האם הגבלת שכר הבכירים בישראל היא ייחודית בעולם

איילת שקד, מתנגדת מוצהרת לעודף רגולציה, התראיינה לכאן ב' קצת אחרי הודעת הפרישה של שלי יחימוביץ'. היא פרגנה ליו"ר העבודה לשעבר על חוקים חיוביים כמו חוק הקופאיות, אבל הזכירה לרעה את החוק להגבלת שכר הבכירים במערכת הפיננסית: "שכר הבכירים תמיד היה לא מוגבל, בחברות ציבוריות הוא לא מוגבל, ובשום מקום בעולם הוא לא מוגבל. החוק שעשו בישראל הוא חוק מאוד קיצוני ודרקוני".

החוק ששקד מתייחסת אליו, שנחקק ב-2016, ידוע בעיקרון האוסר לשלם לבכירות ולבכירים בענף הפיננסים שכר שעלותו גבוהה פי 35 ומעלה מזו של העובד בעל השכר הנמוך ביותר. הטענה ש"אין כמוהו בעולם" היא אחד הנימוקים הנפוצים של מתנגדיו: רק לפני חודש כינה אותו ב"גלובס" עו"ד עמירם יגיל "רגולציה מקומית וכמעט דרקונית שקשה למצוא לה מקבילה בעולם". האם הוא באמת ייחודי?

הסדרים עקיפים לריסון שכר מופרז, כמו חובת פרסום למקבלי השכר הגבוה ונהלים מחמירים לאישורו, קיימים בישראל לפחות מאז 2008. הגבלות רכות כאלה רווחות בעולם, לרבות באיחוד האירופי, בבריטניה ובארה"ב - שמחייבת פרסום שכר גבוה מ-100 אלף דולר מאז 1992.
חוק שכר הבכירים המקורי שהגישה הממשלה ב-2014 לא רק החמיר את נהלי אישור השכר, אלא הוסיף קנס: כל שקל מעל לשכר הזה לא יוכר כהוצאה למס הכנסה. גם זה לא פטנט מקומי: בארה"ב חברות ציבוריות מנועות מאז 1993 מהכרה בשכר שגבוה ממיליון דולר. מרכז המחקר של הכנסת מצא ב-2005 תקדימים רבים, מסנגל ועד ארגנטינה.

אולם כשהחוק נידון בוועדת הכספים, יחימוביץ' ואחרים דרשו בהצלחה להקשיח אותו: לא רק שרף השכר ירד ל-2.5 מיליון שקל, אלא נקבע איסור על פערי שכר של פי 35 ויותר בין בכירים לזוטרים. נציג איגוד הבנקים אמר בדיונים שהוא לא מכיר בעולם סעיף דומה.

חיפשנו בנרות, שאלנו כלכלנים, עיינו בסקירות של הכנסת ושל חברות ייעוץ, אך לא מצאנו דוגמאות להגבלת שכר קשיחה על חברות עסקיות, גם לא במדינות שוויוניות יחסית כמו שבדיה. תקרות קשיחות מוטלות רק בחברות בשליטה ממשלתית, למשל בסין. אמנם מאז המשבר הפיננסי של 2008 כפו כמה ממשלות מערביות תקרת שכר על בנקים שזכו לחילוץ ממשלתי - 500 אלף דולר בארה"ב, 500 אלף אירו באירלנד, 600 אלף יורו בספרד - אבל המגבלה לא חלה על חברות אחרות.

■ בשורה התחתונה: דברי שקד נכונים ברובם. עד 2016 לא הייתה בישראל תקרה מוחלטת לשכר בכירים. המשרוקית של גלובס לא מצאה דוגמאות בעולם להגבלה כזו בחברות שאינן בבעלות הממשלה או נהנו מכספיה.