ניצחון הגֶן המשיחי

הדיבורים על התרסקות השמאל מכיוון ש"אין לו מנהיג" הם דיבורי סרק של מי שאינם מכירים בכך שהציונות פשוט לא עמדה מול הנחשול הגאולי • דעה

שתי מפגינות נגד חוק הלאום  / צילום:גטי
שתי מפגינות נגד חוק הלאום / צילום:גטי

לא צריך ולא כדאי לשפר ולשנות ולהעמיק ולהתאמץ בקיים - אלא לעשות משהו אחר. לא טוב יותר, אלא אחר. רק משימה גדולה אחת, עיקרית, אפשר לשים על הכתפיים - ולהתקדם להגשמתה: יצירת מדינת אזרחים שבה הכול שווים. האיום שמולו נאבקים: מדינה יהודית וטוטליטרית.

למעט שתי אפיזודות היסטוריות (ממשלת רבין וממשלת ברק), הימין שולט בישראל. רוח ימין וזרמי המעמקים שלו מנווטים אותנו - לרוב, סוחפים אותנו. עליית בגין לשלטון ב-1977 הייתה הפלומבה הפוליטית על מלחמת ששת הימים ותוצאותיה. המגמה שהתחוורה עם ההשתלטות על המחוזות התנ"כיים, קיבלה מאז תוקף מתגבר. הציונות הובסה על-ידי היהדות של הגולה.

ההגמוניה המתמשכת של היהדות השמרנית חושלה על-ידי הציפייה לגאולה, שקיבלה הוכחה עם החזרה למחוזות התשוקה היהודית: בית אל ומערת המכפלה. הקרבה הפיזית להר הבית קעקעה את היסודות הרציונליים שלנו. הגאולה מעשה ידי אדם פינתה מקום לגאולה האלוהית. פעם נוספת בהיסטוריה היהודית נראו המשיח-הגאולה קרובים. עוד מאמץ קטן, והם כאן. כאילו איננו זוכרים שתמיד נגמרו דחיפת המשיח וקירוב הגאולה - באסון.

מי שגילמו ניסיון הרואי להיחלץ מהגולה ולהפשיל מעליהם את היהדות המחפשת גאולה מידי שמיים - הובסו בידי הגן המשיחי שאנחנו נושאים. הדיבורים על התרסקות השמאל מכיוון ש"אין לו מנהיג" הם דיבורי סרק של מי שאינם מכירים בכך שהציונות פשוט לא עמדה מול הנחשול הגאולי.

מוטב להניח לה, לציונות ההיא. הימין לקח אותה למקום שבו הסתירות הפנימיות שהיו גלומות בה מיומה הראשון לא החזיקו מעמד, והתפקעו. השבריריות של "יהודית ודמוקרטית" התקיימה בקושי, אבל החזיקה מעמד בגלל התאפקות. אבל כשהולכים ברגל גסה על הראש של אזרחי ישראל הערבים, האיזון הזה מתפורר. כאשר ה"יהודית" היא הדת ולא הלאום, ה"דמוקרטית" נראית כמו פארסה.

אז מה עושים? כאמור, הולכים למקום אחר. הניצנים כבר מלבלבים. המבנים הפוליטיים הקיימים של השמאל מפריעים לנביטה מלאה. מסגרת פוליטית על בסיס אזרחי שבה שותפים יהודים וערבים היא האתגר של השמאל. אפשר להביס את המשיחיות רק בהצבת חזון עצום ממדים, ולא על-ידי ניסיון להתפשר עם המשיחיים. אין פשרות אמיתית בדרך לגאולה.

המציאות שעליה צריך להילחם היא של ישראל כמדינת כל קהילותיה. ביטול העליונות של קהילה הגמונית אחת ומתן מעמד שווה וזהה לכולן. דבקות באזרחות כמקור השוויון, תחולל מציאות אחרת. במציאות ה"אזרחית" המוצעת, המדינה תרחיק עצמה משורת נושאים שתכליתם שמירת האפליה על בסיס לאום או דת. המדינה לא תבקר יותר אצל האזרחים לא-יהודים כדי לבדוק כשירויות. ניאלץ ללמוד לחיות בלי הקרן הקיימת. יהיה לא קל, אבל בתמורה תיפסק האפליה המכוונת נגד כל אזרח ערבי. השמאל חייב להעביר מן העולם את ה"הטבות ליוצאי צבא", ולתת לכל אזרח את החופש לשרת בשירות אזרחי. אלו דוגמאות ספורות בלבד. את אינוונטר האפליה המלא ניתן למצוא בספר החוקים, במאגר התקנות, ובעיקר בתודעה של כולנו.

השמאל צריך לשרטט על דגלו את סימן השוויון. אותם שני קווים קצרים שעומדים בסיומה של כל פעילות חשבונאית. את סימן השוויון יש להחיל על כל פניה של ישראל. המולדת תהפוך לבלתי נסבלת יותר ויותר, אם נמשיך להשתמש בתכיפות פרנואידית בסימני ה"חילוק" וה"חיסור" על הבסיס הלאומי-דתי-מגדרי. מכל פעולות החשבון יש להשתמש רק באחת - "שווה". בעצם, גם הסימן "פלוס" מבטיח יתרונות.

הכותב היה ח"כ מטעם רצ/מרצ בשנים 1999-1986

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988