WeWork כמשל: המעשיות שמשקיעים מספרים לעצמם

בעולם שבו מיתוג הפך להיות כמעט הדבר הכי חשוב, החברות שגייסו מקרנות ההון סיכון הלכו צעד אחד רחוק מדי כדי למתג את עצמן כחברות חדשניות • זה אפשר להן לגייס במכפילים גבוהים ולמשוך עובדים • פרשנות

מנכ"ל סופטבנק, מסיושי סאן/ צילום: רויטרס Yoshio Tsunoda
מנכ"ל סופטבנק, מסיושי סאן/ צילום: רויטרס Yoshio Tsunoda

לארי אליסון, מנכ"ל ומייסד חברת אורקל, התייחס בשבוע שעבר לחברות אובר ו-WeWork - ההנפקה הגדולה ב-2019 וזאת שהייתה אמורה להיות ההנפקה השנייה בגודלה. "WeWork אומרת שהיא חברת טכנולוגיה, זה ביזארי; לאובר יש אפליקציה שהחתול שלי היה יכול לכתוב. אין להם כלום, לא טכנולוגיה ולא נאמנות (של לקוחות - ע"ז)".

בשבועות האחרונים, לאור התשקיף החריג של WeWork, החברה נמצאת תחת מתקפה, מוצדקת יש לומר. בתשקיף הופיעו אמירות הזויות שלא מופיעות בדרך כלל בתשקיף כזה, למשל, שמטרת החברה היא הגדלת התודעה הגלובלית. זאת עוד לפני עסקאות בעלי עניין בין החברה למייסד הישראלי שלה, אדם נוימן. אכן, WeWork הגדילה את התודעה הגלובלית, בעיקר כלפי הבעיות הטמונות בעמק הסיליקון, ובראשן נרטיבים מוגזמים, שאחראים לפחות לחלק מהחגיגה הקיימת היום בתעשייה העולמית.

מאז פרסום התשקיף, ורק לאחר ש-WeWork ספגה ביקורות רבות מגורמים מחוץ להייטק, מתחילים בעמק הסיליקון ובתעשיית ההייטק העולמית להתנער מהחברה. אומרים, למשל, שקרן בנצ'מרק היא היחידה מבין הקרנות המובילות שהשקיעה בה, ושבעצם היה ברור מאז ומעולם שזאת חברת נדל"ן ולא הייטק.

WeWork
 WeWork

היו כאלו שטענו שזאת חברת נדל"ן כבר לפני כמה שנים, אך היו גם תומכים רבים. אלו דיברו על כך שאין צורך בהגדרות חד-משמעיות לגבי סוג החברה, ושמו דגש על הצמיחה המהירה שלה ובעיקר על מודל עסקי חדשני. ההגדרה של סטארט-אפ התנתקה מהטכנולוגיה, והפכה להיות תוצאה של צמיחה מהירה ויכולת להתרחב באופן גלובלי.

אין ספק שהתשקיף של WeWork היה השתנה מהמקפצה, צעד אחד יותר מדי של המשקיעים, היזמים וסופטבנק אחת, שהיא המשקיעה הגדולה היום בתעשיית ההייטק, ועוד נגיע אליה. עם זאת, ראוי לשאול אם WeWork היא באמת חריגה, וגם אם כן - עד כמה היא חריגה? האם הנרטיבים המוגזמים לא נמצאים גם בחברות אחרות?

בקספר (שעוד לא פירסמה תשקיף לקראת הנפקה) דיברו על חוויית שינה, כשהם בסך הכל מוכרים מזרון באפליקציה; סנאפ, רשת חברתית, הגדירה את עצמה כחברת מצלמה; ובלו אפרון, שמנייתה קרסה לאחר ההנפקה, דיברה על הנגשה לכולם של בישול ביתי מדהים.

בעולם שבו מיתוג הפך להיות כמעט הדבר הכי חשוב, החברות שגייסו מקרנות ההון סיכון הלכו צעד אחד רחוק מדי כדי למתג את עצמן כחברות חדשניות. זה איפשר להן לגייס במכפילים גבוהים ולמשוך עובדים, שאחרת היו הולכים לעבוד בחברה מסורתית.

בקרנות, שאליהן זרמו סכומי עתק בחסות הריבית האפסית, חיפשו השקעות אטרקטיביות, התאהבו בצמיחה המהירה ובתהליכי דיגיטציה, ורבות מהן התעלמו מהיעדר חסמים, או מהעובדה כי הפעילות של החברות הללו רעועות ומתבססות על הוצאות שיווק מופרזות.

יש גם משקיעים רבים שמעדיפים להשקיע בטכנולוגיות עומק, כמו שבבים חדשניים או יכולות בינה מתקדמות, אך אי-אפשר להתעלם מהנרטיב המתעתע שמקיף את אותם חדי הקרן, חברות פרטיות שגייסו לפי שווי של יותר ממיליארד דולר.

הדיגיטציה אמנם סיפקה דאטה למוכר, אבל ברבים מחדי הקרן, הטכנולוגיה היא חלק זניח, אם בכלל קיים, בפעילות החברה. גם דומינו'ס פיצה מצליחה לשפר את פעילותה באמצעות הזמנות באפליקציה. בעידן הטכנולוגי של היום, לא כל חברה שמוכרת באפליקציה צריכה באופן אוטומטי לקבל מכפילים של סטארט-אפ חדשני.

במידה רבה, לקרנות שהשקיעו בחברות כאלו ודומות להן זה פחות הפריע. לקרן יש מטרה אחת עיקרית - השגת תשואה גבוהה על ההשקעה. הם לא אוהבים להודות בכך, אבל אין למשקיעים אינטרס עסקי לנפץ את החלום. במקביל, הן רוצות להמשיך לגייס קרנות נוספות, ושווי גבוה ("על הנייר") של האחזקות הוא הדרך לעשות זאת.

נראה שבמידה רבה אותם משקיעים התאהבו בנרטיב שמכרו כלפי חוץ. אחריהם הגיעו עיתונאים, שרבים לא היססו לכנות את WeWork "חברת טכנולוגיה". הרושם היה שהיצמדות לדברים "זניחים", כמו טכנולוגיה, היא חוסר הבנה של העולם החדש, של מודלים עסקיים חדשניים ושל נפילתן של החברות המסורתיות.

כשפניתי בעבר לקרן Aleph הישראלית (שהשקיעה ב-WeWork בשלב מוקדם) כדי לנהל דיון על הנושא, נעניתי בתשובה: "בעינינו זה לא דיון מעניין".

WeWork היא מקרה קיצון מכיוון שהיא גם מחזיקה בפועל בנדל"ן, והחלק הקהילתי שלה - הנרטיב שאותו ניסה נוימן למכור - עוד רחוק מלהיות קיים בפועל. אולם סימני השאלה צריכים להיות גם ביחס לכל חברה שהטכנולוגיה בה היא זניחה. שחקנים רבים בתעשיית ההייטק - מהמשקיעים, עבור ביזמים ועד לעיתונאים - צריכים לבצע חשבון נפש עמוק לגבי הסיפור שהם מוכרים כלפי חוץ. למשל, לעובדים פוטנציאליים או למשקיעים בקרנות עצמן. לא כולם נפלו בפח, אבל זהו הנרטיב סביב התעשייה ולא ניתן להתעלם מכך.

חשבון נפש נוסף שצריך לבצע כיום הוא סביב סופטבנק, וקרן ההשקעות של 100 מיליארד הדולר שלה. סופטבנק שינתה את פניה של התעשייה. עד שהפציעה, לא היו קרנות בהיקפים שמתקרבים לסכומים האלו. זה איפשר לסופטבנק להשקיע בכל חברה סכומים גדולים, לספק להן דלק לצמיחה מהירה, אך גם לחזק את הנרטיבים האלו. מבחינת סופטבנק, חברות כמו WeWork ואובר, אמורות להיות החברות שישלטו בשוק, ורבים חשבו "אם זה מה שסופטבנק סבורה - מי אנחנו שנערער?".

אולם דחיית ההנפקה והשווי הנמוך ש-WeWork הייתה עשויה לקבל אם הייתה מבצעת הנפקה, מעלה סימני שאלות לגבי סופטבנק. היא זאת שניפחה את הציפיות מלכתחילה על ידי סימון מנצחים שמתגלים באחרונה כשחקנים די בינוניים. איך בתעשיית ההייטק לא תהו לגבי זה?

הסיבה נעוצה בשילוב של שתי סיבות - הראשונה, נרטיב של סופטבנק לפיו היא רואה לטווח ארוך, ולכן המכפילים הגבוהים עוד יוכיחו את עצמם. השנייה, שסופטבנק מתדלקת את החגיגה וזה טוב לתעשייה - זה מעלה את רמות השווי וכאמור, משמר נרטיב של הצלחה. ב-WeWork עוד עשויים לסמן וי על מטרה אחת - הגדלת התודעה הגלובלית.  

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא גלובלי ושוקי עולם?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988