מלחמת הפייק ניוז המפורסמת הראשונה התרחשה בשנת 30 לפני הספירה, במסגרת קרב שליטה והנהגה של הרפובליקה הרומית אשר הסתיים בהתאבדותם של קליאופטרה מלכת מצרים והמצביא הרומי, מרקוס אנטוניוס. את הכרעת הקרב וההתאבדות הכפולה מייחסים כיום לצוואה מזויפת שהופצה ברומא, לפיה מרקוס אנטוניוס מתכוון להכריז על אלכסנדריה שבמצרים כבירת האימפריה הרומית, במקום רומא. פייק ניוז מפורסם נוסף הוא הפרוטוקולים של זקני ציון, שפורסמו (לא לראשונה) בסביבות 1903, ולפיהם מתחוללת מזימה בינלאומית יהודית שמטרתה להשתלט על העולם, בין היתר באמצעות ליברליזם, סוציאליזם, קומוניזם ואנרכיזם, תוך הטיית מחירי הזהב והשתלטות על אמצעי התקשורת. לפרוטוקולים האלה מיוחס חלק לא קטן באסונות המשמעותיים שנחתו בהמשך על העם היהודי.
הרשתות החברתיות ותאי-ההדהוד שהן יוצרות הוזילו מאוד את עלות הפצת הפייק ניוז. העלות הזולה ניכרת למשל בהצלחה המסחררת לה זוכים כיום מתנגדי החיסונים, כשהקרב שהם מנהלים בחוסר הצלחה מאז סוף המאה ה-18 הפך בעזרת הרשתות החברתיות ל"אחד מעשרת האיומים הגדולים ביותר על הבריאות העולמית כיום", לפי דו"ח ארגון הבריאות העולמי לשנת 2019.
מילון "קולינס" הגדיר פייק ניוז כ"מידע שקרי המתחזה לדיווח חדשותי עיתונאי". אבל כשהאגודה האמריקאית לשפה (ADS) בחרה בפייק ניוז כמילת השנה של 2017, היא הסבירה שהביטוי הפך למשמעותי באמת רק החל מינואר 2017, כשטרמאפ קרא לכתב ה-CNN "אתה פייק ניוז", ובכך הפך את הביטוי ל"נשק רטורי המיועד לערער על אמינותו של כל דיווח חדשותי שמישהו לא מסכים איתו". טראמפ הגדיר כך את הפייק ניוז, ונתניהו את ה"תשקורת". אבל המסר הזה יכול היה לתפוס רק אם יש רקע לדברים, והעיתונות העולמית והישראלית בהחלט מספקות כר פורה למשבר, בתהליך של שנים, שכולל, בין היתר:
- טשטוש בין תוכן עיתונאי לתוכן שיווקי;
- טשטוש עד כדי העלמת הפער בין עובדה לבין דעה;
- מכירת דעת (ע"ע תיק 4000);
- הטיית השיח עד כדי כמעט השתקה מוחלטת של עמדות שמרניות מול ליברליות, של נשים לעומת גברים, של עסקים קטנים לעומת תאגידים, של שוק ההון לעומת תעשייה ישראלית, של חילונים לעומת דתיים, של מרכז לעומת פריפריה, ועוד;
- כניעה ליח"צ ולדוברות על פני תוכן בדוק ומעמיק;
- זיהום השיח בשליליות יתר, היעדר חמלה, "קליקבייט" והקצנת דעות;
- היעדר שקיפות וביקורת עצמית.
לתפיסתנו בגלובס, משבר האמון, פריחת הפייק ניוז והפוסט-אמת הם גם הזדמנות: הזדמנות לברוא מחדש את העיתונות. המשבר מאפשר לנו להצדיק מחדש את סיבת הקיום שלנו, העיתונים, כבודקי אמת, כמתווכי מידע, כשומרי הסף של הדמוקרטיה, כגורם מקשר בין מגזרים ובין אזרחים למגזרים, ובינם לבין עצמם. אבל לא נוכל לעשות את זה בלי לבדוק את משבר האמון בנו לעומק, ולהסביר למה מגיע לנו האמון מחדש.
זה המסע שאנחנו עושים בגלובס, ואותו מלווה דוח האמון בו מתפרסם המאמר הזה. במסע הזה אנחנו מנסים לבדוק את המשמעות של להיות "עיתון" ולהיות "עיתונאי". אנחנו עושים את זה דרך כתיבת ופרסום חזון, ערכים, משימה וקוד אתי. דרך ניסוח ופרסום נהלים כמו נוהל "גילוי מלא" על עצמנו או נוהל "חזקת החפות" על מסוקרינו. אנחנו עושים את זה דרך ויתור כספי על תוכן שיווקי שעלול להטעות את קוראינו, דרך גיוון השיח בעוד מגזרים ועמדות. אנחנו עושים את זה דרך הטמעת כלים לבדיקת עובדות כמו "המשרוקית", ודרך פתיחת דיונים בשאלות כמו: מה ההבדל בין דעה לעובדה, מה חשוב יותר - מהירות או דיוק, ואיך מאזנים ביניהם? מתי וכיצד לפרסם התנצלות, ומה מידת החופש הסבירה לעיתונאי בעמודים שלו ברשתות החברתיות?
שנתיים מיום רכישתנו את גלובס, אנחנו בעיצומו של המסע הזה. נראה לנו שיש כבר יותר דרך מאחורינו מאשר לפנינו, והגענו לשלב שאנחנו, בנוחות רבה, קוראים לכם, אלה שקוראים אותנו ואלה שעדיין לא, להצטרף אלינו. הדיילי טלגרף הבריטי כתב ב-2019 ש"פייק ניוז נראה כאחד האיומים הגדולים ביותר על הדמוקרטיה, חופש הביטוי והסדר העולמי". כדי לנצח את האיום הזה צריך לאחד כוחות. אנחנו קוראים לכולכם לחזור לעיתונות. לעשות מנויים. לחבור אלינו. אנחנו בטוחים שאפשר לנצח בקרב על האמת, ואנחנו מתכוונים לדאוג לכך.
■ אלונה בר און היא רו"ח וכלכלנית, יו"ר קבוצת מוניטין גלובס, ומבעלות השליטה בה; יו"ר חברת ההתחדשות העירונית ״בית וגג״; מנהלת נכסים משפחתיים
בתחומי הנדל"ן והפיננסים ופעילה בעמותת "בית יגאל אלון"
לקבלת עותק מודפס של דו"ח האמון
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
