הוא עוד ישוב: 25 שנה למותו של הרבי מלובביץ', ובכפר חב"ד הוא עדיין נמצא בכל פינה

25 שנה אחרי הסתלקותו מהעולם, הרבי מנחם מענדל שניאורסון עדיין חי וקיים בעיני רבים, והתחזיות להתפוררות חסידות חב"ד לא התממשו • ביקור בכפר חב"ד, שבו הרבי מלובביץ' נמצא בכל מקום - מביט ממסכים ומתוך הלבבות

בית הכנסת המרכזי בכפר חבד / צילום: איל יצהר
בית הכנסת המרכזי בכפר חבד / צילום: איל יצהר

ברגע שנכנסים לכפר חב"ד, כאילו עוברים ליקום מקביל. דמותו של הרבי, מנחם מענדל שניאורסון, מביטה עליך מכל פינה בכל הגדלים, תמיד עם המבט המחייך/משגיח. בנוסף, בפתח כל בניין רשמי יש מסכים שעליהם מוקרן הרבי בשלל שיחות, מפגשים, התוועדויות ושמחות. במוצאי שבת הקרוב, ג’ בתמוז, יציין היקום החב"די 25 שנה למותו, הסתלקותו או היעלמו של הרבי, תלוי את מי שואלים. המינוח היחיד שמסכימים עליו פה הוא "האירוע של ג’ בתמוז".

אבל השאלה אם הרבי חי או מת, נעלם או הסתלק, מאבדת מעוקצה ברגע שנכנסים אל כפר חב"ד - כאן הרבי מלובביץ’ חי. ואם לא חי, קיים על בטוח. יחד איתה נעלם גם הוויכוח על משיחיסטים ואנטי משיחיסטים. כולם משיחיסטים, כך או אחרת. את חב"ד אי אפשר להקיף בכתבה אחת, אין אפילו טעם לנסות - ובדיוק בגלל זה הייתי חייב לנסות.

הרבי מלובביץ' / קרדיט: מתוך ויקימדיה Mordecai baron
 הרבי מלובביץ' / קרדיט: מתוך ויקימדיה Mordecai baron

בסוף רחוב "הרבי מליובאוויטש" (שייכתב להלן מלובביץ’) אנחנו מגיעים לבית הכנסת הראשי של הכפר, בית מנחם, השוכן ליד פיצה זלמנ’ס וקיוסק גיטל. על ראש בית הכנסת כתובות ענק: "הנה הנה משיח בא, יחי אדוננו מורנו ורבנו המלך המשיח". בבית הכנסת המולה נעימה של תפילת ערבית; הבטלנים מלהגים מאחורה, הילדים מתרוצצים, הזקנים מתפללים, אין דבר כזה להחמיץ מניין - כל רגע מתחיל אחד חדש.

אני רק אומר שבאתי לעשות כתבה על הכפר במלאת 25 להִיסְתָלְקֶס (הסתלקות) של הרבי, והסיפורים מתחילים לזרום. לכל חב"דניק יש מיליון כאלה ואף אחד לא עומד בתור. אנשים נוקשים לי על הכתף כל הזמן, לפעמים פשוט אוחזים בה ומסובבים אותי תוך כדי שאני מדבר עם בן אדם - ופשוט מתחילים לדבר. על מה? על הרבי.

הרב שלמה חיים פלדמן מאיר הפנים, בן 46, שליח בחולון, מספר שפגש את הרבי בפעם הראשונה כשהיה בן 13. "זה הרטיט את הנשמה. כילד אתה לא בדיוק מכיר את תורת הרבי, אבל הייתה ממש תחושה של חשמול בכל הגוף. האהבה הכי עמוקה שיש. המפגש בין חסיד לרבו, זר לא יבין זאת".

נסה אותי.

"אלה רגעים מזוקקים של התגברות הרוח על הגוף, חוויה אמיתית לעמוד מול יהודי שאין לו אג’נדה אישית, בתורתו יש גאונות והיא יכולה להאיר את העולם - דמות זוהרת".

רחל בולטון/ צילום : איל יצהר
 רחל בולטון/ צילום : איל יצהר

איך מתמודדים עם זה שהוא לא איתנו?

"הטכנולוגיה עוזרת", אומר פלדמן. "אבל גם בלעדיה, הדמות שלו, התפיסה שלו את המציאות, נתנה לנו מספיק כוח ומספיק קרבה, והקרבה מדלגת על המגבלות. הרבי איננו, אבל תורתו חיה, כמה שאתה יותר הוגה בה אתה יותר נפעם. זה ממש מחיה אותך, יש לדברים שלו אנרגיה פנימית". פלדמן שותק לרגע ארוך. "הייתי שם כשהוא חלה, ראינו אותו נחלש", הוא אומר בעצב, "אני מקווה שנראה שוב את הרבי. כולנו מאוד מתגעגעים".

בפעם הראשונה, המשפט הזה נשמע לי מוזר, לדבר על הרבי כאילו עוד רגע הוא חוזר. אחרי כמה ימים התרגלתי. לגעגועים יש כמובן היבט דורי, כל אחד חווה את שניאורסון אחרת. גם אלה שראו אותו פיזית. הזקנים זוכרים אותו בשיא כוחו, בני דור הביניים זוכרים אותו מזדקן וחולה. הם כתבו לו בילדותם מכתבים והתפללו למענו. אבל כולם מדברים עליו כאילו הוא כאן ועכשיו. אחד מהם מסב את תשומת לבי לכך שבניגוד לכל האדמו"רים האחרים של חב"ד, שעל שם כל אחד רחוב כמובן, על השלט של רחוב הרבי אין תאריך לידה ופטירה.

הבניין רועד, התקרה נופלת

מאולם השמחות עולים קולות של חתונה. אנחנו נכנסים ונסחפים באנרגיות. בכניסה מוקרן הרבי, עושה את מה שעשה באותו תאריך שבו אנו נמצאים, על טווח של עשרות שנים: נושא דרשה, פוגש אנשים. פעם הוא זקן, פעם בשיא כוחו. פעם מוקף אנשים, פעם לבדו. זה מצליח לערער תחושות בסיסיות של אחדות זמן ומקום; הרבי לא רק בכל מקום - הוא גם כל הזמן. אין פלא שבספרו "איתנו יותר מתמיד" תיעד האנתרופולוג פרופ' יורם בילו יותר מ־80 עדויות של חב"דניקים שטענו שהרבי התגלה אליהם.

אגב, כל חתן בחב"ד - לא ידוע בדיוק כמה חב"דניקים יש, בסביבות 100 אלף - מתחתן כשהוא לובש את ה"סירטוק" (הז’קט החגיגי) שלבש הרבי בעצמו, יש כ־20 ז’קטים של הרבי שמפוזרים בעולם. זה לא המנהג המוזר היחיד בחב"ד שיכול להעיד על הערצה גבולית. ב־2015 שילמו אספנים יותר מ־300 אלף שקל עבור חפצים שקשורים לרבי: 81,650 שקל על סידור עם חתימתו, 49,900 שקל על מגש כסף מביתו (עם ראשי התיבות של הרבנית חרוטים עליו), 54,400 שקל על סט להגשת לפתן (הרבי מאוד אהב), ועוד.

יש גם מחקרים על הרבי שיורדים עד לרזולוציית הרגלי התזונה שלו: אכל כמה קוביות שוקולד לפני קבלת קהל, לא אכל לחם, בשר או עוף בימות חול, ובערב שבת היה אוכל דג, מרק, מנה עיקרית ולפתן. בבית חב"ד המקורי בברוקלין, מעוז משיחיסטי, קוראים לו עד היום לתפילות, מפנים לו את הדרך כשהוא עובר ורוקדים מול כיסאו הריק.

חזרה לאולם השמחות. שני צילומי ענק של הרבי בשיא כוחו מתנוססים באולם - אחד בצד הנשים ואחד בצד הגברים. יש מוזיקה ואוכל ואלכוהול, או "לחיים" בלשון חב"ד. אנחנו שותים וויסקי עם עקיבא גולדשמידט, מנהל ישיבה לבעלי תשובה במגדל העמק. "הרבי זה הכול", הוא אומר, "הוא המחזיר בתשובה, לא אנחנו. האהבה של הרבי תשבור כל גבול. חייך, ויחייכו אליך. זה מה שהרבי עושה והחיוך שלו צועק: אני אוהב אותך!". סביבי בשולחן מדברים על פרשת ויחי שנת תש"ן (1989), איך שבהתוועדות, הרבי פתאום קם ומחא כפיים והחסידים אחריו. "הרגשת שהבניין רועד, שהתקרה נופלת", אומרים לי. גם מגולדשמידט אני מבקש שיתאר לי מה מרגיש חסיד כשהוא פוגש את רבו.

חתונה / צילום: איל יצהר, גלובס
 חתונה / צילום: איל יצהר, גלובס

"הו", אומר גולדשמידט, "הרגשת שהרבי שם בשבילך, גם כשיש אלפי אנשים. הרגשה של ריחוף, כאילו אין עולם". בחור אחר מספר שכשהוא יצא מהרבי פעם אחת, ראה שגנבו לו את האוטו, ולא היה לו אכפת. "עם הרבי, רצית לראות אותו, לא שהוא יראה אותך", הוא אומר. "הגשמיות היא רק חלק מהרוחניות, עם הרבי אתה מרגיש את האמת".

אני נהנה בחב"ד. כולם נורא אוהבים אותי, אבל אני יודע שזה לא אישי, הם אוהבים את כולם. אחרי החתונה אנחנו עוברים לבית של רחל בולטון, בעלת תשובה, פרסומאית, מאמנת אישית שפיתחה שיטה בשם "תעצומות", שמושפעת מהרבי. עיקריה: "לא להאשים אחרים", "מה שיש בעולם זו הפרשנות שלך", "אף אחד לא יהפוך אותך למאושר", ו"הכאב שוכן בפער בין מה שאתה ומה שאתה רוצה".
בולטון, אישה רבת קסם ונוכחות, היא חלוצה בעולם הפרסום החרדי; לא רק האישה הראשונה להקים משרד פרסום - היא האחראית על "היכונו לביאת המשיח", הקמפיין הגדול הראשון של חב"ד שכבש את המדינה. "הרבי הוריד הוראה להכין את העם למשיח", היא מספרת.

ובכל הזמן הזה שבולטון חולשת על האירוע, יושב בעלה טוביה בפינה ומנגן בוב דילן וביטלס על גיטרה אקוסטית חבוטה. הוא ראש ישיבה לחוזרים בתשובה, ועם הזקן הלבן והגיטרה הוא נראה כמו חבר בלהקת ZZ Top. אין ספק שהרב טוביה בולטון, שנולד בדטרויט וחי חיים של רוקנרול וכתות כאלה ואחרות עד שפגש את הרבי וחזר בתשובה, הוא אחד מהאנשים הכי קול שראיתי. היפי של ממש.

מתישהו, מבקשים הנוכחים שישיר להם גם שירים שלו ובולטון שר את להיטו אלוֹקוּת - Godliness. שיר טוב על גבר שחיפש את עצמו בכל מקום עד שמצא. רחל בולטון, גם היא, מספרת על האהבה הגדולה של הרבי. פעם ראשונה פגשה אותו ב־72’ ונפשה נכרכה בנפשו. "זה היה כמו להתחבר למקור אור. אני מרגישה אותו כל הזמן. הוא איתי".

מאנטי ציוניות לאַ-ציונות

"בראש ובראשונה, התופעה שחב"ד עדיין קיימת ולא התפרקה לגורמים - למרות שהיא מפוצלת למשיחיסטים ואנטי־משיחיסטים - מאתגרת את האקסיומה המחקרית שמוסכמת כמעט על כולם, שאין חסידות ללא צדיק חי", אומר לי פרופסור דוד אסף, היסטוריון של החסידות מהחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל-אביב שחקר את חב"ד לעומק. הוא לא היחיד כמובן, זו החסידות הכי נחקרת ומתועדת. אסף עורר עליו את זעם החב"דניקים כשכתב בספרו "נאחז בסבך" בשנת 2000, שבנו הצעיר של מייסד חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי, משה (שסבל ממחלת נפש), התנצר.

"משפחת שניאורסון זו שושלת, כמו דיין, שהיו בה מכל הסוגים. היו מטורפים והיו אנשים גדולים. הרבי האחרון היה איש גדול, אין ויכוח. התופעות מדברות בדבר עצמן. האמת היא שאני חזיתי פיצול הרבה יותר מהיר ואפילו התפרקות", אומר אסף.

ועכשיו?

"לחב"ד אין מנהיגות - וכאן נמצאת גם התשובה להישרדות שלה. הרבי חי בזכות מה שלא היה במאות קודמות: תיעוד בלתי פוסק. הוא נוכח, הוא מביט בך באופן אישי. אבל גם זה לא מספיק. הרבי היה אדם מאוד נבון ואיש ארגון יוצא מן הכלל, הוא עשה את החסידות לאימפריה, בנה מוסדות שיכולים להתקיים עד סוף הימים בכוחות עצמם. מוסדות חינוך ושליחים וצעירי חב"ד ומִפקדים. למרות שחסידות, כל חסידות, היא באופיה צנטרליסטית, הוא בנה מוסדות לא צנטרליסטיים, והם מתפקדים עד היום בהצלחה. מודל השליחות זה דגם שלא קיים באף חסידות אחרת, זה נותן תודעה של שירות לעם ישראל. אם כי לאט-לאט המנגנונים מתרחקים מהמיינסטרים החסידי שבבסיסו אדמו"ר חי שאפשר להתייעץ איתו".

הרבי ראה בעצמו משיח?

"כשמדברים על המשיחיות שלו, אי אפשר שלא לקחת בחשבון שהוא ידע שחסידות בנויה על הורשה ושלו אין ילדים ושארים. מעבר לזה, הייתה לו תודעה משיחית פרסונלית, ברור. אני לא יודע אם הוא ראה בעצמו משיח במובן המלא של המילה, אבל הוא ראה את עצמו ממלא תפקיד מרכזי בעידן משיחי".

אם כך, למה לא עלה לישראל?

"לא עלה? אפילו לא ביקר! החותן שלו ביקר, הוא לא. החסידים נותנים תשובות מכאן ועד להודעה חדשה, אבל אחד הדברים שהם מסתירים ולא אוהבים לדבר עליו זה שחסידות חב"ד היא חסידות אנטי ציונית. זה נשמע מדהים ולא מחובר למציאות, אבל חב"ד הייתה בראש החץ שנאבק בחיבת ציון, בהרצל ובציונות. בעיקר על-ידי האדמו"ר החמישי, המהרש"ב. אף פעם לא הייתה ציונית. היום אי אפשר לקרוא לה אנטי ציונית, גם לא פוסט ציונית. אני קורא לה א־ציונית".

א־ציונית?

"ישראלים לא מבינים שאצל החרדי, העובדה שהוא לא ציוני או אפילו אנטי ציוני, לא אומרת שהוא לא חש אחראי עליך. חב"דניקים באמת חשים אחריות על כלל ישראל. כל המבצעים שלהם, שבת ונרות ותפילין - זה מתוך תפיסה קבלית מיסטית על שחרור ניצוצות של קדושה. אתה רואה אדם מאיר פנים שסך הכול רוצה שתדליק נרות, אבל זה לא הסיפור. זו הקבוצה הכי נזילה בעולם החרדי מבחינת ההִטמעות שלה בחברה".

ולכן הכי אהובה?

"אלמלא ההתערבות המטופשת שלהם בענייני שלמות הארץ, ‘ביבי טוב ליהודים’ וכל זה, שהדירה מהם חצי מהציבור הישראלי, זו הקבוצה הכי סימפטית שקיימת".

זה נשכח להם, לא?

"תלוי אצל מי, אני לא שכחתי. בכל אופן, ציבורית זה נשכח. היום אין מי שידבר בשמם. אבל הרבי היה פנאט, גם בעניין מיהו יהודי וגם בשלמות הארץ. חוץ מזה, הם הכי משולבים בחברה. יש הרבה דברים טובים לומר עליהם".

משה גרוזמן / צילום: איל יצהר, גלובס
 משה גרוזמן / צילום: איל יצהר, גלובס

אינג’ניר בפריז, משיח בברוקלין

חב"דניקים הם חיות לילה והרבה אחרי חצות אנחנו פוגשים את הרב יאיר כָּלֶב, 62, ואשתו עפרה, שניהם חוזרים בתשובה. כלב כבר הפך למחזיר בעצמו ומעביר שיעורים והתוועדויות, ואפשר להבין למה הוא פופולרי: תועפות של כריזמה בסגנון אורי זוהר נוזלות ממנו. כלב מעשן בשרשרת, כמו רבים בכפר, כל אופנת הבריאות והפסקת העישון עוד לא הגיעו לכאן, וגם השמנת יתר היא מכה רצינית. "הרבי", אומר כלב, "הוא המושיע שבתוכי". "הרבי הוא מגדלור של כוח", מוסיפה עפרה, "מראה לך שאף פעם המצב לא אבוד ותמיד אפשר להוסיף עוד טוב בעולם".

"כמעט עזבתי את חב"ד בגלל המשיחיסטים. קשה לי איתם", מודה כלב, "ואז אמרתי, בוא נתייחס לרבי כשלעצמו בלי כל המסביב. אני לא יודע מה זה רבי, בשבילי הוא משפוּחֶה, הוא חי בתוכי כמו הוריי".

כלב מספר בפרוטרוט על פגישתו עם הרבי ב־87’. "דיברנו לא כמו רב ותלמיד, אלא כמו שני יהודים. הרגשתי כמו תינוק בעריסה". משפט אחר כך, והרבי הוא כבר "מאסטר גדול שידע להיות ממוקד במטרה כשסביבו מלא בלגן". כלב אולי מתנגד למשיחיסטים, אבל כמה דקות אחר כך הוא אומר לי שהוא מאמין ברבי.

לא באלוהים?

"כתוב ויאמינו בה’ ובמשה עבדו. כמו שהשכינה דיברה מגרונו של משה, כך הרבי הוא צינור לאלוהים. זה לא שהרבי הוא המשיח, המשיח הוא הרבי".

הא?

"עזוב", אומר כלב, "משיח או לא משיח - העיקר להיות בנאדם יותר טוב ממה שהייתי אתמול".

הרבי מת בעיניך?

"החיים האמיתיים ממשיכים גם אחרי המוות. הוא חי כי הוא מחייה אחרים".

האנתרופולוג וחתן פרס ישראל לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה פרופ’ יורם בילו חקר את הפלג המשיחי של חב"ד בספרו "איתנו יותר מתמיד - הנכחת הרבי בחב"ד המשיחית" (הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2017). בראיון ל־ynet אחרי שיצא הספר צוטט כאומר ש"בשורה התחתונה, החב"דניקים אנוסים ללכת בדרך שבה הלכו הנוצרים".

"האמירה הזו הייתה אמירה חריפה שקלקלה את יחסיי עם הנחקרים שלי", אומר לי בילו, "אני בהחלט חושב שיש פה דמיון, אלה תופעות שקרו כבר בהיסטוריה - תופעה של אכזבה משיחית, התמודדות איתה והתגברות - זו תופעה חוזרת בתולדות הדתות. אבל זה פשטני מדי לקרוא להם נוצרים חדשים".

לדברי בילו, "באיזשהו מובן, הם לכודים במסלול שגם הנוצרים היו בו. לאלה וגם לאלה הייתה דמות שהכריזו עליה כעל משיח. רוב חסידי חב"ד, כולל המתונים, בהחלט חשבו שהרבי ראוי להיות המשיח - בטח בשנותיו האחרונות - ומעטים מאוד היו החסידים שהתנגדו לזה, בטח באופן פומבי. אחרי שהוא נפטר, רוב החסידים הסכינו עם העובדה שהוא נפטר. אני מאמין שרובם לא איבדו את התקווה שהוא יכול לחזור כמשיח - וזה באמת המודל הנוצרי, מה לעשות. אבל המשיחיסטים טוענים לא רק שהוא משיח - אלא שהוא חי וקיים".

"בספרי, רציתי להבין איך אנשים אינטליגנטים ופרגמטיים - הם לא משוגעים חלילה - מאמצים את הרעיון הזה. הספר שלי לא עוסק בתורות המשיחיות של הרבי, אלא בשאלה ‘איך קרה שהרבי איתנו יותר מתמיד?’. הדולרים שלו ממשיכים להסתובב בעולם ולעשות ברכות, חסידים טובלים במי המקווה של הרבי - שאם אתה מוהל אותם כל הזמן הם בלתי סופיים, הרפליקות של הבניין צצות בכל העולם, הכיסא של הרבי משוכפל, הפודיום. תוסיף לכל העקבות האלה את מה שאפשר לשכפל לנצח, כמו למשל אתרוגים לסוכות. לקחו את זרעי האתרוג שהרבי בירך עליו וגידלו מהם חדשים. תוסיף לזה את התרבות הוויזואלית של חב"ד - שזו המהפכה הגדולה שלהם - אין דמות רבנית מהמאה ה־20 שאתה רואה יותר מהרבי".

בילו אומר כי זה לא מפתיע שלפעמים אנשים מדווחים שהם ממש רואים את הרבי, כי "הם מקיימים את שגרת היום איתו. הוא מוזמן לתפילות, הדימוי שלו כל-כך חזק ונוכח ביומיום. שאלנו - צבי מרק ואני - איך זה ששתי החסידויות הכי א־נורמליות, הכי אוקסימורוניות (חב"ד וברסלב) חיות בלי צדיק והן הכי משגשגות ופופולריות ברחוב הישראלי ומעבר לו. לדעתי, הצלחנו להראות איך דווקא זה שאין להן צדיק עוזר להן לפופולריות. והסיבה שאין להן צדיק - זו המשיחיות. למשיח אין ילדים. משיח הוא סוף ההיסטוריה. לרבי לא היו, לרבי נחמן היו ילדים, אבל הם מתו לפניו".

הרבי חשב שהוא המשיח?

"בתחילת חייו נראה היה שהרבי רוצה להיות מהנדס. במחצית חייו הראשונה הוא לא חי בחצר של חב"ד. הוא למד בפריז ובברלין. הוא הופיע בספר הטלפונים של פריז בשנות ה־30 כאינג’ניר שניאורסון".

אבל בשנים האחרונות שלו, הוא דווקא רומז שוב ושוב שהוא המשיח.

"בזה אתה צודק ופה רוב החוקרים מסכימים. אני חושב, כיוון שבאתי מפסיכולוגיה לאנתרופולוגיה, שאני יכול לעשות מניפולציה פסיכולוגית. אני חושב שככל שהוא הזדקן, ההצלחה שלו גברה ולא היו לו אנשים שיגידו לו אחרת. בסוף ימיו, אני חושב שהתחיל להאמין שהוא המשיח, או יותר נכון: פיתח תודעה עצמית משיחית. באחת השיחות האחרונות שלו, והוא הרי עשה הגהה על השיחות, הוא הוסיף בסוגריים את המילים ‘ממש ממש ממש’ - להדגיש דחיפות. הוא האמין שהוא האדמו"ר השביעי בדור השביעי, דור אחרון לשעבוד וראשון לגאולה, אבל החסידים פרשו את ‘ממש’ כראשי תיבות של מנחם מענדל שניאורסון. או משיח מנחם שמו. רוב החוקרים וגם אני סוברים שלזה הוא התכוון. מה, הוא לא ידע שהחסידים חושבים ואומרים שהוא משיח? הצביעו עליו ודרשו ממנו להתגלות והוא כל הזמן התנגד. בהתחלה היה משתיק אותם ובסוף לא".

משיח חולה זה פרדוקס

הרבי לא הכחיש מעולם, בטח לא בתקיפות ברורה כמו שידע לעשות, שהוא המשיח. ב־1990, אחרי שאמר לחסידיו - "אני את שלי עשיתי, לכו ותביאו את המשיח" - כתבו רבנים "פסק דין" שלפיו "הגיע זמן הגאולה אשר בו יתגלה הרבי תיכף ומיד כמלך המשיח ותתגלה מלכותו בכל העולם כולו וללא שום מניעות ועיכובים ובפועל ממש למטה מעשרה טפחים מיד ממש ממש ממש". כך במקור.

כשהגישו את פסק הדין לרבי, אמר להם "יישר כוח". מאוחר יותר תוקן והרבנים קבעו כי לרבי יש את הגדר ההלכתי של "בחזקת משיח", וכיוון שכך, "חלה עליו שבועת התורה ‘שלא יכבה נרו לעולם ועד’, והוא יחיה בחיים נצחיים". לא מדובר בפרינג’ - כל פסק הלכה כזה נחתם על-ידי מאות רבנים. ב־92’ - אותה שנה שבה הורה לא להחזיר שטחים, אישר הרבי בפועל את פסק ההלכה. אלה השנים שבהן הפסיק הרבי להסות את חסידיו שטענו שוב ושוב כי הוא המשיח. הוא היה כבר בן 90.

מלבד זאת, דחף הרבי לפרסם את דבר המשיח יחד עם תמונתו, הציג את עצמו כנצר לדוד המלך ואף חילק (ב־1991) קונטרס משיחותיו תחת השם "דבר מלכות", שבו נדפסו ביאוריו בהלכות מלכים.

חסידים ראו בכך רמז והסכמה לכך שהרבי עונה לתואר מלך. הוא אולי לא אמר בגלוי "אני משיח", אבל חוץ מזה, הכול: הוא דרש בפני חסידיו שהמשיח, "מנחם שמו", בנוגע לשמו השני מענדל: זה בגימטריה "צדק" ו"צדק" הוא שמו של משיח. בנוסף, אמר שמספר הבית בברוקלין, 770, זה בגימטריה "בית משיח" וטען שההכרזה של משיח תבוא מחו"ל. "ככל שהוא היה יותר חולה וזקן ונואש ומותש", אמרה פרופ’ רחל אליאור, "כך חסידיו הפכו אותו למשיח על זמני, אלוהי, שחורג מגבולות הזמן והמקום. הם כלאו את עצמם לפרדוקס בלתי אפשרי. הוא הגיע למצב של משיח חולה ומשותק, בעוד משיח אמור להתגלות במלוא יופיו וכוחו". כלומר, המשיחיסטים לא כל־כך הזויים - אלה דברי הרבי עצמו.

"בחב"ד חצי מהמשיחיסטים הם לא חב"דניקים בני חב"דניקים", אומר פרופ’ בילו כשאני חוזר אליו. "חוזרים בתשובה הם תמיד הנלהבים ביותר והולכים עד הסוף, גם במשיחיות. יש לזה תקדים - כששבתאי צבי עורר את הגל המשיחי במאה ה־17, הקהילות שבהן הייתה לו התמיכה הכי חזקה היו הקונברסוס - אנוסים שחזרו ליהדות והושפעו מהמודל הנוצרי. ההתלהבות שלהם הייתה הכי חזקה וזה נכון גם לחב"ד".

אין סימני דעיכה או עייפות החומר?

"בספרי יש פרק שלם על ‘המגיה של הטכנולוגיה’. תחשוב על זה: חסיד שמאמין ברבי כמשיח, יש לו יתרון עצום על חסיד של ישו במאה השנייה. יש לו טכנולוגיה שמחיה את הדבר ומכניסה את העבר לתוך ההווה בצורה מאוד חיה".

כמה ימים אחר כך, שעת צהריים חמה בקיוסק של גיטל. אני אוכל סנדוויץ’ עם שקשוקה בינונית ומדבר עם כל מי שנכנס. מאיר, בעל הקיוסק (לא שייך למשפחה של גיטל, שניהלה את המקום שלושה דורות עד שמכרה לו), אומר שהרבי בעצמו קבע שהקיוסק יהיה שייך רק למשפחה אחת ולא לשותפים, שלא יריבו. "הרבי התעניין בכל פרט", אומרים לי, "אפילו בתאורה של הכפר".

"הכפר הוא לא מה שהיה פעם", אומר מאיר. השליח לוי ברוק שבא מראשון המעטירה לפגישה, מספר לי ש"החב"דניק לא חי בשביל עצמו ובשביל הרצונות שלו - החב"דניק בשליחות. בכל דבר שיעשה הוא בשליחות - כל החיים זה שליחות".

דבר שקצת עצבן אותי בחב"ד זה שכל שליח שאני מדבר איתו - ודיברתי עם עשרות, שככה יהיה לי טוב - מתאר את שליחותו בצבעי גבורה ודרמה כאילו שלחו אותו לגייר שבט קניבלים באמזונס. בנאדם, שלחו אותו לרמת גן, ואיזה מזל, כי עד שהוא הגיע, אף ילד "לא ידע קריאת שמע", "סידור לא ידעו לפתוח", אומר לי אחר. זו דאגה אמיתית ושותפות גורל, אני יודע את זה, אבל זו גם פטרונות והתנשאות מעצבנות נורא. מתייחסים לחילוני כאילו אין לו מושג בכלום.

השליח ברוק מספר לי שכל רבעון הוא "שולח דוח לרבי". מה זאת אומרת? בדיוק זה: הוא כותב דוח שמונח על ציון קבר הרב.

שתוק ותמשיך לשחות

משה גרוזמן, 48, נולד בכפר חב"ד. כבר 24 שנים הוא שליח בראשון-לציון. אני פוגש אותו כשהוא מגיע לאסוף את הבנות שלו מבית הספר לבנות בכפר. שלוש שנים למד אצל הרבי. השאלה הראשונה שלו היא מי השליח בשכונה שלי, כאילו שאני אמור לדעת או שאכפת לי.

"פעם ראשונה שראיתי את הרבי", הוא מספר, "הייתי בן 12. עבר לידי אדם רגיל. לבוש רגיל, הולך רגיל. הייתי בהלם. הוא שבה את ליבי. היינו כרוכים אחריו כל היום. היה לו שקט פנימי שתפס אותנו, היה קשוב לנו. מסתכל עלינו. נתן תחושת שייכות אמיתית. רוחני זו לא המילה - משהו אמיתי, מאוד אמיתי. מבט שגורם לך לרצות להיות טוב יותר. הייתי רואה את הרבי מתפלל, בשקט, הרגשתי שהוא מדבר עם אלוקים! אבא שלי היה מתפלל שעות בניגונים ובכיות, אצל הרבי הכול היה בקיצור ובשקט - אבל באמת דיבר איתו. כאילו מראה לך שיש אלוהים וגם אתה יכול לדבר איתו".

ואצל הילדים שאתה מחנך שלא ראו אותו?

"הבן שלי מקנא בי שראיתי את הרבי ואני מקנא בו כי הוא מכיר את הרבי לא פחות טוב ממני. במידה רבה, הקשר של הילדים לרבי יותר חזק משהיה לנו. זו לא אותה חוויה, התלמידים היום יושבים על שעות של וידיאו, לנו לא היה את זה. זו לא הערצה, זו למידה יותר עמוקה. הרבי החמישי שנפטר בגיל צעיר, מילותיו האחרונות היו, ‘אני עולה לשמיים ואת הכתבים אני משאיר לכם’. מה החידוש פה? שהאדם הוא בתוך הכתבים שלו. שנית, הרבי השאיר מסר ברור - אנחנו הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה. קח את החב"דניק הכי אנטי משיחיסט שיגיד לך שהרבי מת והכול נגמר, תצמיד אותו לקיר, תן קצת ‘לחיים’ ותשאל אותו למה הוא מחכה: והוא יגיד לך, ‘שהרבי יחזור’".

תוך כדי שגרוזמן מדבר, אני מבין פתאום שאם הם צודקים (והם לא) והמשיח יבוא בדורנו (והוא לא), הרי שכולנו - האנשים שחיו בדור האחרון לגלות והראשון לגאולה - נזכה לחיי נצח. מחשבה מטרידה.
קשה לקלוט את זה.

"כן. אין אנשים שיגידו שכל עניין המשיח הוא אגדה. וכל אחד לשיטתו, אחד יגיד לך הוא יחזור בתחיית המתים ואחד יגיד שהוא פה ושלא רואים אותו, אבל כולם יגידו שהרבי יחזור. יש יגידו שיחזור בתור משיח, יש יגידו לא בתור משיח אבל יחזור בתחיית המתים להיות איתנו. היום חסיד חב"ד מבקש את ביאת המשיח בשביל לראות את הרבי. מאוד מתגעגעים. מה זה משיח? מסר אלוקי לעולם, מה זה הרבי? מסר אלוקי לעולם. אותו בנאדם או לא אותו בנאדם, מה זה משנה לי? במילים אחרות, אני מחכה שהקב"ה יתגלה בעולם, שהאגדה תהפוך למציאות".

שלמה חיים פלדמן / צילום: איל יצהר, גלובס
 שלמה חיים פלדמן / צילום: איל יצהר, גלובס

יש הבדל מהותי בין להאמין בתחיית המתים לבין להאמין שהרבי חי.

"עניין של מינוחים. חילוקי הדעות הם לגבי איך לבטא את הדברים, גם כלפי חוץ וגם בתוך עצמך. יש שיגידו שלא קרה כלום בג’ בתמוז, שזה רק ניסיון. חלק יגידו שקרה דבר נורא, אבל בסופו של דבר, הכול יחזור".

אתה לא רואה את ההבדל בין לומר ‘הרבי יחזור’ לבין לומר ‘הרבי לא מת’?

"שואלים אותי מי יותר טועה - זה שאומר שהרבי חי או זה שאומר שהרבי מת? התשובה שלי: מי שאומר שהרבי מת. למה? כי אם הוא רבי, המוות לא יכול לעצור אותו ואם המוות עוצר אותו, הוא אף פעם לא היה רבי".

אבל הטבע של החיים הוא שהם לא קופאים בזמן. להמשכיות יש משמעות. יש לאדם הורים וילדים, ככה גם במוסדות חסידיים. יש חשיבות לשושלת, למֶשֶך. אפילו מאבקי ירושה זה דבר אנושי וטבעי - אצלכם אין שום דבר כזה.

"כששואלים אותי למה אין ממלא מקום, התשובה שלי היא ‘אנחנו מחפשים, בוא תהיה אתה’. אבל אין אף אחד שיכול להיכנס לנעליים שלו. כזה לא היה. התחושה היא שנשוב ונתראה איתו. הרבי השאיר את הכול באמצע, גם לא השאיר צוואה ברורה. נוצר פה ואקום. עד שהמשיח יגיע".

אפשר לראות את זה גם כחוסר אחריות משווע מצדו. בן אדם שעומד בראש כזה ארגון וכל־כך הרבה אנשים.

"אם היה לו ספק שיש פה איזושהי ריזיקה שאולי משיח לא יבוא, היה אפשר להגיד שזה חוסר אחריות, אבל הוא דיבר על משיח כדבר כל-כך עכשווי. צריך לקרוא את השיחות שלו מהשנים האחרונות, אתה קורא את זה ויש אנשים שנהיים משיחיסטים רק בגלל השיחות האלה: ‘הגאולה כבר פה, סעודת שור הבר והלווייתן מוכנה ואנחנו יושבים על השולחן ומחכים לדפיקה בדלת’. הוא השאיר אחריו אמירה שאנחנו באמצע הדרך".

ובכל זאת, כשאתה חושב קדימה על חב"ד...

"מה יהיה עם חב"ד זו שאלה שאנחנו לא יכולים לשאול, אגיד לך למה: זה כמו הבדיחה על דני ואמא שלו. דני שואל, ‘אמא, מתי נגיע לאמריקה?’ והיא אומרת לו ‘שתוק ותמשיך לשחות’. ככה הרבי אמר להפיץ את התורה ואת הרעיונות, להגיע לכל יהודי. השאיר לנו הרבה עבודה, זה לא נגמר. אין לנו זמן ופריבילגיה להסתכל ולשאול שאלות. שתוק ותמשיך לשחות".

אנחנו לפני בחירות וחסידים מתלבטים איך להצביע, מה עושים?

"יהיה ויכוח מה הרבי רוצה, ונעשה לפי ההנחיה של בית דין של חב"ד. הרבי אסר להוציא הודעות רשמיות, אבל מפה לאוזן תעבור השמועה".

מי המנהיגים של חב"ד היום?

"אם תמצא אותם, תגיד לי. אין. רשמית זה בית דין רבני חב"ד, אבל הם לא מממשים את כוחם".

אז אין דמות שמנהיגה?

"בעיניי יש".

אה, ברור, הרבי.

"התלמידים שואלים אותי איפה הרבי, אני אומר להם: בכל אחד מאיתנו. וזה הכי אמיתי - יותר ממשיח, נשיא, חי או לא חי. כשאתה רואה כל-כך הרבה אנשים לוקחים מסר של בן אדם, הוא פשוט שכפל את עצמו".

בית הכנסת בית מנחם בכפר חב"ד. כל רגע מתחיל מניין / צילום: איל יצהר
 בית הכנסת בית מנחם בכפר חב"ד. כל רגע מתחיל מניין / צילום: איל יצהר

אני קורץ לו בחזרה

טיפה נמאס לי מרבנים, אז אני קופץ לבקר את חגי חסין, בעל מפעל Glassteel בכפר וגבר כלבבי. חסין, חב"דניק עם אופנוע אדיר, קוואסאקי חייתי בצבע ירוק 1400 סמ"ק. הוא עושה דברים נהדרים במפעל, כמו תקרה נפתחת לבתי מלון, וגם דברים כמו קיוסק לתפילין שיוצב בקרוב בקניון גבעתיים. גם פה תמונות של הרבי בכל מקום. חסין בן 46 ויש לו שישה ילדים. אם הוא ואני היינו מחליפים עורות והולכים זה לחייו של רעהו, היה לוקח לכם זמן לשים לב. הוא נולד בכפר וחי פה עד היום. "הכפר זה עוד דבר שהרבי השאיר אחריו בעולם הזה".

קולו של חסין רועם, ככה זה כשצריך להתגבר על מכונות. "תראה לי עסק שמתפתח בלי הבעלים. מאז הסתלקות הרבי, שאנחנו לא רואים אותו בגוף - העסק הגדיל את עצמו פי 4. לא צריך להאמין. הוא בכל מקום - בברזל, בזכוכית, בעץ, בבטון. אם אתה מסתכל על הרבי כאדם טבעי, אז ברור שאי אפשר להמשיך בלעדיו. הרבי היה אדם פיזי כדי שהשכל שלנו יוכל להבין ולקלוט, אנחנו אנשים שמאמינים במה שאנחנו רואים. אבל אם אתה לוקח אותו כאדם רוחני שדבריו ממשיכים להתפשט בעולם והוא שליח של הקב"ה - היום הוא חי יותר מאז, כי אז היה יכול להיות רק בברוקלין ועכשיו בכל העולם".

אתה ראית את הרבי בעיניך, אבל בשביל הילדים שלך זו כבר סימולציה של חסידות.

"בגלל שחסידות לא קשורה לגוף גשמי - היא יכולה לגדול. בגלל שראיתי את הרבי אני מוגבל כי הגבלתי את השכל לעיניים גשמיות".

את הביקור שלנו אנחנו מסיימים בהעתק המפורסם של בית הרבי באיסטרן פארקווי 770, ברוקלין, או בקיצור - 770. הבית הוקם ב־86’ בעקבות בקשה מפורשת של הרבי והוא הראשון מבין כ־50 העתקים של הבית ברחבי העולם, כ־20 מתוכם בישראל, פרוסים ממגדל העמק עד מצפה רמון.

קומת הכניסה היא שכפול מדויק עד לרמת החריצים שבין הבלטות. גם פה התמונות של הרבי בכל מקום. מוזר איך התרגלתי אליו צופה בי, לפעמים כשאף אחד לא רואה אני קורץ לו בחזרה. במסך נראה הרב מברך פוליטיקאים ישראלים; רבין, בגין, שמיר, נתניהו ואחרים. אחר כך, כמו בריאליטי, יש עדויות שלהם כמה התרשמו מהרבי. אני לא יכול להתעייף מלצפות בחב"דניק צופה ברבי, נהרה מתפשטת על פניו וכתפיו מתרככות.

דניאל רוזנטל, שעלה מברזיל, מנהל את המקום ומראה לנו לפי צילומים עד כמה מדויק העתק הכיסא הפינתי הפשוט בכניסה שעליו נהג הרבי לשבת. דרך ההול המשוכפל אנחנו עוברים במסדרון המשוכפל אל חדרו הפרטי של הרבי, שמכונה בפי החסידים "גן עדן העליון". שם בילה את רוב זמנו; קיבל אנשים, למד, התבודד, ואחרי מות רעייתו גם ישן. בחמש השנים האחרונות לחייו כמעט לא יצא מהחדר הזה.

דניאל רוזנטל, מנהל ההעתק המקומי של בית הרבי בברוקלין / צילום: איל יצהר, גלובס
 דניאל רוזנטל, מנהל ההעתק המקומי של בית הרבי בברוקלין / צילום: איל יצהר, גלובס

אדם בודד היה מנחם מענדל שניאורסון. "ללא ילדים, ללא אחים ואחיות, הוריו נפטרו. יכולת לשמח אותו, אבל לא יכולת לספק אותו", העיד פעם מזכירו ונהגו האישי הרב יהודה קרינסקי. עצוב.

יש חב"דניקים שלא נכנסים לחדר לפני ביקור במקווה ואמירת תהילים. מבחינתם, החדר הוא קודש הקודשים והרב הוא ארון הברית, שבו שוכנת השכינה. זה חדר בגודל של 4 על 2.5 מטרים, כל קירותיו ספרים. המיטה כבר לא פה, אבל הכיסא נראה נוח והשולחן נראה כאילו מישהו קם ממנו לכמה רגעים ותיכף יחזור. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988