לעמוד על הקווים עם חרב מעל הראש: מעמד המאמנים בליגת העל הגיע השנה לשפל חדש

מאמן בליגת העל הוא ככל הנראה אחת המשרות הכי לא יציבות במשק הישראלי • מה הגורמים לכך, איך זה פוגע בחוויית הצפייה של האוהדים, וכיצד אפשר לשנות את המצב? • דעה

ברק בכר, הפועל באר-שבע / צילום: אמיר כהן
ברק בכר, הפועל באר-שבע / צילום: אמיר כהן

הבעיה: 35 מאמנים

אם מחפשים מספר אחד קטן שיספר את הסיפור העגום אודות מעמד המאמנים בליגת העל, מספיק להתמקד בזה: לא פחות מ-35 מאמנים עברו בקבוצות הליגה בזמן שחלף בין אוגוסט 2018 לאוגוסט 2019. מי שמסמלת את סיפור שקיעתו של המאמן יותר מכולן היא מכבי חיפה. יעקב שחר, נשיא המועדון המצליח ביותר ב-20 שנות ליגת העל, העמיד בעונה הקודמת על הקווים שלושה מאמנים קבועים ועוד שניים זמניים. על הדרך הוא גם פיטר מנהל מקצועי והחליף מאמן ראשי בקבוצת הנוער.

הסיבות: 1 מנהל מקצועי

נכון לאוגוסט 2019, רק בקבוצה אחת מתוך 14 קבוצות ליגת העל מאוישת משרה של מנהל מקצועי. על הנייר, משמעות הנתון הזה היא פשוטה: הגורם שמכתיב את ההתנהלות המקצועית במועדונים, ובמסגרת זאת מכריע את גורלו של מאמן נתון, הוא קודם כל הבעלים. הבעיה היא שבעלי מועדונים אינם דמויות מקצועיות, ולרוב החזון שאותו הם מקנים לקבוצתם הוא כזה אשר מעורער על ידי לחצים חיצוניים - של סוכנים, בעלי אינטרסים, עיתונאים ואוהדים, ועל ידי קפריזות ושאיפות קצרות-טווח. כשאין חזון וקו מנחה, אין גם אורך רוח לבלוע חוסר הצלחה זמנית.

השלכה 1: 2.4 שערים

חוסר הביטחון התעסוקתי של מאמני ליגת העל הוא ככל הנראה הגורם המרכזי לאחת מן המחלות המתסכלות של ליגת העל: מיעוט השערים. כאשר הנחת העבודה היא שכדורגל חיובי ויפה לעין שאינו מביא ניצחונות יוביל לפיטורים, אז רבים ממאמני ליגת העל בוחרים לשחק "זהיר", כפי שנוהגים לכנות זאת בערמומיות לעתים. אלא שלכדורגל הזהיר הזה, שמסתכם לא אחת בציפוף שורות מאחור, יש משמעות אחת אפורה: מספר השערים הממוצע למשחק בליגת העל עומד בחמש השנים האחרונות על 2.4 בלבד.

בליגות בכירות אחרות, שאליהן ניתן להתייחס כליגות פיתוח, המספרים משמחים הרבה יותר. כך, בהולנד מובקעים 3.4 שערים בממוצע, בשווייץ 3.1, בבלגיה 2.9, ובסלובקיה 2.8.

השלכה 2: 0 צעירים

הפחד מפני הפיטורים, בשילוב עם היעדר חזון ודרך מקצועית במועדון, מוביל לכך שמאמן בליגת העל אינו משיג שום יתרון כאשר הוא לוקח סיכון. במילים אחרות, בליגת העל שלנו המעז אינו בהכרח המנצח.

במצב העניינים הזה, מאמן ממוצע בליגת העל מעדיף ללכת על בטוח ולשלב שחקנים מוכחים לכאורה במקום לשפשף צעירים בהווה כדי ליצור עתיד טוב יותר. כך קרה שבעונה החולפת קבוצות ליגת העל לא שיתפו ולו שחקן אחד יליד שנת 2000 ואילך בשני משחקים לפחות. אפילו בליגות בכירות יותר, שבהן התחרות על ההרכב גדולה יותר, כמו באנגליה ובגרמניה, שותפו 15 ו-18 שחקנים צעירים בהתאמה. מיותר לציין שבלי צעירים, עתיד הכדורגל המקומי אינו מבטיח.

מאמנים בארץ מפוטרים יותר מאשר רוב עמיתיהם בליגות האירופיות
 מאמנים בארץ מפוטרים יותר מאשר רוב עמיתיהם בליגות האירופיות

הפתרון: 100% פיצוי

בשנים האחרונות השתרשה בליגת העל מתכונת של מתן פיצויים מוקטנים למאמנים לאחר פיטוריהם. כך קורה שבחלק מן המקרים מאמנים שחתמו על חוזה לשנה אחת, נשלחו הביתה עם פיצויים לחודשיים בלבד. כשעלות הפיטורים למעסיק היא שולית יחסית, הרבה יותר קל להיכנע ללחצים ופשוט לפטר. איך אפשר לשנות זאת? אולי אם ההתאחדות לכדורגל הייתה מחייבת את הקבוצות לשלם פיצוי מלא עד לסוף העונה למאמן מפוטר בגין חוזה מוקצב בזמן - המציאות הייתה משתנה. כך, הבעלים היו חושבים פעמיים לפני מינוי של מאמן לא מתאים, אבל גם לפני ששולחים אותו הביתה. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988