מחקרים מגלים - כך מדברים עם ילדים על כסף, בלי לומר מילה על מספרים

מחקרים שנעשו בשנים האחרונות מגלים כי ילדים לומדים על פיננסים מהוריהם יותר מאשר מכל מקור אחר, ולדוגמה האישית יש תפקיד מכריע במשמעות שהכסף מקבל בעיניהם • איך מלמדים ילדים לקבל החלטות כלכליות נכונות, והאם עיסוק בכסף עלול להפוך אותם למבוגרים חומרנים? לחוקרים מתחומי הפסיכולוגיה, הכלכלה והחינוך יש תשובות

לדבר עם ילדים על כסף / צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב
לדבר עם ילדים על כסף / צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב

הספר "אבא עשיר אבא עני" שיצא לפני 20 שנה כמעט הפנה זרקור אל האופן שבו הורים מעבירים לילדים שלהם אוריינות פיננסית, שעשויה להשפיע באופן משמעותי על מצבם הכלכלי בעתיד, לא פחות מהירושה הכספית עצמה.

הספר הסתמך במידה רבה על ניסיונו האישי של המחבר, רוברט קיוסאקי, אבל בשנים האחרונות מצטברות תובנות מבוססות מחקר. חוקרים בתחומי הפסיכולוגיה, הכלכלה והחינוך בוחנים מהי באמת הדרך המועילה ביותר להעביר אוריינות פיננסית לילדים. אנחנו מביאים כאן כמה מהמחקרים האלה. 

אין כמו התנסות פרקטית

דמי כיס או תשלום על עבודת בית, העיקר שתהיה לילד הזדמנות לקבל אחריות על כסף

מחקרים שונים הגיעו לאותה מסקנה: ילדים לומדים על פיננסים מהוריהם יותר מכל מקור אחר, בתהליך שנקרא "סוציאליזציה (חיברות) פיננסית". הסוציאליזציה הזאת נעשית בעיקר באמצעות דוגמה אישית, אבל גם מהדברים המפורשים שההורים מלמדים את ילדיהם לגבי התנהלות כלכלית והנחיה של ההורים את ילדיהם בהתנסות פרקטית בסוגיות פיננסיות - רכיב שמדברים עליו פחות.

מחקר שפורסם בכתב העת Journal of Family Issues בחן את הקשר בין ההתנסות כילדים בהתנהלות כספית לבין הצלחה בניהול עסקיהם (לפחות בעיני עצמם) כמבוגרים. המחקר הסתמך על שאלונים וראיונות עומק ל-90 צעירים בגיל האוניברסיטה, בתחילת דרכם הפיננסית, וגם להורים ולסבים שלהם. הצעירים שזכו להתנסות פיננסית הדגימו בשאלונים כיצד הדבר עזר להם בהמשך. רוב אלה שלא זכו להתנסות כזו הצטערו על כך.

התמות העיקריות שהצעירים למדו מההתנסות שלהם היו: חיזוק הקשר בין עבודה לתוצאה בסוף הדרך; ניהול תקציב שיספיק לתקופה מסוימת; ומיומנות בקבלת החלטה על מה להוציא את הכסף כך שתתקבל התמורה הטובה ביותר על ההשקעה. 

ההורים דיווחו שהמניעים העיקריים שלהם לאפשר לילדיהם התנסות כלכלית היו ללמד אותם את השפה הכלכלית ברמה הערכית, כלומר לא להתייחס לכסף כאל מובן מאליו, ולעודד אותם לעצמאות.

מסקנת המחקר היא שלא חשוב כל כך איזה סוג של אחריות ההורים נותנים לילדים על כסף, ובלבד שייתנו להם אחריות כלשהי. דמי כיס, תשלום עבור עבודות בית קטנות, פרסים כספיים עבור הישגים שונים (בלימודים, בספורט, בהתנהגות טובה) - כל אלה דרכים לגיטימיות ללמד ילדים להתנהל עם כסף. יש להן אולי השלכות פסיכולוגיות שונות, אולם מבחינת החיברות הפיננסית, כולן מועילות יותר מהשארת ניהול התקציב בידי ההורים.

"הדבר החשוב הוא לתת לילדים להתנהל עם כסף בשלב מוקדם, כאשר הסיכון עדיין נמוך", אומרת אשלי לברון מאוניברסיטת אריזונה, שהמחקר היה עבודת הדוקטורט שלה. "אם הפעם הראשונה שבה ילדים צריכים להתנהל בחוכמה עם כסף או לעבוד או לחסוך למטרה כלשהי היא כשהם כבר עצמאיים בעולם, הרי שאין בעצם מי שינחה אותם. הם מוצאים את עצמם תועים לבד, ללא הנחיה, וזו לא הדרך הכי טובה ללמוד. עדיף לתת להם לעשות טעויות כשעוד אפשר לעזור להם לפתח הרגלים טובים".

לברון, בת דור המילניום, סיפרה שהיא יצאה לחקור את הנושא על רקע הסטריאוטיפ שלפיו המילניאלס אינם יודעים לנהל כסף. המחקר עדיין לא נגע בנושא הזה, אך היא משערת שאותם צעירים שעליהם מבוסס הסטריאוטיפ הם אלה שההורים שלהם ניסו להגן עליהם מפני התמודדות שלילית עם כסף. 

ילדים קולטים גם מה שלא מספרים להם על כסף

ילדים קטנים מודעים לסוגיות כלכליות, ואם לא מדברים איתם עליהן, הם עלולים לפתח חשש מכסף

מאמר שפורסם בכתב העת Communication Research Reports על ידי חוקרים מאוניברסיטת צפון קרולינה ומאוניברסיטת טקסס מצא שילדים שמים לב לנושאים הקשורים לכסף, אך מרגישים שחלק מהנושאים הם "מחוץ לתחום". הפער הזה יכול לגרום לילדים להגיע למסקנות שווא לגבי כסף, או לחשוש ממנו.

ד"ר לינדזי רומו מאוניברסיטת קרולינה, ממובילי המחקר, אמרה שהילדים מתעניינים בכסף כבר מגיל בית הספר היסודי. הילדים סיפרו שהמבוגרים דיברו איתם על השתכרות, חיסכון ואיך להוציא כספים, אולם לא דיברו איתם על המצב הכספי של המשפחה, על השכר שלהם לעומת הממוצע, על חובות ועל השקעות. הילדים לא היו בטוחים מדוע הנושאים הללו מחוץ לתחום, אולם חלקם סברו שההורים מסתירים את הנושאים הללו כי "זה מפחיד". אחרים העריכו שההורים חוששים שהם עלולים להשוויץ. רבים מהילדים העריכו שההורים חוששים מהשוואה בין הילדים, וציינו שהשוואה כלכלית היא דבר שלילי.

"אנחנו רואים שאפילו ילדים קטנים מודעים לסוגיות כלכליות גם אם אין משתפים אותם בהן באופן מפורש", אומרת רומו. "ואם ההורים לא מדברים עם הילדים, אלה מגיעים למסקנות משלהם, שעלולות להיות לא מדויקות. זה לא אומר בהכרח שצריך לפתוח את כל ספרי החשבונות המשפחתיים מול הילדים, אבל אולי כן אפשר לפחות להסביר להם מדוע לדעתכם העניין לא מתאים לדיון".

במחקר נמצא עוד ששיחות על השקעות ועל חובות אינן נפוצות ברוב המשפחות, אולם הן נפוצות עוד פחות בין הורים לבנות, לעומת בנים. 

שיחה על קבלת החלטות, לא על מספרים

במקום להגיד לילד מה כדאי לקנות ומה לא כדאי לקנות, תשאלו אותו שאלות

החוקרת קרלי סווצקי מאוניברסיטת מונאש באוסטרליה, המתמחה בחקר ובפיתוח תוכניות לימוד בתחום האוריינות הפיננסית, מגיעה לתחום מעולם האוריינות המתמטית, אך לדבריה השיחה על כסף בגיל צעיר מאוד אינה צריכה לכלול מספרים.

במאמר שכתבה לאתר התקשורת האקדמית The Conversation, היא מסבירה שניהול כסף מתחיל בניהול סיפוקים, ולעתים דחייתם. כבר בגילאים מאוד צעירים, אפשר לעודד ילדים לוותר על סיפוק מיידי כדי לקבל סיפוק גדול יותר אחר כך. חלק מהילדים יצליחו בכך בקלות יחסית, לחלקם זה יהיה קשה מאוד, אבל המחקר מראה שמדובר בשריר שאפשר לאמן אותו, ובוודאי בערך שאפשר לדבר עליו כדי להטמיע אותו.

בגילאי בית הספר היסודי, כבר אפשר לנהל דיון עם הילדים על ההחלטות הכלכליות שלהם. לדברי סווצקי, במקום להגיד לילד מה כדאי ומה לא כדאי לקנות - בין שבכספי ההורים ובין שבדמי הכיס שלו - אפשר לשאול אותם שאלות מנחות: מהן הסיבות שבגללן אתה רוצה לקנות את זה? איך השתכנעת שאם תרכוש את המוצר הוא יניב לך את התוצאה שאתה רוצה? מה מישהו שמתנגד להחלטה הזאת היה אומר? האם ההחלטה שלך תשפיע על מישהו אחר? מה יקרה בעוד שבוע?

אחרי כל זה כדאי לתת לילד לקבל את ההחלטה שלו. אחרי זמן מה אפשר לעשות רפלקסיה: האם היית מרוצה מההחלטה? האם תרצה לשנות משהו בהמשך?

השאלות הללו, אומרת סווצקי, עוזרות לילדים לחשוב בהיגיון על ההחלטות הכלכליות שלהם, אבל הן אינן כופות עליהם החלטה. הן עוזרות להם להתרגל לחשוב על העתיד בעת קבלת ההחלטה הכלכלית. 

רוצים ילדים נדיבים? חנכו אותם להכרת תודה

מחקר שבדק את השפעת העיסוק בכסף על ילדים גילה שיש לו השפעה על מידת הנדיבות

למרות החשיבות של אוריינות פיננסית, יש הורים שמהססים לתת לילדיהם אחריות על כסף בגיל צעיר מדי, מתוך חשש שהעיסוק בו יעודד אצלם חשיבה חומרנית שממילא קיימת בחברה שלנו. ההורים הללו צודקים, במידה מסוימת.

במאמר שפורסם בכתב העת Psychological Science הראו חוקרים מאוניברסיטת מינסוטה ומאוניברסיטת אילינוי שגם ילדים צעירים שעדיין אין להם תפיסה ממשית של משמעות הכסף ותפקידו הגיבו אליו באופן מעניין. כאשר נתנו לילדי גן להחזיק כסף בידם, ואז לעסוק במגוון משימות, התקבלו התוצאות הבאות: הילדים התמידו יותר במשימה שבה נדרשו למיין כסף מאשר במשימה שבה נדרשו למיין כפתורים. נראה שגם בלי לדעת מהו כסף ולמה הוא משמש, יש בכסף עניין מיוחד לאותם ילדים.

לאחר הניסוי הילדים התבקשו לעזור לחוקר. הילדים שעסקו בכסף נטו פחות לעזור מאשר ילדים שעסקו בכפתורים.

בניסוי נוסף השוו החוקרים את השפעת הכסף להשפעה של סוכריות ולהשפעה של הכפתורים בקבוצת הביקורת. סוכריות נחשבות למוצר מבוקש אצל ילדים, ועבור ילדים רבים הן גם מוצר במחסור, בשל ההגבלה המשפחתית על כמות הממתקים המותרת. אחרי סיום תרגיל המיון, נאמר לילדים שהם יכולים לקחת עד שש מדבקות. כל הילדים שמיינו כסף לקחו יותר משלוש מדבקות, לעומת 78% מהילדים שמיינו סוכריות ו-76% מהילדים שמיינו כפתורים. היתר הסתפקו במדבקה אחת או שתיים אף שיכלו לקחת יותר.

לאחר מכן נאמר להם שיוכלו לחלוק במדבקות עם ילדים שלא ניתנה להם אפשרות להשתתף במשימה. הילדים שמיינו כסף חילקו חצי מהמדבקות שחילקו בממוצע שתי הקבוצות האחרות, אף שבממוצע היו להם יותר מדבקות מלכתחילה.

"נראה שילדים בגיל צעיר מאוד, אפילו שלוש, מבינים משהו לגבי כסף", אומרת פרופ' לן צ'פלין מאוניברסיטת אילינוי, "ויש להבנה הזאת השלכות על נדיבות וחלוקת משאבים". התוצאות נשמרו כמעט בכל התרבויות.

אז מה עושים אם אנחנו רוצים ללמד את הילדים אוריינות כלכלית בלי לפגוע בנדיבותם ובלי לגרום להם להפוך לחומרנים? אוריינות פיננסית כרוכה גם באוריינות לנדיבות. במחקר נוסף של אשלי לברון, המעודדת הורים לתת לילדיהם אחריות על כסף, נמצא שגם הנטייה לנדיבות ולתרומה הם תהליכי חיברות שעוברים מדור לדור.

לברון ועמיתיה ראיינו 115 סטודנטים, הורים וסבים, ושאלו אותם מה למדו מהוריהם ומה לימדו את ילדיהם. כך מיפו את החיברות בתחום הנתינה לאורך ארבעה דורות. החוקרים החלו את השיחה כדיון כללי בהשכלה הפיננסית שעברה בין הדורות, בלי שחשפו שנושא המחקר הוא נתינה, אולם 83% מהמשתתפים העלו את סוגיית התרומה והנתינה באופן עצמאי כחלק מהדיון בהעברה בין-דורית של השכלה פיננסית. "לא צפינו שהנושא יהיה כה דומיננטי בשיחות", אומרת לברון. "לרוב, כאשר מדברים על אוריינות פיננסית, מדברים על חיסכון, תקציב, השקעות וכדומה. נהדר בעיניי שכל כך הרבה משתתפים ראו בנתינה חלק מהסיפור הכלכלי".

המניעים של ההורים ללמד את ילדיהם על נתינה היו חובה מוסרית או דתית, הצורך של החברה בתרומות הללו, ורצון להחזיר לעולם על נדיבות שהם עצמם נתקלו בה לאורך השנים. לברון מציינת שבכמה משפחות עודדו את הילדים לחלק את התקציב לשלושה: הוצאה, חיסכון ותרומה, ולדעתה מדובר לא רק במצווה אלא גם בבסיס לחינוך פיננסי. "אפילו אם רק חילקנו את הכסף בין הוצאה לתרומה, כבר התחלנו לנהל תקציב", היא אומרת.

כדאי לעודד ילדים להיות נדיבים, היא מציינת. מחקרים מראים שאנשים נדיבים הם לרוב שמחים יותר ומערכות היחסים שלהם טובות יותר. אם אתם כבר נדיבים, ספרו על כך לילדיכם, היא אומרת, או אפילו טוב יותר - ערבו אותם בפעולת הנתינה.

במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Positive Psychology מציגה פרופ' לן צ'פלין נתונים המעידים על כך שניתן לחנך ילדים לגישה פחות חומרנית. המחקר שהובילה החל ב-900 שאלונים שמולאו על ידי ילדים בני 11-17, שמדדו חומרנות והכרת תודה. הנתונים הראו מתאם שלילי בין שתי התכונות האלה. 

בעקבות הממצאים גייסו החוקרים 61 בני נוער וחילקו אותם לשתי קבוצות. קבוצה אחת התבקשה לרשום בסוף היום על אילו דברים היא מכירה תודה, והשנייה התבקשה לתעד את חייה, אך ללא קשר להכרת תודה. אחרי שבועיים, המשתתפים קיבלו 10 דולרים בתמורה להשתתפותם, והוצע להם לתת חלק מהסכום לצדקה. בני הנוער שערכו רשימות הכרת תודה היו נדיבים יותר. הם תרמו בממוצע יותר משני שלישים מכספם לצדקה, לעומת קצת פחות ממחצית הסכום בקבוצת הביקורת. כמו כן, ציוניהם היו נמוכים יותר בשאלון חומרנות שמילאו בסוף התקופה (כלומר נראה שהם פחות חומרנים).

כך, נראה שכדי לגדל ילדים שאינם חומרנים, אין צורך בהרצאות נגד חומרנות, אלא בעידוד להכרת תודה. 

כשתתבגרו, תרגישו עצמאים כלכלית

צעירים שלא פיתחו הרגלים פיננסיים טובים עד גיל 26 נוטים להאריך את גיל ההתבגרות שלהם

ביום חמישי לפני שבוע התפרסמה במוסף G של "גלובס" כתבתה של צאלה קוטלר הדרי על גיל ההתבגרות ההולך והמתארך. דובר שם על "מבוגרים בהתהוות", צעירים שכבר אינם בני נוער אך עדיין לא רואים בעצמם מבוגרים של ממש, אפילו עד גיל 40. הצעירים הללו מאופיינים במגורים אצל ההורים או על חשבונם, והסתמכות עליהם לניהול ענייניהם הכלכליים והלוגיסטיים. העולם ש"בחוץ" נראה להם מפחיד, וכך כל אופציה להתנסות בקושי, להתמודד עם מחסור או לתכנן לעתיד.

מחקר שפורסם בכתב העת Journal of Applied Developmental Psychology הראה שלצעירים שהיו להם הרגלים פיננסיים טובים בגיל 22 היה סיכוי גבוה יותר לראות בעצמם מבוגרים בגיל 26 עד 31. מי שלא היו לו הרגלים טובים בגיל 22 אך פיתח כאלה עד גיל 26, גם לו היה סיכוי סביר לראות בעצמו מבוגר בין הגילים 26-31.

לעומת זאת, מי שלא היו לו הרגלים פיננסיים טובים בגיל 22 ואפילו לא בגיל 26, גבר הסיכוי שירגיש לא מבוגר גם חמש שנים אחרי סיום לימודיו באוניברסיטה.

החוקרת שיאומין לי מאוניברסיטת אריזונה, שמחקר זה היה חלק מעבודת הדוקטורט שלה, ציינה במאמר שבעבר נמדדה הבגרות באבני דרך כמו נישואים, ילדים ומגורים מחוץ לבית, אבל נראה שהיום תחושת הבלבול הכלכלית מונעת מהמבוגרים הצעירים להכריז על עצמם כמי שבגרו לחלוטין. הצעירים שעדיין היו תלויים בהוריהם, או קבורים בחובות, או שלא הרגישו שהם שולטים עד הסוף ברזי ההתנהלות הכלכלית, ציינו שהם עצמם וגם סביבתם אינם רואים בהם מבוגרים.

לפי אותו מחקר, אנשים עם הרגלים פיננסיים גרועים או ללא אוריינות כלכלית שהיו בזוגיות ממושכת עם אדם שידע לנהל את העניינים הכספיים נטו לציין שהם חשים מבוגרים. עם זאת, למיקור חוץ כזה לבן או לבת הזוג עלולות להיות השלכות שליליות במקרה של פרידה. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988