו מקום שרוקן תקציבית באופן קיצוני בעשור האחרון. משרד החוץ הגיע לפת לחם. שליחי ישראל בעולם יושבים במשרות חשובות, לכאורה, בחזית הייצוג, ההסברה והקשרים הכלכליים, אך למעט תקציב מגורים, ביטוח וחינוך למשפחותיהם, אינם מקבלים תקציב מדינתי כלשהו להובלת מהלכים.

משרדי ה-BDS (של ארדן), תפוצות, ומשרד ראש הממשלה לקחו מהם את העיסוק הדיפלומטי בנושאים החשובים שעל סדר היום. מדינת ישראל נותרה עם מאות דיפלומטים מוכשרים, דוברי שפות, מומחים לתחומיהם, בלי להשתמש בהם למשימות הבוערות.

מצב הרוח של בכירי המשרד קשה והם רואים באופק את הקיצוץ הרוחבי הבא. עד היום לא היה להם "אבא". כשמינויים בכירים, כמו אמירה אורון לשגרירה במצרים, מוחזקים בהמתנה ובעיכוב על ידי הממשלה - זהו איתות שלילי נוסף עבורם. החלטה לא להשלים את המינוי שלה (אשר עבר כבר ועדת מינויים, בראשות מנכ"ל המשרד יובל רותם), יעביר מסר שלילי לכל צמרת המשרד.

כעת נצטרך לחכות ולראות עם השר כ"ץ מסוגל להתחיל להתייחס אל בכירי הדיפלומטים של המדינה כיחידת חשובה, להחזיר להם צבע לפנים, לדאוג לקידום וטיפוח אנשי הסגל של המשרד, ובעיקר - להביא למשרד החבוט הזה תקציבים.