קניון כושל בירושלים עם בית קולנוע נטוש, יהפוך בקיץ הקרוב לפרויקט חתרני בשיתוף רמי לוי

בכניסה לקניון התרבות של ירושלים באזור התעשייה בתלפיות עוברת דרך סופר רמי לוי. ליד כפתור קומה 3 במעלית עדיין חרוט הכיתוב "קולנוע", אף על פי שקולנוע רב חן המיתולוגי ריק כבר חמש שנים. האולמות קטנים כמו פעם, בחלל המרכזי עומד דלפק המזנון, ואפשר רק לדמיין את ריח הפופקורן והברוס וויליס.

למרות תחושה כללית של עזובה, בתי הקולנוע הנטושים של תלפיות יקומו לתחייה בקיץ הזה. מאחורי היוזמה לקיים במקום שלל מסיבות, תערוכות והקרנות עומדת הקבוצה הירושלמית "תלתליסטים", שבשנתיים האחרונות פועלת תחת המותג "סאבלט". כבר 12 שנים שחברי הקבוצה פועלים במבנים נטושים בעיר, גם אם זה אומר סילוק גולגולות של חתולים מתים, שיקום החשמל והחייאת החלל לפעולת תרבות ואמנות לפרק זמן קצר בלבד.

הפעם נכנסו חברי הקבוצה כיזמים בפרויקט לטווח ארוך מהרגיל - שמונה שבועות, בתור התחלה. כדי להפעיל את המקום, הם חיזרו ממושכות אחרי רמי לוי, שהוא כעת הבעלים של המתחם, הוציאו מאות אלפי שקלים מכיסם ויצרו קשר עם 500 אמנים. בשבועות האחרונים הם עובדים מבוקר עד לילה כדי לפנות מקום לאמנות פרועה וגם לתרבות ממוסדת שכוללת הקרנת סרטים, תערוכות מתחלפות, מתחם הורים וילדים ועוד.

"ציפור לחשה לנו שבתי הקולנוע נטושים", אומר יעקב בהרב, אחד מהשותפים למיזם ביחד עם נדב יחיא, עידו פרבר ואופק יעקב. "כמפיקים, אנחנו מסתובבים הרבה בירושלים. עם הזמן הבנו שמרכז העיר צפוף ורווי ואין בו מקום לאירועים גדולים. בשנתיים האחרונות התחלנו להסתובב באזורי התעשייה, בדגש על תלפיות, שהוא אזור נוסטלגי בכל הנוגע לתרבות וחיי לילה, אבל היום הוא אפור, שומם ומלא בתעשייה. ראינו הזדמנות מעניינת להחיות את האזור".

סביב תלפיות מתגוררים כ־300 אלף תושבים, בשכונות גילה, בקעה, ארמון הנציב, תלפיות מזרח, קטמון והר חומה. אזור התעשייה בתלפיות מקבל תשומת לב בשנים האחרונות עם ניסוח תוכנית אב שדורשת עירוב שימושים. המשמעות היא תוספת שטחי מסחר ותעסוקה עתידיים בהיקף של יותר מ־2 מיליון מ"ר. התוכנית נמצאת עדיין בהליכי תכנון ומאז 2014 נעשו מאמצים למשיכת סטארט־אפים ועסקי מזון ובילוי לאזור התעשייה האפור, שבעבר משך בליינים למועדונים כמו "האומן 17".

לחבורות של אמנים יש תפקיד משמעותי באזורי התחדשות עירוניים, בישראל ובעולם. לא פעם הם מוזמנים על־ידי הרשויות על מנת להחיות אזורים נשכחים ולשנות את אופיים, במהלכים שכמעט תמיד גם יגרמו לעלייה במחירי הנדל"ן. הפעם זה קרה באופן אורגני, כשהאמנים הצעירים הם שחיפשו מקום לפעול בו, והגיעו לאזור.

"התאהבנו בדבר הנטוש המדהים והמרגש הזה, אבל הוא לא היה במצב טוב", אומר פרבר, שותף ומעצב תעשייתי שאחראי על עיצוב החלל. "נכנסנו ועשינו המון עבודות צבע וניקיון. אנחנו בהילוך גבוה כי נשאר רק שבוע לפתיחת המקום (אירוע הפתיחה יתקיים ב־9 ביולי). היום תלפיות זה מדבר תרבותי ואין פה כלום. עם השנים התעשייה נגסה בחיים ואנחנו מנסים להחזיר לפה חלק מהחיים שהיו פה פעם. לכן, הקונספט של קניון התרבות בתלפיות הוא שבכל שבוע המקום ייראה אחרת. יוקרנו כל פעם סרטים אחרים, האמנים יתחלפו. נכניס אמנות ונוציא אמנות. נחליף את הצבע של המקום ואת התוכן של התרבות במהלך החודשיים האלה כך שהמקום בחודש אוגוסט לא ייראה כמו בחודש יולי, הוא כל הזמן ישתנה".

חזון התרבות ב-9.90 שקלים

הסיכוי שבמסגרת החיפושים יגיעו התלתליסטים לחטיבת הנדל"ן של לוי נשמע קלוש למי שאינו חי בירושלים, אבל לא היה נמוך מלכתחילה. באזור התעשייה של תלפיות יש ללוי נכסי נדל"ן רבים, ואחד מהם הוא קניון רב מכר ברחוב הפרסה 3, שאותו רכש ממשפחת בליליוס ב־2015. שטח המבנה הוא 22 אלף מ"ר, מתוכם 7,000 מ"ר שטחי מסחר והשאר חניונים. פרט לרשת "שיווק השקמה", נמצאים בו גם בית דפוס, מרכז שירות של פלאפון ואולם ביליארד. מעבר לכך - החללים ריקים, כולל בית הקולנוע. כחלק משינוי התוכנית לאזור התעשייה, לכשתאושר, יתאפשרו זכויות בנייה נרחבות לנכסים קיימים, ביניהם גם לנכסיו של לוי, ואולי משום כך הוא אינו ממהר לאכלס את כל השטחים בקניון.

הפינוי והסגירה של רב חן נעשו לטובת פתיחת מתחם יס פלאנט במקום אחר בירושלים. בזמנו, הצהיר לוי שבכוונתו להפעיל את בתי הקולנוע של רב חן באופן עצמאי ובמחירים מוזלים: 9.90 שקלים לכרטיס לסרט ולא בשבת, בתגובה לכוונה של יס פלאנט להפעיל את הקולנוע בשבתות. "אמרתי למנכ"ל יס פלאנט שאני לא מתחרה בהם כי אני אקרין סרטים ישנים ואחזק את התרבות של הקולנוע. יש הרבה אנשים שרוצים לראות סרטים ולא יכולים לשלם 40 שקל לכרטיס", אומר לוי על האירועים שהותירו את הקולנוע ריק. "אבל ברגע שהם שמעו שאני רוצה לעשות את זה, הם פירקו את כל המקום מ-א' ועד ת' ומכרו את הציוד בנזיד עדשים" (יס פלאנט סירבו להגיב).

 קולנוע רב חן הנטוש/ צילום: רפי קוץ

"כשסגרו את המקום, חתכו את הכבלים של החשמל לגמרי, פירקו את הכיסאות ואת מסכי הקולנוע, לקחו את כל הציוד. כדי לשקם פה את התשתית של החשמל כמו שצריך נדרשה השקעה רצינית, ואנחנו שיקמנו אותה לצורכי האירוע", מעידה רז דנון, שאחראית על שיווק האירוע במקום. דנון זוכרת את קולנוע רב חן מילדות: "היום באים לפה רק כדי לתקן טלפון, ללכת לסופר או למוסך. לגור בתלפיות זה לא משהו שאתה מתגאה להגיד בבית ספר. אתה מוצא את השכונה ליד ואומר שאתה גר שם. אבל אנחנו כילדים ידענו שיש כאן תרבות כי היו בתי הקולנוע".

לוי מצדו מביע עניין לגלות מה יעשו היזמים הצעירים במקום. "אני מקווה שהחבר'ה יעשו שם דברים טובים הקיץ. אמרתי שניתן להם צ'אנס כי הם רוצים לתת תרבות גם למשפחות", הוא אומר. "הגיע הזמן לקדם תוכנית באזור התעשייה תלפיות, יש לי פה שלושה נכסים ואני עדיין לא יודע מה התוכנית ולאיזה כיוון הולכים. המקום צריך להיות רב שימושי, הוא נמצא ממש על הרכבת, אין הרבה שטחים כאלה בירושלים. העירייה חייבת לטפח את תלפיות מבחינת התרבות, וגם מבחינת בניית מגורים להשכרה, ולמשוך צעירים למקום כמו שקורה בכל העולם".

 רמי לוי. "אמזון לא יכולה להתחרות בישראל בתחום המזון" / צילום: איל יצהר

עבור נדב יחיא, 32, מדובר בסגירת מעגל. הוא גדל בתלפיות ומשפחתו מתגוררת בשכונה עד היום. "גדלתי פה מאחורה בבלוקים, ורק בחגים הייתי יוצא לסרטים כי זה היה יקר. אז מבחינתי, להנגיש את הקולנוע ב־20 שקל לכרטיס כניסה לילדים - שכולל גם סרטים, גם פעילות במתחם הילדים, גם תערוכות וסדנאות או קרקס - זה הגשמת חלום. רמי לוי רצה לפתוח קולנוע ב־9.90, אז הנה אנחנו באנו להגשים גם את החלום שלו".

מאחר שאולמות הקולנוע רוקנו לחלוטין מציוד, היזמים יכלו להשתולל עם החזון שלהם. פרט לצוות היזמים, פועלים במקום מדי יום עוד עשרות אמנים מתחומים שונים, סטודנטים מבצלאל וקהל נאמן שמלווה את התלתליסטים כבר שנים באירועי האמנות שהם יוצרים.

את אולם מספר 2 הפכו לאולם הופעות עם במה מעץ; את אולם מספר 6 הפכו לגלריה - קובייה לבנה שבה יוצגו תערוכות מתחלפות של אמנות עכשווית ובמרכזה ייבנה עוד חדר לתצוגת אמן מתחלף; אולם אחר הפכו לרזידנסי לאמנים והוא יתפקד כחלל סטודיו לאמנים שירצו להגיע ולעבוד בעץ, ליצור ולהוציא לחלל המרכזי אמנות מסוגים שונים; אולם נוסף ישמש להקרנות סרטים, הכורסאות שבו הן כיסאות רכב שנקנו מפירוק.

הסרטים שיוקרנו יהיו סרטי סטודנטים, סרטים ישנים שכבר לא מציגים וסרטים שיתאימו לערבי קונספט משתנים. בחלל המרכזי יפעל בר. המקום יפעל משעות אחר הצהריים ועד השעות הקטנות של הלילה כשבימי שני, רביעי ושישי הוא יהיה פתוח משעות הצהריים לפעילות ילדים ומשפחות. לשם כך, אחד מאולמות הקולנוע הוסב למתחם הורים וילדים, והאמניות יסמין שטיימץ וענת בוסק מהתיאטרון החזותי בנו במקום משחקייה. את בית העץ במתחם לילדים בנה האמן אסף סבג, שהוטס במיוחד מברלין.

"הילדים הם לב הפרויקט", אומר יחיא. "ברור שאנחנו בונים מתחם שמיועד לחבר'ה צעירים מכל הארץ, אבל אם יש לי כבר מקרן, אולמות קולנוע ובמה, אני רוצה להנגיש את התרבות והאמנות לכל הקהילות. חשוב לנו להבין את המקום שלנו כיוצרים בתוך הסביבה ולהזמין לכאן את הילדים מהשכונות המוחלשות. הקולנוע היחידי שילדים מכירים היום זה קולנוע מסחרי ומנוכר, הכרטיסים מאוד יקרים והוא סופר קפיטליסטי וצרכני. פה אנחנו הולכים להציע חוויה אחרת לגמרי, עבדנו עם חומרי גלם שאספנו מהרחוב, יש פה אג'נדה חברתית ואמנות על כל הקירות. זה הרבה מעבר לסרט, החוויה שהקהל יקבל היא חדשה".

 העבודה על החלל/ צילום: רפי קוץ

תרבות חופשית, אבל לא בשבת

האירועים הקודמים של התלתליסטים וליין הסאבלט הם בעלי מאפיינים אוונגרדיים וקוויריים. הרבה רייבים, אמנות עכשווית, פרפורמנס, חיי לילה וחתרנות כללית. המשא ומתן עם לוי, שומר המסורת והשבת, לא היה פשוט תחילה, אך בסופו של דבר הוא ניאות להשכיר את המקום לחודשיים ומאפשר להם לעשות תרבות ואמנות כפי שהם מבינים, אבל לא בשבת.

"אנחנו מברכים על כל תרבות בירושלים והתלתליסטים רוצים לתת הקיץ תרבות מאפשרת במחירים נוחים. אנחנו מברכים על האג'נדה הזאת ומקווים שתמשיך גם בעתיד", אומרת יפית אטיאס לוי, סמנכ"לית השיווק של רשת רמי לוי.

החוזה נחתם רק לפני חודש, ישירות מול רמי לוי. לדבריהם, לוי מאפשר להם לשווק את האירוע דרך פלטפורמות השיווק שלו ולחברי המועדון של הרשת. עוד הוא מסייע להם במצרכים להפעלת הבר במקום ובכך פותר בעיות ביורוקרטיות הקשורות בממכר מזון. אבל מעבר לזה, יצטרכו התלתליסטים להסתדר בעצמם, כשהם מצפים ומקווים לתנועה ערה שתכסה את עלויות ההקמה.

"זה פרויקט מאוד אמביציוזי מבחינה כלכלית", אומר בהרב, "יש לו תוכנית עסקית, אבל הוא קופץ מעל כל המדרגות, מתוך אמונה שאנחנו יכולים ליצור בירושלים משהו אחר שעוד לא קרה".

אתם מקבלים תמיכה עירונית כלשהי?

"פנינו, שלא כהרגלנו, לתמיכות חיצוניות של חברות מסחריות, כמו בירה מכבי. אנחנו גם במגעים עם הרשות לצעירים בירושלים, אבל כרגע התמיכות הן די סמליות ביחס לגודל ההשקעה. אנחנו מאמינים שברגע שהפרויקט ייפתח, זה יפתח עוד ערוצים של תמיכות פרטיות וציבוריות".

פרבר: "הרעיון הוא שלא משלמים לפי סרט אלא משלמים כניסה למתחם ומקבלים את כל התוכן שיש באותו היום. לכן זה מקום בר השגה לכולם - הורים וילדים, סטודנטים ואנשים מהשכונות".

אז יזמות בתחומי תרבות, אמנות ולילה, בלי תמיכה ממוסדת, יכולה לכסות את עצמה?

יחיא: "אני בן 32 ועושה את זה 18 שנה, חי ומתקיים מיזמות תרבות. פרויקט כזה עוד לא עשינו. אני יודע להשקיע 80 אלף שקל ולהביא 800 או אלף איש, אבל כאן מדובר בחוויה רוחבית. לכן אנחנו כל הזמן נחדש ונרגש את הקהל. ירושלים צמאה לזה, זה כמו משחקייה גדולה למבוגרים".

למה ירושלים צמאה?

"כרגע, מי שמייצר תרבות זה לרוב עיריית ירושלים וגופים מסובסדים. זה אחלה ומדהים וחשוב, אבל לא צריך לחכות לתקציבים שלפעמים נופלים מכל מיני טעמים, בטח בירושלים, שהיא מקום מורכב. הייתי רוצה להראות לאנשים שאפשר ליזום תרבות בלי לחכות לתקציב מהעירייה. אנחנו נגרום לדבר הזה להיות כלכלי איכשהו, דרך מכירה של אלכוהול, אוכל או אמנות".

רמי לוי כבר היה כאן בהקמה?

דנון: "עדיין לא. כל יום אומרים שהבוקר רמי לוי יגיע וכולנו מתכוננים, אבל הוא לא בא. אנחנו רוצים להראות לו שאפשר גם בלי הרבה כסף, אבל עם הרבה אהבה ונשמה. אמנות לא חייבת להיות מוזיאון עם קיר לבן, היא יכולה להיות חוויה שפותחת את הלב ומתקשרת".

מסיבה בכספת

כספת שנבנתה לפני יותר ממאה שנה הפכה למקום מושלם לאירוח מסיבות טכנו ואירועי אמנות בפסטיבל "אאוטליין" לאיור שיתקיים בירושלים בין 4 ל־11 ביולי, תיחשף גם הכספת של "הפונדק" - הוסטל לתיירים ומועדון לילה שנפתח השנה ברחוב הסורג במרכז העיר. במקום תתקיים התערוכה המרכזית בפסטיבל, שתציין 20 שנה למותו של מאיר אריאל עם פרשנות של 42 מאיירים למושג "טרמינל".

מאחורי הפונדק עומד עמרי רותם, 27, "ירושלמי בהגזמה", להגדרתו, שגדל בשכונת מוסררה וסבתו גדלה ברובע היהודי. הוא למד תיירות וניהול וטייל בעולם עד שהצליח להגשים את החלום לחבר בין יזמות תרבות לתיירות, ביחד עם שותפתו עדי קטריבס.

הייחוד בפונדק הוא המבנה שבו הוא פועל, וכך מספר רותם: "לפני 110 שנה בנתה חברת ג'נרלי את בנק רומא. במלחמת העולם השנייה האיטלקים בגדו בבריטים, אז הבריטים בזזו את הבנק והפכו אותו לבנק בריטי. עם קום המדינה הם נתנו אותו לישראל ובנק ישראל פעל בו בבניין עד שנות ה־80".

המבנה של הבנק ההיסטורי גדול: בחלק אחד שלו פועלים עדיין משרדי ממשלה ובחלק הפינתי שלו יש סופרפארם. "ופה, באמצע, קומה וחצי מתחת לאדמה, יש שטח שהיה נטוש 15 שנה. פעלה כאן מסעדה בשנות ה־90 ומאז שנסגרה, אף אחד לא ידע מה לעשות עם החלק הזה. כשנכנסנו, הכול היה ג'יפה והיינו צריכים לחשוף את הרצפה, הרבה אנשים טובים עזרו לנו. החלק של הפונדק כולל 400 מ"ר, למעלה יש הוסטל לתיירים ופה למטה הייתה הכספת של הבנק.

"מתברר שכספת נטושה ובנק נטוש זה מושלם למועדון", אומר רותם, "כספות בנות מאה נבנו מתשתית נפרדת וכל קורות התמך שלהן הן לא של שאר הבניין. גם אם אני שם פה טכנו תעשייתי בארבע בבוקר, זה לא מרעיד את הבניין ולא שומעים שום דבר".

"יש גם בברלין מועדון בכספת, זה קורה בעיקר במדינות מזרח אירופה", הוא מוסיף. "אגב, גם לשכנים בסופרפארם יש כספת היסטורית שהייתה שייכת לבנק. עם הזמן גילינו את היתרון האקוסטי שלה והשקענו במערכת סאונד לא נורמלית".

ומי הקהל שבא לאירועים?

"החבר'ה במסיבות מקומיים כי אין איפה לרקוד בעיר. לסצנה ההיפסטרית בירושלים יש מקומות בילוי מדהימים, אבל קטנים. בשבוע האיור נפעיל גם חנות גלריה שתמכור מזכרות ועבודות של אמנים מקומיים".