בחברה החרדית והערבית יצאו להצביע, אבל זה לא מבטיח להם שלטון

אחרי החרם של הציבור הערבי בבחירות מועד א', חזרה הרשימה המשותפת לתמונה - ובגדול • השיח האזרחי על תקציבים ותשתיות מכניס אותם לפוליטיקה הישראלית • המפלגות החרדיות חזקות, אבל השאלה היא אם יוכלו להשתלב בממשלת אחדות • אולי לאריה דרעי יש דרך לשלב בין גנץ לנתניהו והחרדים

איימן עודה, יו"ר הרשימה המשותפת / צילום: לשכת ח"כ איימן עודה
איימן עודה, יו"ר הרשימה המשותפת / צילום: לשכת ח"כ איימן עודה

יממה אחרי הבחירות, נראה כי הנהגת הרשימה המשותפת כולה נכונה לשיתוף פעולה מסוים עם בני גנץ וכחול לבן. לא כניסה של ממש לקואליציה, אלא רק המלצה לנשיא והשתתפות בגוש חוסם.

המחיר שיידרש לא יהיה זול. מדובר, בין היתר, בתוכנית כלכלית מקיפה לחברה הערבית, שתהיה תוכנית המשך לתוכנית החומש של ממשלת נתניהו. התוכנית תכלול טיפול מקיף בבעיית הפשיעה והאלימות במגזר, ביטול חוק קמיניץ שהחריף את הטיפול בבעיות הבנייה והרישוי ביישובים הערביים ועוד. ההסכמה העקרונית לתמוך בכחול לבן קיימת, והשאלה היא רק שאלה של מחיר. מה שימנע כניסה לקואליציה ממש, לפחות מהצד הערבי, הם חילוקי הדעות בעניין חוק הלאום, והסוגיה הפלסטינית.

התחזקותה של הרשימה המשותפת ל-13 מנדטים, ובעיקר נכונותה, בניגוד לעבר, להיכנס לשיתוף פעולה פוליטי משמעותי עם המפלגות הציוניות, מעניקות לה את המשקל הדרוש לאינטראקציות הפוליטיות, בואכה הקמת ממשלה.

כמעט כל העלייה בשיעור ההצבעה הכללי מ-68% לכמעט 70% נזקפת לטובת המצביעים הערבים. שיעור ההצבעה בקרבם עלה מהשפל של כ-50% באפריל ליותר מ-60% כעת. חלק לא קטן מהעלייה היה תגובה לאמירות של ראש הממשלה בנימין נתניהו ואחרים בימין נגד הערבים. במובן הזה, קמפיין המצלמות של הליכוד היה יותר מכישלון.

סיבה משמעותית נוספת לעלייה הזו היא השינוי במדיניות המוצהרת של ראשי המפלגות ובעיקר איימן עודה. הצעד הראשון והתקדימי של עודה היה הכרזה בראיון ל"גלובס" באפריל, כי הוא מוכן לשיתוף פעולה פוליטי, המלצה לנשיא, גוש חוסם ואולי אפילו קואליציה ממש. בקמפיין הנוכחי, לאחר האיחוד מחדש של המשותפת, הוא תפס ביטחון ובאוגוסט הוא חזר על ההצהרה ב"ידיעות אחרונות", לפיה הרשימה המשותפת תשקול שת"פ קואליציוני כלשהו עם גנץ.

"מי ידאג למדרכה ליד הבית"?

האמירה הזו הלכה יד ביד עם הציבור הערבי הרוצה, כך לפי סקרים ומחקרים שנעשו, להיות שותף בהחלטות הנוגעות לו ולהפסיק לשבת בצד במשחק הפוליטי. רוב הציבור הערבי שם בראש סדר העדיפויות שלו את בעיותיו האזרחיות - הפשיעה והאלימות הקשה, התשתיות הרעועות, בעיות היתרי הבנייה בשל היעדר תוכניות המתאר, תחבורה ציבורית ועוד. רק הרחק מאחור נמצאת הבעיה הפלסטינית.

תאמר מנצרת אמר: "למה הם נלחמים על מצבם של התושבים ברשות הפלסטינית? שהרשות תדאג להם, מי דואג לי? מי יעצור את כניסת הפועלים הזרים שלוקחים לנו את כל העבודה? מי יבנה לי מדרכה ליד הבית? מי ידאג שלבן שלי יהיה חינוך טוב ושלא יקבל מכות כל יום בדרך לבית הספר"?

עודה הבין את זה. גם יו"ר רע"מ האסלאמית, מנסור עבאס, אמר השבוע, כי מוקד הפעילות בכנסת הבאה חייב להיות בעניינים האזרחיים, בטיפול בבעיות היומיומיות של האזרח הערבי. אחמד טיבי, שהיה מראשוני חברי הכנסת הערבים שפעלו בהצלחה בסוגיות אזרחיות, לא יתנגד. ח"כית עאידה תומא סלימאן אמרה לאחר הבחירות, כי היא לא רואה "שגנץ נתן לנו סיבה טובה למה אנחנו צריכים להמליץ עליו", אבל מדובר בעיקר בהקשחת עמדות לפני מו"מ.

המוקש של בל"ד, החלק הלאומני הערבי של המשותפת, גם הוא מפורק. בשיחה עם יו"ר בל"ד לשעבר וחבר הכנסת לשעבר ג’מאל זחאלקה הוא אמר מפורשות כי כשתובא החלטה רצינית להכרעה - גם בל"ד תתמוך בהמלצה לנשיא על גנץ, שאותו הגדיר "רביניסט". אפילו גוש חוסם - אם יינתנו התמורות הנכונות. וזה שינוי של ממש בעמדת התנועה.

"רביניסט" משמע מי שפועל למען הערבים ומשקיע בהם בלי "דיבורים גבוהים". זאת, בניגוד למנהיגי עבר אחרים בעבודה, בהם שמעון פרס ואהוד ברק, שהציבור הערבי התאכזב מהם והיה שבע הבטחות שלא מומשו.

המשמעות היא שההיענות או הדחייה של הרשימה המשותפת לכל הצעה פוליטית תהיה על סמך אמינותו ופעילותו של המציע, ולא על סמך עמדתו המדינית.

אבל גנץ עומד בפני דילמה. אם ישתף את הרשימה המשותפת, יפסיד את אביגדור ליברמן. בלעדיו, ככל הנראה, אין לו קואליציה. כמו כן, חלקים גדולים בכחול לבן נמצאים עמוק בימין, לרבות אחד מארבעת המנהיגים, שר הביטחון לשעבר משה יעלון. אלה יתקשו להיות בחיבור פוליטי עם הרשימה המשותפת.

הגוש החרדי התחזק בשתי מערכות הבחירות של 2019. מ-13 מנדטים בממשלה הקודמת, ל-16 בבחירות באפריל וכעת ככל הנראה עוד מנדט אחד עם התחזקותה של ש"ס ל-9 מנדטים. המשמעות ברורה - מהגוש הזה אף אחד לא יוכל להתעלם. כולל גנץ ולפיד.

להתחזקות של המפלגות החרדיות בשתי מערכות הבחירות האחרונות יש כמה סיבות. ראשית, המחויבות הפוליטית והמשמעת של הציבור החרדי, שרובו המכריע לא שוקל כלל מפלגות אחרות, שועה לקריאות הרבנים, ומצביע באחוזים גבוהים - כ-80%. עוד סיבה היא הגידול הטבעי בחברה החרדית. משפחה חרדית ממוצעת מונה יותר מחמישה ילדים, כפול ממשפחה לא-חרדית. מספרי המצביעים הפוטנציאליים גדלים בקצב גדול יותר.

ברמה הפוליטית רשמו המפלגות החרדיות הישגים משמעותיים. לפחות במובן המטרות של ההנהגה, קרי הגדלה מחדש של ההקצבות לתלמידי הישיבות ושל תשלומים וקצבאות אחרים, שמסייעים לשמירה על אורח החיים החרדי של הגבר שלומד רוב הזמן והאשה המפרנסת.

המעורבות הגדלה של הפוליטיקאים החרדים בהנהגת המדינה תואמת גם היא את הרצון של הציבור החרדי להיות שותף בישראליות, ולחזק את מעמדם לנוכח מה שהם רואים כהתקפות של ליברמן, לפיד ואחרים על הציבור החרדי ועל הסטטוס קוו בענייני דת ומדינה.

 

"מי ידאג למדרכה ליד הבית"?

האמירה הזו הלכה יד ביד עם הציבור הערבי הרוצה, כך לפי סקרים ומחקרים שנעשו, להיות שותף בהחלטות הנוגעות לו ולהפסיק לשבת בצד במשחק הפוליטי. רוב הציבור הערבי שם בראש סדר העדיפויות שלו את בעיותיו האזרחיות - הפשיעה והאלימות הקשה, התשתיות הרעועות, בעיות היתרי הבנייה בשל היעדר תוכניות המתאר, תחבורה ציבורית ועוד. רק הרחק מאחור נמצאת הבעיה הפלסטינית.

תאמר מנצרת אמר: "למה הם נלחמים על מצבם של התושבים ברשות הפלסטינית? שהרשות תדאג להם, מי דואג לי? מי יעצור את כניסת הפועלים הזרים שלוקחים לנו את כל העבודה? מי יבנה לי מדרכה ליד הבית? מי ידאג שלבן שלי יהיה חינוך טוב ושלא יקבל מכות כל יום בדרך לבית ספר"?

עודה הבין את זה. גם יו"ר רע"מ האיסלמית, מנסור עבאס, אמר השבוע, כי מוקד הפעילות בכנסת הבאה חייב להיות בעניינים האזרחיים, בטיפול בבעיות היומיומיות של האזרח הערבי. אחמד טיבי, שהיה מראשוני חברי הכנסת הערבים שפעלו בהצלחה בסוגיות אזרחיות, לא יתנגד. ח"כ עאידה תומא סלימאן אמרה לאחר הבחירות, כי היא לא רואה "שגנץ נתן לנו סיבה טובה למה אנחנו צריכים להמליץ עליו", אבל מדובר בעיקר בהקשחת עמדות לפני מו"מ.

המוקש של בל"ד, החלק הלאומני הערבי של המשותפת, גם הוא מפורק. בשיחה עם יו"ר בל"ד לשעבר וחבר הכנסת לשעבר ג'מאל זחאלקה הוא אמר מפורשות כי כשתובא החלטה רצינית להחלטה - גם בל"ד תתמוך בהמלצה לנשיא על גנץ, שאותו הגדיר "רביניסט". אפילו גוש חוסם - אם יינתנו התמורות הנכונות. זוה שינוי של ממש בעמדת התנועה.

"רביניסט" משמע מי שפועל למען הערבים ומשקיע בהם בלי "דיבורים גבוהים". זאת, בניגוד למנהיגי עבר אחרים בעבודה, בהם שמעון פרס ואהוד ברק, שהציבור הערבי התאכזב מהם והיה שבע הבטחות שלא מומשו.

המשמעות היא שההיענות או הדחייה של הרשימה המשותפת לכל הצעה פוליטית תהיה על סמך אמינותו ופעילותו של המציע, ולא על סמך עמדתו המדינית.

אבל גנץ עומד בפני דילמה. אם ישתף את הרשימה המשותפת, יפסיד את אביגדור ליברמן. בלעדיו, ככל הנראה, אין לו קואליציה. כמו כן, חלקים גדולים בכחול לבן נמצאים עמוק בימין, לרבות אחד מארבעת המנהיגים, שר הביטחון לשעבר בוגי יעלון. אלה יתקשו להיות בחיבור פוליטי עם הרשימה המשותפת.

החרדים שומרים על כוחם

הגוש החרדי התחזק בשתי מערכות הבחירות של 2019. מ-13 מנדטים בממשלה הקודמת, ל-16 בבחירות באפריל וכעת ככל הנראה עוד מנדט אחד עם התחזקותה של ש"ס ל-9 מנדטים. המשמעות ברורה - מהגוש הזה אף אחד לא יוכל להתעלם. כולל גנץ ולפיד.

להתחזקות של המפלגות החרדיות בשתי מערכות הבחירות האחרונות יש כמה סיבות. ראשית, המחויבות הפוליטית והמשמעת של הציבור החרדי, שרובו המכריע לא שוקל כלל מפלגות אחרות, שועה לקריאות הרבנים, ומצביע באחוזים גבוהים - כ-80%. עוד סיבה היא הגידול הטבעי בחברה החרדית. משפחה חרדית ממוצעת מונה יותר מחמישה ילדים, כפול ממשפחה לא-חרדית. מספרי המצביעים הפוטנציאליים גדלים בקצב גדול יותר.

ברמה הפוליטית רשמו המפלגות החרדיות הישגים משמעותיים. לפחות במובן המטרות של ההנהגה, קרי הגדלה מחדש של ההקצבות לתמידי הישיבות ושל תשלומים וקצבאות אחרים, שמסייעים לשמירה על אורח החיים החרדי של הגבר שלומד רוב הזמן והאשה המפרנסת.

המעורבות הגדלה של הפוליטיקאים החרדים בהנהגת המדינה תואמת גם היא את הרצון של הציבור החרדי להיות שותף בישראליות, ולחזק את מעמדם לנוכח מה שהם רואים כהתקפות של ליברמן, לפיד ואחרים על הציבור החרדי ועל הסטטוס קוו בענייני דת ומדינה.

עצרו את הנהירה לליכוד

ביהדות התורה מרוצים מכך שהצליחו לבלום את נהירת המצביעים החרדים לליכוד. בבחירות באפריל קיבל נתניהו רק מעט יותר ממנדט חרדי לעומת התחזית לשלושה. גם כעת התוצאות היו זהות. הסיבה העיקרית, הציבור החרדי ימני ברובו, והחיבוק שהעניקו ליצמן וגפני בהבטחות חוזרות ונשנות להמליץ רק על נתניהו, סייעו לכך.

ליצמן אמר: "אנו שמחים על התוצאה. עלינו בעשרות אלפי קולות. מברך את ש"ס על ההישג הגדול. נפעל יחד בכל מהלך ונלך עם נתניהו בכל מצב. אנו לא פוסלים ממשלת אחדות, אך לא נוכל לשבת עם לפיד. נמתין לתוצאות האמת וניפגש על מנהיגי הגוש לתכנן את העתיד".

גם החשש שנתניהו יילך לאחדות עם כחול לבן בלי החרדיות, הביא להגברת ההצבעה. ביחד עם הקמפיין האנטי-חרדי שניהלו ליברמן ולפיד והקריאה להקמת ממשלה חילונית של גנץ, שאגב לא חזר עליה בנאומו לאחר פרסום המדגמים.

בש"ס התמונה דומה בהיבט של הקשר עם נתניהו. דרעי חזר אין ספור פעמים על השותפות עם נתניהו ועל כך שש"ס היא ליכוד עם מזוזה. אצלו הנקודה הזו חשובה בהרבה, שכן מחצית ממצביעיו הם דתיים או מסורתיים, מזרחיים בעיקר עם סנטימנט ליכודי חזק. דרעי הצליח חלקית בניסיונות לנטרל את הפילוג הספרדי-חרדי, עם הפלג של אלי ישי, אבל מיקד את עיקר התעמולה בימים האחרונים בחשש מפני ממשלת אחדות עם לפיד. 

לדרעי תפקיד חשוב במו"מ הקואליציוני, שלמעשה כבר החל. על פניו, ממשלת אחדות היא הפתרון ההגיוני ביותר למצב הפוליטי, ונאומי גנץ ובעיקר נתניהו יותר מפתחו לכך את הדלת. אבל בחדר עומד פיל עצום של כתבי החשדות, בואכה כתבי אישום נגד נתניהו. גנץ חזר ואמר וחזר ואמר כי לא יישב עם נתניהו עם כתבי החשדות.

אישיות מרכזית בחיבור ביניהם יהיה דרעי, חסיד מושבע של ממשלות אחדות ואחד הפוליטיקאים המנוסים בשטח. לדרעי קשרים מצוינים עם גבי אשכנזי, וחשוב מזה - הוא בעצם אחד מהאנשים הפוליטיים הקרובים ביותר לנתניהו, יועצו ושותפו מזה שנים. זה גם יכול להיות המפתח לשותפות של החרדיות בממשלת אחדות כזו, ולהישארותם בשלטון. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988