דוח אמון
2019
הנקראות ביותר

געגועיי לאסתי הספרנית: לירי לאונג' - מסעדה קלאסית ונעימה שהיא מחווה לספרייה

מסעדת לירי לאונג' החדשה ברשפון, שהיא גם ספרייה פעילה, היא הפתעה נעימה • האוכל הגון, השירות אדיב והאווירה מרחיבת דעת

מסעדת לירי לאונג’/  צילום: דניאל לילה
מסעדת לירי לאונג’/ צילום: דניאל לילה

אסתי, אסתר עמית בשמה המלא, הייתה הספרנית הוותיקה של ספריית בית יד לבנים בתל אביב, ספרייה שכונתית מקסימה ומלאת שאר רוח במיוחד. אסתי הייתה ההיפך הגמור מכל אותן ספרניות קפוצות ומפחידות המאיישות לפעמים את עמדות ההשאלה בספריות עירוניות וגורמות ליהודים חרדתיים כמוני להירתע ולא לחזור לעיתים קרובות. לא שכולן כאלה, אבל אני עוד זוכר את שושנה, הספרנית המפחידה מהספרייה בילדותי. את אסתי פגשתי בשלב מאוחר מדי. רק לפני שלוש או ארבע שנים התחלתי להחליף ספרים בבית יד לבנים. התאהבתי בצחוקה המתגלגל, בהומור המושחז שלה וביחס האוהב.

נזכרתי באסתי ובשורה ארוכה של ספרניות וספרנים כשבאתי בשעריה של מסעדת לירי לאונג' החדשה ברשפון. שמה של המסעדה מנסה לעשות מחווה לספריית היישוב, ששכנה ועודנה שוכנת בתוך המבנה החד-קומתי הטובל בירוק, כמו שקוראים למקומות כאלה. לירי מלשון ליריקה ולאונג' מלשון… לא יודע מה. יצא קצת כמו שם של מערכת סלונית של רהיטי חבלצקי. לא משנה, העיקר הכוונה.

והכוונה, שקל לצחוק עליה למראה שורות הספרים הכרוכים בניילון השקוף המסורתי ומסומנים בפתק הלבן הקטן בתחתיתם, הופכת להיות קצת פחות מגוחכת וקצת יותר נוגעת ללב ואולי אפילו צובטת בו, כשמתברר שהספרייה שעל הקירות אינה קישוט ריק מתוכן לשם יומרני העושה שימוש בבניין היסטורי, אלא ספרייה פעילה שבה אפשר עדיין לשאול ספרים. וזה, תסלחו לי, מקסים. גם אם רוב הספרים כאן - לפחות בבדיקה שטחית למדי - שייכים לסוגת ספרות המטוסים פלוס-מינוס.

לירי לאונג' קמה על חורבות קפה גופרמן הוותיק, שגם שמו עשה מחווה יפה להיסטוריה של היישוב בהנציחו את אשר גופרמן, ממייסדי היישוב. הבניין נראה כמעט כמו ביום הקמתו ב-1946. תוכלו לקרוא על ההיסטוריה שלו בשלט ההנצחה בכניסה.

לירי לאונג' היא שלוחה של מסעדת גוז' ודניאל המצליחה, השוכנת אף היא ביישוב עשיר בשרון, הלוא הוא בני ציון. מסעדות כאלה בשרון מעוררות בי בדרך כלל פיהוק רחב. האוכל בהן הוא כזה הנועד להתאים לחך כללי שכזה, כלומר קשה לצפות מהן לשיאים קולינריים. אלא ששמעו של שניר אנג סלע, השף החדש, יחסית, של מסעדת האם, יוצא למרחוק כבר כמה זמן, ולכן עד שאפקוד גם אותה ואדווח, החלטתי לבקר ב"סניף" החדש.

אז ככה. חוץ מסיפור הספרייה, ואולי בזכותו, לירי לאונג' היא אחת המסעדות הנעימות שביקרתי בהן לאחרונה. עיצוב שקט, כמעט קלאסי, לא מנקר עיניים או נובורישי, ובקיצור, מקום שמצליח לערסל אפילו את ליבו של צייקן מזדקן כמוני.

הזמנו שני קוקטיילי שפריץ אפרול בשבילנו ולימונדה לנוער, וחיכינו בסבלנות על המרפסת עד שיתפנה השולחן שהזמנו. שבת בצהריים היא משמרת קשה, כידוע. גם האוכל לא תמיד מצליח בה. מזל שזה לא קרה.

התחלנו בפוקצ'ה לוהטת ומשובחת. סלט קיסר בלי עוף, לפי בקשתנו (יש שתי אופציות, עם או בלי) היה קום איל פו. שום דבר לכתוב עליו הביתה, אבל גם שום דבר להתלונן עליו.

סלט ההרינג* עם תפוחי האדמה היה כבר הפתעה אמיתית. ההרינג היה דג מלוח, אבל תפוחי האדמה היו אפויים ולא מבושלים, ולצדם גם שמנת, כמקובל, אבל גם ביצה רכה שנמרחה במרכז הצלחת והכול מעוטר בשמיר, הולם את המנה וטעים להלל.

לינגוויני דיאבלו./  צילום: עדי אדרי
 לינגוויני דיאבלו./ צילום: עדי אדרי

מנת פריטו מיסטו צמחוני כללה גזיזי גזר, פרחי ברוקולי, רבעי ארטישוק, שעועית ירוקה ואפילו פלפל פדרון אחד, כולם מצופים בעדינות ומטוגנים כשלצדם איולי ליים מצוין. יופי של מנה. שרימפס ברוטב עגבניות היו גם הם יופי של ביצוע למנה שגרתית וכאילו לא מעניינת. פשוט וטוב.

עכשיו הגיעו המנות העיקריות. נוער א' התענג על צמד נקניקיות עגל ממולאות בגבינת גאודה עם צ'יפס וכרוב כבוש. סטנדרטי ולא מזיק. נוער ב' הלך על פסטת לינגוויני מצוינת ממש, עם רוטב בולונז על בסיס בשר לבן דווקא שאיימה להיות חריפה, אך לא הייתה כזו כלל וכלל, לשמחתו ולשמחת כולנו. לא שיש לנו משהו נגד חריף, אך גם לא משהו נגד “לא חריף". יופי של מנה.

נקניקיות עגל וגאודה/  צילום: דניאל לילה
 נקניקיות עגל וגאודה/ צילום: דניאל לילה

קינחנו בעוגת גבינה טובה ובברד פודינג, מנה שהפכה לסוג של קרם בוואריה של שנות האלפיים במסעדות אופנתיות, כלומר כמעט ברירת המחדל. אבל היא הייתה טעימה מאוד, אז מה לנו כי נלין.

 ברד פודינג/  צילום: דניאל לילה
  ברד פודינג/ צילום: דניאל לילה

לירי לאונג' היא כנראה לא מקום לנסוע אליו במיוחד, אלא אם כן אתם נתקפים בצורך עז לצאת קצת מהעיר ובכל זאת לא לנסוע רחוק מדי. אבל האוכל בה הוא הגון ואף למעלה מזה, השירות אדיב וחייכני והאוויר והאווירה מרחיבי דעת עד כדי כך, שאולי בכל זאת אפשר לנסוע אליה במיוחד. אחרי הכול, בשבת בצהריים, לפחות למי שגר בצפון תל אביב, רשפון קרובה יותר מפלורנטין. ובבקשה אל תפסיקו לבקר בספריות. 

לזכרה של אסתי עמית

 

* כדאי להכיר: הרינג

רוב-רובם של מוכרי הדגים המלוחים בארץ מוכרים אותה סחורה של אותם שניים וחצי יבואנים. זה לא אומר שאין מקומות מומלצים יותר או פחות לקנות בהם. אני למשל מעדיף את ההרינג של לופו ויום טוב בשוק לוינסקי, או של דורפמן בשוק הכרמל. בבית, הטביעו אותו בשמן צמחי רגיל עם פרוסות בצל, עלי דפנה ופלפל אנגלי שלם.

לירי לאונג'

פרטים: הפרחים 12, רשפון, טל' 09-9797170. א'-ה' 09:00-23:00, ו' - 16:00-09:00, ש' 17:00-12:00

מחירים: פוקצ'ה - 18 שקל, סלט קיסר בלי עוף - 48, פריטו מיסטו - 48, הרינג - 48, שרימפס - 52, נקניקיות - 72, לינגוויני - 88, ברד פודינג - 48, עוגת גבינה 46 שקל.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות