המפגינים חזרו אל כיכר תחריר, אבל בכוחות מדולדלים

ההפגנות שהתקיימו במצרים בסוף השבוע נועדו אמנם למחות על שחיתות של נשיא המדינה, אבל השיפור במצבו הכלכלי של מעמד הביניים והכסף הזורם מתמלוגי הגז מייצרים תחושה שהמדינה צועדת על מסלול חיובי, ואינם מותירים דלק רב למחאה אמיתית

המפגינים בכיכר תחריר / צילום: רויטרס
המפגינים בכיכר תחריר / צילום: רויטרס

ההפגנות שנראו במצרים בסוף השבוע החזירו לתודעה את כיכר תחריר, אותה כיכר שחוותה ב-2010-2011 מחאה נרחבת וחסרת תקדים במצרים, במסגרת "האביב הערבי" ששטף מדינות ערביות נוספות באותה בעת.

המשטרה המצרית נהגה הפעם בהפגנות בכפפות של משי, והשתמשה באמצעים לפיזור הפגנות כמו סילוני מים וגז מדמיע. השוטרים היו מצוידים באלות ובקסדות, ללא נשק חם. הסיבה היא הימצאותו של נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי בניו יורק במסגרת דיוני עצרת האו"ם, וחוסר הרצון להציג תמונות של פיזור אלים, הרוגים ופצועים שיביכו את הנשיא המצרי מול עיני העולם.

כך או כך, המחאה הנוכחית לא מתקרבת אפילו למספרים של המפגינים מתחילת העשור ואין סכנה של ממש למשטרו של א-סיסי.

אחת הסיבות היא כי על אף הגידול בשיעורי העוני במדינה, שכבות הביניים המשכילות שהיו הדלק והמוח שמאחורי מחאת האביב הערבי, דווקא חוות התקדמות כלכלית.

האבטלה בשפל של 20 שנה

שיעור האבטלה במצרים עמד על 8.1% ברבעון הראשון של 2019, הנמוך ביותר זה 20 שנה. מדובר בנתון מעולה במונחים מערביים ובנתון מדהים במונחי מדינות ערב. הקשרים הכלכליים עם מדינות המפרץ, למעט היריבה הקשה קטאר, מתחזקים והולכים, והקשר המצוין בין א-סיסי ליורש העצר הסעודי מוחמד בן-סלמאן, האיש החזק בעולם הערבי, מבטיחים למצרים רשת ביטחון פיננסית לטווח ארוך.

בנוסף הכסף הזורם בקצב מהיר והולך מתמלוגי שדות הגז, מביא לפיתוח כלכלי ולצמיחה של מוסדות השכלה גבוהה ותעשיות מתקדמות. מצרים נתונה בתהליך עמוק של שינוי, והתחושה הכללית היא כי א-סיסי, על אף השחיתות סביבו, מוביל אותה בדרך הנכונה.

המיליונר שהצית את ההפגנות

עם זאת, הסיפור מסרב לגווע. מי שעומד מאחוריו הפעם אינו דומה כלל למוחמד בועזיזי, בעל הבסטה העני מטוניס, שזעם על פקחי השלטון המתעמרים בו והצית את עצמו במחאה בחורף 2010.

את הגל הזה יצר מוחמד עלי, קבלן מיליונר שהיה שותף לבניית כמה מהפרויקטים הגדולים של הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי, וטוען כי פשוט לא שילמו לו את המגיע לו. לטענתו, מדובר על חובות שמגיעים ליותר מ-300 מיליון לירות מצריות (1.4 מיליארד שקל) על בנייה של מתחם בתי מלון בבעלות גנרל מצרי ועל בנייה של מתחם משרדי ממשלה בעיר המצרית החדשה שיזם א-סיסי.

עלי משתמש בכך להצפת הבעיות הכלכליות של מצרים, אשר מצד אחד תחת הנהגתו של א-סיסי מקדמת פרויקטים ענקיים, כמו בניית העיר החדשה מחוץ לקהיר, פיתוח מואץ של תעשיית הגז על רקע גילוי השדה הענקי בים התיכון והקמת מתקני ההנזלה על ידי חברות בינלאומיות, ומנגד העוני בה שובר שיאים.

לפי הסטטיסטיקה הממשלתית, 32.5% מהאוכלוסייה במצרים חיה מתחת לקו העוני, זאת בהשוואה ל-16.7% בשנת 2000. כמעט 7% חיים בדלות מחפירה ומתפרנסים מהכנסה של פחות מדולר וחצי ליום לנפש. כלומר, מי שמרוויחים מתנופת הבנייה והפרויקטים הם מעמד הביניים והמעמד הגבוה בעוד האחרים הופכים לעניים יותר.

ההתקוממויות וההפגנות של מה שמכונה האביב הערבי שהחלו ב-2010 וגרמו להפלת משטרים בלוב, בתימן ובמצרים, זכו לכינוי מהפכות הפייסבוק והטוויטר בזכות השימוש הרב שעשו מארגני ההפגנות ומי שעמד מאחוריהן ברשתות החברתיות.

הרשתות שימשו לעקיפת כלי התקשורת הממסדיים, ובזכות הקושי להגבילן ולצנזרן והגישה לציבור רחב, שם נקבעו מועדי הפגנות והופץ חומר תעמולתי, ובפועל הן היוו רשתות קשר של המפגינים והמוחים.

כעת עלי השוהה בברצלונה, לטענתו בשל החשש מפני התנכלות מצד אנשי א-סיסי, מנסה לעורר את הציבור המצרי לצאת להפגנות באותו אופן. כמה פרשנים בכלי תקשורת ערביים מאשימים כי גורמים יריבים לא-סיסי מהעולם הערבי עומדים מאחורי מוחמד עלי, וכי הוא רק שליח שלהם.

בחשבון הטוויטר של עלי ישנם 135 אלף עוקבים, והמספרים גדלים במהירות. דרך החשבון מפיץ עלי סרטוני וידאו שבהם הוא חושף לכאורה שחיתויות ועבירות קשות שמבוצעות על ידי הממשל המצרי ועל ידי הנשיא א-סיסי, מפנה אצבע מאשימה אל הנשיא, שלטענתו נכשל בניהול ענייני הביטחון, הכלכלה, הרווחה והבריאות - וקורא לו להתפטר מתפקידו.

בין היתר טוען עלי כי הבניינים המפוארים שבונה א-סיסי, לרבות ארמון הנשיאות החדש ומנקר העיניים, הם סמל לשחיתות שלטונית שבאה על חשבון ההמונים הרעבים.

הנשיא טראמפ תומך בגנב?

עלי מגדיר את א-סיסי מושחת יותר מכל קודמיו, וההאשטג #TrumpSupportsAThief , "טראמפ תומך בגנב" שמרמז ליחס החיובי של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לא-סיסי, זוכה למיליוני אזכורים.

א-סיסי פרסם בשבוע שעבר סרטון וידאו משלו ובו התייחס לסרטונים. הוא לא הכחיש שהוא בונה ארמונות, אך הסביר: "בשביל מי אני בונה את הארמונות האלה? זה לא בשמי וזה לא בשבילי, זה למצרים! אני בונה מצרים חדשה, אני בונה מדינה חדשה".

הקריאה הראשונה של עלי להפגנות יצאה במהלך השבוע שעבר, לאחר שכבר פרסם כמה סרטונים על השחיתות בקרב ההנהגה, ובעיקר בקרב ההנהגה הצבאית הנאמנה לא-סיסי.

הוא ניצל את ההזדמנות של קיום משחק הכדורגל הסופר קלאסיקו המצרי, משחק אלוף האלופים הפותח את העונה בין קבוצת זמאלק, המזוהה עם המעמדות העשירים יותר וגם עם המשטר, לבין קבוצת אל-אהלי העממית, אלופת מצרים.

במשחק שהתקיים ביום שישי באלכסנדריה צפו מיליונים במצרים ומחוצה לה, ותומכיו של עלי הפיצו ברשתות החברתיות של אוהדי הקבוצות, ובעיקר של אל-אהלי, את הקריאה להפגין. לאחר ניצחונה של אל-אהלי נענו חלק מהם ויצאו להפגין, מקצתם באלכסנדריה ורובם בקהיר. גם הפעם, כמו ב-2011, כיכר תחריר הייתה במוקד.

הקרב על מספר המפגינים

המפגינים השמיעו את אותן קריאות מהפגנות תחילת העשור שהביאו להפלת מובארק " אל-שעב יריד אסקאט אל-נט'אם" - העם רוצה להפיל את המשטר. כוחות משטרה מתוגברים התעמתו איתם, אבל זה נראה הרבה יותר כפיזור הפגנה בסגנון מערבי מאשר המחזות שנראו אז במהפכת כיכר תחריר. על מספרי המפגינים והיקף ההפגנות יש ויכוח של ממש בכלי התקשורת.

בעוד שהתקשורת המצרית מצניעה את העניין כמעט לחלוטין, רשתות אחרות ובראשן אל-ג'זירה, הידועה בעוינות שלה כלפי מצרים, הציגו תמונה אחרת של מאות ואף אלפי מפגינים שיצאו לרחובות.

מאוחר יותר התברר כי רבים מהסרטונים שהופצו ברשתות החברתיות מאותן הפגנות לכאורה, וששודרו ברשתות הטלוויזיה הערביות, נלקחו בעצם מההפגנות של 2010-11. לפי דיווחים של כתבי חוץ מכלי תקשורת מערביים נראה כי בהפגנות השתתפו מאות ולכל היותר אלפים בודדים. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא גלובלי ושוקי עולם?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988