דוח אמון
2019
הנקראות ביותר

להשתזף זה חובה: הכירו את הסכנות הבריאותיות שטמונות בפחות מדי שמש

סכנות החשיפה לשמש מוכרות לכולם, אבל מה עם סכנות ההימנעות? מתברר שבריאותנו הכללית תלויה יותר ממה שחשבנו באור השמש, ושההנחיות למריחה חוזרת ונשנית של קרם הגנה לא מתחשבות בהבדלים בין אנשים • למה בכל זאת הרופא שלכם ככל הנראה לא ישלח אתכם בקרוב להשתזף?

loading

לא חלפו יותר מדקות ספורות מהרגע שד"ר ריצ'רד וולר מאוניברסיטת אדינבורו שבסקוטלנד ירד מהבמה בכנס הדרמטולוגיה העולמי שהתקיים בעיר לפני כחמש שנים, ועד שהטלפון הסלולרי שלו החל לרטוט בכיסו. רגעים קודם לכן וולר עמד מול עמיתיו - רופאי עור שהגיעו לכנס מכל קצות הגלובוס - והציג להם לראשונה את ממצאי מחקרו החדש. חשיפה לשמש, הוא אמר להם, מסייעת מאוד להורדת לחץ הדם של בני אדם, ועקב כך יורד אצלם גם הסיכון להתקפי לב ולאירועים מוחיים. וולר כמובן העריך מראש שלקהל של רופאי עור יהיה קשה לקבל את המסקנה הנגזרת מהמחקר - השמש היא לא רק סכנת נפשות אלא גם יכולה לתרום לבריאותנו - אבל הוא לא תיאר לעצמו עד כמה.

כשוולר ענה לשיחה, הוא שמע מצוקה בקולו של חברו, אדם שכדרמטולוג מנתח "מעביר את רוב החיים שלו בהסרת גידולים סרטניים מעורם של חולים". "איך שעניתי לו, הוא אמר לי: 'אני לא יכול לדבר על זה עם אף אחד בעולם! אבל ריצ'רד, מה לומר לחולים שלי?' בעיניי, השאלה הזו מסכמת לגמרי את העניין. למה? כי מצד אחד אני יודע שאור שמש הוא גורם הסיכון הגדול ביותר לסרטן עור. אני דרמטולוג בעצמי ואני יודע שהקשר בין חשיפה לשמש לבין גידול בסיכון לסרטן הוכח מעבר לכל ספק. בו זמנית, המחקרים שלי ושל אחרים בהחלט מעידים על כך שאור השמש טוב ללב ולהרבה מערכות נוספות בגוף ושבסופו של דבר, חשיפה לשמש כנראה מאריכה את החיים. זה מסר מורכב יותר מ'אף פעם אל תצאו לשמש ותמיד תמרחו על עצמכם קרם הגנה!'".

אישה עם מסיכת הגנה מהשמש בהנאן, סין / GettyImages ישראל
 אישה עם מסיכת הגנה מהשמש בהנאן, סין / GettyImages ישראל

אם כל זה לא מספיק כדי לערער במעט את מעמדה של האמת האוניברסלית והבטוחה בעצמה שבאה לידי ביטוי ב־Wear Sunscreen - טורה המפורסם והמולחן של העיתונאית מרי שמיץ' שקרא לצעירים להתמרח כשלב ראשוני בדרך לחיים ללא חרטות - התפרסם בארה"ב בתחילת החודש מחקר שמצא שחלק מהרכיבים הכימיים שבקרמים המגינים עלינו נגד השמש עשויים להיספג במחזור הדם. ה־FDA שאישר את הממצאים, אומנם הרגיע כי לעת עתה לא ידוע על נזק שנגרם לגוף כתוצאה מהחומרים הללו, אך גם הודיע כי עד סוף השנה יתפרסמו הנחיות מריחה מעודכנות. כך או כך, שילוב המידע הזה כבר גרם לכמה אנשים לתהות אם ראוי להתייחס אל קרם ההגנה מהשמש כאל המרגרינה החדשה - מוצר שנועד לשפר את בריאותנו, אך מתגלה בסופו של דבר כמזיק יותר.

ויטמין D כאובססיה

כדי להבין טוב יותר על מה מבוססות הטענות של וולר, כדאי להתעכב לרגע על החומר המזוהה ביותר עם אור השמש - ויטמין D. בתקופה שבה סגולותיהם הרפואיות של תוספי תזונה כמו ויטמינים שונים, בטא קרוטן ושמני דגים עמדו תחת מתקפה מדעית שחשפה את התועלת המוגבלת שבצריכתם, ויטמין D הצליח לשמור על מעמדו תקופה ארוכה. במשך השנים התגלה כי בני אדם עם שיעור נמוך של ויטמין D בדמם הם בעלי סיכון גבוה בהרבה מאחרים לסבול מאינספור מצבים רפואיים ומחלות: מסרטן, לחץ דם גבוה, התקפי לב, סוכרת, דיכאון, השמנת יתר והידרדרות קוגניטיבית ועד לאירועים מוחיים, אוסטיאופורוזיס, רככת ובעיות במערכת החיסונית.

בניגוד לתוספי תזונה אחרים, שכדי לקבל צריך לעיתים לצרוך מזון ספציפי למדי, לבני אדם לא אמורה להיות בעיה להעלות בצורה ניכרת את רמות הוויטמין D בדמם. אחרי הכול, ויטמין D הוא הורמון שהעור מייצר בסיועו של משאב בלתי מוגבל, זמין מאוד וחינמי לחלוטין - אור השמש.

אלא שלמרות זאת, רופאים מתריעים זה זמן על כך שרבים מאוד מאיתנו סובלים ממחסור משמעותי בוויטמין D, ולא רק באזורים כמו צפון אירופה. אפילו בישראל שטופת השמש מתברר שרמות הוויטמין אצל כ־70% מהאוכלוסייה מוגדרות כחסרות וכי אצל כ־15% מהאוכלוסייה מדובר בחסר חמור. "הנתון הזה משקף חיים במקומות סגורים", אומר וולר. "בני האדם המודרניים וההומנואידים שקדמו לנו עברו את האבולוציה שלהם וחיו במשך מאות אלפי שנים באזורים שטופי שמש. המצב שבו בני אדם כמעט אינם נחשפים לשמש הוא חדש במונחי פרקי הזמן האלו. עברנו לחיות חיים שמתקיימים בעיקר בין קירות ותחת גגות לפני משהו כמו 150 שנים - בתקופת המהפכה התעשייתית".

לכאורה, כל זה לא היה אמור להוות בעיה חמורה מדי עבור הרפואה המודרנית. למרות שינוי אורח החיים שלנו שגרם לנו לייצר הרבה פחות ויטמין D מאי פעם בעבר, המדע התקדם עם השנים מספיק כדי לאפשר לנו להשלים את המחסור בצורה מלאכותית. אלא שוולר מקלקל את החגיגה וטוען שהמעקף מעשה ידי אדם הזה לא לגמרי עובד.

"אנחנו יודעים שאנשים שבדם שלהם יש רמות גבוהות של ויטמין D הם אנשים בריאים יותר בכמעט כל דרך שאתה יכול לדמיין, אבל הבעיה היא שכשאתה נותן לאנשים כדורי ויטמין D - כלומר כשאתה מעלה בצורה מלאכותית את רמות הוויטמין בדמם - אין לכך שום השפעה על מחלות לב, על לחץ דם גבוה, על השמנת יתר ועל סוכרת. הדבר היחיד שהוכח שוויטמין D עוזר לו הוא במניעת מחלות כמו אוסטיאופרוזיס ורככת ודברים כאלה. השאלה היא מדוע אנשים שנמדדות אצלם רמות גבוהות יותר של ויטמין D בריאים יותר, והתשובה לדעתי היא שהוויטמין הוא בעצם מַרקר למשהו אחר, מעין מסך עשן. הוויטמין קשור עם משהו אחר שגורם לשיפור בבריאותם של אנשים, אבל הוא לא הסיבה עצמה.

"את זה גילינו בזכות המון מחקרים על ויטמין D שנערכו בשני העשורים האחרונים ופורסמו בכתבי העת הגדולים. לקחנו את הדאטה מהמחקרים הללו ועשינו עליהם מטא־עיבוד שמבודד גורמים אחרים מהמשוואה ואלו התוצאות. מעבר לכך, באמצעות מחקר גנטי שנערך בשנתיים־שלוש האחרונות גילינו שלשיעור מסוים באוכלוסייה יש פשוט רמות נמוכות יותר של ויטמין D. כמה מחקרים שנערכו בשנים האחרונות בהולנד הראו שבניגוד למצופה - שאנשים שמייצרים פחות ויטמין D יסבלו משיעור גבוה יותר של מחלות לב - זה לא מה שקורה בפועל. האינדיקציות הללו גורמות לנו לחשוב שוויטמין D הוא לא הסיפור פה".

אז למה אנחנו שומעים עליו יותר ויותר?
"אסור לשכוח שיש תעשייה ענקית סביב ויטמין D שבארה"ב לבדה שווה יותר ממיליארד דולר בשנה. מכיוון שוויטמין D מוגדר כתוסף ולא כתרופה, אפשר לומר מה שרוצים על הסגולות הרפואיות שלו, מה שלא אפשרי במקרה של תרופות שאצלן הכול צריך להיות מוכח ומגובה במחקרים".

אור השמש ותוחלת חיים

אז מה כן הסיפור? בשנת 2010 וולר חקר חנקן חמצני - מולקולה שנוצרת בגוף, ושהגילוי על סגולותיה מרחיבות כלי הדם זיכה שלושה רופאים אמריקאים בפרס נובל לרפואה ב־1998. במהלך העבודה הוא גילה "נתיב" ביולוגי חדש שבאמצעותו העור משתמש באור השמש על מנת לייצר את החנקן החמצני.

מכיוון שלמדע היה כבר ידוע ששיעור בני האדם הסובלים מלחץ דם גבוה, מחלות לב, שבץ, ותמותה באופן כללי, עולה ככל שמתרחקים מקו המשווה, ועולה עוד יותר בחודשים האפלוליים יותר של השנה, וולר לא יכול היה שלא לשאול את עצמו את השאלה המתבקשת: האם חשיפה של אנשים לאור השמש תוריד את לחץ הדם שלהם?

כשהוא חשף את המתנדבים שלו ("הם היו סטודנטים לרפואה, שזה נחמד, כי בניגוד לעכברים, לא צריך לגלח אותם") לאור שמש קיצי במשך עד 30 דקות וללא קרם הגנה, רמות החנקן החמצני שלהם עלו ולחץ הדם שלהם ירד. אצל סטודנטים שנמרחו בקרם הגנה, לא חל שינוי. וולר משוכנע שאימוץ נכון של הפרקטיקה הזאת בקנה מידה גדול יכול למנוע מיליוני מקרי מוות בעולם מדי שנה.

האם חשיפתם של כל האנשים הללו לקרני השמש לא תביא גם לעלייה בשיעור חולי סרטן העור? בהחלט כן, אבל מכיוון שכל רופאי העור מסכימים שתפקיד החשיפה לשמש בהופעת הסוג הקטלני של סרטן העור - מלנומה - זניח למדי (7%־10%), ומשום שסרטני העור הקשורים לחשיפה לשמש, בדרך כלל לא הורגים ומספרם גם כך בטל בשישים לעומת מספר המתים ממחלות לב, וולר חושב שהסיכון משתלם. בארה"ב למשל מתים מדי שנה מסרטני עור פחות משלושה מתוך 100 אלף בני אדם. מספר המתים לשנה כתוצאה ממחלות בכלי דם גבוה פי מאה.

וולר אומר שהיחס שהוא מקבל מהקהילה המדעית מורכב. "מנקודת המבט של דרמטולוג, אני יודע שהחשיפה לשמש היא גורם הסיכון הגדול ביותר לסרטן עור. זה חד משמעי, 100% ודאי. משום כך, העצה של הדרמטולוגים היא די מדויקת ככל שזה קשור למניעה של סרטן עור - אם מגבילים את החשיפה לשמש, מורידים את הסיכון לחלות בסרטן העור ואם מורחים קרם הגנה, מצמצמים את הסיכוי לקבל סרטן עור שאינו מלנומה. אבל - וזה אבל גדול - יש ראיות מצטברות שמראות בוודאות כמעט מוחלטת שלאור השמש יש יתרונות ברמת הבריאות הכללית של בני אדם ובמיוחד לגבי בריאות הלב וכלי הדם שלהם. נפח ועומק המחקר בתחום לא מתקרב לזה שהוביל לכך שאנחנו יודעים שהשמש גורמת לסרטן העור, אבל להערכתי, יש לנו 80% מההוכחות שקושרות בין חשיפה רבה יותר לשמש לבין חיים ארוכים ופחות מחלות לב.

"הסיכוי שלך למות ממחלות לב או משבץ גבוה פי 100 מהסיכוי שלך למות מסרטן העור, כך שאם אנחנו מסתכלים על המציאות במונחים מספריים, מוות כתוצאה מסרטן העור הוא בעיה לא מאוד משמעותית מבחינת בריאות הציבור בעוד שהבעיה המשמעותית בהרבה היא מחלות לב ושבץ. זה אומר שצריך לאזן בין הדברים. אני חושב שמה שמאט את התהליך הזה הוא שאין לנו עדיין את ההוכחות המלאות לכך שאור השמש עוזר למנוע מחלות לב אלא רק עדויות חזקות לכך, אבל בינתיים קהילת רופאי העור טומנת את ראשה בחול. אם תבדוק גורמים כמו עישון, השמנת יתר, עוני, אי שוויון בהכנסה, בישול על אש פתוחה בתוך חדר סגור, שתיית יתר של אלכוהול ועוד מיליון דברים אחרים - אנחנו יודעים שהם מקצרים את החיים, אבל גם 100 שנים אחרי שהוכח שאור השמש גורם לסרטן העור, אין שום ראיות לכך שאור השמש מקצר חיים".

הבעיה: הנחיות זהות לכולם

הנתונים שוולר מתייחס אליהם הם פרי מחקרו של ד"ר פלה לידקוויסט ממכון קרולינקה ליד שטוקהולם. לידקוויסט עקב אחר הרגלי שיזוף של יותר מ־30 אלף נשים שבדיות במשך 20 שנה. בתחילה הוא רצה לבדוק מה ההשפעה של חשיפה גבוהה לשמש על שיעור קרישי דם אצל הנשים, וגילה שאצל אלו שבילו יותר זמן בשמש - אבל עשו זאת פחות במהלך הקיץ - נרשמו במשך התקופה שיעורים נמוכים יותר של הופעת קרישי דם. כשהוא בדק מה המצב לגבי סוכרת, המסקנות היו דומות. במקרה של מלנומה, הנתונים היו מעניינים במיוחד. אצל כוהנות השמש בין המשתתפות אכן היו שיעורים גבוהים יותר של מלנומה, אולם סיכוייהן למות ממנו היו נמוכים פי 8.

כשלידקוויסט החליט לברר מה השפעת החשיפה לשמש על שיעור התמותה הכללי בקרב הנשים, הנתונים סיפקו תשובה דרמטית: לנשים שנמנעו מאור השמש היה סיכוי כפול למות במהלך תקופת המחקר לעומת אלו שנחשפו אליה באופן קבוע. "הימנעות מאור שמש היא גורם סיכון שדומה בערכו לעישון במונחים של תוחלת חיים", קבע לינדקוויסט כשהוא פרסם את המחקר שלו ב־2016.

הטענה שנובעת מהמחקר של וולר ושל הנתונים שמתקבלים ממחקרים אחרים שנעשו במשך השנים, היא שהגישה המחמירה של רופאי עור מתעלמת מפרמטרים כמו גון עורו של האדם, המיקום הגיאוגרפי שלו על הגלובוס ועונת השנה המסוימת. למעשה, וולר טוען שההמלצות של הרופאים נבנו על סמך היכרות עם דמות מאוד מסוימת של "אדם ממוצע". במילים אחרות: הרופאים נתנו לאוכלוסייה הכללית המלצות שנכונות בעיקר להם-עצמם כאמריקאים לבנים ובהירים ממוצא אירופי. אם זה אכן המצב, כיצד אדם יכול לדעת מה מידת החשיפה לשמש שנכונה לו?

"כרגע יש לנו גישה של 'גודל אחד מתאים לכולם' - 'הימנעו מהשמש!'", זועק וולר. "באמריקה אומרים לשחורים להימרח וזה קשקוש מוחלט. אני נוסע מדי שנה לעבוד באתיופיה ועושה את זה כבר עשור ועדיין לא נתקלתי שם במקרה של סרטן עור. אתיופיה נמצאת על קו המשווה והיא בגובה של 2,500 מטרים מעל פני הים - כלומר לא רק שהיא שטופת שמש אלא שסינון הקרניים האולטרה סגולות בה חלש יותר. המשמעות היא שאנשים עם גון עור כהה לא רגישים לשמש כמו אנשים עם עור בהיר. יש לנו מחקר שנמצא כרגע בתהליך הביקורת שלו שבו בדקנו לחץ דם וכמות חשיפה לשמש אצל אמריקאים שחורים ואמריקאים לבנים ובאופן ברור רואים שהירידה בלחץ הדם כתוצאה מחשיפה לשמש גדולה בהרבה אצל לבנים לעומת שחורים. זה אומר שאם אתה אמריקאי שחור, אתה צריך יותר שמש כדי ליהנות מאותה ירידה בלחץ הדם שלך. והרופאים אומרים להם למרוח קרם הגנה!".

טפיר מתמרח בגרמניה / GettyImages ישראל
 טפיר מתמרח בגרמניה / GettyImages ישראל

"אני לא מתווכח עם הנתונים שלהם, אבל אני לא מסכים עם המסקנות", אמר דיוויד פישר, יו"ר המחלקה לדרמטולוגיה בבית החולים הכללי של מסצ'וסטס למגזין האמריקאי Outside. הסיכונים לסרטן העור, הוא מאמין, עולים בהרבה על היתרונות של חשיפה לשמש. "מישהו יכול לקחת את המסקנות האלה כדי לומר שהסיכון לסרטן העור שווה את זה", הוא אומר. "אני מאוד לא מסכים עם זה".

ואכן, העמדה הרשמית של איגוד רופאי העור בארה"ב נשארה בעינה: "האיגוד ממליץ לכל האנשים, ללא קשר לצבע העור שלהם, להגן על עצמם מפני קרני השמש האולטרה סגולות המזיקות על־ידי שהייה בצל, לבישת בגדים ארוכים ושימוש בקרם הגנה עמיד במים בדרגה של 30 ומעלה". מדיניות החשיפה לשמש של האגודה למלחמה בסרטן בישראל דומה מאוד - בלי שמש ועם קרם הגנה, תמיד. כשביקשתי הבהרות, הדגישו שם שאף על פי "שההנחיות הן בשביל בעלי עור בהיר, בעלי עור כהה מתבקשים לאמץ אותן גם".

למה בכל זאת לבחור בצל

ד"ר גיל טאובר שמייעץ לאגודה למלחמה בסרטן ומנהל את המרפאה הרב תחומית לממאירויות שאינן מלנומה בבילינסון, נשמע חשדן כשאני מספר לו על המחקר של וולר ועמיתיו. "אני לא אגיד על השמש שהיא לא טובה. צמח לא יכול לחיות בלי שמש וגוף האדם לא יכול לחיות בלי שמש, אבל האדם לא צריך חשיפה לשמש. מבחינת רופא עור, אין דבר כזה חשיפה לשמש. אבל אני רוצה להבהיר שכשאני אומר לא להיחשף, אני מתכוון לא לעשות אמבטיות שמש ולא להשתזף".

אבל אולי בגלל אורח החיים המודרני, האדם לא מקבל כיום מספיק שמש?

"תיאורטית, זה נשמע נכון, אבל אני חושב שהאדם המודרני יותר חשוף לשמש מבעבר. אנשים בעבר היו לבושים הרבה יותר בצניעות, הם לא היו הולכים לחופשות של חודש בשנה ושורפים את עצמם, וגם כנראה שעוצמת השמש עצמה לא הייתה כמו שהיא היום. אנחנו רואים היום עלייה דרמטית בסרטנים שקשורים לחשיפה לשמש בכל הארצות שיש בהן בהירי עור. זה קורה כי אנשים חושפים את עצמם מעבר למה שצריך.

"לגבי ויטמין D - זה נכון שמקורו בשמש, אבל אנשים צריכים להבין שאם אתה חי בישראל, כמות החשיפה לשמש שנדרשת כדי לייצר את המינון המקסימלי של ויטמין D היומי היא משהו כמו 10 דקות. זהו. יותר מזה אתה לא יכול לייצר והישראלי הממוצע מקבל את זה בקלות. מספיק ללכת מהבית למכונית ומהמכונית לבית קפה. אם לישראלי חסר ויטמין D, זה גנטי, זה לא בגלל אי חשיפה לשמש, ואז לוקחים ויטמין D כתוסף. המחקר שפורסם בקשר לאי היעילות של תוספי ויטמין D בטיפול במחלות לב הוא מאוד שנוי במחלוקת".

ולא צריך הנחיות שונות לבעלי עור כהה?
"אין ספק שזה צריך להיות שונה, אבל גם אתיופי וגם תימני יכול להישרף מחשיפה לשמש. ומעבר לזה יש את הפן האסתטי של הזדקנות העור ופיגמנטציה. שם דווקא כהי עור סובלים יותר ואני ממליץ לכל המטופלים כהי העור שלי לשים קרם הגנה על הפנים בגלל הפיגמנטציה ולא בגלל הסרטנים. את המלנומה שאין לה הרבה קשר לחשיפה לשמש אין דרך למנוע, ולכן אנחנו מתמקדים בגילוי מוקדם, אבל את כל סרטני העור האחרים שקשורים לשמש אפשר למנוע. אם אתה לא נחשף לשמש, בעיקר מגיל 0 עד 25, אז מצבך טוב מאוד. צריך לחנך את הצעירים שלא להיחשף לשמש. אין ספק שהסרטנים האלו הרבה פחות ממאירים. הם לא שולחים גרורות וכיוצא בזה, אבל הם עדיין ממאירים. צריך לכרות אותם".

כשאני שואל את וולר אם לאור התנגדות הממסד הדרמטולוגי לרעיונותיו לא יהיה עדיף לנסות ולקדם את המחקר בתחום באמצעות שיתוף פעולה עם קרדיולוגים, הוא צוחק. "קרדיולוגים אומרים לי 'למה שאני אתעניין בשמש? זה שייך לרופאי עור'. רופאי עור אומרים לי 'למה שאני אתעניין בלחץ דם ומחלות לב? אלו דברים שקרדיולוגים צריכים להיות מוטרדים בגללם'. היום כל אחד מסתכל על המציאות דרך הזווית המצומצמת שלו. הטרנד הוא להתרחק מרפואה הוליסטית ולהתמחות בתחומים צרים. אני חושב שיהיה קשה לשכנע את הממסד בטענות הללו כי הוא מקובע. לרופאי עור יהיה קשה מאוד לומר לפציינטים שלהם 'צאו החוצה ותיהנו מהשמש'. הם מפחדים פחד מוות מזה שמישהו יאמר שאולי השמש מועילה.

"אני פשוט חושב שהרופאים צריכים לפתוח את הראש שלהם ולא להסתכל על הנתונים הללו רק מפוזיציה של רופאי עור אלא מנקודת מבט של רופאים כלליים עם ראייה הוליסטית. מעבר לכך, אנחנו גם צריכים לעשות עוד מחקרים שבודקים את יחסי הגומלין בין חשיפה לשמש לבריאות כללית. עד היום, כל תשומת הלב שלנו הלכה לבדיקת הדברים הרעים שהשמש עושה לנו ולא בדקנו כמעט את היתרונות שלה. אנחנו צריכים לשנות את הגישה הזאת כי מה שאנחנו רוצים זה למצוא את האיזון הנכון". 

מסתתרים מהשמש בארמון בבנקוק / GettyImages ישראל
 מסתתרים מהשמש בארמון בבנקוק / GettyImages ישראל

ומה עם הריף?

הכימיקלים בתכשירי ההגנה גורמים נזק לאלמוגים ויש כבר הגבלות על השימוש בהם בכמה מקומות

אף אחד לא צריך להיות מופתע מכך שחלק מהחומרים שנמצאים בקרם ההגנה מהשמש חודרים למחזור הדם. לפני יותר מעשור העלו מחקרים שחלק מהחומרים הכימיים הללו שנשטפים למים מגופם של מתרחצים מסבים נזק מהיר, קשה ובלתי ניתן לתיקון לשוניות אלמוגים. ב-2015 קבע מחקר בינלאומי שבדק את השפעת החומרים הללו על אלמוגים כי גם כמויות זעירות של החומר הכימי אוקסיבנזון שנמצא ברוב תכשירי ההגנה הוא בעל השפעה מזיקה לאלמוגים. עד כמה זעירות? כמות השקולה לטיפה אחת בשש וחצי בריכות אולימפיות מספיקה כדי להרעיל את המים שבהם מתקיימים האלמוגים.

וכמה קרם הגנה מוצא את דרכו אל שוניות האלמוגים? על-פי עורכי המחקר מלפני ארבע שנים, לפחות 14 אלף טונות בשנה. הממצאים הללו והדאגה מהשלכות מותם של האלמוגים על המערכות הביולוגיות שסביבם גרמו למחוקקים בכמה מקומות בעולם לגלות יוזמה. כך למשל הפכה בשנה שעברה הוואי למדינה הראשונה בארה"ב שהעבירה חקיקה האוסרת לחלוטין על שימוש בתכשירי הגנה נגד השמש המוגדרים כמזיקים לאלמוגים. החוק ייכנס לתוקף ב-2021, אבל בינתיים, הן בהוואי והן במקומות אחרים בעולם כמו פלורידה, מקסיקו ופלאו שבאוקיינוס השקט, מנסים לעודד תיירים לצמצם את השימוש בתכשירי הגנה שמכילים אוקסיבנזון.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות