אני מדחיק - משמע אני לא קיים

עד מתי נופתע מכך שכללי המשחק של הפרטיות שלנו השתנו?

פרטיות ברשת / שאטרסטוק
פרטיות ברשת / שאטרסטוק

לפני ימים אחדים ביצעתי ניסוי. תיעדתי למשך 24 שעות את כל האינטראקציות הדיגיטליות שלי, אשר, למיטב ידיעתי, מותירות אחרי "עקבות דאטה", המשקפת מקרא מהימן להתנהלות היומיומית שלי.

"גוגל הום" בסלון הבית ובחדר השינה המשמש כממשק קולי, ושימוש בכל שעות היממה ב"תותבת הידנית שלי" מדגם סמסונג מתקדם למגוון פעולות ואינטראקציות בסושיאל מדיה, דרך פייסבוק, ווטסאפ, לינקדין, אינסטגרם, טלגרם, תשלום חשבונות, תיאום תור רפואי, קריאת מאמרים, הפצת חומר, חיפוש בגוגל וכיו"ב - הם סביבת ההתנהלות היומיומית שלי ומותירות חותם דיגיטלי, כמעט בכל פעולה שנייה ביממה.

תוצאות הניסוי היו ידועות מראש - אני מניית זהב שמייצרת מדי חודש למעלה מ 1,000 עקבות דאטה שהופכות אותי ללוח קליעה למטרה מהלך. טרגט.

המציאות הזו, שמשתקפת אלינו דרך הסיפור של קיימברידג' אנליטיקה בסרט "The Great Hack" שעלה לשידור בנטפליקס בשבוע שעבר, מטרידה ומייצרת תחושת חוסר נוחות, אך באותה מידה הסרט משקף את העובדה שלא גילינו שום דבר שלא ידענו.

דרך שאלון פסיכולוגי "תמים לכאורה" של ד"ר קוגן, שהופץ בפייסבוק, נאספו אלפי פרטי דאטה על מיליוני אנשים שהיוו פלטפורמת ידע לטרגוט מסרים יעיל בקמפיינים פוליטיים, המידע הזה הוא בגדר חדשות ישנות. הוא כבר פורסם וזכה לחשיפה רחבה, זעזוע ופליאה.

אי לכך, ההפתעה והסיקור התקשורתי שהתלווה בשבוע שעבר לגילוי, לפיו השימוש ב-face-app - הממשק שמראה לך איך תראה בעוד 40 שנה (מומלץ פשוט להסתכל על ההורה שלך) - חשף עוד נדבך בפרטיות המשתמש, הפתיעה את כל מי שמכיר ומבין את העובדה שבכל פעילות בסביבה דיגיטלית טקסטואלית או ורבלית, אנחנו משחררים עוד פריט מידע מעולמנו הפרטי.

השאלה המתבקשת היא למה אנחנו מופתעים כל פעם מחדש? מה גורם לנו להדחיק או להתעלם ממה שכבר כתוב כחול על גבי לבן בפייסבוק?

נראה היה כי על רקע אינספור הפרסומים, נדרש היה להפנים, כבר מזמן, כי תם עידן הפרטיות, ואנחנו שותפים מלאים בבניית האפוקליפסה של המחר.

העובדה שהפעילות הדיגיטלית שלנו מותירה טביעת אצבע, ראוי שתילמד ותופנם בקרב מגוון הקהלים המרכיבים את הציבור הרחב, כך שיובן כי אנו שותפים אקטיביים בבניית מאגר ידע על ההתנהגות אנושית ופרסונלית, אשר מוזן מהפרטיות שלנו ומזין בחזרה בפעילות שיווקית ממוקדת פרסונלית ולא רק.

התשתית שאנו שותפים ליצירתה משפיעה על מי אנחנו, קבלת ההחלטות שלנו, הטיית ההתנהלות ודרך המחשבה. מתוך ידיעה ברורה כי האח הגדול מקשיב לנו, אוסף מידע, ויש מי שהמידע הזה שווה בעבורו הו-עתק, כפי שהגדירה זאת לאחרונה הבלוגרית זהר אוריין - "הנפט החדש". אם נחזור ללהיט החדש מבית נטפליקס, לשבת ולצפות בשערוריית פייסבוק וקיימברידג אנליטיקה ולהזדעזע, משמעותו "אני מדחיק - משמע אני לא קיים".

על רקע הדברים, נכון יהיה להקצות משאבים לטובת חינוך והטמעת כלים התנהגותיים אשר יגדירו מחדש את משמעות המונח הפרטיות בעידן הנוכחי, ביחס לנורמות שהיו מקובלות עד עכשיו. זאת לצד הטמעת כלים מעשיים לבנייה מודעת של מפת העקבות, אותה אני כיישות פרטית מעוניינת לשחרר למאגר המידע. כך שמתוך הסתכלות מפוקחת על התהליכים המתרחשים ערב פריצת האינטליגציה המלאכותית לחיינו, תיווצר תשתית של קוד התנהגותי מעשי, למען הדורות הבאים או לפחות עד לחשיפת השערורייה הבאה.

הכותבת היא דוברת חברת החשמל

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988