מנכ"ל סלופארק: "אנחנו לפני השקת אפליקציית הדור הבא"

אני: חברותי, יזם, יצירתי, פרקטי, מתרגם מיד רעיונות למעשים. חייב להצטיין, ולפעמים פרפקציוניסט קיצוני.

משפחה: לסבא וסבתא מצד אבא הייתה מכבסה במרוקו והם חיו עם כבשים במרפסת, סימן לעושר גדול. כשהחלו הפרעות בשנות ה-60, כשלאבא מלאו שלוש, הם עלו לארץ והצליחו להבריח קצת זהב בחיתולים של דוד שלי והתיישבו בתלפיות בירושלים. סבא מצד אמא עלה מטוניס וסבתא ניצולת שואה מרומניה, וכשעלתה לארץ פגשה את סבא במעברת פרדס חנה. הם התאהבו, התחתנו, הקימו בית בלוד, והוא הפך לאיש צבא, הרס"ר של מחנה 80.

ההורים נפגשו כשהיו בטיול בצבא, התחתנו ועברו ללוד. אמא אשת צבא ואבא הקים את "אלגדפון תקשורת", חברת תקשורת עצמאית שהתמחתה בתשתיות תקשורת והתחרתה בבזק, בסלילת התקשורת של הטלפוניה והבנקים. לימים, החברה הפכה ל"לידקום", הוא עשה אקזיט ואחרי שעזב היא פשטה רגל. הוא הקים עשר חברות עסקיות.

ילדות: ראשון לציון. למרות שבבית היה כסף, עבדתי. החברים היו מבלים והיו אומרים "תירגע", אבל ידעתי שעל כל שקל שארוויח, אבא ייתן לי עוד אחד. הצטיינתי במתמטיקה וסיימתי מגמה ביוטכנולוגית בהצטיינות. שיחקתי כדורסל במכבי ראשון עד גיל 17 וכשנתקעתי מתחת למטר שמונים, התקדמתי הלאה.

אני זוכר שישבתי במשרד של אבא וראיתי את התגית על השולחן שעליה היה כתוב "מנכ"ל", ואמרתי שגם אני אהיה מנכ"ל. ידעתי שאכנס לעסקים, למרות שרוב הילדות שלי אבא היה בקושי בבית, ורק כשהתחלנו לחיות ברווחה, כשהייתי נער, התחלנו לראות אותו בערבים והתקרבנו.

כלא 4: התגייסתי למשטרה צבאית והוצבתי כמפקד כלואים בכלא 4. מפקד הכלא הסכים לתת לי הזדמנות למחשב את הכלא, והקמצ"ר הגיע כדי לראות את התוכנה החדשה שלנו. בחצי השנה האחרונה של השירות התחלתי ללמוד מנהל עסקים, כי אבא לחץ עליי להתחיל לעבוד. כשכל החברים שלי טסו בעולם, אני למדתי, וסיימתי שני תארים בארבע שנים בהצטיינות דיקאן.

רינת: אשתי, עורכת דין, שעובדת בתביעות של "שלמה סיקסט". היציבות שלי בחיים, מרגיעה אותי ובלעדיה הייתי עושה לא מעט טעויות. הכרנו בבית הספר, היא נולדה יום אחריי, ובגיל 16 החלטתי שהיא תהיה אשתי, אבל היה לה חבר. חצי שנה לפני השחרור החלטתי שזה הזמן ונעלתי את זה. יש לנו שלושה ילדים ואנחנו גרים בראשון לציון.

סלופארק: כשהייתי בשנה האחרונה בצבא, אבא הקים את החברה, שהייתה אז טכנולוגיה פורצת דרך שהחליפה את איזי פארק, מחייגים וחונים. התחלתי בחלוקת פלאיירים. אחרי השחרור טסתי לטיול גדול עם אשתי, וכשחזרנו עברתי למכירות ושיווק ובעיקר למדתי מאבא. לא היה פשוט לעבוד יחד. היו בינינו מחלוקות.

ב-2007 נפתח מכרז גדול של השלטון המקומי, ואז נולדה פנגו. הבחור שהיה שותף עם אבא בפטנט של חייג וסע, סגר מאחורי הגב עם פנגו על הליכה משותפת למכרז שלא ניגשנו אליו, מתוך ידיעה שהפטנט שלנו בלעדית. הוציאו נגדנו צו מניעה שאנחנו לא יכולים לעבוד מעבר לעיריות שאיתן עבדנו והם קיבלו 45 רשויות, מה שהוציא אותנו כמעט לגמרי מהשוק במשך שבע שנים. אבא הסתבך בעסקים האחרים שלנו ו"מ.ג.ע.ר", שמתמחה בשוק המוניציפלי, נכנסו כשותפים והיום הם הבעלים. אבא יצא מהחברה ואני הפכתי למנהל השיווק וב-2013 מוניתי למנכ"ל. היום נתח השוק שלנו הוא 15% כשפנגו שולטת בו. אנחנו לפני השקת אפליקציית הדור הבא, ויצרנו מוצר מבוסס-מפה שמציג את כל אפשרויות החניה באזור - חניונים וחניות פנויות ברחוב עם קשר לווייז שמפנה אותך אליהן.

פנגו: יש בינינו דם רע, בגלל המכרז ההוא. מתחרה קשה שמתנהל טוב, עם מוצר לא רע, ואנחנו מציקים לו ולוקחים נתחי שוק.

מצוקת חניה: בשנים הקרובות נעבור לבוקינג של חניה בחניונים, וחניות פרטיות יושכרו כשהדיירים לא בבית. דרכנו אפשר יהיה למצוא חניות כאלה ולשלם עליהן פר שעה. אנחנו מייצאים את הטכנולוגיה לאוסטרליה ולדרום אמריקה ומתכוונים להשתלב במיזמי הרכב האוטונומי.

פנאי: משלב את המשפחה כמה שאני יכול בגלל החוויה ההפוכה שלי עם אבא. משחק טניס פעם בשבוע.

תפיסת עתיד: רוצה לקום כל בוקר עם האנרגיות של השנה הראשונה, וזה מה שקורה למזלי הגדול בסלופארק.