הכדורגל הפופולרי ביותר, הג'ודו וההתעמלות משפרים עמדות

בקיץ 2020 תוציא ישראל למשחקי האולימפיים בטוקיו כ-80 ספורטאים. זו תהיה המשלחת הגדולה ביותר שיצאה מישראל אי פעם למשחקים, לא דומה למשלחת האולימפית הראשונה בהלסינקי 1952 שאליה יצאו 26 ספורטאים או למלבורן 1956 שאליה שיגרה המדינה הצעירה 3 ספורטאים בלבד.

הגידול בכמות הספורטאים האולימפיים מתרחש במקביל לתהליך אחר נוסף שקורה כאן בשנים האחרונות - עלייה מתמדת בכמות הספורטאים התחרותיים. אלו עדיין לא מספרים פנומנליים, רחוק מזה, אבל המגמה בהחלט מעודדת.

מנתוני משרד הספורט שהגיעו לידי "גלובס" עולה כי נכון לערב השנה החדשה תש"ף עומד מספר הספורטאים התחרותיים בישראל על 110,360. מדובר בעלייה של 37% לעומת מספר הספורטאים התחרותיים לפני חמש שנים (שנת 2014), אז עסקו בספורט תחרותי בישראל 80,157 איש. בתוך חמש שנים הצטרפו למעגל הספורט התחרותי בישראל יותר מ-30 אלף איש. בנוסף, רשומים בישראל עוד 897 ספורטאים תחרותיים המתוקצבים על ידי המדינה.

 הכדורגל עדיין מוביל, אבל הכדורסל מצמצם את הפער

לפני שנסיק שהפכנו למעצמת ספורט, צריך לזכור שמצבנו עדיין רחוק מאוד ממדינות המערב בכל הקשור לעיסוק בספורט תחרותי, וגם שמאז 2014 צמחה אוכלוסיית ישראל בכ-700 אלף איש.

מדוע יש משמעות לספירת הספורטאים התחרותיים? בעיקר משום שזהו המדד הטוב ביותר לבחינת בסיס הפירמידה. בנתונים הללו לא נכללים אותם "ספורטאי יום שישי אחה"צ", רוכבי אופניים של סופי שבוע או ספורטאים הגודשים את חדר הכושר, אלא ספורטאים "אמיתיים" שמשתייכים לקבוצות ולאגודות, משתתפים לאורך השנה בתחרויות, בליגות. כאלו שהספורט התחרותי אצלם נעשה באופן מאורגן והוא דרך חיים, ושמהם אמורים לצמוח ספורטאי העילית של ישראל.

ואם בסיס הפירמידה הולך ומתרחב, כך גם עולה הסיכוי להתרחבות "השפיץ" ההישגי שמוביל למדליות ולהצלחות בזירה העולמית. אז הנה כמה דברים שאפשר ללמוד מהגידול בכמות העוסקים בספורט תחרותי בישראל, איזה ענף נהנה מפריחה, ומה הם הענפים שהילדים והנוער מפנים להם גב.

 פי 2 ספורט קבוצתי

1 יותר פעילים בענף - יותר כסף לענף

לספירת הספורטאים התחרותיים יש משמעות גדולה מבחינת היכולת של המדינה לעקוב אחרי ההתפתחות של הספורט. על בסיס המספרים הללו ישראל נמצאת במקום לא טוב ברמה העולמית, ובמצב לא טוב בכלל מול מדינות ה-OECD. כל עוד הפער הזה לא ייסגר ובישראל שיעור העוסקים בספורט תחרותי ימשיך להיות נמוך מאוד - כ-1.2% מכלל האוכלוסייה, אין לנו מה לדבר על מהפכה ספורטיבית.

לספירת הספורטאים התחרותיים יש משמעות גדולה גם מבחינה תקציבית והאופן שבו מחולקים המשאבים לענפי הספורט. חלוקת הכספים לענפי הספורט בישראל נשענת על מספר פרמטרים - העיקרי שבהם הוא כמות הספורטאים התחרותיים. כלומר, ככל שענף מצליח לגייס יותר ספורטאים, כך הוא זוכה ליותר כסף מהמדינה. פרמטר משמעותי נוסף לקבל כסף הוא ההצלחה של הענף: ככל שיש לו יותר הצלחות בזירה הבינלאומית, כך הוא זוכה ליותר כסף ולהעדפה תקציבית על פני ענפים אחרים.

חלק מהענפים עשו בשנים האחרונות מהפכה גדולה על מנת לגייס ספורטאים, כדי ליהנות מתקציבים שיאפשרו להם להמשיך לפעול. חלקם ענפים לא מוכרים. למשל, מי יכול להאמין שהענף ה-12 הכי פופולרי בישראל הוא הפוטבול האמריקאי עם 1,480 ספורטאים - יותר מענפים ישראליים מפוארים כשיט או כקייאקים. או מי יכול לדמיין שיש בישראל בשנת 2019 כמעט אותה כמות של ספורטאים תחרותיים בענף הרכיבה על סוסים כמו אלו המתחרים ברכיבה על אופניים.

הפופולריות משפיעה גם על חלוקת העוגה הספורטיבית. ענפים המצליחים לעמוד ברף המשתתפים המינימלי הנדרש לצורך הכרה כענף ספורט ימשיכו ליהנות מתמיכה תקציבית שוטפת. מהנתונים שהגיעו לידי "גלובס" יש בישראל כיום 56 ענפים המוגדרים כענפי ספורט לתקצוב, מהכדורגל ומהכדורסל הפופולריים, דרך הג’ודו וההתעמלות, ועד ענפים כריקודים סלוניים, פטנק, ביליארד, קריקט ופריסבי.

2 30% מהספורטאים בישראל - בכדורגל

גם אם את ההצלחות של ענף הכדורגל, ושל הנבחרת בפרט, צריך לחפש בנרות, זהו עדיין הענף הפופולרי ביותר בישראל ובמרחק רב מיתר הענפים. מספר הכדורגלנים התחרותיים הפעילים בישראל נכון לשנת 2019 עומד על 33,005 ספורטאים. במילים אחרות, כ-30% מכלל הספורטאים בוחרים בענף הכדורגל.
בחמש השנים האחרונות צמח ענף הכדורגל ב-25% מבחינת כמות הספורטאים, והוא כנראה דוגמה טובה לכך שאין בהכרח קשר בין הצלחות להצטרפות של ילדים ונוער. הכדורגל נהנה מפופולריות עולמית, ובישראל הגידול הזה מתאפשר גם בגלל השקעה בתשתיות - לא בטוח שבכל עיירה יהיה מגרש טניס או בריכת שחייה לציבור הרחב, אבל מגרשי כדורגל יהיו בהחלט.

3 הענף הצומח ביותר בישראל - הכדורסל

הכדורסל הוא הענף השני מבחינת כמות הספורטאים התחרותיים בישראל, עם 26,657 פעילים. מדובר בענף שבתוך חמש שנים רשם את הגידול המספרי המשמעותי ביותר - כ-8,703 כדורסלנים הצטרפו מאז 2014, ובסך הכול צמח הענף מבחינת כמות הפעילים ב-48%.

הכדורסל הוא גם הזוכה הגדול ביותר מבחינה תקציבית מהצמיחה בכמות הפעילים. מאחר שההקצבות שמקבלים הענפים נשענות על כמות פעילים והצלחות ספורטיביות, הרי שהקומבינציה של ענף גדול ומצליח מבחינה הישגית - ההצלחה של הנבחרות הצעירות בכדורסל, השתתפות קבועה של קבוצות ישראליות במפעלים האירופיים וההעפלה הקבועה של הנבחרת הבוגרת לאליפות אירופה - הפכו את הכדורסל ב-2018 לענף שזוכה לתקציב הגדול ביותר שאותו מחלקת המדינה. ב-2018 כבר זכה הכדורסל ל-41.4 מיליון שקל, לעומת 39.6 מיליון שקל הקצבות לכדורגל.

4 אפקט שגיא מוקי ולינוי אשרם

אחרי הכדורגל והכדורסל, את התמונה של חמשת הענפים התחרותיים הגדולים בישראל משלימים הכדורעף (5,553 ספורטאים תחרותיים), הכדוריד (3,086) וההתעמלות (3,819). מבין אלו, ענף ההתעמלות שהפך לאחד מהענפים המצליחים של ישראל בשנים האחרונות עם המדליות של נבחרת ההתעמלות האמנותית, לינוי אשרם, ולפני כן נטע ריבקין ואלכס שטילוב, הוא זה שרושם את הגידול המשמעותי ביותר בתוך חמש שנים - בסך הכול צמח ענף ההתעמלות בתוך זמן קצר יחסית ב-71% מבחינת כמות הספורטאים התחרותיים. זה לא היה קורה ללא מודלים לחיקוי ומדליות.

גם ענף הג’ודו ראה איך ההצלחות הגדולות בשנים האחרונות מביאות עוד ועוד ילדים וילדות לענף, ובתוך חמש שנים הצליח להכפיל את כמות הספורטאים התחרותיים - מ-1,239 ספורטאים ב-2014 ל-2,484 ספורטאים תחרותיים ב-2019. הג’ודו הוא הענף מספר 8 כיום בישראל מבחינת כמות העוסקים בו.

5 יותר ילדים בוחרים בספורט אישי

למרות שכמעט כל ההצלחות של ישראל בזירה העולמית מגיעות מענפי הספורט האישיים, רוב העוסקים בספורט תחרותי בישראל עושים זאת באופן ברור בענפים הקבוצתיים שבהם נכללים, בין היתר, ענפי הכדורגל, כדורסל, כדוריד, כדורעף וכו’. בסך הכול עומד שיעור העוסקים בספורט תחרותי קבוצתי על 75,392 ספורטאים, לעומת 34,968 ספורטאים שבוחרים בענפים האישיים.

ההעדפה של ספורט קבוצתי היא מקובלת בכל העולם, רק שאצלנו הפערים בין קבוצתי לאישי הם מעט קיצוניים.

הבשורה הטובה היא שגם הסיפור הזה משתנה. בחמש השנים האחרונות הפער בין העוסקים בספורט קבוצתי לאישי הולך וקטן. ממצב של 25%-75% לענפים הקבוצתיים לפני חמש שנים, עלינו היום על ל-30%-70%. הגידול העצום בענפי הג’ודו, ההתעמלות, הטניס, כדורעף החופים, הקראטה, הקיקבוקס והרכיבה על סוסים - ובמקביל שיעור צמיחה מינורי יחסית בענפי הכדור, הופכים את הענפים האישיים לכאלו שמושכים יותר ויותר ספורטאים.

ב-17 מתוך 41 הענפים המוגדרים כאישיים שיעור הצמיחה בכמות הספורטאים עלה על 50% בחמש השנים האחרונות, כולל שישה ענפים - קראטה, קיקבוקס, ג’ודו, סקווש, סמבו, החלקה על הקרח - שיותר מהכפילו את עצמם מאז 2014.

את השאלה לגבי הפערים בין העיסוק בענפים אישיים לקבוצתיים נעלה שוב בעוד שנה, כאשר גם למשחקי טוקיו לא תצליח ישראל לשלוח נבחרות כדורגל, כדורסל, או כל נבחרת אחרת בענפים הקבוצתיים. הפעם האחרונה שבה שותפה נבחרת ישראלית במשחקים האולימפיים באחד מהענפים הקבוצתיים הייתה ב-1976 - אז השתתפה נבחרת הכדורגל במשחקים שנערכו במונטריאול.